משנה שבועות א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק א · משנה ה | >>

רבי שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא.

מוסיף עליהם של רגלים^כא, שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף.

מוסיף עליהם של יום הכפורים^כב, שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

אמרו לו, מהו שיקרבו זה בזה.

אמר להם, הן.

אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים, אבל היאך של ראשי חדשים קרבין ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה.

אמר להן, כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:

שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין,

עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים,

שֶׁמְּכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה,

לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.

מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים,

שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא,

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף,

וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה,

אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.

אָמְרוּ לוֹ:

מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה?

אָמַר לָהֶם:

הֵן.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן,

יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים;

אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,

לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ?

אָמַר לָהֶן:

כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רבי שמעון בן יהודה אומר, משמו:

שעירי ראשי חודשים מכפרין - על הטהור שאכל טמא.

מוסיף עליהם של רגלים, שהן מכפרין -

על הטהור שאכל טמא,

ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף.

מוסיף עליהן של יום הכיפורים, שהוא מכפר -

על טהור שאכל טמא,

ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף,

ועל שאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה ידיעה בסוף.

אמרו לו: אומר היה שיקרבו זה בזה?

אמר להן: הין.

אמרו לו: אם כן, יהיו של יום הכיפורים קרבין בראשי חודשים,

אבל היאך של ראשי חודשים קרבין ביום הכיפורים - לכפר כפרה שאינה שלהם?

אמר להם: כולם באים לכפר - על טומאת מקדש וקודשיו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

לפי שכבר אמר מוסיף עליהם של יום הכיפורים, שהוא מכפר על שאין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

משמו - של ר' שמעון. וסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי:

מוסיף עליהן של רגלים כו'. מפרש בגמ' דלא דריש אותה נושא עון ואין אחר נושא עון. והקשו התוס' ואימא דרגלים אינן מכפרין אלא על מה ששעירי ר"ח מכפרים. וי"ל דס"ל דאתקוש רגלים לשעיר החיצון מה חיצון מכפר על דבר שיש בו כרת דהיינו טומאת מקדש וקדשיו. אף שעירי רגלים כן. ע"כ:

מוסיף עליהן של יה"כ כו'. והא מדרגלים לא מכפרי אדיה"כ ש"מ דמשמע ליה דרשא דאחת בשנה. אע"ג דבפנימי כתיב. א"כ של יה"כ לא ליכפרו נמי אדרגלים דאחת כתיב שאני הכא דאמר קרא (שמות ל') וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחצון אפי' שתי כפרות. גמ':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כא) (על המשנה) מוסיף כו'. דלא דריש אותה נושא עון ואין אחר כו'. וסבירא ליה נמי דאתקוש רגלים לשעיר החיצון כו'. תוספ':

(כב) (על המשנה) מוסיף כו'. ודרגלים לא מכפרי אדיוה"כ, דס"ל דרשא דאחת בשנה. ודיוה"כ מוסיף, דאמר קרא וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, קרנותיו דמזבח הפנימי הוא דאינו מכפר ב' כפרות, הא דחיצון אפילו ב' כפרות. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מוסיף עליהן של יום הכפורים שהוא מכפר על הטהור: כך צ"ל:

אמרו לו אומר היה שיקרבו וכו': כך צריך להיות. וכתבו תוס' ז"ל של ר"ח זה בר"ח אחר ושל רגל זה ברגל אחר ניחא לכולהו שיקרבו ע"כ. אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה היאך הן קרבין זה בזה. בודילמא קאמר בגמרא דר"מ קאמר לה וה"ג בגמרא ממאי דהאי אמרו לו ר' יהודה היא וה"ק בשלמא לדידי דאמינא לב ב"ד מתנה עליהן אמטו להכי קרבי אלא לדידך ר"ש דאמרת אין לב ב"ד [וכו'] שאם לא יקרבו בר"ח זה יקרבו ביום הכפורים או של יום הכפורים ברגל שלאחריו או בר"ח לכשימצא אמאי יקרבו זה בזה דילמא ר"מ היא וה"ק ליה ר"מ לר"ש בשלמא לדידי דאמינא כל השעירים כפרתם שוה מש"ה יקרבו אלא לדידך אמאי יקרבו ע"כ. עוד גרסי' בגמרא תניא ומודה ר"ש בשעיר שאם לא קרב ברגל יקרבו בר"ח ואם לא קרב בר"ח יקרב ביום הכפורים ואם לא קרב ביום הכפורים יקרב ברגל ואם לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון תנא לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון ע"כ: [הגה"ה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה יקרב בראש השנה ואם לא קרב בראש השנה יקרב ביום הכפורים וכו'] וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ע"כ. וגרסי' תו בגמרא א"ר יוחנן תמידין שניתותרו בלשכת הטלאים בר"ח ניסן שנקנו ממעות הלשכה ישנה לדברי חכמים נפדין תמימים התמידין משום דס"ל לרבנן דלב ב"ד מתנה שיפדו תמימים ממעות תרומה חדשה ויקרבו לתמידין של שנה הבאה ולדברי ר"ש מקייצין בהן המזבח פי' כשהמזבח בטל מקריבין אותן עולות לנדבת צבור ואין פודין אותם דאין לב ב"ד מתנה עליהם ומסקינן בגמרא דר' יותנן גמרא גמיר לה הכי דרבנן ס"ל לב ב"ד מתנה והכריחו תוס' ז"ל דאע"ג דגמרא גמיר לה ר' יוחנן דרבנן ס"ל דלב ב"ד מתנה מ"מ דר"ש ס"ל אין לב ב"ד מתנה לאו גמרא גמיר לה ר' יוחנן אלא ממתני' דייק וא"ת וממתני' היכי מצי דייק דילמא הא דלא הדר להו ר"ש לב ב"ד מתנה עליהם משום דלא איצטריך וי"ל כיון דגמיר ר' יוחנן דרבנן אית להו לב ב"ד אי לאו דשמעוה לר"ש דלית ליה לא הוה להו לאקשויי לר"ש איך הן קריבין ע"כ. ואם הוא שעיר ר"ח אדר שאבד ונמצא בניסן אין מקייצין בגופו ליקרב הוא עולה אלא בדמיו שירעה ולכשיומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח משום דהתם גבי תמידים דמעיקרא לשם עולה נלקחו והשתא נמי לעולה קרבי גופייהו אבל שעיר חטאת דמעיקרא חטאת והשתא עולה אי מכשרת חטאת צבור ליקרב עולה לאחר שנתכפרו צבור באחרת וניתן זה לקיץ המזבח אתי לאכשורי נמי חטאת צבור קודם כפרה שסתמו לשם חטאת עומד: