משנה סנהדרין ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ה · משנה ד | >>
ואחר כך מכניסין את השני ובודקין אותו.
אם נמצאו דבריהם מכוונין, פותחין בזכות.
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות, או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה, משתקין אותו.
אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד [ עליו ] זכות, מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן ולא היה יורד משם כל היום כולו.
אם יש ממש בדבריו, שומעין לו.
ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, שומעין לו, ובלבד שיש ממש בדבריו.
משנה מנוקדת
וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.
- אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת.
אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,
- אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה,
אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,
- מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶן;
- וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
- אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו,
- שׁוֹמְעִין לוֹ.
- וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,
- שׁוֹמְעִין לוֹ;
- וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,
נוסח הרמב"ם
היו מכניסין את השני - ובודקין אותו,
- נמצאו דבריהם מכוונין - פותחים בזכות.
- אמר אחד מן העדים: יש לי ללמד עליו זכות,
- או אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו חובה - משתקין אותו.
- אמר אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו זכות - מעלין ומושיבין אותו עמהם,
- ולא היה יורד משם כל היום,
- ואם יש ממש בדבריו - שומעין לו.
- אפילו אמר: יש לי ללמד לעצמי זכות - שומעין לו,
- ובלבד, שיהא ממש בדבריו.
פירוש הרמב"ם
אינו יורד משם כל היום - אמנם הוא זה כשלא היה ממש בדבריו, אבל אם היה ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם.
ואין שומעין מן העד דבר בין לזכות בין לחובה, משום שנאמר "ועד אחד לא יענה"(במדבר לה, ל), ואמרו בנפש למות הוא חוזר על אחד, כאילו אמר "אחד לא יענה בנפש למות", ולפיכך אינו נהרג עד שיהיו המחייבין יותר על המזכין שנים או יותר כמו שבארנו בפרק שלפני זה (משנה א):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נמצאו דבריהם מכוונים - ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:
פותחין בזכות - אם לא עברת אל תירא:
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות - אפילו זכות, וכ"ש חובה. משתקים אותו, דכתיב (במדבר לה) ועד אחד לא יענה, בין לזכות בין לחובה כא:
אמר אחד מן התלמידים - היושבים לפני הדיינים. יש לי ללמד עליו חובה:
משתקין אותו - דכתיב (שם) ועד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה:
אינו יורד משם כל היום - ואפילו שאין ממש בדבריו כב. אבל יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם כג:
פירוש תוספות יום טוב
ובודקין אותו. עי' [מ"ש] סוף משנה ה' פ"ז:
פותחין בזכות. ל' הר"ב אם לא עברת אל תירא. הכי מסקינן בגמרא ר"פ דלעיל ד' ל"ב ועיין מ"ש שם:
אמראחד מן העדים וכו'. כתב הר"ב דכתיב ועד [א'] לא יענה. בין לזכות בין לחובה ואע"ג דקרא מסיים למות וכדילפי' בסמוך לאחד מן התלמידים מפרשים בגמרא פרק דלעיל ד' ל"ד דבעד ל"ל הכי משום דמחזי כנוגע בעדותו פירש"י שמתחרט בו ודואג שמא יגמור הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן. ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:
ולא היה יורד משם כל היום כולו. כתב הר"ב ואפילו שאין ממש בדבריו. בבריית' כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו פירש"י שאם יורידוהו היום לעין כל. בושה הוא לו. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואם יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם. שם בברייתא והעתיקה הרמב"ם בפ"י מהלכות סנהדרין. ונראה ודאי דאינו נמנה עמהם שא"כ יהיה ב"ד זוגות. אלא זוכה להיות במושב ב"ד ועל הספסל כמותם. כמ"ש בשם רש"י במשנה ד' פרק דלעיל. ואכתי קשיא שתהיה השורה חסרה. ואנן שורות של כ"ג בעינן כדתנן התם. ולא אשתמיט הגמרא והרמב"ם דלימא שממלאין אותה:
אם יש ממש בדבריו. עיין מ"ש בל' זה בר"פ דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) ואף על גב דקרא מסיים למות כו', מפרש בגמרא דבעד ליכא למימר הכי משום דמחזי כנוגע בעדותו, פירש"י שמתחרט בו ודואג שמא יגמור הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן. ומיהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כדי דיבור, דכיון שהגיד כו':
(כב) (על הברטנורא) גמרא. כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו. פירש"י שאם יורידוהו היום לעין כל בושה הוא לו:
(כג) (על הברטנורא) גמרא. ונראה ודאי דאינו נמנה עמהן. שאם כן יהיה ב"ד זוגות. אלא זוכה להיות במושב ב"ד ועל הספסל כמותם. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואחר כך: הר"ר יהוסף ז"ל מחק המלות ואחר כך והגיה בראש המשנה היו מכניסים וכו':
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו: דלא כר' יוסי ב"ר יהודה דאמר בפ' אחד ד"ני ממונות בברייתא בדף ל"ג עונה לזכות ואינו עונה לחובה אבל רבנן ס"ל דאע"ג דקרא מסיים למות עכ"ז אפילו לזכות אינו עונה משום דמיחזי כנוגע בעדותן שדומה שמתחרט בו פן יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ומיהדר לא מצו הדרי לאחר כדי דבור דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הלכך לא יענה אפילו לזכות:
ומושיבין אותו עמהם: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
ולא היה יורד משם כל היום כולו: ובגמרא רמי והתניא אם יש ממש בדבריו לא היה יורד משם לעולם ומתרץ לה אביי למתני' דמיירי בשלא מצאו ממש בדבריו אבל אם יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם. וביד פ' עשירי דהלכות סנהדרין סי' ח'. וכתוב שם ואפילו אמר הנידון עצמו יש לי ללמד על עצמי שומעין לו ועולה למנין והוא שיהיה ממש בדבריו ובפ"ה דהלכות עדות סי' ח':
תפארת ישראל
יכין
ובודקין אותו: בשבע חקירות ובדיקות הנ"ל:
פותחין בזכות: לחפש טצדקאי שאפשר שיצא על ידן זכאי, ואומרים לו, אם לא עברת אל תירא [ונ"ל דלהכי א"ל כך כדי שלא יתבהל, ויתיישב דעתו יפה, ויחפש גם הוא עצמו זכותו, וגם משום הדיינין שכשישמעו כן, ידעו אף שעדותן מכוונת, אפילו הכי יתאמצו לחפש לו טצדקאי]:
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות: וכ"ש חיב:
או אחד מן התלמידים: מהג' שורות שישבו שם לפני הסנהדרין, והוא הדין אחר [כפ"ו מ"א] אלא שלא היה מצוי שם אחר. דהרי הוציאו הכל לחוץ בשעת מו"מ [כפ"ג מ"ו]:
ולא היה יורד משם כל היום כולו: ואפילו אין ממש בדבריו, דאם יורידוהו יתבייש. מיהו ביש ממש בדבריו לא ירד משם לעולם [ש"ס. ואף דאין להוסיף על מניין כ"ג. נ"ל דמ"ש אין יורד משם לעולם, ר"ל שלא להושיבו על הקרקע כשאר התלמידים, רק יושב על הספסל בראש הג' שורות]:
אם יש ממש בדבריו שומעין לו: פשיטא דשומעין לו, אבל ר"ל דעולה למניין בסנהדרין כשיעמדו בסוף למניין:
שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו: הא דנקט הכא התנאי שיהא ממש בדבריו לבסוף, ובתלמיד לעיל נקט לי' בתחלה. ה"ט דבנידן עצמו אפילו לא ראו בתחלה מיד ממש בדבריו אפ"ה שומעין לו ובוחנין אחר ממש שבדבריו, מדאית עליה בעיתותא וכלקמן [פ"ו מ"א] וגם אינו ממלומדי למד לפרש כוונתו יפה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת