משנה עבודה זרה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) השוכר את הפועל לעשות עמו -

ביין נסך - שכרו אסור.
שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת -
אף על פי שאמר לו: העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום - שכרו מותר.
השוכר את החמור -
להביא עליה יין נסך - שכרה אסור.
שכרה לישב עליה -
אף על פי שהניח לגינו עליה - שכרה מותר.


(ב) יין נסך שנפל על גבי ענבים -

ידיחן - והן מותרות.
ואם היו מבוקעות - אסורות.
מעשה בבייתוס בן זונין,
שהיה מביא גרוגרות בספינה,
ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן,
ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.
זה הכלל -
כל שהוא בהניתו בנותן טעם - אסור,
וכל שאינו בהניתו בנותן טעם - מותר,
כגון החומץ, שנפל לגריסין.


(ג) נוכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום -

אם היה בחזקת משתמר - מותר.
ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.


(ד) המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריה -

נכנס למדינה, ורחץ - מותר.
ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.
המניח נוכרי בחנותו -
אף על פי שהוא יוצא ונכנס - מותר.
ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום, ויסתום, ותיגוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.


(ה) היה אוכל עמו על השולחן,

והניח לפניו לגין על השולחן, ולגין על הדולפקי, והניחו ויצא -
מה שעל השולחן - אסור.
ומה שעל הדולפקי - מותר.
ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה -
אף מה שעל הדולפקי - אסור.
חביות פתוחות - אסורות,
וסתומות - כדי שיפתח, ויאגוף, ותיגוב.


(ו) בלשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום -

חביות פתוחות - אסורות,
וסתומות - מותרות.
בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך.


(ז) אומני ישראל, ששלח להם נוכרי חבית של יין נסך -

מותר שיאמרו לו: תן לנו את דמיה.
אם משנכנסה לרשותן - אסור.
המוכר יינו לנוכרי -
פסק עד שלא מדד - דמיו מותרין,
מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין.
נטל משפך, ומדד לתוך צלוחיתו של נוכרי,
ונטלו, ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל -
אם יש בו עכבת יין - אסור.
המערה מכלי לכלי -
המערה ממנו - מותר,
ואת שעירה לתוכו - אסור.


(ח) יין נסך - אסור, ואוסר כל שהוא.

יין ביין, מים במים - כל שהוא.
יין במים, ומים ביין - בנותן טעם.
זה הכלל -
מין במינו - כל שהוא,
ושלא במינו - בנותן טעם.


(ט) אלו אסורין, ואוסרין כל שהן -

יין נסך, ועבודה זרה, ועורות לבובין,
ושור הנסקל, ועגלה ערופה,
וציפורי מצורע, ושיער נזיר,
ופטר חמור, ובשר בחלב,
וחולין שנשחטו בעזרה,
הרי אלו - אסורין, ואוסרין כל שהן.


(י) יין נסך שנפל לבור - כולו אסור בהניה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
יימכר כולו לנוכרי - חוץ מדמי יין נסך שבו.


(יא) גת של אבן שזפתה גוי -

מנגבה - והיא טהורה.
ושל עץ -
רבי אומר: ינגב.
וחכמים אומרין: יקלוף את הזפת.
ושל חרס -
אף על פי שקלף את הזפת - הרי זו אסורה.


(יב) הלוקח כלי תשמיש מן הגוי -

את שדרכו להטביל - יטביל,
להגעיל - יגעיל,
ללבן באור - ילבן.
השפוד, והאסכלה - מלבנן באור.
והסכין - שפה, והיא טהורה.


הדף הראשי של משנה עבודה זרה ה