משנה עירובין ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ג · משנה ג | >>
נתנו באילן, למעלה מעשרה טפחים, אין עירובו עירוב.
למטה מעשרה טפחים, עירובו עירוב.
נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה, עירובו עירוב.
נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס, בזמן שהוא תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה, הרי זה עירוב.
נתנו במגדל ואבד המפתח, הרי זה עירוב.
רבי אליעזר אומר, אם אינו יודע שהמפתח במקומו, אינו עירוב.
נְתָנוֹ בְּאִילָן,
- לְמַעְלָה מֵעֲשָׁרָה טְפָחִים,
- אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב;
- לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים,
- עֵרוּבוֹ עֵרוּב.
- לְמַעְלָה מֵעֲשָׁרָה טְפָחִים,
- נְתָנוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה,
- עֵרוּבוֹ עֵרוּב.
- נְתָנוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְּרֹאשׁ הַקֻּנְדָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא תָּלוּשׁ וְנָעוּץ,
- אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה,
- הֲרֵי זֶה עֵרוּב.
- נְתָנוֹ בְּמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ,
- הֲרֵי זֶה עֵרוּב.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, אֵינוֹ עֵרוּב:
נתנו באילן -
- למעלה מעשרה טפחים - אינו עירוב.
- למטה מעשרה טפחים - הרי זה עירוב.
- נתנו בבור -
- אפילו עמוק מאה אמה - הרי זה עירוב.
- נתנו בראש הקנה,
- או בראש הקונתס -
- כל זמן שהוא תלוש, ונעוץ,
- אפילו גבוה מאה אמה - הרי זה עירוב.
- כל זמן שהוא תלוש, ונעוץ,
- או בראש הקונתס -
- נתנו במגדל,
- ונעל בפניו,
- ואבד המפתח - הרי זה עירוב.
- רבי אליעזר אומר:
- אם אין ידוע, שהמפתח במקומו - אינו עירוב.
- ונעל בפניו,
זאת המשנה צריכה לעיקרים מהם שקדמו ומהם שלא קדמו, ואני אביאם בכאן לתוספת ביאור והם העיקרים:
- כי רשויות שבת ארבעה, רשות הרבים ורשות היחיד כרמלית ומקום פטור, וכבר גדרנו אותם בראש מסכת שבת וזכרנו כי המוציא מכרמלית לרשות הרבים או לרשות היחיד אינו חייב מיתה אבל הוא אסור משום שבות.
- ומהם, כי שעת קניית העירוב הוא בין השמשות.
- ומהם, כי רבי סובר כי דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות.
- ומהם, כי אסור להשתמש באילן משום שבות.
- ומהם, כי כשיערב אדם עירובי תחומין יצטרך שיהיה הוא ועירובו במקום אחד, רוצה לומר שיוכל לאכול עירובו במקום שנתכוין לשבות בו.
ומה שאמרו בתחילת זאת המשנה נתנו באילן - הוא בתנאי שיהיה באילן ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר ויהיה מתכוין לשבות ברשות הרבים. אם נתן העירוב בזה האילן למעלה מעשרה, יהיה העירוב ברשות היחיד והוא ברשות הרבים ולפיכך אין עירובו עירוב, לפי שאי אפשר לו ליקח עירובו בין השמשות ולהוציאו למקום שביתה. ואם נתנו למטה מעשרה, יהיה העירוב בכרמלית ויוכל להוציאו בין השמשות לרשות הרבים לפי שהוא משום שבות, ואף על פי שהוא משתמש באילן הרי זה מותר בין השמשות לדעת רבי. ואלו ההלכות כולם הם לרבי.
ועוד אמרו נתנו בבור - והוא שיהיה הבור כרמלית ומקום שביתתו ברשות הרבים.
וקונטס - הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים, ושם הרומח קונדס וקונטס הכל שווה, לפי שהקנה והקונטס דקין ואין בהן ארבעה על ארבעה הוא מקום פטור, ולפיכך כשנתכוון לשבות ברשות הרבים ונתן שם עירובו אפילו למעלה ממאה אמה הרי זה עירוב, מפני שהוא יכול להורידו ואפילו בשבת. אבל הכריח רבי בכאן שיהיה הקונטס והקנה תלושין ונעוצין ולא יהא מחובר לקרקע, אף על פי שהוא בין השמשות שהוא שעת קניית העירוב ומותר להשתמש במחובר באותה שעה, גזירה שמא יקטום, גזירה שמא יחתוך אותו קנה והוא מחובר לקרקע והוא איסור סקילה, מפני שיתערב לו בקנה התלוש ממקום צמיחתו שהוא מותר לחתכו, וכמו כן הקונדס.
ומגדל - הוא ארגז שנותנין שם הבגדים.
וכשיש שם חוטין או מנעול שאי אפשר להתיר אותו המגדל אלא במפתח או בפסיקת אותן החוטין ואבד המפתח, אומר תנא קמא כי הוא יכול לפסוק החוטין בסכין ולהוציא העירוב, ואין בו איסור סקילה לפי שהוא מקלקל באותו החתוך, ולפיכך עירובו עירוב.
ורבי אליעזר סובר, כי אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו, ואסור לטלטל הסכין כדי לפסוק החוטין אלא לחתוך המאכל, ולפיכך אי אפשר להוציא העירוב אלא במפתח, ומפני זה אמר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב.
והלכה כרבי, שאמר דבר שהוא משום שבות בין השמשות לא גזרו במקום מצווה.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
נתנו באילן - העומד ברה"ר ויש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יותר:
למעלה מעשרה אין עירובו עירוב - דכיון דהאילן רחב ד', למעלה מעשרה הוי רשות היחיד, והוא קנה שביתתו ברה"ר, וכיון דאי הוי בעי למשקל עירוביה ומיכליה בשעה שהעירוב זוכה לו דהיינו בין השמשות לא מצי שקיל ליה דמייתי מרשות היחיד לרשות הרבים לא הוי עירוב:
למטה מעשרה הרי זה עירוב - דלמטה מעשרה כרמלית היא, דכל משלשה ועד תשעה ברוחב ארבעה כרמלית היא, וכיון דאי שקיל ליה לעירוביה אין כאן אלא איסור שבות, הרי זה עירוב. ומתניתין רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות . ובשעה שהעירוב זוכה לו דהיינו בין השמשות מצי שקיל ליה, ונמצא הוא ועירובו במקום אחד הילכך הוי עירוב:
נתנו בבור - שבכרמלית כגון שבבקעה ושבשדות ונתכוין לשבות בבקעה או בשדה, הרי זה עירוב, דבור עצמו רשות היחיד והוא קנה שביתה בכרמלית ובשעה שהעירוב זוכה לו דהיינו בין השמשות מצי שקיל ליה, כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות:
אפילו גבוה מאה אמה - ואין למטה רוחב ארבע דלאו רשות היחיד הוא, ואע"ג דלמעלה רחב ארבע דהא עירוב על גבי מקום ד' בעינן:
תלוש ונעוץ - הוא דהוי עירוב, אבל מחובר לא הוי עירוב משום דכי שקיל ליה גזירה שמא יקטום, לפי שהקנה רך הוא איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל ליה, אבל אילן קשה הוא ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן, אבל קטימת קנה איידי דרכיכא ודאי מקטמא ומחייב משום קוצר. אי נמי קנה וקונדס מיחלף ליה מחובר בתלוש, דקנים הרבה תלושין נעוצים ונראין כמחוברים, משום הכי איכא למיגזר שמא יקטום במחובר ויחשוב שהוא תלוש, אבל באילן ליכא למיגזר שמא יעלה ויתלוש ויטעה לחשוב דתלוש הוא:
נתנו במגדל - של עץ:
ואבד המפתח הרי זה עירוב - וכגון שהמנעול קשור בחוטים וחבלים שאם לא ימצא המפתח אי אפשר לחתכן אלא בסכין, ת"ק סבר הואיל ואפשר לפתוח על ידי שיחתוך החבלים בסכין אין כאן איסור סקילה אלא איסור שבות, דמקלקל הוא בחתיכת החבלים וכל המקלקלים פטורים, ואיסור שבות ביה"ש בשעת קניית העירוב לא גזרו בו כדאמרן, הילכך הוי עירוב, דמצי מייתי סכין ויחתוך לחבלים ושקיל לעירוביה. ור' אליעזר סבר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ואסור לטלטל הסכין כדי לחתוך החבלים שאין תשמישו אלא לחתוך האוכלים, והואיל ואיכא תרתי, טלטול הסכין, וחתיכת החבלים, אפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות בין השמשות לא גזרו, בכה"ג מודה דגזרו. ואין הלכה כר"א:
למטה מי' עירובו עירוב. מ"ש הר"ב דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו כו' היינו במקום מצוה כמ"ש הרמב"ם וכתבתיו לעיל ספ"ב דשבת:
נתנו בבור כו'. פירש הר"ב שבכרמלית הכי מוקים בגמרא וקשיא לפלוג וליתני באילן גופיה בין העומד ברשות הרבים לעומד בכרמלית:
נתנו במגדל כו'. מ"ש הר"ב איסור שבות דמקלקל. עיין מ"ש בז בס" במשנ ג פרק כ"ב דשבת:
(ח) (על הברטנורא) היינו במקום מצוה כמ"ש הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) הכי מוקים בגמרא. וקשה, לפלוג וליתני באילן גופיה בין העומד ברה"ר לעומד בכרמלית:
נתנו באילן וכו': ופי' ה"ר יהונתן ז"ל נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים וכו' מוקים לה בגמ' כגון שנתכוין לשבות בר"ה והניח עירובו בראש אילן הנוטה חוץ לד' אמות ששבת בהן ויוצא הרבה חוץ לד' אמות וקמ"ל מתני שאם מה שיוצא מן האילן חוץ לד' אמוח הוא פחות מעשרה טפחים עירובו עירוב דהוא ועירובו חשבינן ליה במקום אחד שהרי יש כח ברוח לזקפו לתוך ד' אמות ששבת בהן שדרך הענפים שיהיה רכין בראשן עד עשרה טפחים אבל אם מה שיוצא חוץ לד' אמות הוי יותר מעשרה טפחים אין כח ברוח להביאו תוך (ד') אמותיו מפני שהוא חזק וקשה ואינו מצוי שיזקוף ברוח מצויה והוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הויא אבל בפחות מעשרה טפחים עירובי עירוב אע"ג דאינו יכול ליטול מן האילן דהא קא משתמש במחובר דמתני' ר' היא דס"ל דבכל דבר שאינו אלא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אבל אם היה האילן זקוף כולו כשאר כל האילנות ליכא לאפלוגי בין למעלה מעשרה ללמטה מעשרה דהא קיימא לן הנותן את עירובו יש לו ד' אמות והוא ועירובו במקום אחד הוא דהא רשותו עולה עד לרקיע לענין זה עכ"ל ז"ל. ובירושלמי בפ' הישן וגם בפירקין רמי עלה דתמן תנינן כשרה ואין עולין לה בי"ט והכא את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו ומסיק דמתני' ר"ש בן אלעזר היא דאמר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת היא צדדי בהמה היא צדדי אילן אבל בגמ' דילן אהא נמי משני דלא חיישי' לשימוש אילן דהא מני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות שהיא שעת קניית העירוב וכיון דההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה לו באותה שעה ותו לא אכפת לן:
בפי' ר"ע ז"ל היה צריך להגיה אפילו גבוה ק' אמה הואיל ואין למטה רוחב ד' לאו רשות היחיד הוא ואע"ג דלמעלה רחב ד' דהא עירוב ע"ג מקום ד' בעינן כשהוא למעלה מעשרה:
תלוש ונעוץ וכו': אבל מחובר לא הוי עירוב ולאו משום דאי בעי למשקליה משתמש באילן דהא מתני' רבי היא אלא משום גזירה דשמא יקטום כי שקיל ליה לעירוב ואפי' רבי מודה בהא דלאו שבות הוא אלא מלאכה גמורה דמיחייב משום קוצר כדאמרינן זימר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע אבל אילן קשה הוא ואי בבין השמשות יעלה לא חיישי' שמא יתלוש והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל בשמא יקטום הוא פי' רש"י ז"ל ולשון שני היא להרמב"ם ז"ל. ורב חסדא אוקי דמתני' רישא רבי וסיפא רבנן דס"ל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות ולהכי דוקא תלוש ונעוץ אבל מחובר לא הוי עירוב משום דכי שקיל ליה אי בעי למשקליה משתמש באילן. ופי' הרמב"ם ז"ל קונטס הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים וקונטס וקונדס הכל שוה ע"כ. אלא ששם פ' ששי דהלכות עירובין כתב קונדס בדלת אכן שם בהשגות הראב"ד ז"ל משמע דמחלק בין קונטס בטית לקונדס בדלת וז"ל אנן קונטס תנן והיא בד של עץ ארוך ויש הרבה כזה והוא טעה וכו' ע"ש:
נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח: כך צ"ל וכתב ה"ר יהונתן ז"ל נתנו במגדל וכו' כלומר ונתכוין לשבות במגדל א"נ דקאי ברה"י א"נ אפי' קאי ברה"ר ונתכוין לשבות למטה הא אמרי' הנותן עירובו יש לו ד' אמות והוא ועירובו במקום אחד הוא ואם לא היה נאבד המפתח היה עירוב אע"ג דנתכוין לשבות למטה ע"כ. ובגמ' אוקימו רב ושמואל להאי מגדל בשל לבנים ר"מ היא דאמר ביו"ט פ' המביא אף פוחת לכתחלה ונוטל דמתני' נמי ביו"ט מיירי ובאוירא דליבני שאין שם שום טיט רק לבנים סדורות זו על זו וכדפי' התם ר"ע ז"ל. ורבה ורב יוסף אוקמוה במגדל של עץ ובהא קמיפלגי דמ"ס כלי הוא ואין בנין ואין סתירה בכלים ואי בעי סתר ליה ומ"ס אהל הוא. ואביי ורבא אוקמוהו במגדל של עץ וכגון שהמנעל קשור וכו' כדפי ר"ע ז"ל דר' אליעזר ס"ל כר' נחמיה דס"ל בפ' כל הכלים דאפי' טלית אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן. וכתבו תוס' ז"ל ולא בעי לאוקמי בפלוגתא דאין בנין בכלים משום דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בפ"ג דביצה ע"כ גם בירושלמי שקלי וטרי בהא מילתא והכי איתא התם הדא דתימא במגדל של אבן אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית לאכול הימנה גרוגרות ע"כ ואיכא התם מאן דמוקי לה כר' אליעזר בן יעקב דאמר בפט"ו דשבת קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא והיא קשירה היא נעילה ע"כ:
יכין
נתנו: להעירוב:
באילן: שבר"ה. ורוחב האילן ד' טפחים על ד' טפחים:
למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב: דלמעלה מי' הו"ל רה"י. ומיירי שהתכוין שיהיה שביתתו למטה בר"ה, וא"א שיוריד בין השמשות העירוב שברה"י למקום שביתתו ברה"ר. אבל בנתכוון שיהיה שביתתו למעלה באילן. הוה עירוב. דהרי יכול לעלית באילן בין השמשות דאף דלעלות באילן שבות הוא. כל שבת ל"ג עליו ביה"ש לצורך מצוה (אף כששביתתו נמי למטה יכול לומר לנכרי לטלו לו. דהרי אמירה לנכרי נמי רק שבות. נ"ל דה"נ כטבל דמי דמדלא חזי מצ"ע הו"ל כמערב באבנים. דמדאי אפשר לטלו בעצמו, כאינו בעולם דמי. א"נ נ"ל כיון דתולה ברצון הנכרי לא הו"ל כבידו, כדאמרי' בשבת (דמ"ו ב' מאן יימר דמזדקק לי' חכם, וכ"כ מחלקינן בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים לענין ברירה בגיטין כ"ה א'):
למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב: דלמטה מי' האילן הזה הוה כרמלית, ואין הורדת העירוב משם לרה"ר רק שבות, ול"ג עליו בין השמשות במקום מצוה. והרי אין מערבין לתחומין רק לצורך מצוה. וה"ה בחתמו השופטים ביהכ"נ עבור חובות הקהל. כיון שחותמת שבקרקע אסור לשבור רק משום שבות. העירוב שבתוכו קיים (כב"י ל"ט) [ונ"ל דמיירי בא"צ לקלקל האותיות שבחותם. דאל"כ הו"ל תולדה דמוחק, ודו"ק]:
נתנו בבור: שבכרמלית:
אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב: דהוצאה מבור שהוא רה"י להכרמלית, אינו רק שבות והא דנקט בור ולא אילן שבכרמלית, כברישא ברה"ר. נ"ל דקמ"ל אע"ג דבבור טפי איכא למיחש נמי שיעקור חוליא לעשות דרגא לעלות בה (כיומא נ"ד ב') מדניחש באילן שיתלוש שלא לצורך, אפ"ה שרי. ומש"ה נקט נמי אפי' עמוק ק' אמה. דקמ"ל אף דעמוק מאד לא חיישי' שיעשה דרגא כא"ח ססשל"ו [וברישא לא נקט בור מדאסור לעשותו ברשות הרבים]:
בראש הקנה או בראש הקונדס: (שטאנגע):
בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה ק' אמה הרי זה ערוב: ואפילו עומד ברה"ר והקונדס רחב למעלה ד' טפחים. דהרי י"א דצריך עירוב ע"ג מקום שהוא ד' טפחים ועי' רא"ש פ"ג דעירובין אות ד'). אפ"ה מדאין רחב למטה ד' טפחים, לאו רה"י הוא. מיהו בקנה הגדל מקרקע, דוקא באילן קשה לא חיישי' ביה"ש שמא יתלוש ושרי בלמטה מי', אבל קנה רך, אף ביה"ש חיישינן שיתלוש. ותו דבקנים דשכיחי תלושים שננעצו בקרקע אף ביה"ש חיישינן שיחשוב שהוא רק נעוץ ויתלוש, משא"כ באילן לא שכיחי תלושי' שננעצו:
נתנו במגדל: (שראנק):
רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב: מיירי שהדלת קשור בחבלים. לת"ק הו"ל עירוב. מדא"צ רק לחתוך החבלים ליטול עירובו ביה"ש, ואף דהכא מיירי במגדל מחזיק מ' סאה (דאל"כ פשיטא דמותר לחתכם) וא"כ הו"ל כאהל, וחותמות שבקרקע אסור לחתכם (כביצה ל"א). עכ"פ אינו רק שבות מדדמי לסותר דהרי אינו סותר בנין ממש, ולא גזרו אשבות ביה"ש. ולר"א עכ"פ טלטול הסכין לחתוך החבל שלא לצורך היתר, הו"ל נמי שבות. ובב' שבותין גזרו ביה"ש [ואע"ג דלעיל סי' כ"ט באילן נמי הו"ל ב' שבותין שבות דשימוש באילן, דאסור ליקח מהמונח שם (כסי' של"ו ס"א). ושבות דהוצאה מכרמלית לרה"ר. נ"ל דבשלמא התם לא מתחייב על השמוש באילן משום דהוציא מרה"ר לכרמלית, ולא על ההוצאה משום שהשתמש באילן, ולפי שלא עבר על ב' השבותין ברגע א'. ולהכי כל חד וחד לחודיה לצורך מצוה עשאו ושרי, דהו"ל כעושה ב' שבותין בשבת א', וכל חד וחד לחודיה לצורך מצוה משא"כ הכא, ב' השבותין שעובר תלויין זב"ז, דמשום שלוקח הסכין לחתוך החבל. הו"ל לקיחת הסכין ג"כ שבות, מלבד חתיכת החבל גופיה שהוא ג"כ שבות ולפיכך הו"ל כאילו עבר עליהן ברגע א', בכה"ג ס"ל לר"א דגזרו עליו ביה"ש (ועי' בתשו' שערי אפרים סי' כ"ז)]. והלכה כחכמים (שו"ע או"ח, תט):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת