משנה עבודה זרה ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ה · משנה ה | >>
היה אוכל עמו על השלחן והניח לגינה על השלחן, ולגינה על הדולבקייז,[1] והניחו ויצא. מה שעל השולחן, אסור. ומה שעל הדולבקי, מותר.
ואם אמר לו הוי מוזג ושותה, אף שעל הדולבקי אסור.
חביות פתוחות, אסורות.
סתומות, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.
הָיָה אוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
- וְהִנִּיחַ לִגִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן,
- וּלְגִינָה עַל הַדֻּלְבְּקִי,
- וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא,
- מַה שֶּׁעַל הַשֻּׁלְחָן, אָסוּר;
- וּמַה שֶּׁעַל הַדֻּלְבְּקִי, מֻתָּר.
- וְאִם אָמַר לוֹ:
- הֱוֵי מוֹזֵג וְשׁוֹתֶה,
- אַף שֶׁעַל הַדֻּלְבְּקִי אָסוּר.
- הֱוֵי מוֹזֵג וְשׁוֹתֶה,
- חָבִיּוֹת פְּתוּחוֹת, אֲסוּרוֹת.
- סְתוּמוֹת,
- כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגֹּף וְתִגֹּב:
- סְתוּמוֹת,
היה אוכל עמו על השולחן,
- והניח לפניו לגין על השולחן, ולגין על הדולפקי, והניחו ויצא -
- מה שעל השולחן - אסור.
- ומה שעל הדולפקי - מותר.
- ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה -
- אף מה שעל הדולפקי - אסור.
- והניח לפניו לגין על השולחן, ולגין על הדולפקי, והניחו ויצא -
- חביות פתוחות - אסורות,
- וסתומות - כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.
דולפקי - היא כלי זולתי השולחן, שיהיו עליה כלים באוכלים ומשקין, ומהן לוקחין ומניחין על השולחן. ואין הנוכרי יכול לשלוח ידו לדבר שהוא על הדולפקי, עד שיתן אותן בעל הבית על השולחן.
ואמרו חביות פתוחות אסורות - רוצה לומר החביות שיש בבית שהניחו שם.
וזה סתם על דעת רבן שמעון בן גמליאל:
דלפקי - כלי שמניחין בו כוסות ואשישות באוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן, ואין אחד מן המסובין נוטל כלום מן הדלפקי אלא מן השלחן:
ואם אמר לו הוי מוזג ושותה - הואיל והרחיב לו הרשות, אף מה שעל הדלפקי אסור. דסמכא דעתיה ונגע בכוליה:
חביות פתוחות - הנמצאות בבית שהניחו שם:
כדי שיפתח ויסתום ויגוב - סתמא כרבן שמעון בן גמליאל דהלכתא כוותיה:
ולגינים על הדלובקי.[2] והם פתוחות. דומיא דשעל השולחן. הרא"ש. כמו שכתבתי לעיל. וכן נמי מדקתני סיפא חביות פתוחות אסורות מכלל דברישא אפילו פתוחות מותרות. הר"ן:
(יז) (על המשנה) ולגינין כו'. והם פתוחות דומיא דשעל השולחן. הרא"ש. ועתוי"ט:
ושעל הדולפקי מותר: דאינו מוכן לסעודה זו. כתב הר"ן ז"ל הני באבי ליתנהו כולהו בחדא גוונא דבבא קמייתא דעו"ג שהיה מעביר דוקא בחביות סתומות א"נ בפתוחות וחסרות הרבה אבל פתוחות ומלאות אסור וראיה לדבר מדאמרינן בפ' ר' ישמעאל וכו' הלכך על כרחין הך בבא דעו"ג שהיה מעביר לאו בפתוחות ומלאות מיתוקמא אבל הנך בבא דמניח יינו בקרון ומניח עו"ג בחנותו והיה אוכל עמו על השלחן שריותא דידהו אפילו בפתוחות היא כיון שאין העו"ג נושא אותן וראיה לדבר מדקתני בסיפא דמתניתין ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדולפקי אסור חביות פתוחות אסורות מכלל דברישא [הגה"ה פירוש רישא קאי ארישא דהני תלתא באבי בתראי היכא דקתני בהו מותר] אפילו פתוחות מותרות ודקתני ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום וכו' לאו משום דתנא בין ברישא בין בסיפא [הגה"ה פירוש רישא וסיפא דהני תלתא באבי בתראי] בסתומות דוקא מיירי אלא ה"ק ואם הודיעו שהוא מפליג פתוחות אסורות לאלתר וסתומות נמי אסורות בכדי שישתום וכו' ומיהו שריותא דרישא [הגה"ה פירוש קאי ארישא דתלת באבי בתראי] אפילו בפתוחות היא והכי איתא בהדיא בתוספתא וכו' הלכך כל הני באבי דמתניתין שריותא דידהו אפילו בפתוחות היא בר מבבא דרישא דכיון שהעו"ג נושא חביות של יין על כרחין אילו היו פתוחות ומלאות אסור מההיא דר' ישמעאל כדכתיבנא. ומיהו בענין סתימתם כתב הרמב"ן ז"ל דכל שהן סתומות בפקק של עץ וכיוצא בו דַיַן בכך והיינו דלא מפרש בבבא קמייתא דמתניתין דוקא בחביות סתומות היא אע"ג דבאבי אחרנייתא אפילו בפתוחות לפי שאין דרך להעביר כדי יין ממקום למקום בלא פקק של עץ וכיוצא בו. אבל הראב"ד ז"ל כתב דבבא קמייתא דמתניתין דוקא בסתומות לגמרי הא לאו הכי אסורות אפילו הן חסרות שמכיון שנתעלמו עיני ישראל מן העו"ג יכול לפרקה מכתפו ולהניחה מעט וליגע ואומר לנוח מעט הורדתיה הלכך אם מלאה הוא אסורה מיד ואפילו לא הניחו כלל מההיא דפ' ר"י ואם חסרה היא כיון שנתעלמו עיניו ממנו אסור שמא הורידה מכתפו. ודאמרינן ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב ה"פ שאם הודיעו שהוא מפליג במקום פלוני ויש באותו הילוך שיעור כדי שישתום ויסתום ויגוב אסור אבל אם הודיעו שהוא מפליג כדי פתיחה בלחוד אע"ג ששהה כדי שישתום ויסתום ויגוב מותר דעו"ג מסתפי ואמר אי פתחנא אתי ישראל ומשכח לחביתו פתוחה או ימצאני מתעסק בסתימתה או שימצא סתימתו לחה ומיתפיסנא כגנב וכן דעת הראב"ד ז"ל. אבל יש מי שאומר שכל שהודיעו שהוא מפליג כדי פתיחה ושהה כדי שישתום ויסתום ויגוב אסור שכיון שהעו"ג בטוח שלא ימצאנו בשעה שהוא פותחה פתח ולא מירתת שאפילו ימצאנו ישראל בשעה שהוא סותם אותו מצי לאישתמוטי ולמימר חד מעו"ג אחריני דהוו הכא פתחה ואנא סתימנא לה עכ"ל ז"ל. אבל הרא"ש ז"ל כתב דבבא דעו"ג שהיה מעביר אפילו בחבית פתוחה מיירי דומיא דתמרין ופועלין דמייתי עלה בגמרא דמיירי בחבית פתוחה וכן בלגין שעל הדולבקי מיירי בחבית פתוחה דומיא דעל השלחן וכן עו"ג שנמצא עומד בצד הבור דשלהי פ' ר' ישמעאל וכן מעשים בכל יום דאפילו חביות פתוחות שנמצא העו"ג עומד אצלם מתירין אותם ולא חיישינן שמא נגע ותימא אמאי לא חיישינן והלא בקל יכול ליגע וי"ל כיון שיודע העו"ג שיפסיד הישראל יינו אם יגע בו מירתת עו"ג וכל היכא דסבר דילמא חזי ליה ישראל לא נגע ואין לו פנאי לנסך דכל שעתא ושעתא אמר השתא אתי ישראל וחזי לי וה"נ תניא בתוספתא פרוור שישראל ועו"ג כונסין לתוכו יין אע"פ שחביות פתוחות והעו"ג יושב מותר מפני שהן בחזקת המשתמר ע"כ והביא שם דעת הראב"ד ז"ל ובסוף כתב ואין נראה להרמב"ן ז"ל לחלק בין הני בבות דמתניתין אלא כולן בפתוחות איירי ע"כ וכתב עוד וגבי מעביר סתומות בפקק של עץ היינו כפתוחות כיון שיכול לפתוח בלא זיוף ע"כ:
ושעל הדולפקי: מותר וכגון שלא הודיעו שהוא מפליג ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדולפקי אסור וחביות פתוחות ואפילו סתומות אם שהה כדי שיפתח ויסתום ויגוב אסורות כיון שחיזק ידיו למזוג ולשתות אע"פ שלא הודיעו שהוא מפליג מתוס' והרא"ש ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל ואם אמר לו הוי מוזג ושותה וכו' חביות פתוחות אסורות פירש דוקא אאם אמר לו הוי מוזג וכו' קאי כן נ"ל:
יכין
ולגינה על הדולבקי: הוא השולחן שעורכין עליו המאכלין והמשקות קודם שיביאום להשולחן שאוכלין עליו. ונקרא בלשון לאטיין [דעלפיקום]. ומיירי אפילו שכלי היין פתוחות על הדולבקי:
ומה שעל הדולבקי מותר: כשעומד הדולבקי חוץ לפישוט ידו:
אף שעל הדולבקי אסור: ומפרש תנא מה אסור אז. חביות וכו':
סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב: סתמא כרשב"ג. מיהו בהפסד מרובה, יש להקל בסתום אף ששהה [שם ז']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת