משנה עירובין ג רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) בכל - מערבין, ומשתתפין,

חוץ - מן המים, ומן המלח.
והכל - נלקח בכסף מעשר,
חוץ - מן המים, ומן המלח.
הנודר מן המזון -
מותר - במים, ובמלח.
מערבין -
לנזיר - ביין.
ולישראל - בתרומה.
סומכוס אומר: בחולין.
ולכוהן - בבית הפרס.
רבי יהודה אומר:
אפילו - בבית הקברות,
מפני שהוא יכול לחוץ, ולאכל.


(ב) מערבין -

בדמאי,
ובמעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
ובמעשר שני, והקדש - שנפדו.
והכהנים -
בחלה, ובתרומה.
אבל -
לא בטבל,
ולא במעשר ראשון - שלא ניטלה תרומתו,
ולא במעשר שני, והקדש - שלא נפדו.
השולח את עירובו,
ביד - חירש, שוטה, וקטן,
או ביד - מי שאינו מודה בעירוב,
אינו עירוב.
ואם אמר לאחר - לקבלו ממנו,
הרי זה עירוב.


(ג) נתנו באילן -

למעלה מעשרה טפחים - אינו עירוב.
למטה מעשרה טפחים - הרי זה עירוב.
נתנו בבור -
אפילו עמוק מאה אמה - הרי זה עירוב.
נתנו בראש הקנה,
או בראש הקונתס -
כל זמן שהוא תלוש, ונעוץ,
אפילו גבוה מאה אמה - הרי זה עירוב.
נתנו במגדל,
ונעל בפניו,
ואבד המפתח - הרי זה עירוב.
רבי אליעזר אומר:
אם אין ידוע, שהמפתח במקומו - אינו עירוב.


(ד) נתגלגל חוץ לתחום,

ונפל עליו גל,
או נשרף,
או תרומה - ונטמאת,
מבעוד יום - אינו עירוב.
משחשיכה - הרי זה עירוב.
ואם ספק -
רבי מאיר, ורבי יהודה אומרים:
הרי זה חמר גמל.
רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
ספק העירוב - כשר.
אמר רבי יוסי:
העיד אבטולס - משום חמישה זקנים,
שספק העירוב - כשר.


(ה) מתנה אדם על עירובו, ואומר:

אם באו גוים -
מן המזרח - עירובי למערב.
ואם באו, מן המערב - עירובי למזרח.
ואם באו, מכאן ומכאן - למקום שארצה, אלך.
לא באו, לא מכאן, ולא מכאן - הריני כבני עירי.
בא חכם -
מן המזרח - עירובי למזרח.
בא מן המערב - עירובי למערב.
בא, מכאן ומכאן - למקום שארצה, אלך.
לא בא, לא מכאן, ולא מכאן - הריני כבני עירי.
רבי יהודה אומר:
אם היה אחד מהן רבו - ילך לו אצל רבו.
שניהם רבותיו - למקום שירצה, ילך.


(ו) רבי אליעזר אומר:

יום טוב - שהוא סמוך לשבת,
בין מלפניה, בין מלאחריה,
מערב אדם שני ערובין, ואומר:
עירובי הראשון למזרח, והשני למערב.
הראשון למערב, והשני למזרח.
עירובי בראשון, והשני כבני עירי.
עירובי בשני, והראשון כבני עירי.
וחכמים אומרים:
או מערב - לרוח אחת,
או אינו מערב - כל עיקר.
או מערב - לשני ימים,
או אינו מערב - כל עיקר.
כיצד יעשה?
מוליכו בראשון,
ומחשיך עליו - ונוטלו, ובא לו.
ובשני,
מחשיך עליו - ואוכלו, ובא לו.
נמצא -
משתכר בהליכתו, ומשתכר בעירובו.
נאכל בראשון -
עירוב לראשון, ואינו עירוב לשני.
אמר להם רבי אליעזר:
אי אתם מודים לי - שהן שתי קדושות.


(ז) רבי יהודה אומר:

ראש השנה - שהיה ירא שמא תתעבר,
מערב אדם שני ערובין, ואומר:
עירובי הראשון למזרח, והשני למערב.
הראשון למערב, והשני למזרח.
עירובי הראשון, והשני כבני עירי.
עירובי השני, והראשון כבני עירי.
ולא הודו לו חכמים.


(ח) ועוד אמר רבי יהודה:

מתנה אדם על הכלכלה - ביום טוב ראשון,
ואוכלה - בשני.
וכן ביצה שנולדה - ביום טוב ראשון,
תיאכל - בשני.
ולא הודו לו חכמים.


(ט) רבי דוסא בן הרכינס אומר:

העובר לפני התיבה,
ביום טוב של ראש השנה, אומר:
"החליצנו ה' אלוהינו,
את יום ראש החודש הזה,
אם היום, אם למחר".
ולמחר הוא אומר:
"אם היום, אם לאמש".
ולא הודו לו חכמים.


הדף הראשי של משנה ערובין ג