משנה עירובין ג ב

(הופנה מהדף משנה ערובין ג ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

מערבין בדמאי, ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, והכהנים בחלה (ובתרומה).

אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו.

השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב, אינו עירוב.

ואם אמר לאחר לקבלו ממנו, הרי זה עירוב.

משנה מנוקדת

מְעָרְבִין בִּדְמַאי,

וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ.
וְהַכֹּהֲנִים בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה.
אֲבָל לֹא בְּטֶבֶל,
וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
וְלֹא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.
הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
אוֹ בְּיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֵרוּב,
אֵינוֹ עֵרוּב.
וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ,
הֲרֵי זֶה עֵרוּב:

נוסח הרמב"ם

מערבין בדמאי, ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו.

והכהנים - בחלה, ובתרומה;
אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו.
השולח את עירובו, ביד חירש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב - אינו עירוב.
ואם אמר לאחר, לקבלו ממנו - הרי זה עירוב.

פירוש הרמב"ם

אומר כי יכול אדם לערב בדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו - וזה מבואר.

ואמר עוד אבל לא בטבל - גם זה מבואר, והתשובה בכל אחת מהם ופירושו על הפנים שזכרנו במסכת ברכות ושבת תבקש אותה לשם.

ושולח עירובו ביד חרש - הוא שישלח עירובו עמו להגיעו לסוף אלפים אמה. והמאמר בכאן אינו אלא בעירובי תחומין, אבל עירובי חצירות די לו בקטן כאשר יתבאר.

ומי שאינו מודה בעירוב - והוא הכותי והצדוקי שאינם מודים בעירוב, אם שלחו ביד אחד מאלו הפסולים להגיעו לידי אדם כשר והכשר יגיעו לסוף אלפים אמה הרי זה מותר, ובתנאי שיראה לאותו הפסול כשהגיעו ליד האדם כשר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מערבין בדמאי - בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה תרומת מעשר של דמאי:

ובמעשר ראשון כו' אבל לא בטבל וכו' - כולן מפורשין במס' שבת פרק מפנין:

השולח את עירובו ביד חרש כו' - להוליכו לסוף אלפים אמה. ודוקא בעירובי תחומין אינו עירוב אם שלחו ביד קטן, אבל בעירובי חצרות קיי"ל קטן גובה את העירוב :

ביד מי שאינו מודה בעירוב - כגון כותי או צדוקי:

ואם אמר לאחר - כשר, לקבלו מן הפסול ויוליכנו הכשר לסוף אלפים אמה:

הרי זה עירוב - ובלבד שיהא הוא עומד ורואה בשעה שהפסול נותנו ליד הכשר, אע"פ שאינו רואה כשהכשר מוליכו, דחזקה שליח עושה שליחותו:

פירוש תוספות יום טוב

והכהנים בחלה ובתרומה. כן הגי' בס' מדויק וכן ברי"ף והכי מסתברא דמ"ש תרומה מחלה. והטעות נפל בדפוס מדתנן לעיל ולישראל בתרומה. ושבוש הוא דמדתנן הכא והכהנים בחלה ש"מ דכסומכוס אתיא ולא כת"ק. ובין כך ובין כך קשיא לי על פסק הר"ב והרמב"ם לעיל דלא כסומכוס וכן כתב הרמב"ם בחבורו פ"א מה' עירובין והא סתם ר' כסומכוס והוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ונ"ל לתרץ דאשכח סתמא אחרינא והוא מתניתין דלקמן דסתם כר' דלא גזרו בה"ש משום שבות וא"כ דין התרומה לישראל כדין היין לנזיר וק"ל [והרא"ש כתב ולית הלכתא כסומכוס כו' ואע"ג דסתם משנה דמסכת כלים [פי"ז] כוותיה משום דב"ה סברי כרבנן (פירוש בברייתא) וכן רב הונא דאמר שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה והא דתנן במתניתין והכהנים בחלה ובתרומה לא הוי כמחלוקת ואח"כ סתם דה"ה לישראל נמי אלא אורחא דמילתא נקט כהנים שחלה ותרומה מצויין להם ועוד דהך משנה שנויה בפרק כל שעה והתם דוקא כהנים וההוא לישנא תנא נמי הכא עכ"ל ומה שיש לדקדק בדבריו הללו כתבתי בס' מעדני מלך בס"ד]:

השולח ערובו ביד חש"ו. כתב הר"ב אבל בערובי חצירות קי"ל קטן גובה את הערוב. בתוספות מסקינן הטעם דעירובי תחומין הואיל ואסמכוה אקרא החמירו ולא הימנוהו רבנן לקטן. והר"ר יונתן פירש דעירובי חצירות דקני ממילא כדתנן (בפרק ו' משנה ה') בעה"ב שהיה שותף עם שכניו א"צ לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא איכפת לן שהרי הוא א"צ שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום ערובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) ובתרומה. כן הגירסא בספרים מדויקים וברי"ף. והכי מסתברא דמאי שנא תי. ומה מחלה ומתניתין כסומכוס ואינה הלכה. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) הטעם דעירובי תחומין הואיל ואסמכוהו אקרא החמירו ולא הימנוהו רבנן לקטן. תוספ. והרי"כ פירש דעירובי חצרות דקני ממילא כדתנן בפ"ו מ"ה בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו א"צ לערב ולפיכך קטן גובה אותו ולא איכפת לן שהרי הוא א"צ שיאמר בו כלום אבל בעירובי תחומין צריך הוא שיאמר במקום ערובי זה תהא שביתתו של פלוני והוא לאו בר דעת הוא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מערבין בדמאי וכו':    ובגמ' דמאי הא לא חזי ליה מגו דאי בטי מפקיר לנכסיה וכו' וכתבו תוס' ז"ל נראה דלסומכוס דוקא פריך דלרבנן אע"ג דלא חזי ליה הא חזי לעניים וא"ת ולסומכוס הא חזי ליה דמצי לאפרושי מיניה וביה אפי' לרבנן דרבי דספק חשיכה מעשרין הדמאי וי"ל דמשמע ליה מתני' אפי' ליכא אלא שתי סעודות מצומצמות דמסתמא מתני' מיירי בכל ענין ואי אפריש מיניה תרומה כל דהו בצר ליה שיעור עירוב ע"כ ובירושלמי ר' יעקב דרומיא בעי מתני' דלא כב"ש דתנינן פ' לולב הגזול ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:

והכהנים בחלה ובתרומה:    כך צ"ל. מצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל במקום זה לא נצרך להזכיר תרומה שהרי אמר לעיל דאפי' לישראל מערבין בתרומה אבל בפסחים פ' שני גרסי' והכהנים בחלה ובתרומה משום דשם איצטריך לאשמועי' אך בס"א גרסי' גם כאן ובתרומה עב"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מערבין בדמאי:    תבואת ע"ה שחשוד על המעשרות ותרומות מעשר. ואפ"ה מערבין בה, מדחזי לעני שא"צ להפריש מעשרות מדמאי. והא דלא פליג ב"ש כדפלגי בסוכה (משנה, סוכה ג, ה). ה"ט התם משום שיהיה בו היתר אכילה ודין ממון מדכתיב לכם, משא"כ הכא, כך צ"ל בברכות רפ"ז ובפסחים (משנה, פסחים ב, ה):

ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו:    ר"ל תרומה שלו שמחוייב בה, דהיינו בניטל תרומת מעשר שלו אפי'. לא נטלה תרומה גדולה שלו. ומיירי שהקדימו לוי להכהן ונטל המעשר בשבלים, דאז פטור המעשר מת"ג, מדלא נתחייב אז עדיין בת"ג. דבלא הקדים בשבלי', טבל הוא ואסור:

ובמעשר שני והקדש שנפדו:    אף שלא נתן עדיין החומש למוסיף על שוויו, אפ"ה פדוי הוה, רק שמחויב עדיין ליתן החומש:

והכהנים בחלה ובתרומה:    ה"ה לישראל, רק אורחא דמלתא נקט. דמצויין גבי כהן. ונ"ל דהכא נקט כהנים דר"ל שהתרומה שלהן. דאילו ישראל איך יערב בשאינו שלו. ולהכי קאמר והכהנים ולא לכהנים ודו"ק:

אבל לא בטבל:    אפי' טבל דרבנן כזרוע בעציץ שאינו נקוב (ואע"ג דהפרשת תרומה אינם רק שבות, דלא גזרו עליו ביה"ש לצורך מצוה וחזיא לי' אז (כמ"ג). נ"ל דטבל מצ"ע לא חזי. משא"כ יין לנזיר) (ועי' תוס' ד"ל ע"ב):

ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:    ר"ל ת"ג שמחוייב בה, שהקדים הלוי ולקח המעשר קודם שהפרישו ת"ג. אחר מירוח, דאז נתחייב כבר בת"ג, והו"ל טבל (ועי' שבת פי"ח מ"א):

ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:    אפי' רק לא נפדו כראוי, כגון מע"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה עדיין, והקדש שפדאי בקרקע:

השולח:    להוליכו לסוף אלפים.

ערובו ביד חרש שוטה וקטן:    ודוקא עירוב תחומין דחמיר דאסמכוהו אקרא. אבל ערובי חצרות שרי ע"י קטן:

או ביד מי שאינו מודה בערוב:    אפיקורס:

אינו ערוב:    ילך הכשר לשם ויגביהנו ויניחנו לשם עירוב:

ואם אמר לאחר לקבלו ממנו:    שיוליכנו הכשר לסוף אלפים:

הרי זה ערוב:    ודוקא כשרואה שיתננו הפסול להכשר, אף שאנו רואה כשיניחנו הכשר, חזקה שליח עושה שליחותו כשהחזיק בשליחות:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים