משנה עירובין ו י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ו · משנה י | >>
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה.
מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות.
נתנו עירובן במקום אחד, ושכח אחד, בין מן הפנימית בין מן החיצונה, ולא עירב, שתיהן אסורות.
ואם היו של יחידים, אינן צריכין לערב.
משנה מנוקדת
שָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב,
- הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת, וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה.
- מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב,
- שְׁתֵיהֶן אֲסוּרוֹת.
- נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד,
- וְשָׁכַח אֶחָד בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב,
- שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.
- וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים,
- אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
נוסח הרמב"ם
שכח אחד מן החיצונה, ולא עירב -
- הפנימית מותרת, והחיצונה אסורה.
- מן הפנימית, ולא עירב - שתיהן אסורות.
- נתנו את עירובן למקום אחד -
- שכח אחד,
- בין מן הפנימית, בין מן החיצונה,
- ולא עירב - שתיהן אסורות.
- שכח אחד,
- אם היו של יחידים -
- אינן צריכין לערב.
פירוש הרמב"ם
זאת המשנה היא לתנא קמא שדיבר קודם. ולפיכך אמר שכח אחד מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות, לפי שהיא רגל אסורה ואוסרת כאשר בארנו.
ואמרם במקום אחד - רוצה בו החיצונה לבדה, וקרא אותה מקום אחד לשיתופם יחד בתשמיש בו. אבל כשהניחו שתיהן עירובן בפנימית, ושכח אחד מן הפנימית, שתיהן אסורות כמו שבארנו. אבל כששכח אחד מן החיצונה, הפנימית מותרת.
ואמרם ואם היו של יחידים - רוצה בו שידור אחד בכל בית, רוצה לומר הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שכח אחד מן הפנימית כו' - דהויא פנימית רגל האסורה ואוסרת:
נתנו עירובן במקום אחד - שעירבו שתיהן זו עם זו ונתנו העירוב בחיצונה. וקרי לה מקום אחד לפי ששתי החצירות משתמשות בה כאחד. ושכח אפילו אחד מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות, דפנימית נמי אסורה לטלטל בחצרה שהרי אינה יכולה להסתלק מן החיצונה ולהשתמש באנפי נפשה דהא ליתא לעירובה גבה, דאותו עירוב המתירה בחצר הוליכוהו לחיצונה. אבל נתנו העירוב בפנימית, חיצונה מתסרא בשכחה דפנימית ופנימית לא מתסרא בשכחה דחיצונה, דהא אחדא לדשא ומשתמשא :
ואם היו של יחידים - שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד , אינם צריכים לערב זה עם זה משום דריסת הרגל, דכיון דיחיד הוא בפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת. וסתם מתניתין כתנא קמא דלעיל דסבר רגל המותרת אינה אוסרת:
פירוש תוספות יום טוב
שכח אחד מן החיצונה כו'. משנה שאינה צריכה היא דהא תנא ליה רישא פנימית ולא חיצונה פנימית מותרת. וכן שכח אחד מן הפנימית כו' נמי משנה שאינה צריכה היא. וי"ל דפסק הלכתא כדברי האומר דרגל האסורה אוסרת ושאינה אסורה אינה אוסרת הר"ר יונתן:
נתנו ערובן במקום אחד. פי' הר"ב בחיצונה כו' אבל בפנימית כו' דהא אחדא לדשא ומשתמשא ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקוני שתפותיך ולא לעוותי גמ':
ואם היו של יחידים. ל' הר"ב שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה אחד וכ"כ רש"י ומסיים ואם היו שנים אפילו בחיצונה גזרינן דלמא אתי למשרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה ע"כ. ובפי' אחד כ' הרמב"ם בפי' ר"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על הברטנורא) ואין לעכב בידה מחמת שנשתתפה עם בני החיצונה דיכולה לומר להן לתקנוי שתפתיך ולא לעוותי. גמרא:
(כ) (על הברטנורא) ומסיים רש"י ואם היו שנים אפילו בחיצונה גמרינן דלמא אתי למשרי ב' בפנימית וא' בחיצונה. ופירוש אחד ר"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד. הר"ם:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נתנו עירובן וכו': תוס' פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ח:)
ואם היו של יחידים: שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה א' אין צריכין לערב זה עם זה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומסיים רש"י ז"ל ואם היו שנים אפי' בחיצונה גזרינן דילמא אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה ע"כ. ונראה שהוא מסוגית הגמ' דבגמר' אמרינן היו שלשה אסורין ול"מ שנים בפנימית דהויא רגל האסורה אלא אפי' שנים בחיצונה אסור עד שיערבו שתיהן יחד גזירה משום רבים ושמואל אמר לעולם מותרת עד שיהיו שנים בפנימית וא' בחיצונה אלא שהרי"ף ז"ל פירשו בענין אחר ע"ש. וכולה מתני' שם פ"ד דעירובין סי' כ' כ"א כ"ב:
תפארת ישראל
יכין
שתיהן אסורות: דהו"ל פנימי רגל האסור, ואוסר:
נתנו עירובן במקום אחד: ר"ל שעירבו ב' החצרות יחד. ונתנו עירובן בחיצונה, שהיא נקראת מקום אחד, מדשתיהן משתמשין בה ביחד:
שתיהן אסורות: אפי' פנימית, מדאינה יכולה לסגור פתחה ולהסתלק מהחיצונה, דהרי אין עירובה גבה, אבל בנתנו שתיהן עירובן בפנימית, חיצונה מתסרא בשכחה דפנימית, ופנימית לא מתסר' בשכחה דחיצונה, דיכולה פנימית לסגור פתחה ומשתמשא, דהרי ערובן אצלן:
ואם היו של יחידים: שדר בפנימית רק א', ובחיצונה רק א':
אינן צריכין לערב: זה עם זה, דפנימי רגל המותר במקומו ואינו אוסר, וכת"ק אתי' והכי קיי"ל. מיהו במפסיק ר"ה או כרמלית בין פנימית לחיצונה, שלא היו יכולין לערב, אז אפי' רגל האסור אינו אוסר (נב"י ל"ט):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת