מלאכת שלמה על עירובין ו
<< · מלאכת שלמה · על עירובין · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הדר עם הנכרי וכו': ביד פ' ששי דהלכות עירובין סי' ט' ותוס' פ"ק דחולין דף ה'. ורוב דיני פ' זה בטור א"ח סי' שע"ח וסי' ש"פ וסי' שפ"א וברא"ש סי' שפ"ב וסי' שפ"ה:
הרי זה אוסר עליו: ל"ג דברי ר"מ במתני' אפי' שמתוך סוגית אגמ' וגם מהרי"ף ז"ל מוכח דת"ק דמתני' היינו ר"מ וכן בירושלמי ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו: ובגמ' בברייתא אמרי' חצרו של גוי כדיר של בהמה ולא אסר מידי ורמינן עלה ממתני' דקתני ה"ז אוסר עליו ומשני לא קשיא הא דליתיה לגוי אז לא אסר ומ"מ אם יש שם ישראל אחר דר שם אוסר על כל ישראל להוציא מביתו של גוי לחצר ואפי' ליתיה לישראל. הא דאיתיה לגוי אסר. וישראל דכי איתיה אסר משום דדירתו דירה כי ליתיה נמי גזרו ביה ביה רבנן אבל גוי דכי איתיה לא אסר אלא משום טעם שמא ילמוד כי איתיה אסר כי ליתיה לא אסר ופרכי' וכי ליתיה לגוי לא אסר והתנן לקמן בפ"ח המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר ומשנינן התם דאתי ביומיה שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבוא מטלטלין נמי אחר שיבוא ולא מסקי אדעתייהו:
ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה: משמע דאתרוייהי קאי ראב"י אנכרי ואכותי וא"ת והרי כותים דלא שייך בהו טעמא דחשידי אשפיכות דמים כדמוכח בפ"ק דע"ז וכו' וא"כ שכיחי דדיירי וניגזור בחד ואין לומר דראב"י סבר דכותים גירי אריות הם וחשידי דהא אפילו למ"ד גירי אריות הם לא חשידי מדפריך התם בע"ז וכו' ואור"י דעיקר תקנה משום נכרי איתקן שמא ילמד ממעשיו ולא משום צדוקי וכותי ואגב שאסרו בגוי אסרו נמי בכותי וצדוקי וכיון שלא נאסר אלא ע"י גוי לא החמירו בהן יותר מן הגוי תוס' ז"ל:
אמר ר"ג מעשה בצדוקי וכו': סתם ר"ג הוא ה"ג דיבנה: וביד מה' עירובין סוף פ"ב ובפ"ה סי' ט"ז ופי' רש"י ז"ל דר"ג סבר צדוקי אינו כגוי ול"ד לכותים דגרי אריות הם ואינם גרים גמורים אבל צדוקי ישראל הוא הנהפך לרשע ואינו מודה בתורה שבע"פ וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות ע"כ. ותוס' ז"ל הקשו דמשמע בהדיא בפ"ק דגיטין דר"ג ס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ולספרים נמי דגרסי הכא במתני' רשב"ג הא שמעינן ליה בפ"ק דחולין דס"ל דכותים גירי אמת הן וכו' ונראה לר"י דבין צדוקי ובין כותי לדירה אינם כגוים ומה שלא הוסיף כותי בחסורי מחסרא בגמ' ר"ג אומר צדוקים וכותים אינם כגוים היינו משום שלא בא המתרץ אלא לתקן שלא יקשה צדוקי מאן דכר שמיה מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג ר"ג ואמר דיכול לבטל. ועוד י"ל דאפי' ר"ג עצמו לא הזכיר בדבריו כשחלק על ת"ק אלא צדוקי לבדו לפי שלא הביא ראיה אלא מצדוקי ע"כ:
מהרו והוציאו את כל הכלים: פי' והחזיקו בו קודם שיחזור בו אבל כיון שתחזיקו אתם ראשונה קודם שיוציא כליו למבוי כאלו קניתם ממנו דבכל מקום חזקה מועילה לקניה ככסף ואע"פ שאין זו החזקה כשאר החזקות שקרקע נקנה בה אפ"ה הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות וזו החזקה דבעינן משקדש היום בעינן לה. דחזקה מבע"י לא מוכחא מילתא וכיון דגבי צדוקי מהני חזקה כ"ש גבי ישראל דמהני להו חזקה ושוב אינו יכול לחזור בו ה"ר יהונתן ז"ל: ובברייתא תני נמי והכניסו מה שאתם מכניסין. וכתבו תוס' ז"ל פי' או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא בטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפי' הכניס ובברייתא תני נמי ר' יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם דצדוקי כגוי ואינו יכול לבטל ופריך בגמ' והא אנן תנן עד שלא יוציא לר' יהודה אלמא מהני בטול כל כמה דלא הדר ביה ובחזקה הוא דפליג דקסבר לא מהניא. ומשני אימא עד שלא יצא היום ואב"א לא קשיא כאן במומר לחלל שבתות בצנעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא. פי' מתני' דמשמע צדוקי מבטל במומר לחלל שבתות בצנעא ופשוט הוא דר' יהודה להחמיר בא דלא סגי בהוצאת כלים בלחוד אלא עד שיעשו ג"כ כל צרכיהם: ומתוך הסוגיא הזאת משמע דעיקר הגירסא במתני' גם בדברי ר' יהודה עד שלא יוציא דהא אנן הוא דמתרצינן למילתיה אימא עד שלא יצא (היום): וגם ה"ר יהוסף ז"ל לא שלח יד וגם הגיה ר' יהודה אומרה בלשון אחרת וכתב ס"א אומרו: וכתב הרא"ש ז"ל דשנוייא בתרא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה וכתב עוד ונ"ל דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המקיל בעירוב וגם מדפליגי ר"מ ור' יהודה אליבא דר"ג מכלל דס"ל כותיה ועוד ראיה מר' אמי ור' אסי שגזרו על הכותים שלא לבטל רשות אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות וע"כ צריכין אנו לומר כמו שפרש"י ז"ל בריש פירקין שהיו סוברין כרבן גמליאל דצדוקי וכותי אינו כגוי ע"כ:
אנשי חצר וכו': ביד ר"פ שני דהלכות עירובין ובפ"ה סי' י"ב ובתשוב' הרשב"א ז"ל סי' תרל"ח:
ביתו אסור לבני חצר: פי' ה"ר יהונתן ז"ל שהרי לא ביטל רשות ביתו בפירוש וכ"ש שאסור לו מפני שכבר ביטל להם ושארית ישראל לא יעשו עולה וכו' ול"ד לשאר בתים שבחצר דשרי בהו דהתם הוי טעמא דאמרי' דהוי אורח לגבייהו אבל בביתו אין דרך לומר דהוי כאורח ועוד דאם היה מוציא מביתו היה נראה שחזר בו מבטולו ומיחזי כי חוכא ואיטלולא או נראה לכל שבאיסור משתמשין בני חצר בחצר ע"כ:
לו ולהם: דלא כר' אלעאי בשם ר"א שאמר לעיל ס"פ שני אבל להם מותר:
ושל הן מותר לו ולהן: דהוי אורח לגבייהו פי' ר"ח דאמרי' בירוש' אכסנאי אינו אוסר לעולם ואור"י דל"ד להכא כלל דהתם מיירי כגון הבא לדור במבוי לשם אכסנאות ולא לקבוע עצמו והכי איתא וכו' תוס' ז"ל:
נתנו לו רשותם וכו': גמ' שמעת מינה מבטלין וחוזרין ומבטלין דמשמע נתנו לו רשותם ארישא קאי דקתני ושלהן מותר לו ולהן דבטל להם רשותו חזרו הם ונתנו לו רשותם הוא מותר וכו' ומשני ה"ק נתנו לו רשותם מעיקרא הוא מותר והן אסורין: וביד פ' שני דהלכות עירובין סי' ג':
הוא מותר: בשלו להוציא מביתו לחצר. כתב ה"ר יהונתן ז"ל אבל בשלהם לא שהרי לא סלקו נפשם מבתיהם אלא מן החצר לבדו ע"כ: וכתב עליו בבית יוסף סימן ש"פ משמע מדבריו שאם בטלו בפירוש רשות חצרן ורשות בתיהן שהוא מותר להוציא אף מבתיהם ושכן נראה דברי הטור:
ובה"א משתחשך: גרסי'. וכן בהרי"ף ז"ל וכן פי' רש"י ז"ל וז"ל ובה"א משתחשך כלומ' אף משתחשך מהני בטול. ובירושלמי כיני מתני' בה"א משתחשך דאם לא כן היא מתני' מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ע"כ:
מי שנתן רשותו וכו': בפירקין דף ס"ח ודף ס"ט. ובירושלמי כיני מתני' מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד אינו אוסר: ובגמ' בפירקין דף ע"ג ובתוס' דפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ט) ודפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ה.) וכתבו תוס' ז"ל בפירקין דף ס"ח והוציא לאו דוקא אלא אפי' הכניס ע"כ וכתבתיו לעיל בסמוך בסי' ב'. וביד פ' שני דהלכות עירובין סי' ב' וסי' ו':
בעל הבית וכו': ביד רפ"ה דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' שס"ו:
שהיה שותף עם שכניו וכו': לשכנים ס"א לשכניו ה"ר יהוסף ז"ל: והוא שהיו כולן שותפים בכלי א'. הכי מפרש לה בגמ' ובעי רבא למידק ממתני' דקתני לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב אא"ב רישא בכלי א' וסיפא בשני כלים שפיר אא"א רישא בשני כלים וסיפא בשני כלים מה לי יין ויין מה לי יין ושמן א"ל יין ויין ראוי לערב הלכך אע"ג דלא עירב סמכינן עליה יין ושמן אין ראוי לערב וכן נראה ג"כ דמפ' טעמא בירושלמי:
ר"ש אומר אחד זה ואחד זה אינם צריכין לערב: גמ' ואפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה הא לא חזי לערובי אמר רבה הב"ע בחצר שבין שני מבואות ולאו בשתוף דמבוי אחד קאמר אלא עם זה נשתתפה ביין ועם זה נשתתפה בשמן ושני עירובין הן ור"ש לטעמיה דאמר חצר אחת יכולה לערב ב' עירובין עם ב' מבואות ואע"פ שלא שתפו שני המבואות יחד הכא נמי אע"פ שאין השתוף מחובר יחד ולא הותרו מבואות זה עם זה היא מותרת עם שניהם ולא גזרי' דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו ולטעמיה הוי דתנן לעיל בפ"ד אמר ר"ש למה"ד לג' חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה ערבו שתיהן עם האמצעות היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ולרבנן דמתני' אם נשתתפה ביין ובכלי אחד הוו להו שני המבואות כמו שנשתתפו יחד ושפיר דמי אבל לזה ביין ולזה בשמן דתרי עירובי נינהו כיון דשתי המבואות אסורין זה עם זה היא נמי אסורה עמהם ושניהם אסורין עמה כדקתני פ' מי שהוציאוהו. א"ל אביי מי דמי התם קתני שתים החיצונות אסורות הכא קתני אין צריכין לערב כלל ומשני מאי אין צריכין לערב בהדי בעל הבית אבל שכנים בהדי הדדי צריכי אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה צריכין לערב ולתת כולן פת בחצר זו ורב יוסף אמר ר"ש ורבנן לעולם במבוי אחד כדמעיקרא ובפלוגתא דריב"נ ורבנן קמיפלגי דתנן בפ' שני דמסכת טב"י שמן שהוא צף ע"ג היין ונגע ט"י בשמן לא פסל אלא השמן בלבד ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה רבנן כרבנן ור"ש כריב"נ וברייתא בגמ' ר' אלעזר בן תדאי אומר אחד זה ואחד זה צריכין לערב ובגמ' וגם בירושלמי מפ' במאי קמיפלגי:
הגהה עיין ברבינו יהונתן ז"ל שיש לו שיטה אחרת דר"ש מקיל טפי דאפי' לזה ביין ולזה בשמן ואפי' שלא לשם שיתוף דמצוה אלא לשתוף דסחורה מועיל השיתוף והאמצעית מותרת להשתמש עם שני המבואות ורבנן מחמרי טפי דאפי' נשתתף האמצעי עם שני המבואות העומדים סביביו ביין ויין ואפי' לשם שתוף של מבוי לא מהני מידי ואפי' האמצעית אסורה להשתמש בשני המבואות בין בזה ובין בזה דכיון שערבו החיצונים עמה ושנים החיצונים לא ערבו נעשו כחמשה ששרוין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב שכולן אסורין עכ"ל ז"ל בקיצור:
חמש חבורות וכו': ביד פ"ד דהלכות עירובין סי' ז' ותוס' דפירקין דף ע' ובטור א"ח סי' ש"ע:
בטרקלין: פי' ה"ר יהונתן ז"ל טרקלין זה בית גדול ורחב עשר על עשר ברום עשר ופתוח לחצר וטרקלין זה עשוי קיטוניות קיטוניות והוא חלוק במחיצות וכל חלק וחלק פתוח לחברו ויוצאים בפתח א' ופעמים שאין פתוחין זה לזה ויוצאין כל א' וא' בפתחו הפתוח לו לחצר ולמעלה מהן עלייה על כל בני הבית אלא שאין אדם דר בה אבל הם עצמן משתתפין בה ביחד ועכשיו נחלקו ב"ש וב"ה אם נחשוב אלו הקיטונית שלמטה כבתים חלוקים או נאמר מאחר כי מלמעלה בית א' הוא מתשמיש השוה לכולן בעליה יחד והוא מצרפן ולא נחשוב אותם כבתים חלוקים ב"ש סברי וכו':
ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה: שהרי אין כחן עליה שתצרף אותן הואיל ועליה עצמה חלוקה היא לדירה וצריכין כל א' וא' לתת חלק בעירוב אע"פ שהעירוב בא אצלו דזהו שהוא מונח באחת מבתי הטרקלין ע"כ. וכתב שם הרב המגיד שדקדק הרשב"א ז"ל מלשון המשנה שאם עשו מקצתן מחיצות מגיעות לתקרה ומקצתן לא עשו אותן שעשו הם כמחולקים ושלא עשו הם כמשותפים ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל ובזמן שחלקו הטרקלין למחיצות גדולות וכו'. אמר המלקט בגמ' אמר רב נחמן בר יצחק דיקא נמי דקתני ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שהן צריכן עירוב לכל חבורה וחבורה מאי חדרים ומאי עליות אילימא חדרים ממש:
הגהה פי' רש"י ז"ל חדרים ממש שלא היו מחוברים מעולם ע"כ. פי' לפירושו שלא היו הני בני חבורה משותפין מעולם כיון שמופסקים בחדרים ממש או בעליות ממש. ועליות ממש פשיטא אלא לאו כעין חדרים כעין עליות ומאי ניהו מחיצו' המגיעו' לתקרה ש"מ: ובגמ' איכא מ"ד אפכא מחלוקת במחיצו' המגיעות לתקר' אבל במחיצו' שאינם מגיעות לתקרה דברי הכל עירוב אחד לכולן:
שרויין בחדרים או בעליות: והג' חדרים ועליות איירי כגון שכל א' פתוח לחצר כדפירש בקונטרס דהנך חמש חבורות ששבתו בטרקלין כולהו יש להן פתח מן הטרקלין לחצר דאם לא היה לכל אחד פתח לחצר ה"א פנימי נותן עירוב ודיו או שנים הפנימיים כר' יוחנן דס"פ בגמ' דלדידיה אותו שלפני הפנימי לא מקרי בית שער מתוס' ז"ל:
האחים וכו': ביד פ"ד מה' עירובין סי' ו' ובראש הפרק:
השותפים: ל"ג רש"י ז"ל גם ברב האלפסי ז"ל ליתיה גם בפי' ר"ח ז"ל ליתיה גם ה"ר יהונתן ז"ל כתב ל"ג ליה אכן בירושלמי איתיה וגם הרז"ה ז"ל כתב דאית דגרסי ליה: ורבינו עובדיה ז"ל תפס לעיקר גירסת הרמב"ם ז"ל ופירושו:
וכתכ ר"ע ז"ל ואוכלין על שלחן אביהם לאו דוקא אלא נוטלין מזונותיהן וכו'. אמר המלקט כתבו תוס' ורבינו יהונתן ז"ל על מאי דקאמר בגמ' דלא שמעינן במתני' דמקום לינה גורם דמקבלי פרס שנו ואע"פ דמקום פיתא ולינה בבתיהם אהני מה שאוכלין משל אביהן דאם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אינם צריכין לערב ע"כ. ועוד כתב ה"ר יהונתן ז"ל או שאין עמהן דיורין בחצר אינם צריכין לערב אע"ג דפליגי ב"ה בחמש חבורות דפטרי להו לכולהו בעירוב א' והכא באחים שהן דומין להם לגמרי ל"פ ומודו דצריכין עירוב לכל אחד ואחד היכא שמוליכין ערובן למקום אחר ל"ק. דכיון שכל א' וא' מן האחים עומדים בחדרים ועליות בפני עצמן דין הוא שיאסרו כיון שהוצרך אביהן לערב שמי שיראה שגובין עירוב מאביהן ואינו רואה שגובין מבניו שעומדין בפני עצמן באכילתן ולינתן אתי למימר מותר לטלטל בחצר אע"פ שלא עירבו כולם משא"כ בחמש השרויות בטרקלין דלכל העולם ניכר דכיחידים דמי ע"כ:
{{דה מפרש|מבטל רשותו. בכל הספרים גרסי' ביטל רשותו ה"ר יהוסף ז"ל:
פתוחות זו לזו וכו': ערבו בחצרות כל חצר עם בני חצירה וגם החצרות מזו לזו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל:
ופתוחות למבוי: אבל אם היו פתוחות זו לזו ואינם פתוחות למבוי אמרינן בירושלמי דאפי' ערבו אסורות דר' עקיבא הוא דאמר דריסת הרגל אוסרת:
ומה שפי' ר"ע ז"ל דלא תנינן במתני' פתוחות זו לזו משום דקיימא לן שאין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכן ע"כ. אמר המלקט הכי מפרש לה רב בגמ' ושמואל אמר אפי' בית אחד וחצר אחת ור' יוחנן אמר אפי' חורבה מכאן וחצר מכאן ואקשי ליה ר' אלעזר בר בי רב לשמואל אמר מר הכי והא מר הוא דאמר אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו שהמבוי לחצרות כחצר לבתים. דייקי' לישנא דחצרות דלא קתני חצר אלא נקט חצרות לשון רבים משמע דצריך ד' בעלי בתים בשתי החצרות אשתיק. ובגמ' בעי קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש וכו' ומשמע דמסיק דהדר ביה שמואל לגביה דרב וכמו שכתב הרב אלפס ז"ל דה"ל ר' יוחנן חד לגבי תרי:
מותרין כאן וכאן: דטעמא מאי אין סומכין על שיתוף במקום עירוב וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומתני' כולה ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף והכא היינו טעמא משום דרוב בני החצר ערבו וכו': ופי' ה"ר יהונתן ז"ל מותרין כאן וכאן וקמ"ל שאע"פ שאין לכל החצרות כולן פתח לכל אחת ואחת בפני עצמה פתוח למבוי אפ"ה מיקרי שיתוף ע"כ:
ערבו בחצרות וכו': ביד פ"ה דהלכות עירובין סי' י"ג:
מבני מבוי ולא נשתתף: פי' רש"י ז"ל אחת מן החצרות לא נשתתפה עם חברתה במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי משום דלא בטיל רשותו דר"מ סבר בטול רשות מהני במבוי והכי נמי מוקי למתני בירושלמי כר"מ: ואיתא בפירקין דף ס"ו ובירושלמי בפ"ק דמכילתין ובב"י א"ח ר"ס שפ"ו:
שתי חצרות וכו': שם פ"ד דהלכות עירובין סי' י"ט ובירושלמי דר' עקיבא היא דאמר דריסת הרגל אוסרת: ופי' ה"ר יהונתן ז"ל שתי חצרות זו לפנים מזו כלומר פנימית פתוחה לחיצונה וחיצונה לר"ה ודריסת רגלה של פנימית בחיצונה כשרוצה ללכת בר"ה ובכל חצר וחצר יש בעלי בתים רבים שאוסרין זה על זה וצריכין לערב זה עם זה בחצרן של עצמן והחצר הפנימית אינה צריכה לערב עם החיצונה שהרי אין דריסת חיצונה עליה ואם היא רוצה סוגרת פתחה לעצמה ומש"ה ערבה פנימית מותרת לעצמה עם בעלי בתים שבתוכה ולא ערבה החיצונה לעצמה עם בעלי בתים שלה הפנימית מותרת שהרי יכולה לסגור פתחה ואין יכולין לעכב עליה בני חיצונה וחיצונה אסורה שהרי לא ערבו זה עם זה בחצר של עצמה עכ"ל ז"ל:
וחכמים אומרי' וכו': שלש מחלוקות בדבר וכמו שפי' ר"ע ז"ל: והא דאמרי' בכל מקום דריסת הרגל אוסרת אין הכונה שדריסת העברת הרגל לבדה תאסור אלא דריסת הרגל עם עשיית תשמיש צרכיהם באותו חצר אוסרת דבלא תשמיש בהעברה לבדה אינה אוסרת: ומצאתי שהחכם הר"מ דילונזאנו ז"ל נקד בכולה מכלתין עֵירוב העין בצירי וכן בכל מקום ששנינו. עֵרבָה עֵרֵב ערבו:
נתנו עירובן וכו': תוס' פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ח:)
ואם היו של יחידים: שאין בפנימית אלא אחד ובחיצונה א' אין צריכין לערב זה עם זה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומסיים רש"י ז"ל ואם היו שנים אפי' בחיצונה גזרינן דילמא אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה ע"כ. ונראה שהוא מסוגית הגמ' דבגמר' אמרינן היו שלשה אסורין ול"מ שנים בפנימית דהויא רגל האסורה אלא אפי' שנים בחיצונה אסור עד שיערבו שתיהן יחד גזירה משום רבים ושמואל אמר לעולם מותרת עד שיהיו שנים בפנימית וא' בחיצונה אלא שהרי"ף ז"ל פירשו בענין אחר ע"ש. וכולה מתני' שם פ"ד דעירובין סי' כ' כ"א כ"ב: