משנה עבודה זרה ג דפוסים
משנה עבודה זרה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל הצלמים אסורים, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שיש בידו כל דבר.
המוצא שברי צלמים, הרי אלו מותרים.
מצא תבנית יד או תבנית רגל, הרי אלו אסורים, מפני שכיוצא בהן נעבד.
המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון, יוליכם לים המלח.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שעל המכובדין, אסורים.
שעל המבוזין, מותרין.
רבי יוסי אומר, שוחק וזורה לרוח או מטיל לים.
אמרו לו, אף הוא נעשה זבל, שנאמר (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.
שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי.
אמר לו, אין משיבין במרחץ.
וכשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ.
דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה.
לא נאמר, אלא אלהיהם. את שנוהג בו משום אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה, מותר.
הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות, הן מותרים ומה שעליהם אסורים, שנאמר, (דברים ז) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת.
רבי יוסי הגלילי אומר, (שם יב) אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם.
אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם.
ומפני מה אשרה אסורה, מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור.
אמר רבי עקיבא, אני אובין ואדון לפניך.
כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה.
מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל, אסור לבנותו.
כיצד יעשה, כונס בתוך שלו [ ארבע אמות ] ובונה.
היה שלו ושל עבודה זרה, נדון מחצה על מחצה.
אבניו עציו ועפרו, מטמאין כשרץ, שנאמר (שם ז) שקץ תשקצנו.
רבי עקיבא אומר, כנדה, שנאמר (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו. מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא.
שלשה בתים הן.
בית שבנוי מתחלה לעבודה זרה, הרי זה אסור.
סיידו וכיירו לעבודה זרה וחידש, נוטל מה שחידש.
הכניס לתוכה עבודה זרה והוציאה, הרי זה מותר.
שלש אבנים הן.
אבן שחצבה מתחלה לבימוס, הרי זו אסורה.
סיידה וכיירה לשם עבודה זרה [ וחידש ], נוטל מה שחידש.
העמיד עליה עבודה זרה וסילקה, הרי זו מותרת.
שלש אשרות הן.
אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה, הרי זה אסור.
גידעו ופסלו לשם עבודה זרה והחליף, נוטל מה שהחליף.
העמיד תחתיו עבודה זרה וביטלה, הרי זה מותר.
איזו היא אשרה, כל שיש תחתיה עבודה זרה.
רבי שמעון אומר, כל שעובדין אותה.
ומעשה בצידון באילן שהיו עובדין אותו, ומצאו תחתיו גל.
אמר להן רבי שמעון, בדקו את הגל הזה, ובדקוהו ומצאו בו צורה.
אמר להן, הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להן את האילן.
לא ישב בצלה.
ואם ישב, טהור.
ולא יעבור תחתיה.
ואם עבר, טמא.
היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה, טהור.
וזורעים תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה.
והחזרין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
רבי יוסי אומר, אף לא ירקות בימות הגשמים, מפני שהנמייה נושרת עליהן והוה להן לזבל.
נטל ממנה עצים, אסורים בהנאה.
הסיק בהן את התנור, אם חדש, יותץ.
ואם ישן, יוצן.
אפה בו את הפת, אסורה בהנאה.
נתערבה באחרות, כולן אסורות בהנאה.
רבי אליעזר אומר, יוליך הנאה לים המלח.
אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה.
נטל הימנה כרכור, אסור בהנאה.
ארג בו את הבגד, הבגד אסור בהנאה.
נתערב באחרים ואחרים באחרים, כולן אסורין בהנאה.
רבי אליעזר אומר, יוליך הנאה לים המלח.
אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה.
כיצד מבטלה.
קירסם, וזירד, נטל ממנה מקל או שרביט, אפילו עלה, הרי זו בטלה.
שפייה לצורכה, אסורה.
שלא לצורכה, מותרת.
משנה עבודה זרה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב