משנה עירובין ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ו · משנה ד | >>
מאימתי נותנין רשות? בית שמאי אומרים, מבעוד יום, ובית הלל אומרים, משחשכה.
מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד, הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.
משנה מנוקדת
מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִבְּעוֹד יוֹם,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁחֲשֵׁכָה.
- מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ, וְהוֹצִיא,
- בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד,
- הֲרֵי זֶה אוֹסֵר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּמֵזִיד אוֹסֵר,
- בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר:
נוסח הרמב"ם
מאמתי נותנין רשות?
- בית שמאי אומרין: מבעוד יום.
- ובית הלל אומרין: משתחשך.
- מי שנתן רשותו, והוציא -
- בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- מזיד - אוסר,
- שוגג - אינו אוסר.
- בין שוגג, בין מזיד - הרי זה אוסר,
פירוש הרמב"ם
כבר הודעתיך כי האדם הנותן רשותו הוא שאנו קוראים אותו "מבטל רשות", והמקבל אותו רשות יקרא "נוטל רשות", אם כן מבטל ונותן נופלים על עניין אחד.
ובית שמאי אומרים, כי מי שביטל רשותו הקנה אותו לזולתו, ואסור להקנות בשבת.
ובית הלל אומרים, כי לא הקנה אבל ביטל רשותו, וביטול רשות בשבת מותר, וכשנשתמש אחר שביטל רשותו הנה ביטל מעשיו כאשר בארנו במה שקדם.
ורבי מאיר קנס שוגג, כדי שלא יהיה מזיד.
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ב"ש אומרים מבעוד יום - דסברי ביטול רשות מקנה רשותא הוא, ומקנה רשות בשבת אסור:
וב"ה אומרים אף משתחשד - סברי ביטול לאו אקנויי רשותא הוא אלא אסתלוקי מרשותא, ואסתלוקי מרשותא בשבת שפיר דמי. ובברייתא פירשו דבכל דוכתא אמרינן כיון שנאסר למקצת שבת נאסר לכולה חוץ ממבטל רשות:
מי שנתן רשותו והוציא - שחזר ונשתמש ברשות שבטל:
אחד שוגג ואחד מזיד - דקניס שוגג אטו מזיד. ואין הלכה כר"מ:
פירוש תוספות יום טוב
ר"י אומר במזיד אוסר. היינו בדלא החזיקו בו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר"ב במשנה ב' ואפילו לר"י [דהתם]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) במזיד אוסר. היינו בדלא החזיקו כבר שאם החזיקו והוציאו מבתיהם לחצר שוב אינו יכול לאסור כדפירש הר"ב במ"ב ואפילו לר"י דהתם:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ובה"א משתחשך: גרסי'. וכן בהרי"ף ז"ל וכן פי' רש"י ז"ל וז"ל ובה"א משתחשך כלומ' אף משתחשך מהני בטול. ובירושלמי כיני מתני' בה"א משתחשך דאם לא כן היא מתני' מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ע"כ:
מי שנתן רשותו וכו': בפירקין דף ס"ח ודף ס"ט. ובירושלמי כיני מתני' מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד אינו אוסר: ובגמ' בפירקין דף ע"ג ובתוס' דפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ט) ודפ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ה.) וכתבו תוס' ז"ל בפירקין דף ס"ח והוציא לאו דוקא אלא אפי' הכניס ע"כ וכתבתיו לעיל בסמוך בסי' ב'. וביד פ' שני דהלכות עירובין סי' ב' וסי' ו':
תפארת ישראל
יכין
מאימתי נותנין רשות בש"א מבעוד יום: דס"ל ביטול הקנאת רשות הוא, ואסור בשבת:
ובה"א משחשיכה: ס"ל ביטול סילוק רשות הוא:
הרי זה אוסר: דקניס שוגג אטו מזיד:
במזיד אוסר: מיהו בהחזיק וכבר אינו אוסר כסי' ו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת