משנה סוכה ג יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה יד | >>
רבי יוסי אומר, יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים, פטור, מפני נג שהוציאו ברשות.
משנה מנוקדת
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
- וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- פָּטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת:
נוסח הרמב"ם
רבי יוסי אומר:
- יום טוב הראשון של חג,
- שחל להיות - בשבת,
- שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,
- פטור - מפני שהוציאו ברשות.
- שכח - והוציא את הלולב, לרשות הרבים,
פירוש הרמב"ם
בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו, אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת, כי העיקר אצלנו "מדאגבהיה נפק ביה", וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר שהוציאו ברשות.
והלכה כרבי יוסי, והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
פטור מפני שהוציאו ברשות - וכגון שלא יצא ידי חובת נטילה בשעה שהוציאו. אבל יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו חייב, דלא טריד מהשתא במצוה לעשותה. והיכי משכחת דלא יצא י"ח נטילה קודם שהוציאו דהא מדאגבהיה נפק ביה, משכחת ליה כגון שהפכו נד, שכל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר (שמות כו) עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתן. אי נמי שהוציאן בכלי דלקיחה על ידי דבר אחר דרך בזיון לאו שמה לקיחה. והלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
מפני שהוציאו ברשות. שהיה טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שבת והך מתניתין דוקא בזמן שבית המקדש קיים. הר"ן. ועיין מ"ש בס"ד בריש מסכת שבת בדבור פשט העני וכו'. ומ"ש הר"ב דמשכחת דלא נפיק י"ח כגון שהפכו כו'. בגמרא. וכתבו התוספות דסוגיא דהכא ס"ל דמצות אין צריכות כונה מדאיצטריך לשנויי הכי דהא במוציא לר"ה אין שייך מתכוין לצאת [כל כמה דלא בירך]. ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד. עכ"ד. וכן כתב הר"ן ותימא על הר"ב שפסק בריש פרק ב' דברכות דקיי"ל כמ"ד מצות צריכות כונה. וכן עולה פירושו במשנה ז' פרק ג' דר"ה וכמו כן הרמב"ם מפרש באלו המקומות, וכן פסק בהן בחיבורו דמצות צריכות כונה [מלבד באכל מצה בלא כונה דפסק שיצא מהטעם שכתב הר"ן בפרק ג' דר"ה משום דנהנה] ובמתניתין דהכא מפרש להני שנויי וצ"ע. אבל בפרק ב' מהל' שגגות כתב למשנתינו המוציא כו' כדי לצאת בו כלומר שעדיין לא יצא. ולא התנה באופני ההוצאה. ש"מ משום דלמאי דקיי"ל דמצות צריכות כוונה ליתנהו להני שינויי ומ"ש הר"ב א"נ שהוציאן בכלי, כתב הר"ן, לא תקשה לך אמאי אינו חייב על הכלי. דבטל הוא לגבי הלולב וכדתנן במשנה ה' פ"י דשבת:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(נג) (על המשנה) מפני כו'. שהיה טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שבת והך מתניתין דוקא בזמן שבהמ"ק קיים. הר"ן:
(נד) (על הברטנורא) וכתבו התוספ' דסוגיא דהכא ס"ל דמצות א"צ כונה, דהא במוציא לרה"ר אין שייך מתכוין לצאת, ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
רבי יוסי אומר וכו': ירושלמי דפסחים ס"פ אלו דברים ובבבלי שם דף ע"ב וגם בירושלמי דפ' הערל דף ט':
מפני שהוציאו ברשות: ברשות מצוה שהיה טרוד במצוה ומחשב ועסוק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת וקסבר ר' יוסי טעה בדבר מצוה ושגג בדבר כרת פטור מקרבן רש"י ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מפני שהוציאו ברשות: דע"י טרדת מצוה, שכח שהיום שבת. ודוקא בלא יצא עדיין ידי חובתו קודם שהוציאו, כגון דאפקיה בכלי, או שהפכו. דאם יצא כבר, הרי תו לא טריד במצוה, וחייב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת