מלאכת שלמה על עירובין ג
<< · מלאכת שלמה · על עירובין · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בכל מערבין ומשתתפין וכו': ומצאתי כתוב בספר שארית יוסף שחבר החכם השלם ה"ר יוסף בן וירגא ז"ל וז"ל ראיתי תשובה לגאון ובה הקשה על מה ששנינו בכל מערבין וכו' והכל נלקח וכו' והנודר וכו' למה לא סדרם רבי במקומן כי מה דין מעשר ונדרים גבי עירוב ולמה עקרן ממקומן הטבעי כדי להביאם בשביל התיחסות מה ותירץ שרבי כשסדר המשנה פעמים מצא דברים סדורין ובאין ופעמים סדרם הוא כפי חכמתו איש על מקומו ואותם שסידרו כבר ע"י הראשונים לא נראה לו לשנות הסדר וזה מטעם שחייב אדם לומר בלשון רבו ומשנה זו מעירוב כן מצאה והראשונים לא היו שונים כסדר המסכתות אבל היו מחברין דברים הדומין באיזה דמיון ולא תקשה להם למה עשו כך כי הם היו שונין באותו סגנון לפי שהיה מועיל להם שלא לשכחם כדמיון הדברים אוחזין זה לזה ויזכרו עכ"ל ז"ל. וכתב ה"ר יהונתן ז"ל וטעמא דאין מערבין במים ומלח משום דטעמא דעירובא דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו בני החצר כדי מזונותיהן בבית אחד נעשו כולן כאילו דרים בתוכו ונמצאו כולם רשות אחת וכן בעירובי תחומין נעשה המערב כאילו אוכל ושובת שם ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח והלכך דבר מזון בעינן ע"כ וכן פי' רש"י ז"ל: ירושלמי א"ר אחא דר' אליעזר היא דתנינן לקמן פ"ז בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי ר"א א"ר יוסי דברי הכל היא מערבין בחצרות ומשתתפין בין בחצרות מן בתחומין (צ"ע) מתני' דר"מ דתני כל דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא מערבין בו עם הפת אין מערבין בו השום והבצלים על דעתיה דר"מ אין מערבין בהן. תנינן תרין כללין ולא דמיין חד לחד בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח בין בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא בין בדבר שאינו נאכל חי כמות שהוא והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא רישא בין ר' ישמעאל בין ר' עקיבא סיפא כר' עקיבא ולא כר' ישמעאל וכו' ע"כ. עוד שם בירושלמי והביאו ספר הרוקח בסי' קצ"ב ז"ל חוץ מן המים ומן המלח ירושלמי לפי שהוא מין קללה ואין הגוף ניזון הימנה והטעם במדרש ויכולו בפסוק וה' המטיר על סדום ע"כ:
חוץ מן המים ומן המלח: אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ והכא הא איכא נמי כמהין ופטריות וגודגדניות שהוקשו לזרע וכפניות ותבלין ופולין יבשין ועדשים וחטין ושעורים מהרא"ש ז"ל. גמרא והכל נלקח בכסף מעשר חוץ וכו' ר' אלעזר ורי יוסי ברבי חנינא חד מתני' אעירוב וחד מתני' אמעשר האי לא שנו דבעינן למימר השתא חד מתני אעירוב לא שנו אלא מים בפני עצמן ומלח בפני עצמו הוא דאין מערבין אבל במלח ומים המעורבין מזון הוא לטבל פתו בו ומערבין וכתבו תוס' ז"ל בסמוך מוקי כשנותן לתוכן שמן וקשיא דתיפוק ליה משום שמן כדפריך לקמן אמעשר והכא לא שייך שנויא דהתם. וי"ל דהכא איצטריך דאע"ג דלא הוי מן השמן מזון שתי סעודות ע"כ. וחד מתני אמעשר לא שנו אלא מים בפני עצמן ומלת בפני עצמו היא דאין ניקחין בכסף מעשר אבל מים ומלח מעורבין יחד ניקחין בכסף מעשר מאן דמתני אמעשר כ"ש אעירוב כדפי' תוס' ז"ל דדבר שאין צריך תקון אם ניקח בכסף מעשר כ"ש דמערבין בו ומאן דמתני אעירוב אבל אמעשר לא משום דפירא בעינן כדילפי' לה מכלל ופרט ולמאן דמתני אמעשר מוקמינן לה בגמ' דהיינו דוקא כשנתן לתוכן שמן אז נקחין ופריך לה אביי ותיפוק ליה משום שמן ומשני לא צריכא שנתן דמי מים ומלח בהבלעה דבשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן וכה"ג שרי וכדתניא בברייתא בגמ':
הנודר מן המזון וכו': ובירושלמי ומנין שכל הדברים קרויין מזון רב אחא בר עולא אמר ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון מה ת"ל מזון אלא מכאן שכל הדברים קרוין מזון ע"כ. ואיתא נמי שם ר"פ הנודר מן המבושל ובפ"ג מינין:
וכתוב בתשובת מהר"י קולין שרש צ"ט וז"ל ונחזיר לעיקר התירוץ שתירצת דלהכי לא קתני הנודר מן הבשר אסור בכל בשר וכו' דא"כ ה"א התירא דדגים דומיא דאיסורא דכל בשר וכי היכי דאיסור דכל בשר הוא בכל מקום ה"נ התירא דדגים ואינו כן ומתוך תירוץ זה חילק הרמב"ם בין עופות לדגים לפי דבריך. וקשיא לי חדא דלמה לא יוכל התנא לשנות אסור בכל מיני בשר דמשמע בכל ענין חוץ מבשר דגים וחגבים שאינו אסור בכל אדרבה לפו הנראה לע"ד כשהוא שונה מותר בדגים וכו' טפי משמע בכל ענין מבשנותו אסור בכל בשר חוץ מבשר דגים וכו' דאז לא היה מחליט ההיתר של דגים כולי האי אלא דהוה אומר דבשר דגים וחגבים יוצאים מכלל שאר כל בשר שהוא אסור בכל ענין. אבל דגים וחגבים אינם אסורין בכל ענין. אבל השתא דקתני מותר קא פסיק ותני בכל ענין. ועוד דמה תאמר בפרק בכל מערבין דקתני בסגנון הזה לא פחות ולא יותר דתנן התם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח הנודר מן המזון מותר במים ומלח עד כאן לשון המשנה. והתם נמי איכא למידק מאי טעמא לא קתני הנודר מן המזון אסור בכל חוץ מן המים ומן המלח דלהוי דומיא דסגנון דרישא דהתם לא שייך לשנויי כדשנית הכא דפשיטא דהתירא דמים ומלח בכל ענין דהא לא זייני כלל ומשום כך אין מערבין ומשתתפין בהן כדפי' שם רש"י ז"ל. ואין לומר דהתם נמי לא בעא למיתני הכי דא"כ הוה משמע בכל ענין מותר במים ומלח דומיא דאיסור דשאר מילי ונימא דמים עם מלח אסירי על הנודר מן המזון חדא דלכאורה הכי הוא דהנודר מן המזון מותר אפי' במים עם מלח דאע"ג דלענין עירוב איקרי מזון כשהם מעורבין התם היינו טעמא דרגילות לטבל בהן פתם ושפיר מיחזי כקבוע שם דירתו כיון שנתן שם דבר הראוי לאכול עם הפת ואע"ג דמצד עצמו לא חזי למידי אבל לענין נדר הדעת מכרעת שהיה מותר דהא לא זייני מצד עצמו כלל ואפי' מעורבין יחד ועוד ק"ק לפי דבריך וכו' ע"ש עוד ועיין ג"כ שם בשרש קע"ז:
מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה: ואיתא בפוסקים ומערבין לגדול ביום הכפורים אע"פ שהוא אסור לאכול מפני שהוא חייב להתענות ע"כ וכמו שאכתוב מן הברייתא בס"ד: ומתני' דלא כב"ש דתניא בש"א אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ובה"א מערבין אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביום הכפורים כן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וב"ש סברי התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום ומוקמי' בגמ' להא מתניתא דשמעת מינה מיהא שהיו ב"ש מודים בעירוב דלא כחנניא דתניא חנניא אומר כל עצמן של ב"ש לא היו מודין בעירוב עד שיוציא מטתו וכל כלי תשמישו לשם. ואיכא בגמ' ברייתא אחרת דלא אתיא אלא כחנניא אליבא דב"ש:
סומכוס אומר בחולין ולכהן בבית הפרס: בירושלמי משמע קצת דגריס סומכוס אומר אף בחולין לכהן בבית הפרס מעתה אפי' בין הקברות ראוי הוא לעבור על שבות ולאכול שכן הוא ראוי ליכנס בשידה תיבה ומגדל ולעשות לו חור פחות מטפח ולתחוב בכוש ובקיסם ולאכול ע"כ וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי שהגיה כן ה"ר יהוסף ז"ל. וכתב ברוב הספרים (מצאתי הגי') אף בחולין לכהן בבית הפרס ובקצת ספרים מצאתי (הגי') סומכוס אומר בחולין ולכהן בבית הפרס. ונ"ל שיש כאן ט"ס כי לפי הספרים דגרסי אף הכל מדברי סומכוס הוא וה"ק כמו שמערבין לישראל בתרומה כך מערבין אף לכהן בחולין בבית הפרס ודוקא בחולין ולא בתרומה כי התרומה כיון שנכנס לבית הפרס נטמאה ואסורה באכילה אבל בחולין אע"פ שאין הכהן רשאי ליכנס לשם מ"מ כיון שלא נאסרו החולין לשם אפשר לנפח ולילך לשם ודוק וכן היא הגי' בתלמוד ירושלמי עכ"ל ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל סומכוס אומר בחולין דמידי דחזי ליה בעינן וכו' עד סוף. אמר המלקט דסומכוס סבר כרבנן דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והקשו תוס' ז"ל מהאי טעמא נמי נזיר לא יערב ביין כיון דשבות הוא לשאול על הנדרים בשבת כדאמרינן פ' מי שהחשיך ותרצו ז"ל דלצורך שבת נשאלין כדאמרי' התם והאי הוי לצורך שבת שיהיה מותר לשתות יין בשבת:
ולכהן בבית הפרס וכו': ביד בפ"ו הל' עירובין הי"ז ופי' מערבין לכהן בתרומה ומניחו במקום שנחרש בו קבר וכתב ה"ר יהונתן ז"ל דמיירי בתרומה שלא הוכשרה אם היא תרומת פירות או תרומת דגן שנילושה במי פירות ואינה יכולה לקבל טומאה ואע"ג דבעינן דוכתא דליהוי איהו מצי למיזל ולמישקליה ולמיכליה התם וקני שביתה בההוא דוכתא למהוי כאילו שכב שם בבית הפרס אפ"ה שפיר דמי דספיקא דרבנן הוא ומותר לכהן ליכנס וכו' כדפי' רעז"ל: וכתבו תוס' ז"ל ובמצוה רבה אפי' בלא נפוח התירו כגון ללמוד תורה ולישא אשה ולדון ולערער עמהם כדי להציל מידם כדאמרי' בע"ז ובפ' מי שהוציאוהו וכו' והא דאמרינן בפסחים אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהם משום דאיכא כרת אם לא יעשה פסח והכא משמע דאפי' בשביל עירוב לא העמידו דבריהם כיון דטומאת כהן ליכא כרת אלא לאו לא העמידו דבריהם במקום מצוה דאפי' אם מערבין לדבר הרשות אורחא דמילתא היא לערב לדבר מצוה כדאמרי' בפ' כיצד משתתפין ע"כ:
אפי' בבית הקברות: ס"א בין הקברות:
מפני שיכול לילך לחוץ: כך צ"ל. וברב האלפסי ז"ל הלשון כך מכני שיכול לצאת לחוץ ולאכול. ואית דגרסי במקום ולאכול ולוכל גם הר"מ דילונזאנו ז"ל בנכ"י וירוש' והרא"ש שיכול לחוץ ולאכול והוא פועל ומקור מלשון חציצה לחוץ בחולם כמו לרוס את הסולת ע"כ. אבל ברוב המקומות כך הלשון מפני שיכול לחוץ ולילך ולאכול אבל אי לאו הכי לא הוי עירוב אע"ג דחזי לישראל משום דהוי במקום אחד ועירובו במקום אחר והיינו טעמא דת"ק דלא הוי עירוב ולאו משום דס"ל כסומכוס ומיהו ר' יהודה משמע דסבר כסומכוס מדקאמר ולאכול וכן קאמר מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה משמע דבעי מידי דחזי ליה ע"כ וכן פי' רש"י ז"ל ג"כ בסוף הסוגיא. וה"ר יהונתן ז"ל כתב ר' יהודה אומר אפי' בבית הקברות וכו' רבנן ס"ל דאין מניחין ערובי תחומין לכהן בבית הקברות ואפי' יהיה חולין לפי שאינו יכיל ליכנס לשם אלא ע"י שידה תיבה ומגדל וס"ל דאהל זרוק לאו שמיה אהל כלומר אהל שאינו קבוע במקום אחד כל הימים וכיון שאין בין הטומאה והשידה והתיבה והמגדל פותח טפח מקריא טומאה רצוצה ובוקעת עד לרקיע ור' יהודה פליג ואמר דמערבין בבית הקברות דס"ל אהל אע"פ שהוא זרוק שמיה אהל ואינה בוקעת ומגינה בפני הטומאה וא"ת היאך יקחנה מעל הקבר שאם מוציא ידו חוץ לשידה יאהילנה על הקבר מתרץ בגמ' שיכול להביא בפשוטי כלי עץ שאין ברחבן טפח דלא מקבלי טומאה ואינם יכולין להביא אצלו טומאה כיון שאין ברחבן טפח ואפי' יהיה לו רוחב טפח מצד אחד אם יהפכנו לאותו הצד שהוא פחות מטפח אינו מביא את הטומאה לכהן האוחז אותו בידו עכ"ל ז"ל והרשב"א ז"ל הוא לבדו פסק הלכה כר' יהודה מפני שמקיל בעירוב אבל כל הפוסקים חלקו עליו דהלכה כחכמים:
מערבין בדמאי וכו': ובגמ' דמאי הא לא חזי ליה מגו דאי בטי מפקיר לנכסיה וכו' וכתבו תוס' ז"ל נראה דלסומכוס דוקא פריך דלרבנן אע"ג דלא חזי ליה הא חזי לעניים וא"ת ולסומכוס הא חזי ליה דמצי לאפרושי מיניה וביה אפי' לרבנן דרבי דספק חשיכה מעשרין הדמאי וי"ל דמשמע ליה מתני' אפי' ליכא אלא שתי סעודות מצומצמות דמסתמא מתני' מיירי בכל ענין ואי אפריש מיניה תרומה כל דהו בצר ליה שיעור עירוב ע"כ ובירושלמי ר' יעקב דרומיא בעי מתני' דלא כב"ש דתנינן פ' לולב הגזול ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:
והכהנים בחלה ובתרומה: כך צ"ל. מצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל במקום זה לא נצרך להזכיר תרומה שהרי אמר לעיל דאפי' לישראל מערבין בתרומה אבל בפסחים פ' שני גרסי' והכהנים בחלה ובתרומה משום דשם איצטריך לאשמועי' אך בס"א גרסי' גם כאן ובתרומה עב"ל ז"ל:
נתנו באילן וכו': ופי' ה"ר יהונתן ז"ל נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים וכו' מוקים לה בגמ' כגון שנתכוין לשבות בר"ה והניח עירובו בראש אילן הנוטה חוץ לד' אמות ששבת בהן ויוצא הרבה חוץ לד' אמות וקמ"ל מתני שאם מה שיוצא מן האילן חוץ לד' אמוח הוא פחות מעשרה טפחים עירובו עירוב דהוא ועירובו חשבינן ליה במקום אחד שהרי יש כח ברוח לזקפו לתוך ד' אמות ששבת בהן שדרך הענפים שיהיה רכין בראשן עד עשרה טפחים אבל אם מה שיוצא חוץ לד' אמות הוי יותר מעשרה טפחים אין כח ברוח להביאו תוך (ד') אמותיו מפני שהוא חזק וקשה ואינו מצוי שיזקוף ברוח מצויה והוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הויא אבל בפחות מעשרה טפחים עירובי עירוב אע"ג דאינו יכול ליטול מן האילן דהא קא משתמש במחובר דמתני' ר' היא דס"ל דבכל דבר שאינו אלא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אבל אם היה האילן זקוף כולו כשאר כל האילנות ליכא לאפלוגי בין למעלה מעשרה ללמטה מעשרה דהא קיימא לן הנותן את עירובו יש לו ד' אמות והוא ועירובו במקום אחד הוא דהא רשותו עולה עד לרקיע לענין זה עכ"ל ז"ל. ובירושלמי בפ' הישן וגם בפירקין רמי עלה דתמן תנינן כשרה ואין עולין לה בי"ט והכא את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו ומסיק דמתני' ר"ש בן אלעזר היא דאמר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת היא צדדי בהמה היא צדדי אילן אבל בגמ' דילן אהא נמי משני דלא חיישי' לשימוש אילן דהא מני רבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות שהיא שעת קניית העירוב וכיון דההיא שעתא מצי שקיל ליה נמצאת סעודה הראויה לו באותה שעה ותו לא אכפת לן:
בפי' ר"ע ז"ל היה צריך להגיה אפילו גבוה ק' אמה הואיל ואין למטה רוחב ד' לאו רשות היחיד הוא ואע"ג דלמעלה רחב ד' דהא עירוב ע"ג מקום ד' בעינן כשהוא למעלה מעשרה:
תלוש ונעוץ וכו': אבל מחובר לא הוי עירוב ולאו משום דאי בעי למשקליה משתמש באילן דהא מתני' רבי היא אלא משום גזירה דשמא יקטום כי שקיל ליה לעירוב ואפי' רבי מודה בהא דלאו שבות הוא אלא מלאכה גמורה דמיחייב משום קוצר כדאמרינן זימר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע אבל אילן קשה הוא ואי בבין השמשות יעלה לא חיישי' שמא יתלוש והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל בשמא יקטום הוא פי' רש"י ז"ל ולשון שני היא להרמב"ם ז"ל. ורב חסדא אוקי דמתני' רישא רבי וסיפא רבנן דס"ל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות ולהכי דוקא תלוש ונעוץ אבל מחובר לא הוי עירוב משום דכי שקיל ליה אי בעי למשקליה משתמש באילן. ופי' הרמב"ם ז"ל קונטס הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים וקונטס וקונדס הכל שוה ע"כ. אלא ששם פ' ששי דהלכות עירובין כתב קונדס בדלת אכן שם בהשגות הראב"ד ז"ל משמע דמחלק בין קונטס בטית לקונדס בדלת וז"ל אנן קונטס תנן והיא בד של עץ ארוך ויש הרבה כזה והוא טעה וכו' ע"ש:
נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח: כך צ"ל וכתב ה"ר יהונתן ז"ל נתנו במגדל וכו' כלומר ונתכוין לשבות במגדל א"נ דקאי ברה"י א"נ אפי' קאי ברה"ר ונתכוין לשבות למטה הא אמרי' הנותן עירובו יש לו ד' אמות והוא ועירובו במקום אחד הוא ואם לא היה נאבד המפתח היה עירוב אע"ג דנתכוין לשבות למטה ע"כ. ובגמ' אוקימו רב ושמואל להאי מגדל בשל לבנים ר"מ היא דאמר ביו"ט פ' המביא אף פוחת לכתחלה ונוטל דמתני' נמי ביו"ט מיירי ובאוירא דליבני שאין שם שום טיט רק לבנים סדורות זו על זו וכדפי' התם ר"ע ז"ל. ורבה ורב יוסף אוקמוה במגדל של עץ ובהא קמיפלגי דמ"ס כלי הוא ואין בנין ואין סתירה בכלים ואי בעי סתר ליה ומ"ס אהל הוא. ואביי ורבא אוקמוהו במגדל של עץ וכגון שהמנעל קשור וכו' כדפי ר"ע ז"ל דר' אליעזר ס"ל כר' נחמיה דס"ל בפ' כל הכלים דאפי' טלית אפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן. וכתבו תוס' ז"ל ולא בעי לאוקמי בפלוגתא דאין בנין בכלים משום דפלוגתא דב"ש וב"ה היא בפ"ג דביצה ע"כ גם בירושלמי שקלי וטרי בהא מילתא והכי איתא התם הדא דתימא במגדל של אבן אבל במגדל של עץ נעשה כשובר את החבית לאכול הימנה גרוגרות ע"כ ואיכא התם מאן דמוקי לה כר' אליעזר בן יעקב דאמר בפט"ו דשבת קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא והיא קשירה היא נעילה ע"כ:
נתגלגל חוץ לתחום וכו': לשון ר"ע ז"ל עד והוא שנתגלגל שתי אמות חוץ לאלפים אמה. אמר המלקט כתב ה"ר יהונתן ז"ל שאם לא היה חוץ לתחום אלא אמה אחת או שתים לא הוה מיקרי חוץ לתחום שהרי בתוך תחומו הוא עדיין ול"ד למי שיצא חוץ לתחום כו' ושם כתוב עוד אבל אי לא נתגלגל אלא שלש אמות מצי שקיל ליה דכל נותן עירוב תקנו לי' חכמים ד' אמות מלבד האלפים אמה לכאן ולכאן ע"כ ור"ע ז"ל תפס דעת הרמב"ם ז"ל:
נפל עליו גל: והוא דבעי מרא וחצינא דהוי איסורא דאורייתא שמתחייב חטאת שאם היה יכול ליטלו משם מבלי שיצטרך לכלי חפירה אלא בידיו בלבד לטלטל צרורות העפר והאבנים שעליו הוי עירובו עירוב שהרי ליכא בטלטול דבר שאינו ראוי אלא איסור שבות וכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דמתני רבי היא:
אם ספק ר"מ ור"י אומרי' ה"ז חמר גמל: [כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לפרש דה"ק הר"ז חמר גמל כלומר כשם שהחמר והגמל אינו יכול לזוז מבין שניהם כך הוא אינו רשאי לזוז מבין ביתו ולעירובו ע"כ] ס"פ מי שהוציאוהו וכתב שם רש"י ז"ל בל"א דמבעוד יום אינו עירוב דקתני במתני' דמשמע והרי הוא כבני עירו ר' יהודה היא דלר"מ אפי' מבעוד יום הוי חמר גמל דלא עריב ותני לה בהדי סיפא משום דר' יהודה מודה בסיפא לר"מ ע"כ ועיין במה שכתבתי לקמן ס"פ מי שהוציאוהו סי' י'. ותנא במתני' תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר"מ כדפי' רעז"ל ובגמ' פריך וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן בפי שני דמסכת מקואות טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל וכן שני מקואות באחד יש מ' סאה וא' אין בו וטבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל ספיקא טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאים ושתה משקי' טמאי' והבא ראשו ורובו במים שאובין וכו' ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טהור ורי יוסי מטמא וקיימא לן דסתם משנה ר"מ וקאמר דספקו טהור ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא ופריך וסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא והתנן לקמן בפרק ה' אם אינו יכול להבליעו בזו א"ר דוסתאי בר' ינאי משום ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים ואי סלקא דעתך תחומין דאורייתא מי מקדרין והאמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני שהן של תורה ומשני לא קשיא הא דידיה הא דרביה ודיקא נמי דקתני משום ר' מאיר שמעתי פי' שמעתי ר' מאיר קאמר לה ואיכא למימר שמעתי ולי לא סבירא לי ש"מ. ורמי בתר הכי דאורייתא אדאורייתא לר"מ דתנן בפ"ה דמסכת טהרות נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר"מ מטהר דאמרי' אוקמייה אחזקתיה ואתמול חי הוי אלמא בספיקא דאורייתא ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ניזול בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהורה הואי ואוקמוה למתני' רבה ורב יוסף דבשתי כיתי עדים (מיירי) אחת אומר' מבעו' יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה ובהא פליגי ר' יוסי סבר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הואי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקעא לה מחזקתה לא מקילינן בספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקה [הג"ה משמע דס"ל לרבה ורב יוסף דר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא כר' עקיבא וכתירוצא דתריץ סתמא דתלמודא כדכתיבנא כן נראה לי אני העני המלקט:] אבל בנוגע באחד בלילה דאין כת מוציאתו מחזקתו מוקמי' ליה כל ליליא בחזקתו ובתר שעת מציאתו לא אזלינן דאיכא למימר השתא הוא דמאית רבא אמר גבי נגע באחד נמי אפי' יש שני כתי עדים חלוקות אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקי נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה וכל הלילה חי הוי ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונה וטהור הוה. הכא במתני' חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא. והדר רמי דר' יוסי אדר' יוסי דבההיא ספק טבל ספק לא טבל הטומאה דרבנן ור' יוסי מטמא ומתני' קתני ר' יוסי אומר ספק עירוב כשר ואפי' תחומין דרבנן תיקשי ומשני שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה אבל שבת קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן וליכא למיגזר בתחומין משום דלא ליתו לזלזולו בשאר ספיקות דמלאכת שבת דלא דמי מלאכות לתחומין אבל טומאות דמו להדדי. ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה דידיה מחמיר אפי' בספיקות דרבנן ומתני' דרביה אבטולמוס הוה רבא אמר התם במקוה שלא נמדד וכולי' חזקה לחומרא איכא לקולא ליכא אבל מתני' איכא חזקא לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקתו תחום ביתו ואימור לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן והתם אין לך לומר רק העמד טמא על חזקתו ומקוה לא עמד לעולם בחזקת כשרות:
ר' יוסי אומר ספק העירוב כשר: גמרא תניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעו"י נטמאת ספק משחשכה נטמאת וכן בפירות ספק מבע"י נדמעו ספק משחשכה נדמעו. פי' רש"י ז"ל בלשון שני נדמעו פי' שנפל לתוכן טבל דלא חזי אפי' לכהן וכן הסכימו התוס' ז"ל ולא הוי כסתם דמוע שבתלמוד אז ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה כתבו תוס' ז"ל כגון שהיו שתי צבורים לפניו אחד היה תרומה טמאה ואחד היה תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל אין זה ספק עירוב כשר. ושקלא וטריא דכתיבנא איתיה נמי בקיצור בירושלמי:
ר' יוסי ור' ישמעאל: צריך להגיה ור' שמעון:
בפי' ר"ע ז"ל כחו דר' יוסי בר' יהודה מלות בר' יהודה טעות סופר וסתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בר חלפתא:
א"ר יוסי אבטולמוס העיד וכו': כן דרך ר' יוסי לומר דדכותה אשכחן נמי בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ' א)"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אבל ברב האלפסי ז"ל הלשון כך א"ר יוסי העיד ר' זכריה בן אבטולס וכו'. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה העיד אבטולס וכו':
אם באו עובדי כוכבים וכו':
אם בא חכם וכו': לפי שדרך העולם לברוח מפני עו"ג ומפני לסטים ולצאת לקראת חכם ללמוד תורה מפיו לפיכך נקטה במתני'. ה"ר יהונתן ז"ל. ירושלמי דפירקין ודפ' האומר דקדושין א"ר אלעזר מאן תנא אם באו אם לא באו ר"מ דבעי תנאי כפול היידן ר"מ חברייא אמרין ר"מ דקדושין דתניא וכו' ר' יוסה אומר ר"מ דעירובין דתנן לעיל בפירקין אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק העירוב כשר ע"כ. תו גרסי' התם באו גוים מן המזרח עירובו למערב אית תנאי תנו במזרח מאן דמר במזרח באילן חכימיא מאן דמר במערב ברגיל:
[בסוף פי' ר"ע ז"ל נראה שצריך לומר ואין הלכה כר' יהודה וטעמא דרבנן דסברי דזימנין וכו' וכבר אפשר לישבו בלא הג"ה וק"ל] ובגמ' כי אתא ר' יצחק תני איפכא פי' אייתי מתניתא בידיה דתנו איפכא בורח מן החכם ומתנה אם בא חכם למזרח עירובי למערב וכו' ולגבי גוים תנא דלההוא צד דליתו גוים ליקני ערובי קשיא גוים אגוים קשיא חכם אחכם גוים אגוים ל"ק הא בגבאי המס ובורח מפניהם הא במרי דמתא צריך הוא לפייס או לצעוק. חכם אחכם נמי ל"ק הא במותיב פירקי דעת האדם לילך ולשמוע הא דר' יצחק במיקרי שמע כלומר מלמד תינוקות. ונלע"ד דהיינו נמי פירושא דהירושלמי דלעיל בסמוך: תו גרסי' בגמ' אמר רב הואיל ואשכחן מתניתא דתני איו דלא הכי הוא מתני' אינה עיקר פי' דמתני' קתני לר' יהודה היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך אלמא אית ליה לר' יהודה ברירה דהא עירוב מאתמול קנה ואיהו השתא הוא דקא בריר ליה ואמרי' הוברר הדבר דמאתמול נמי דעתיה להאי היה ובדרבנן יש ברירה דתחומין אע"פ שיש להם סמך מקראי דרבנן נינהו. וממתניתא דתני איו משמע דס"ל לר' יהודה דאין ברירה אפי' בדרבנן דתני איו ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד לומר בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך דאין ברירה אלא על אחד ואינו יודע להיכן יבא יכול להתנות ולומר בא חכם למזרח עירובי למזרח ואם בא חכם למערב עירובי למערב וטעמא הוי משום דגלוי מילתא בעלמא הוא דההוא עירוב קנה דמיירי שבא חכם כבר קודם בין השמשות אבל זה אינו יודע להיכן בא או אם בא או לאו ואין זה סמך על ברירת ספק אלא קניה ודיאית שהרי אמר לצד החכם יקנה לי העירוב והחכם כבר בא קודם קניית הערוב וקנה. אבל על שני דברים כאחד לומר אם בא מכאן ומכאן למקום שארצה אלך אינו יכול להתנות. ופרכינן אדרבא ליתא לדאיו דמתני' עיקר וההיא ברייתא היא ומשני לא ס"ד לאפוקי ההיא דאיו דהא שמעי' ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני ומיחל ושותה ולאחד זמן יפריש התרומה והמעשר ואמרי' הוברר הדבר שזהו תרומה דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין פי' רש"י ז"ל קס"ד השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה עולא אמר ליתא לדאיו מקמי מתני' דבההיא ברייתא זוגי תנינו דברי ר"מ ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון אוסרין. ובגמ' רמי דר' יוסי אדר' יוסי ור"ש אדר' שמעון ומשני לה ומסקינן דהתם ביין לאו מטעם ברירה פליגי אלא כדקתני טעמא בברייתא בהדיא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלין למפרע אמר להן לכשיבקע נעיין בדבר לאוסרו כלומ' דלא חיישי' להכי דלא שכיח דאי בעי מסר ליה לשומר:
ר' אליעזר אומר: י"ט וכו' ביד פ"ח דהלכות עירובין סי' ה' ח' ט' ובטור א"ח סי' תי"ו:
עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי: גרסי' בבית וה"נ גרסי' בסמוך:
מערב אדם שני עירובין: מוקמינן ליה בגמ' כגון במנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דלא הוה צריך למיזל לא בראשון ולא בשני אלא שלשת אלפים ונתן עירובו בסוף אלף לכל צד הלכך ביום ראשון אע"פ שקנה עירובו למזרח יכול לילך אצל עירובו במערב דהא ממקום עירוב שבמזרח עד עירובו שבמערב אלפים הוא דהוה:
וחכמים אומרים או מערב לרוח אחת: ירושלמי כיני מתניתא או מערב לרוח אחת לשני ימים או אינו מערב כל עיקר מודה ר' אליעזר שאינו מערב חצי יום בדרום וחצי יום בצפון חצי יום בדרום וחצי יום בצפון לבני עירו א"ל כשם שלא חלקת לנו יום אחד כך לא תחלוק לנו שני ימים ע"כ:
כיצר יעשה: בפרקין דף ל"ג:
בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו נמצא וכו': כך צ"ל:
ה"ג מודים אתם שהן שתי קדושות: וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שהביא רעז"ל וגם מן הברייתא דאיתא בגמ' משמע כן: וכתב ה"ר יהונתן ז"ל אליבא דרבנן דמספקא להו אי שתי קדושות הן או אחת צ"ע אם הוא כבני עירו ויש לו אלפים אמה לכל רוח או דילמא כיון דמשום ספק הוא אין לו אלא אלפים אמה לבדן ואין לו לצאת כנגד אותו רוח שעירב אפי' אמה אחת. ולכאורה משמע דאין לו אלא אלפים אמה לבדן ונעשה חמר גמל ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה היא (בברייתא בגמ') דלר' יוסי ודאי שתי קדושות הן והרי הוא כבני עירו אע"ג דאזיל לחומרא דאין יכול לערב לשתי רוחות ור' יהודה ס"ל דחמר וגמל הוא ואין לו אלא אלפים אמה אבל ממה נפשך בהנהו אלפים משתרי עכ"ל ז"ל: ועוד בסוף הברייתא תניא אמר להם ר"א אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני נאכל עירובו ביום ראשון אין יוצא עליו ביום שני א"ל אבל. וכתבו תוס' ז"ל לאו לגמרי מודו ליה לר' אליעזר דלר' אליעזר הוי כבני עירו ולרבנן כיון דמספקא להו הוי כחמר גמל ע"כ. ומסיים בברייתא אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת פי' אם לא עירב בין השמשות של עיו"ט והוצרך לצאת בשבת אי אתה מודה שאינו יכול לערב מי"ט לשבת אלמא קדושה אחת הן והרי הוא כיום אחד שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות אמר להן אבל והוא סבר התם משום הכנה שמכין מי"ט לשבת ולאו משו' טעמא דחד יומא הוא:
ולא הודו לו חכמים: גמ' מאן לא הודו אמר רב ר' יוסי היא דתניא מודים חכמים לר' אליעזר בר"ה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ושני למערב בראשון למערב ובשני למזרח עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי ור' יוסי אוסר. ופי' רש"י ז"ל ומודים חכמים ואע"ג דפליגי עליה דר' אליעזר בשבת וי"ט הכא מודו דשני י"ט של ר"ה שתי קדושות הן דחד מינייהו חול ומשום דלא ידעינן אי עברוה ב"ד וקדשו ירחא ביום ל"א וה"ל ראשון חול או אם ביום שלשים נקבע והוי שני חול הוא דעבדי להו ור' יוסי אוסר דקסבר לאו משום ספיקא דשמא באו עדים ביום שלשים ספק ביום שלשים ואחד לחודיה איתקון אלא משום אף שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה איתקון דתרוייהו קדישי והיינו דקתני בסיפא דברייתא א"ל ר' יוסי אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ורבנן דר' יוסי דהיינו ר' יהודה ס"ל כיון דנדחה ליום המחרת הוי ראשון חול ולא הוי קדש אלא חד והאי דתקון לגמור היום בקדושה כי היכי דלא ליזלזלו ביום שלשים של שנה האחרת דאי שרית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה כשיודעין שידחה אתו למעבד ביה נמי קודם המנחה ויבאו עדים קודם המנחה ויהא קדש ונמצא שעשו מלאכה בי"ט:
ועוד א"ר יהודה מתנה וכו':
וכן ביצה וכו': , פ"ק דביצה דף ג' ומאי דקשה אמתני' מההיא דאין סוחטין את הפירות דבשבת ר"פ חבית נכתב שם:
ולא הודו לו: ספ"א דהלכות יום טוב:
העובר לפני התיבה ביום טוב הראשון של ר"ה: כך מצאתי מוגה:
אם היום אם מחר: ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש: ובגמ' תניא וכן היה ר' דוסא עושה בר"ח של כל השנה שהוא ספק אם עברום ב"ד ומוכחינן בגמ' מהאי מתניתא דבלהתנות פליגי דאי בלהזכיר של ר"ח בראש השנה אמאי לא הודו לו להזכיר של ר"ח בר"ח הא לא סגי בלאו הכי אלא ודאי דבלהתנות אם היום אם למחר פליגי והאי דאיפליגו בתרתי בר"ה ובר"ח איצטריך דאי אשמועי' ר"ה ה"א בהא קאמרי רבנן דלא משום דאתי לזלזולי בשני אבל כי אמרינן סתמא מחזקינן להו בקדושה אחת אבל בשאר חדשים דשרו במלאכה וליכא למיחש לזלזולי אימא מודו ליה ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' דוסא אבל בהך אימא מודו להו לרבנן צריכא והדר פריך עליה מכח ברייתא דאשמעי' מינה דגם באדכורי ר"ח בר"ה פליגי דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ובערוך בערך חדש איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה פי' שאין אומרי' ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה עד כאן בקיצור: