מלאכת שלמה על סנהדרין י
<< · מלאכת שלמה · על סנהדרין · י · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: מעיקרא איירי בד' מיתות ומפרש ואזיל לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא רש"י ז"ל. משמע מתוך פירושו ז"ל דגרסינן פ' אלו הן הנחנקין קודם פ' כל ישראל כמו שהוא דפוס בגמרא ולא משמע כן בריש מכות וכן מפירושו דהוא עצמו ז"ל משמע דפ' אלו הן הנחנקים הוא סוף המסכת דז"ל שם התם קאי מסנהדרין סליק דתנן בשלהי הנחנקין דהוא סיומא דסנהדרין וכו' ע"כ וכן בירושלמי ובפי' הרמב"ם ז"ל וגם בהרא"ש ז"ל פ' הנחנקים הוא סוף המסכתא אבל בהרי"ף ז"ל כל ישראל גרסי' בסוף מכלתין וכן כתוב בכל בו סוף סי' מ' כל ישראל הוא ראשית פרק אחרון של מסכת סנהדרין וכדי להפיס דעת עמי הארץ נהגו להתחיל בו קודם התחילם פרקי מסכת אבות ע"כ. וז"ל הר"ר יהוסף ז"ל יש ס"א דל"ג משנה זו אלא הפרק מתחיל ואלו שאין להם וכן נראה נכון ומשנת ואלו שאין להם חלק לעה"ב נישנית כאן משום דתנא לעיל מהו דין של מי שלקה ושנה ודין ההורג נפשות וכן כל הדינים שאין בם חיוב מיתה כגון הגונב את הקסיה וכו' ובא עכשיו לומר מה דינו של האומר אין תחיית המתים וכו' והאומר אין תורה מן השמים ע"כ. לשון הגהת רבינו שלמה לוריא ז"ל בס"א כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב הך בבא אינה מזו המשנה אלא אגדה בעלמא וכתיבה כאן כדי להתחיל הפרק בדבר טוב אבל רישא דפירקין הכי ואלו שאין להם חלק לעולם הבא ומהדר אהך פירקא דלעיל ואלו הן הנשרפין ונראה למורי דאלו הנחנקים ראוי שיקדם לפרק זה דמעיקרא איירי בד' מיתות ע"כ ורמוז הוא זה הטעם בראש דברי:
שנאמר ועמך כלם צדיקים: אית דלא גרסי לה וכן בירושלמי ליתיה והרב הגדול החכם הר"ר משה אלשיך ז"ל בפ' שמיני דף ק"ע גריס לה ודקדק על משנתנו ח' דקדוקים ותרצם וז"ל בקיצור בדרך א' וז"א כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שהוא לבוא בחלק ההוא לעוה"ב ועל כן לא אמר בעוה"ב והביא ראיה שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ שהיא ארץ העליונה שירושתה עולמית וכמא תאמר איך יתכן שיהיו כל ישראל מכלל צדיקים הלא כמה וכמה רשעים בעולם לז"א נצר מטעי וכו' לומר אל תתמה כי אם יש בלתי צדיקים בעם הלא לא יבצר מהיות צדיק כל איש ואיש מישראל כי אם הם עכורים וטמאים חלאת עון עתה הנה הנפש להיותה מנצר מטעיו ית' העליונות אשר האציל ונטע כנודע מחכמי האמת על פסוקים ישבעו עצי ה' וגו' (תהילים ק״ד:ט״ז) וגם חומרו מוכן לתקן אחר שמראשיתו כשצבר עפרו וברא את האדם שמשם כולנו להיותן מעשה ידיו ג"כ מעותד להתפאר הנפש והחומר הנזכר מחלאתם. יש עודנו בחיים ויש על ידי גלגולים עד אשר יטהר ויהיה צדיק נמצא שהטיב אשר דבר באמרו כולם צדיקים כי כן הוא בהמשך הזמן שכולם מתקדשים ומטהרים עדי יהיו צדיקים לבלתי ידח ממנו נדח ויובטחו לתקון ולהתפאר ע"י מה של כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כמבואר ע"כ:
ואלו שאין להם חלק וכו': פ"ק דע"ז ואית דגרסי ואלו ישראלים וכו'. וגרסי' בסוטה פ"ק ד' ה' כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער בתחיית המתים והקשו שם תוס' ז"ל תימא אמאי לא חשיב האי במשנת חלק והא דאמרינן בפ' בתרא דכתובות מתים שבח"ל אינה חיים ותו גרסי' התם עמי הארץ אינם חיים אא"כ יהנו ת"ח. ומלוין ברבית מצינו באידה שאינם חיים לעולם הבא:
אין תחיית המתים מן התורה: ואפילו יהא מודה ומאמין שיש תחיית המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר היא הואיל ועוקר דברי חכמים שאמרו שיש תחיית המתים מן התורה המדרשים שדורשים בגמרא מניין לתחיית המתים מן התורה כופר גמור הוא דמה לנו ולנאמנותו וכי מהיכן יודע שכן הלכך כופר גמור הוא רש"י ז"ל ומכאן קשה קצת למאן דלא גריס מלות מן התורה במשנה כמו שמצאתי מי שמחק אותו וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקו וכתב דבכל הספרים לא גרסי':
ואין תורה מן השמים: מפרש בברייתא בגמרא אפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מק"י זה מג"ש זו וזהו כי דבר ה' בזה:
והלוחש על המכה: פ' ידיעות הטומאה (שבועות ד' ט"ו) וביד פי"א דהלכות ע"ז סי' י"ב ובטור יו"ד הי' קע"ט:
ההוגה את השם באותיותיו: גמרא תנא כי אמרינן דהוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב בגבולין אבל במקדש לא שהרי בשם היו מברכין ובלשון לעז אפילו במקדש לא:
משנה ב עריכה
שלשה מלכים וד' הדיוטות: פ' אין דורשין (חגיגה ד' ט"ו) ובגמרא אמרינן דאנשי כנסת הגדולה מנאום ובקשו למנות את שלמה ובאה דיוקנו וכו' ובאה אש וכו' ויצאת בת קול פעמים ולא מנו אחז מפני כבוד חזקיה בנו וכן נמי לא מנו אמון מפני יאשיהו בנו דברא מזכה אבא. ולא מנו יהויקים מפני שנתכפר לו על שלא ניתן לקבורה. ובהדיוטות לא מנו מיכה מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים:
ר' יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה"ב שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו וכו': גמרא א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיה מ"ס בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עביד ומ"ס בגלל מנשה דלא עבד תשובה:
בלעם: כשמו בלא עם שאין לו חלק עם עם:
דואג ואחיתופל וגחזי: לא אתפרש בהדיא בגמרא רק כתיב בדואג ושרשך מארץ חיים סלה וגבי אחיתופל כתיב ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים וגו' וגחזי ג"כ חטא הרבים תלוי בו דאבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ומתני' דקא חשיב בלעם שהיה גוי בהדי הדיוטות דמשמע דשארי גוים יש להם חלק ר' יהושע היא ור' אליעזר פליג עליה וס"ל דכל אומות העולם אין להם חלק ושניהם מקרא אחד דרשו ישובו רשעים לשאלה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו אומות העולה ור' יהושע אומר ישובו רשעים לשאולה מאן נינהו כל גוים שכחי אלהים דבורר הרשעים שבהם אבל השאר יש להם חלק וגרסי' בגמרא דורשי רשומות דהיינו פסוקים חולקים אמתני' ואומרים שלכולם יש להם חלק לעוה"ב אפילו למנשה וירבעם ואחאב ודואג ואחיתופל וגחזי שנאמר לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד ולי מנשה כמשמעו ואפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקא אתי מיהודה מואב זה דוד דקאתי ממואב היר רחצי זה גיחזי שלקה על עסקי רחיצה על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי שאנעיל אותם בגן עדן עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אם יביא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו אמר להם עלי לפייס ולעשותם רעים זה לזה והיינו התרועעי לשון רעות. תניא היה ר"מ אומר אבשלום אין לו חלק לעוה"ב שנאמר ויכו את אבשלום וימיתוהו ויכו בעוה"ז וימיתוהו בעוה"ב תניא רשב"א אומר משום ר"מ אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני ה' לא חיים ולא נידונים:
משנה ג עריכה
דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין: בגמרא בברייתא קאמר ר' עקיבא דאין להם חלק ור' יהודה בן בתירא משמע דמוסיף לא חיים ולא נדונין ומשמע דמתני' ר' יהודה בן בתירא היא:
אנשי סדום וכו': האי בבא כולה עד מרגלים גרסינן לה ברישא קודם בבא דדור הפלגה ובתר בבא דדור הפלגה גרסינן בבא דמרגלים וכו' אבל מתוך פי' רש"י ז"ל משמע קצת דגרסי' בבא דדור הפלגה ברישא ככתוב בספרים שפי' הוא ז"ל אלו ואלו אנשי [דור] המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמי' ע"כ ואי לא תימא דס"ל ז"ל דגרסי' בבא דדור הפלגה ברישא מאי קמ"ל בפירושו ז"ל פשיטא ובירושלמי ליתא כלל לא לבבא דדור הפלגה ולא לבבא דמרגלים לא במשנה ולא בתלמוד:
על כן לא יקומו רשעים במשפט: זה דור המבול דכתיב כי רבה רעת האדם וחטאים אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים רש"י ז"ל. ומצאתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל ממלת לא דין ולא רוח עד אבל עומדין בדין וכתב כן מצאתי בכל הספרים שוב מחק מלות במשפט וחטאים בעדת צדיקים ע"כ לא יקומו רשעים וכתב שכן מצא בכל הספרים. שוב הגיה אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. שוב מחק ממלות מרגלים עד מלות דור המדבר וכתב שכן מצא בכל הספרים. שוב הגיה שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל דברי ר' עקיבא ומחק השאר. שוב הגיה מה היום הולך ומחק מלת הזה ושוב הגיה ר"א אומר מה היום מאפיל ומאיר אף הם שהיא אפילה להם עתידה ליאור להם:
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא: בגמרא בברייתא ר"ש בן מנסיא אומר באין הן לעוה"ב שנאמר ופדויי ה' ישובון פי' פדויי ה' דהיינו דור המדבר שנפדו ממצרים ישובון וכו'. ועיין בספר חן טוב פרשת חקת ד' רל"ד ע"ב:
ויאבדו: מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא. בגמרא בברייתא פליג ר' יהודא בן בתירא אר' עקיבא דהרי הן כאבידה המתבקשת ובאין לעוה"ב שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך:
ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה וכו': והכין אמרו בזוהר פרשת כי תזריע ד' מ"ט:
עשרת השבטים אינם עתידין וכו': כתוב בספר חן טוב פ' נצבים ד' ש"א ע"ב וז"ל וקשה לי טובא למה דריש ר"ע לגנאי כיון שיש לדורשו לשבח הגם אם בברייתא פי' מדכתיב ויתשם ה' מעל אדמתם בעוה"ז וישליכם אל ארץ אחרת בעוה"ב א"כ קשה למה במשנה הוכיח דרשתו מכיום הזה כיון שיש לדורשן לשבח כר"א וגם לר"א קשה מה ישיב בפסוק ויתשם וישליכם כפול לשון אלא ודאי הוא כמ"ש ר"ע בעוה"ז ובעוה"ב גם מ"ש בגמרא שבקי' ר"ע לחסידותיה וכו' הרי הפסוק מסייעו ומקרא הוא דורש אכן נ"ל דכולהו דרשי קרא לשבח ולגנאי כיום הזה שחוזר ומאיר גם כיום הזה שהולך ואינו חוזר הא כיצד הולך ואינו חוזר לאותו דרך עצמו וחוזר ומאיר לבניהן אחריהן לעתיד גם לאותם שהחזיר ירמיה ומלך עליהם יאשיה האיר להם אפילתם שמקצתם חזרו ועל אותם שלא חזרו נדרש לגנאי מה היום הולך ואינו חוזר כך עשרת השבטים אינם חוזרין לעולם וז"ש ויתשם וכו' בעוה"ז וכו' וישליכם בעוה"ב זו דברי ר' עקיבא ור"א אמר שכיום הזה נדרש לשבח גם באותם שגלו שיאיר אפילתם הקב"ה כיום הזה שחוזר ומאיר ובהם נתקיים ב' הבבות מה היום הולך ואינו חוזר וכו' ומה היום חוזר ומאיר שגם אם לא חזרו כאחיהם מיד ונתקיים בהם הולך ואינו חוזר יחזור הקב"ה להאיר אפילתם לעתיד ומה שאמר הקב"ה ויתשם וכו' וישליכם וכו' דבר בב' פרטים שבהם על אותם שחזרו ומלך עליהם יאשיה אמר ויתשם ה' מעל אדמתם ולא נמשלו כיום הזה שאינו חוזר שהרי חזרו ועל אותם שלא חזרו אמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה שאינו חוזר גם הם לא חזרו ושוב הקב"ה יאיר אפילתם כיום הזה א"כ גם ר"א דריש קרא דויתשם וכו' וישליכם כמ"ש אלא שבהא פליגי ר"ע ור"א שר"ע דריש ויתשם וכו' וישליכם בעוה"ז ובעוה"ב באותו דור [שלא עלו] ותיבת כיום הזה לגנאי מה היום אינו חוזר אף הם אינם חוזרים לעולם ודרשת לשבח מה היום חוזר ומאיר באותם שהחזירם ירמיהו ולכן הוכיח במשנה כיום הזה מה היום חוזר ומאיר אף הם חוזרים שלא על כל עשרת השבטים וגם על בניהם אמר אלא דוקא כאותו דור שהרי כתוב כיום הזה שחוזר ומאיר כן יאיר להם לעתיד לכן אמר בגמרא ושניהם מקרא אחד דרשו שיכול לדרוש בכ"א ואדרבא מסתבר טפי טעמיה דר"א דדריש תיבת כיום הזה לשבח ולגנאי באדם אחד שגם אם לא חזרו כיום הזה יאיר הקב"ה להם אפילתם אבל לר"ע קשה שתיבה אחת דרשה בשתי כיתות דאותם שחזרו בימי ירמיה לשבח ובאותם שלא חזרו לגנאי משא"כ לר"א דדריש תיבת כיום הזה בכת אחת והכפל של ויתשם וכו' וישליכם וכו' בב' כיתות גם שם א' רז"ל כיום הזה עודם כיום הזה ברשעתם אכן אם שינו מעשיהם וישובו יגאלם הקב"ה עכ"ל ז"ל:
וישליכם אל ארץ אחרת: בברייתא קאמר ר' עקיבא בהדיא דאין להם חלק לעוה"ב ופי' רש"י ז"ל דההוא עולם הבא היינו שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כי מטו לארץ ששמה שוש תרי [אמרי על חד תרין] ובדבר הזה נענשו מרגלים ורבי פליג עליה דר' עקיבא ואמר שבאין לעוה"ב ור"ש בן יהודה סבר אם עושין תשובה גם הם יחזרו ויש להם חלק לעוה"ב וא"ר יוחנן בגמרא שבקיה ר' עקיבא לחסידותיה שרגיל לזכות את ישראל בעלמא גבי בני רשעי ישראל קאמר רבן גמליאל דאע"ג דקטנים הם אין באין לעוה"ב ור' עקיבא אמר באים שנאמר שומר פתאים ה' והכא גבי דור המדבר ועשרת השבטים קאמר דאין להם חלק וה"מ למדרש מקראי דמייתי בגמרא דיש להם חלק ובספר הפרפראות פרשת נצבים וישליכם אל ארץ אחרת למ"ד גדולה חסר יו"ד לומר שאין השלכה כזאת לעשרת השבטים ע"כ:
משנה ד עריכה
אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב: פירשו תוס' ז"ל בפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מ"ז) אליבא דרב יוסף דהתם דהא דאין להם חלק לעוה"ב ה"מ דלא איקטול אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה"ב ע"כ ובזה מתיישב דהוו שוין אנשי עיר הנדחת לכל מחוייבי מיתת ב"ד דתנן בריש פירקין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפילו מחוייבים מיתת ב"ד כדפי' רעז"ל שם. הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות אין להם חלק לעוה"ב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג אין להם חלק לעוה"ב וכן נ"ל עיקר וגרסת הדפוס נ"ל שהוא שבוש גמור דהא לא מייתי ראיה מקרא דיצאו אנשים שאין להם חלק לעוה"ב אלא נראה שחוזר לסדר המשנה שבפרק ואלו הן הנשרפין אמר ואלו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת ופי' שם דין הרוצח ולא פי' דיני עיר הנדחת ובא כאן לחזור ולפרש דין אנשי עיר הנדחת שהזכיר לעיל ע"כ גם כתב בס"א ל"ג מלות שנאמר ע"כ:
ועד שיודח רובה: הא הודח חציה אינה נעשה [עה"נ] כמי שהודח מיעוטה דקתני בסיפא דהוו כיחידים כנלע"ד:
עד שיהיו מדיחיה וכו': ביד בפ"ד דהלכות עכו"ם סי' ב':
הדיחוה נשים וקטנים וכו': בגמרא בברייתא ממעטינן לכולהו מקרא דכתיב אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. לאמר נלכה וגו' שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד דהכי משמע לאמר שצריך לומר לפנינו שכך אמרו נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם ובגמרא בעי הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד היאך נעשין רובם נדחים ועולא ור' יוחנן אמרי דנין וסוקלים דנין וסוקלים עד חציים דמחזיקינן להו כיחידים ומחציים ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובה והוו בסייף וממונם אבד ואי אתה רשאי למושכן למיתה חמורה מחציים ואילך ובמסקנא קאמר דמרבין להם בתי דינין ומעיינין בדיניהם ומסקינן להו לב"ד הגדול שבירושלים וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו ופי' רש"י ז"ל מרבין להם בתי דינים לאו משום דאין דנין שנים ביום אחד דהא אמרן בפ' נגמר הדין דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבין להם בתי דינים כדי שתקובל עדותן ביום אחד ויגמר דין כולם ביום אחד כדי שלא יהא ענוי הדין ע"כ:
וצריכין שני עדים והתראה וכו': ביד פ"ד דכלכות עכו"ם סי' ה':
משנה ה עריכה
החמרת וכו': פ"ק דבבא בתרא דף ח:
העוברת ממקום למקום: ונשתהתה שם שלשים יום משמע מפי' הרמב"ם ז"ל דגריס והעוברת בוי"ו ע"ש ועי' במ"ש בפ"ק דבב"ב סי' ה':
שנאמר החרם: צריך למחוק מלת שנאמר:
מכאן אמרו וכו': רבוייא דכל קא דריש:
נכסי צדיקים שבתוכה: ביד שם פ"ד סי' ז' ובגמרא דרשינן בברייתא ואת כל אשר בה לרבות נכסי רשעים שחוצה לה. וכתב רש"י ז"ל בכל דופתא דריש ר"ש טעמא דקראי ע"כ:
משנה ו עריכה
עושין לה רחוב: ביד שם סי' ו' ומתני' ר' עקיבא היא ור' ישמעאל פליג עליה בברייתא דאם אין לה רחוב אינה נעשית עיר הנדחת ובהא פליגי דר' ישמעאל סבר רחוב דמעיקרא משמע ור' עקיבא סבר דהשתא נמי משמע. ואיתא לפלוגתייהו בגמרא בברייתא ובפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ה:)
היתה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנאמר אל תוך רחובה ואת כל שללה שללה ולא שלל שמים מכאן אמרו ההקדשות שבתוכה יפדו ותרומות ירקבו ומעשר שני וכתבי הקדש יגנזו כליל לה' אלהיך וכו': כצ"ל. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה כן בשם כל הספרים וגם מחק מלות אמר הקב"ה והגיה עוד אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאילו אתה מעלה עולה כליל לפני ועיין במ"ש בשמו ז"ל בפ"ד דאבות סי' ט' ע"כ וביד ספ"ד דהלכות עכו"ם:
וכתבי הקדש יגנזו: מתני' דלא כר' אליעזר דאמר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת דכתיב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וסמיך ליה לא תעשו כן לה' אלהיכם ובמזוזה הואיל וכתוב בה אזכרות אי אפשר לשרפה משום קרא דלא תעשון כן ולזה אינה נעשית עיר הנדחת דלא אפשר לקיומי ושרפת באש וגו' וס"ל לר' אליעזר דעיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות אלא נכתבה לדרוש ולקבל שכר:
והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים וכו': כצ"ל. והפירוש עוד דקרא דריש ליה ר' יוסי הגלילי לשון וָעֶד שלא תבנה לעולם לשום דבר לא לבנין בתים ולא לגנות ופרדסים ור' עקיבא ס"ל עוד כמו שהיתה מתחלה לא תבנה אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ודומיא דדרשת ר' עקיבא אשכחן בברייתא בערכין בפ' אין מקדישין (ערכין ד' כ"ו) גבי לא יגאל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת להיות שדה אחוזה לפניו אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה:
אבל נעשית גנות וכו': ביד בפ"ד דהלכות עכו"ם סי' ח':
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו: וגו' כך צ"ל:
שכל זמן שהרשעים וכו': מפרש רב יוסף בגמרא דהרשעים דהכא היינו גנבים פירש אם יגנבו וידבק בידם שום דבר מן החרם: