משנה פאה ג
פאה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק שלישי ("מלבנות התבואה") · >>
פרקי מסכת פאה: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
מלבנות התבואה שבין הזיתים, בית שמאי אומרים, פאה מכל אחד ואחד.
בית הלל אומרים, מאחד על הכל.
ומודים , שאם היו ראשי שורות מעורבין, שהוא נותן פאה מאחד על הכל.
משנה ב
המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים, רבי עקיבא אומר, נותן פאה מכל אחד ואחד.
וחכמים אומרים, מאחד על הכל.
ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד.
משנה ג
המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן, נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן.
וכן באפונין , וכן בכרם.
המדל, נותן מן המשאר על מה ששייר.
והמחליק מאחת יד, נותן מן המשואר על הכל.
משנה ד
האמהות של בצלים חייבות בפאה, ורבי יוסי פוטר.
מלבנות הבצלים שבין הירק, רבי יוסי אומר, פאה מכל אחד ואחד.
וחכמים אומרים, מאחד על הכל.
משנה ה
האחין שחלקו, נותנין שתי פאות.
חזרו ונשתתפו, נותנין פאה אחת.
שנים שלקחו את האילן, נותנין פאה אחת.
לקח זה צפונו וזה דרומו, זה נותן פאה לעצמו, וזה נותן פאה לעצמו.
המוכר קלחי אילן בתוך שדהו, נותן פאה מכל אחד ואחד.
אמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שלא שייר בעל השדה; אבל אם שייר בעל השדה, הוא נותן פאה לכל.
משנה ו
רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע, חייב בפאה.
רבי יהושע אומר: העושה סאתיים.
רבי טרפון אומר: ששה על ששה טפחים.
רבי יהודה בן בתירה אומר: כדי לקצור ולשנות; והלכה כדבריו.
רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא, חייב(ת) בפאה, ובביכורים, ולכתוב עליו פרוזבול, ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה.
משנה ז
הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא, מתנתו מתנה.
לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו מתנה.
הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה.
רבי יוסי אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה, אבדה כתובתה.
משנה ח
הכותב נכסיו לעבדו, יצא בן חורין.
שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין.
רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ רָאשֵׁי שׁוּרוֹת מְעֹרָבִין, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
(ב) הַמְּנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ וְשִׁיֵּר קְלָחִים לַחִים,- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת, שֶׁהוּא נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
(ג) הַמַּחֲלִיק בְּצָלִים לַחִים לַשּׁוּק, וּמְקַיֵּם יְבֵשִׁים לַגֹּרֶן, נוֹתֵן פֵּאָה לְאֵלּוּ לְעַצְמָן וּלְאֵלּוּ לְעַצְמָן.וְכֵן בַּאֲפוּנִין, וְכֵן בְּכָרֶם.
הַמֵּדֵל, נוֹתֵן מִן הַמְּשֹׁאָר עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר.
וְהַמַּחֲלִיק מֵאַחַת יָד, נוֹתֵן מִן הַמְשֹׁאָר עַל הַכֹּל.
(ד) הָאִמָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים, חַיָּבוֹת בַּפֵּאָה.- וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיָּרָק, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ, נוֹתְנִין פֵּאָה אֶחָת.
שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָאִילָן, נוֹתְנִין פֵּאָה אֶחָת.
לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ, זֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ, וְזֶה נוֹתֵן פֵּאָה לְעַצְמוֹ.
הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, נוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁלֹּא שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה.
אֲבָל אִם שִׁיֵּר בַּעַל הַשָּׂדֶה, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל.
(ו) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קַרְקַע בֵּית רֹבַע, חַיֶּבֶת בְּפֵאָה.רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָעוֹשָׂה סָאתַיִם.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: כְּדֵי לִקְצֹר וְלִשְׁנוֹת; וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, חַיֶּבֶת בְּפֵאָה, וּבְבִכּוּרִים, וְלִכְתֹּב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל, וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
(ז) הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרַע, שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה.- לֹא שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה.
הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ, אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ.
שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן.
נוסח הרמב"ם
(א) מלבנות התבואה שבין הזיתים -
- בית שמאי אומרים: פאה מכל אחד ואחד.
- ובית הלל אומרים: מאחד על הכל.
- ומודים -
- שאם היו ראשי שורות מעורבים - שהוא נותן פאה, מאחד על הכל.
(ב) המנמר את שדהו, ושייר קלחים לחים -
- רבי עקיבה אומר: פאה מכל אחד ואחד.
- וחכמים אומרים: מאחד על הכל.
- ומודים חכמים לרבי עקיבה -
- בזורע שבת או חרדל, בשלשה מקומות - שהוא נותן פאה, מכל אחד ואחד.
(ג) המחליק בצלים לחים לשוק, ומקיים יבשים לגורן -
- נותן פאה - לאלו לעצמן, ולאלו לעצמן.
- וכן באפונים, וכן בכרם המדל -
- נותן מן המשואר, על מה ששייר.
- המחליק מאחת יד - נותן מן המשואר על הכל.
(ד) האימהות של בצלים -
- חייבות בפאה.
- רבי יוסי פוטר.
- מלבנות הבצלים שבין הירק -
- רבי יוסי אומר: פאה מכל אחד ואחד.
- וחכמים אומרים: מאחד על הכל.
(ה) האחים שחלקו - נותנין שתי פאות.
- חזרו ונשתתפו - נותנין פאה אחת.
- שנים שלקחו את האילן - נותנין פאה אחת.
- לקח זה צפונו, וזה דרומו -
- זה נותן פאה לעצמו, וזה נותן פאה לעצמו.
- לקח זה צפונו, וזה דרומו -
[ו] *הערה 1: המוכר קלחי אילן בתוך שדהו - נותן פאה לכל אחד ואחד.
- אמר רבי יהודה: אימתי? -
- בזמן שלא שייר בעל השדה.
- אבל אם שייר בעל השדה - הוא נותן פאה לכל.
- אמר רבי יהודה: אימתי? -
(ו) [ז] רבי אליעזר אומר: קרקע בית רובע - חייבת בפאה.
- רבי יהושע אומר: העושה סאתיים.
- רבי טרפון אומר: שישה על שישה טפחים.
- רבי יהושע בן בתירה אומר: כדי לקצור ולשנות, והלכה כדבריו.
- רבי עקיבה אומר: קרקע כל שהוא -
- חייבת בפאה, ובבכורים,
- ולכתוב עליו פרוזבול,
- ולקנות עימו נכסים שאין להם אחריות - בכסף, ובשטר, ובחזקה.
(ז) [ח] הכותב נכסיו שכיב מרע -
- שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.
- לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.
- הכותב נכסיו לבניו,
- וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - איבדה כתובתה.
- רבי יוסי אומר: אם קיבלה עליה - אף על פי שלא כתב, איבדה כתובתה.
(ח) [ט] הכותב נכסיו לעבדו - יצא בן חורין.
- שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין.
- רבי יוסי אומר: יצא.
- רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין,
- עד שיאמר - הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי, חוץ מאחד מריבוא שבהם.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה פאה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב