משנה עירובין ו ה

ואין הפרש בין שיערבו שניהם יינם, או שיקנו כלי מלא יין בשיתוף. וזה הדבר הוא בשתופי מבואות ולפיכך אמר "שותף". ובתנאי שיהיה יינם של השלושה, רוצה לומר של בעל הבית ושני השכנים בכלי אחד.

ומה שאתה חייב לדעת בכאן, כי שיתופי מבואות יעשו במאכלים כמו שבארנו ממאמרם "בכל מערבין ומשתתפין", אבל עירובי חצירות אינם אלא בפת על כל פנים ועוד אוסיף לך ביאור במקומות.

ואנשי המבוי חייבין שיערבו בחצרות וישתתפו במבוי, ואז ישתמשו בבתים ובמבוי ביחד, אלא אם נשתתפו במבוי בפת לא יצטרכו עירוב בחצירות, וסומכין על שיתוף של מבוי.

ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שהוא שותף עם שכניו - שבמבוי, לשם שותפות בעלמא ולא לשם עירוב:

א"צ לערב - והוא שיהיו כולן שותפין בכלי אחד . ודוקא שתופי מבואות הוו ביין כדתנן בכל מערבין ומשתתפין, אבל עירובי חצירות אין מערבין אלא בפת, דעירוב משום דירה הוא ודירה של אדם אין לבו נמשך אלא בפת. ואם שתף שתופי מבואות בפת כ"ש דחשיב טפי וסומכין על אותו שתוף של פת במקום עירוב וא"צ לערב עירובי חצירות, אבל אם נשתתפו ביין או בשאר דברים צריכים לערב עירובי חצירות ואין סומכין על השתוף, כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות :

ר"ש אומר כו' - ואין הלכה כר"ש:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אין צריכין לערב. כתב הר"ב ודוקא שתופי מבואות כו'. ופי' לערב לשתף. המגיד רפ"ה מה"ע וכיוצא בזה ספ"ט. ועיין מ"ש בס"ד פ"ז מ"י. ומ"ש הר"ב דערוב משום דירה הוא בפ"ה בגמ' דמ"ט וכלומ' לערב דירתן לעשותן אחת אבל שתופי מבואות אינו אלא לשתף רשות החצרות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בת דירה היא. רש"י. ומ"ש הר"ב אבל אם נשתתפו ביין כו' ואין סומכין על השתוף כדי שלא תשתכח תורת ערוב כו'. ז"ל הרמב"ם בחבורו שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריך לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירין בפת עכ"ל כלומר ויודעים שמשום השתוף של פת מטלטלין בחצרות ולא יבואו לטלטל בחצרות בלא שתוף הפת אבל ליין ושאר דברים אין לתינוקות הכירא כי אין משגיחין בדברים שנעשה בהם דבר מה כי אם אל הפת עיניהם תלויות ומשגיחין לדעת מה יעשה בו. וא"ת ותיפוק לי' בלא תשתכח כו' היאך נסמוך על שתוף מבואות שלא בפת במקום עירובי חצירות שאינו אלא בפת. הא מלתא ל"ק דהא איכא דס"ל בגמ' דאה"נ דסומכין על שתוף שלא בפת כו'. וכתב רש"י ואע"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשתוף סמכינן עליה בחצר ע"כ. ומ"ש הר"ב והוא שיהיו כולן שותפים בכלי אחד. גמ' ודתני סיפא לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב ה"ה יין ויין בשני כלים אלא אורחא דמלתא נקט. ועוד דלא הוצרך התנא לפרש דסתם יין ושמן בשני כלים. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) גמ' וסיפא יין ושמן לאו דוקא דהוא הדין יין ויין בב' כלים אלא אורחא דמלתא נקט ועוד דלא הוצרך לפרש דסתמן בב' כלים. תוספ':

(י) (על הברטנורא) גמ'. כלומר לערב דירתן לעשותן אתת אבל שתופי מבואות אינו אלא לשתף רשות החצרות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בת דירה הוא. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריך לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירין בפת. כלומר ייודעין שמשום השיתוף של פת מטלטלין כו' אבל ליין ושארי דברים אין לתנוקות הכירא כי אינם משגיחים רק על הפת עיניהם ודלא כמ"ד בגמרא דאע"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשתוף סמכינן עליה בחצר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בעל הבית וכו': ביד רפ"ה דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' שס"ו:

שהיה שותף עם שכניו וכו': לשכנים ס"א לשכניו ה"ר יהוסף ז"ל: והוא שהיו כולן שותפים בכלי א'. הכי מפרש לה בגמ' ובעי רבא למידק ממתני' דקתני לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב אא"ב רישא בכלי א' וסיפא בשני כלים שפיר אא"א רישא בשני כלים וסיפא בשני כלים מה לי יין ויין מה לי יין ושמן א"ל יין ויין ראוי לערב הלכך אע"ג דלא עירב סמכינן עליה יין ושמן אין ראוי לערב וכן נראה ג"כ דמפ' טעמא בירושלמי:

ר"ש אומר אחד זה ואחד זה אינם צריכין לערב: גמ' ואפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה הא לא חזי לערובי אמר רבה הב"ע בחצר שבין שני מבואות ולאו בשתוף דמבוי אחד קאמר אלא עם זה נשתתפה ביין ועם זה נשתתפה בשמן ושני עירובין הן ור"ש לטעמיה דאמר חצר אחת יכולה לערב ב' עירובין עם ב' מבואות ואע"פ שלא שתפו שני המבואות יחד הכא נמי אע"פ שאין השתוף מחובר יחד ולא הותרו מבואות זה עם זה היא מותרת עם שניהם ולא גזרי' דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו ולטעמיה הוי דתנן לעיל בפ"ד אמר ר"ש למה"ד לג' חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה ערבו שתיהן עם האמצעות היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו ולרבנן דמתני' אם נשתתפה ביין ובכלי אחד הוו להו שני המבואות כמו שנשתתפו יחד ושפיר דמי אבל לזה ביין ולזה בשמן דתרי עירובי נינהו כיון דשתי המבואות אסורין זה עם זה היא נמי אסורה עמהם ושניהם אסורין עמה כדקתני פ' מי שהוציאוהו. א"ל אביי מי דמי התם קתני שתים החיצונות אסורות הכא קתני אין צריכין לערב כלל ומשני מאי אין צריכין לערב בהדי בעל הבית אבל שכנים בהדי הדדי צריכי אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה צריכין לערב ולתת כולן פת בחצר זו ורב יוסף אמר ר"ש ורבנן לעולם במבוי אחד כדמעיקרא ובפלוגתא דריב"נ ורבנן קמיפלגי דתנן בפ' שני דמסכת טב"י שמן שהוא צף ע"ג היין ונגע ט"י בשמן לא פסל אלא השמן בלבד ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה רבנן כרבנן ור"ש כריב"נ וברייתא בגמ' ר' אלעזר בן תדאי אומר אחד זה ואחד זה צריכין לערב ובגמ' וגם בירושלמי מפ' במאי קמיפלגי:

הגהה עיין ברבינו יהונתן ז"ל שיש לו שיטה אחרת דר"ש מקיל טפי דאפי' לזה ביין ולזה בשמן ואפי' שלא לשם שיתוף דמצוה אלא לשתוף דסחורה מועיל השיתוף והאמצעית מותרת להשתמש עם שני המבואות ורבנן מחמרי טפי דאפי' נשתתף האמצעי עם שני המבואות העומדים סביביו ביין ויין ואפי' לשם שתוף של מבוי לא מהני מידי ואפי' האמצעית אסורה להשתמש בשני המבואות בין בזה ובין בזה דכיון שערבו החיצונים עמה ושנים החיצונים לא ערבו נעשו כחמשה ששרוין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב שכולן אסורין עכ"ל ז"ל בקיצור:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בעל הבית שהיה שותף לשכנים: שדרים במבוי. והי' להם ביחד יין, ולא התכוונו לשם שיתוף מבואות:

אינם צריכים לערב: שיתוף מבואות דאילו ערובי חצירות צריך פת שלם דוקא. ולרמ"א (שפ"ז) דבדיעבד סומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו רק ביין, י"ל דא"צ לערב ערובי חצירות קאמר תנא, דסומכין אשיתוף דיין:

אינם צריכים לערב: וקיי"ל כר"ש, והוא שיהי' הכל בכלי א', ואפי' בלזה ביין ולזה ביין (טור שס"ו. ורמ"א שפ"ו ס"ג):

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי