משנה עירובין ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ד · משנה יא | >>
מי שיצא חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, לא יכנס.
רבי אליעזר אומר: שתים, יכנס; שלוש, לא יכנס.
מי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, לא יכנס.
רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמות, יכנס, שאין המשוחות ממצין את המידות, מפני הטועין.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- לֹא יִכָּנֵס.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- שְׁתַּיִם, יִכָּנֵס.
- שָׁלֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס.
- מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- לֹא יִכָּנֵס.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס,
- שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת,
- מִפְּנֵי הַטּוֹעִין:
נוסח הרמב"ם
מי שיצא חוץ לתחום,
- אפילו אמה אחת - לא יכנס.
- רבי אליעזר אומר:
- שתים - יכנס.
- שלש - לא יכנס.
- וכן מי שהחשיך חוץ לתחום,
- אפילו אמה אחת - לא יכנס.
- רבי שמעון אומר:
- אפילו חמש עשרה אמה - יכנס,
- שאין המשוחות, ממצין את המדות - מפני הטועים.
- אפילו חמש עשרה אמה - יכנס,
פירוש הרמב"ם
רבי אליעזר סובר, כי יש לאדם במקומו ארבע אמות והוא באמצען, וכשהוא חוץ לתחום שתי אמות הנה נפל השיתוף בין ארבע אמות שלו ובין סוף התחום, ולפיכך יכנס.
ממצין את המדות - פירושו שאין המשוחות מדקדקים במידות להגיעם עד סוף התחום אבל מודדין פחות מן השיעור הראוי, ומחסרין מכל חבל וחבל מעט מפני מה שאירע במקומות הנמוכים והגבוהים, ויגרעו מן האלפים אמה אמות להחמיר. לפיכך היה מתיר רבי שמעון להכנס.
ואין הלכה כרבי אליעזר, ולא כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אפילו אמה אחת לא יכנס - ואין לו אלא ד' אמות מכאן וד' אמות מכאן. ואע"פ שמובלעות אלו ארבע אמות בתוך תחום העיר, לא אמרינן כיון דעל על, דסבירא ליה הבלעת תחומים לאו מלתא היא:
שתים יכנס - ר' אליעזר לטעמיה, דאמר והוא באמצען שבסוך האלפים יש לו ארבע אמות שתים מצד זה בתוך התחום ושתים מצד זה לסוף התחום, הילכך אם הוא עומד באמה השניה יכנס דהבלעת תחומין מלתא היא. ואין הלכה כר"א:
מי שהחשיך - שהיה בא מן הדרך וחשכה לו חוץ לתחום:
לא יכנס - דבמקומו לא קנה שביתה שהרי גילה דעתו שאינו רוצה לקנות שביתה במקומו, ובעיר לא קנה שביתה שיש בינו ובין העיר יותר מאלפים אמה, הילכך אין לו אלא ארבע אמות כדין מי שיצא מחוץ לתחום:
עד ט"ו אמה - לאו דוקא דהוא הדין פחות או יותר מעט. ואית דמפרשי ט"ו דוקא, ולא ידעתי לישבו יפה :
המשוחות - מודדי התחומים לעיירות ועושין סימן לסוף התחום. אין ממצין את המדות לעשות הסימן בסוף אלפים ממש אלא כונסין אותן לתוך אלפים:
מפני הטועין - שאין מכירין הסימן ופעמים שיוצאים להלן ממנו וחוזרין ולאו אדעתייהו, ומשום הכי רגילין תמיד לכנוס בתוך אלפים, ונמצא שאלו ט"ו אמות בתוך התחום הן, וכיון שהיה זה אנוס שרינן ליה ליכנס, ולא מחמירין ליה כי היכי דמחמירינן למי שיצא חוץ לתחום, דהתם הוה ליה ליזהר ולתת בדעתו שלא יצא. ואין הלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
שתים יכנס שלש לא יכנס. פי' הר"ב אם עומד באמה השנייה כו' ודכוותיה שלש לא יכנס אם עומד באמה השלישית. והכי איתא בגמרא:
מי שהחשיך כו'. כתב הרב דבמקומו לא קנה שביתה כו' הלכך אין לו אלא ד' אמות כו'. קיצור לשון אני רואה בכאן וז"ל הרב רבינו יהונתן לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי הוא חוץ למקום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קנה שביתה כו' ע"כ. אבל דוחק הוא לפרש משנתינו באומר שביתתי כו' דוקא. ואם נאמר שמפני כן לא כתב כן הר"ב נבא לדוחק יותר גדול דאמאי לא קנה שביתה במקומו ויהיה לו אלפים אמה שהרי מבואר במ"ז שאין צריך שיאמר כו'. ואפשר שהר"ב סובר דמתני' בהחשיך בדרך וסובר שיש לו רק אלפים מיירי ולמחר רואה סי' התחום והרי הוא אמה חוצה לה. והשתא סבירא ליה דהואיל וסבור היה שיש לו רק אלפים הוי כגלוי דעת שאינו רוצה לקנות שביתה במקומו וגם בזה יש דוחק לפרש כן מתני' דמיירי דוקא בטועה וסובר שיש לו רק אלפים לעיר. ועוד דלשון הר"ב שכתב שהרי גילה דעתו משמע דגלוי דעת ממש הוי הלכך יותר נכון לומר שנתכוון ללשון הרב רבינו יונתן וטעות נפל בהעתק. אבל הרמב"ם בחבורו פכ"ז מה"ש לא נכנס לא' מן הדחוקים הללו וכתב לא יכנס אלא מהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה בלבד וכ"כ הטור בסי' ת"ה:
עד חמש עשרה אמה. פירש הר"ב לאו דוקא. אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט"ו אמה ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא"א שיטעו כל כך וזה לפי ענין המקום ההוא אם הוא מישור או שיש בו גאיות או הרים וכיוצא בזה ומה שכתב עוד ואית דמפרשי חמש עשרה דוקא ולא ידעתי לישבו יפה. לא ראה בזה דברי רש"י והר"ר יונתן שכתבו. וזה לשונם. אמרינן לקמן בפרק כיצד מעברין אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה ארבעים חבלים יש לאלפים וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות שזה תופס מכאן. וזה תופס מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי פ' טפחים. וארבעים אצבעות העולין לעשר טפחים. הרי תשעים [טפחים] שהן ט"ו אמות. עכ"ל. ומ"ש הר"ב ולא מחמירין כו' עיין בסוף מכילתין:
המשוחות. פי' הר"ב מודדי התחומין כדמתרגמינן ומדותם מחוץ לעיר ומשחתון מברא לקרתא (במדבר ל"ה):
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כג) (על הברטנורא) ודכוותיה ג' לא יכנס אם עומד באמה השלישי. גמרא:
(כד) (על הברטנורא) וז"ל הרי"כ לא יכנס אם אמר שביתתי בעיר לא אמר כלום שהרי היא חוץ לתחום שסיים יותר מאלפים אמה ובמקומו נמי לא קני שביתה וזה היא כוונת הר"ב במ"ש שהרי גילה דעתו ר"ל שאמר. ועתוי"ט:
(כה) (על הברטנורא) אלא כלומר לפי סברת האדם שיוכל לשער עד ט"ו אמות ולא יותר אבל אפשר לפחות ולשער שא"א שיטעו כל כך:
(כו) (על הברטנורא) לא ראה דברי רש"י והרי"כ שכ' וז"ל אמרינן לקמן בפ"ה אין מודדין אלא בתבל של נ' אמה. וכל חבל וחבל מתמעט שתי אחיזות זה תופס מכאן וזה מכאן. והאחיזה טפח וחצי אצבע. הרי ט"ו אמות:
(כז) (על הברטנורא) כדמתרגם ומדותם חוץ לעיר ומשתתון מברא לקרתא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שיצא וכו': בפירקין דף נ"א. וביד פכ"ז דהלכות שבת סי' י"א ובטור או"ח סי' שצ"ה וסי' ת"ה: ופי' רש"י ז"ל מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה אחת במזיד ומדעת שלא לשם מצוה לא יכנס להיות כבני העיר. וה"ר יהונתן ז"ל פי' או בשוגג ואין לו אלא ד' אמות מזה ומזה שהם ח' על ח' ואע"פ שמובלעות לו ד' אמות בתוך תחום לא אמרינן כיון דעאל עאל ור' אליעזר אזיל לטעמיה דלא יהיב ליוצא חוץ לתחום אלא ד' אמות על ד' אמות ולא כולו לרוח אחת אלא והוא באמצען שתים מכאן ושתים מכאן ומיהו אם לא יצא חוץ לתחום אלא אמה אחת והוא עומד באמה השנית יכנס דהבלעת תחומין מילתא היא ע"כ:
ושלש לא יכנס: פי' ואם עומד באמה השלישית לא יכנס כמו שנכתוב בס"ד מסוגיית הגמרא: וכתב סמ"ג במל"ת סי' ס"ו פי' רבינו משה שד' אמות שיש לו לאדם תחלתן ממקום שהוא עומד לפיכך כיון שיצא חוץ למקומו אמה או יתר ישב במקומו ואין גו להלך אלא בתוך ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ ורבינו יצחק פי' לא יכנס להיות כאילו לא יצא אבל ד' אמות יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום ומותר ליכנס בתוך תחומו הראשון עד ד' אמותיו וכו מי שהחשיך לו חוץ לתחום המדינה אפי' אמה אחת ה"ז לא יכנס לא יהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו עכ"ל ז"ל:
ר' אליעזר אומר שתים יכנס וכו': ובגמ' בפירקין דף נ"ה והתניא ר' אליעזר אומר אחת יכנס שתים לא יכנס ל"ק מתני' דעקר חדא פי' שיצא מן האחת ועמד בשנייה וה"ק אם בשתים עומד יכנס וברייתא דקתני שתים לא יכנס דעקר תרתי וקם אתלתא והתניא ר' אליעזר אומר אפי' אמה אחת לא יכנס כי תניא ההיא למודד פי' רש"י ז"ל שחשכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינונית אולי יכנס לתחום העיר וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכנס שאפי' האלפים מוליכות אותו לתוכו אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפי' מדתו כלה במערה לא יהלך להלן מאלפים דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ד' אינו יכול לעבור חוץ לאלפים. וכתבו תוס' ז"ל כי תניא ההיא למודד שאפי' כלה מדתו במערה לא יכנס אמה אחת יותר ופי' הקונט' לא נראה והא דלא קאמר כי תניא ההיא להחשיך חוץ לתחום וכו' דמילתא דפשיטא היא דאין לו לצאת חוץ לתחומו אבל בכלה במערה איצטריך לאשמועי' ע"כ: ירושלמי ר' אליעזר אומר שתים יכנס ר' אחא בשם ר' חיננא ורב חסדאי תרויהון אמרין לא מר אלא שתים הא שתים וכל שהוא לא יכנס דהוא (צ"ע) דר' אליעזר דאמר שתים יכנס שלש לא יכנס אמר לון ר' יוסי אמרון דבתרה שלש לא יכנס הא שלש פחות כל שהוא יכנס הוון בעין מימר מה דמר ר' אליעזר ביוצא הא במחשיך לא אשכח תני היא הדא היא הדא הוון בעין מימר מה דמר ר"ש במחשיך הא ביוצא לא אשכח תני היא הדא היא הדא אבל בפי' ה"ר יהונתן ז"ל כתוב וז"ל ר"ש אומר אפי' ט"ו אמה יכנס ולא מחמרינן עליה כמו שאנו מחמירין למי שיוצא חוץ לתחום שהיה לו ליזהר ולתת דעתו שלא יצא ואפי' באנסוהו גייס י"ל דר"ש נמי היה מחמיר בו משום גזרה דמי שיצא לדעת וי"ל שהיה מתיר לו ליכנס אם לא הוציאוהו אלא ארבעה עשר אמות עכ"ל ז"ל וקצתו כבר הוא בפי' ר"ע ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל ואית דמפרשי ט"ו דוקא. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל בלשון שני וז"ל לשון אחר ולא שמעתיו דדוקא ט"ו נקט וטועי המדה הן המשוחות הקובעין התחומין ואמרינן לקמן בכיצד מעברין כו' עד שהן ט"ו אמות עכ"ל ז"ל וכן פי' ג"כ ה"ר יהונתן ז"ל: ונלע"ד דלהכי מתרגמינן ומדותם ותמשחון משום שמודדין הקרקעות בחבלים שנקראין משיחה כמו שפי' בערוך בערך משיחה יֶתֶר ומשום הכי נמי נקראו בעלי המדה משוחות:
תפארת ישראל
יכין
לא יכנס: ואין לו רק ד' אמות:
שתים: ר"ל אם עומד באמה שניי':
יכנס: אזיל לטעמיה (במ"ה) דס"ל דהוא באמצען, וס"ל נמי הבלעת תחומין מלתא היא, וכיון דאמה ב' שלו מובלעת בתחומו, כיון דעל על:
שלש: אם עומד באמה ג':
לא יכנס: דהרי אינן מובלעין בתחומו. וקיי"ל דבשכח ויצא חוץ לתחום הבלעת תחומין מלתא ואפי' עומד באמה ד' (ת"ה מג"א א'):
מי שהחשיך חוץ לתחום: של העיר:
לא יכנס: רק ממקום שביתתו יש לו אלפים לכל רוח:
אפילו חמש עשרה אמות יכנס: דט"ו אמה הוא בקירוב השיעור מה שנתמעט מדידת אלפים ע"י ב' אחיזות שבכל חבל, כשתופסין בו למדוד התחום:
שאין המשוחות: מודדי התחומין:
ממצין: ר"ל אין מצמצמין:
את המדות מפני הטועין: שיוצאין בטעות, ואין נזכרין עד שעברו להלאה מסימן התחום. מיהו ברישא שיצא במזיד מודה ר"ש וקיי"ל כת"ק (שם ס"ג):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת