משנה סוכה ג טו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה טו | >>
מקבלת אשה נה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת.
רבי יהודה אומר, בשבת נו מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין.
קטן היודע לנענע, חייב בלולב.
מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעְלָהּ וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בְּשַׁבָּת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּשַׁבָּת מַחֲזִירִין,
- בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין,
- וּבַמּוֹעֵד מַחֲלִיפִין.
- קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ,
- חַיָּב בְּלוּלָב:
מקבלת אישה -
- מיד בנה,
- ומיד בעלה,
- ומחזרת למים - בשבת.
- רבי יהודה אומר:
- בשבת - מחזירין.
- וביום טוב - מוסיפין.
- ובמועד - מחליפין.
- וכל קטן -
- שיש בו דעת - לנענע,
- חייב בלולב.
- שיש בו דעת - לנענע,
( ראו משנה יד )
מקבלת אשה - את הלולב, ולא אמרינן דמטלטלת מידי דלא חזי לה:
ומחזרת למים - שלא יכמושו:
בשבת מחזירים - שהרי מהם נטלום היום. אבל לא מוסיפים וכ"ש שאין מחליפין:
וביום טוב מוסיפין - אבל לא מחליפים, לשפוך אלו ולתת צוננין מהן, דטרח לתקן מנא:
ובמועד - בחול המועד מצוה להחליף. והלכה כר"י:
חייב בלולב - לחנכו מדברי סופרים:
מקבלת אשה וכו'. דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל דלגבה איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. גמרא:
בשבת. בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת הרמב"ם בהלכות לולב:
(נה) (על המשנה) מקבלת אשה. דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל דלגבה אסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. גמרא:
(נו) (על המשנה) בשבת. בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. הר"מ:
מקבלת אשה: פי' אע"ג דלאו בת חיובא היא:
ומחזרת למים בשבת: גרסי' וכן הוא בירוש' ובהרי"ף והרא"ש ז"ל וביד שם פ"ז סי' כ"ה ובטור א"ח סי' תרנ"ד. וכתוב בכל בו בסי' ע"ב מקבלת האשה לולב מיד בנה או מיד בעלה בזמן שהיו נוטלין אותו בשבת פי' וקמ"ל דאע"ג דאשה לא מחייבא ביה לא אמרינן שיהא אסור לטלטלו כעץ וכאבן שאינו ראוי לטלטל אלא מקבלת אותו ולכתחלה מחזרת אותו למים דלא חשבי' החזרה כהשקאת זרעים ואע"ג דמועיל להעמיד לחותו אבל אין מוסיפין על המים שמא תוספת המים יוסיף לחדש בו לחותו ובי"ט מוסיפין אבל אין מחליפין המים שישפוך אלו ויתן אחרים תחתיהן ובחולו של מועד מחליפים ובזמן הזה שאינו ניטל בשבת אם שגג אדם והוציאו מן המים או שכחוהו ולא נתנוהו במים אין מחזירין אותו במים כיון שאינו ראוי לא לאנשים ולא לנשים למצוה בשבת שהרי הוא כאבן לענין טלטול ע"כ וקרוב לזה פי' ג"כ הר"ן ז"ל:
קטן היודע וכו': ירוש' לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע: והגיה ה"ר יהוסף ז"ל כל קטן שיש בו דעת לנענע וכו' וביד שם סי' י"ט ובטור א"ח סימן תרנ"ז ואיתה רפ"ק דערכין:
יכין
מקבלת אשה: את הלולב בשבת, אע"ג דלא חזי לה:
ומחזירתו למים בשבת: שלא יכמוש. והיינו לאחר שתקנו שיטול כל א' לולב בביתו [כפ"ד מ"ד]:
רבי יהודה אומר בשבת מחזירין: ולא יוסיף מים, אף דטרחא מועטת היא:
ביום טוב מוסיפין: ולא יחליפם דטרחא מרובה הוא:
ובמועד: ר"ל בחוה"מ:
מחליפין: דמצוה להחליפן שישאר רטוב:
חייב בלולב: מטעם חנוך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת