משנה סוכה ג יג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה יג | >>

יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו, ונוטלו. מפני שאמרו חכמים, אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו. ושאר ימות החג, אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו.

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

כָּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
לְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין,
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, וְנוֹטְלוֹ.
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים:
אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ;
וּשְׁאָר יְמוֹת הֶחָג, אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ:

יום טוב הראשון - של חג,

שחל להיות - בשבת,
כל העם -
מוליכין את לולביהן - לבית הכנסת.
וכל אחד ואחד -
מכיר את שלו - ונוטל.
מפני שאמרו:
אין אדם יוצא ידי חובתו,
ביום טוב הראשון של חג -
בלולבו של חברו.
ובשאר כל ימות החג -
יוצא אדם ידי חובתו,
בלולבו של חברו.

אמר השם יתברך "ולקחתם לכם ביום הראשון"(ויקרא כג, מ), ובאה הקבלה "לכם, משלכם". ואם נתנו במתנה יצא, ואפילו תהיה המתנה על מנת להחזיר, כי העיקר אצלנו "מתנה על מנת להחזיר, שמה מתנה".

ומותר לתת מתנה ביום טוב:


יום טוב ראשון וכו' - דאמרינן לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביו"ט ראשון לבדו, לפיכך היו מוליכין שם לולביהן מערב שבת נב:

אין אדם יוצא וכו' - דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, לכם משלכם. ואם נתנו לו חברו במתנה אפילו על מנת להחזיר שמה מתנה, ונוטלו ויוצא בו ואח"כ מחזירו. ואם לא החזירו אגלאי מלתא למפרע דגזול היה בידו מעיקרא ולא יצא ידי חובתו:

מוליכין את לולביהם לבית הכנסת. פי' הר"ב דמצות לולב דוחה כו' לפיכך היו מוליכין כו'. דלענין נטילתו בלבד דוחה שבת. הר"ן. כלומר אבל לא לענין הוצאה. וטעמא עיין במ"ח פרק בתרא דר"ה ובגמרא בפ' דלקמן דף מ"ד מסקינן דהכא בגבולין מיירי מדלא קתני להר הבית כמו במשנה ד' פרק דלקמן. ומיהו בזמן שבית המקדש קיים דניטל בשבת ביום ראשון במקדש ובמקומות הסמוכים ששלוחי ב"ד מגיעים שם ויודעים אימתי הוקבע החודש אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אע"פ שעדיין קבעו ע"פ הראיה הואיל ואין כאן מקדש שניטל הלולב בו השוו חכמים מדותיהם בכל המקומות כי היכי שלא תהא תורה כשתי תורות והא דנקט ריב"ז שיהא ניטל שבעה ר"ל מלבד יום השבת ועיין במשנה ג' פ"ד דר"ה:

(נב) (על הברטנורא) נטילתו בלבד דוחה שבת. הר"נ. כלומר אבל לא לענין הוצאה. ובגמרא דף מ"ד מסקינן דהכא בגבולין מיירי מדלא קתני להר חבית ומיהו בזמן שבהמ"ק קיים דניטל בשבת ביום הראשון במקדש ובמקומות הסמוכים ששלוחי ב"ד מגיעים שם ויודעים אימתי הוקבע החודש. אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים אע"פ שעדיין קבעו על פי הראייה הואיל ואין כאן מקדש שניטל הלולב בו השוו חכמים מדותיהם בכל המקומות כי היכי שלא תהא תורה כשתי תורות:

יום טוב הראשון וכו':    דאמרי' לקמן דמצות לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון לבדו עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון הי מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה הוא דאמינא לך ואף בשבת:

כל העם מוליכין את לולביהם לבית הכנסת:    מע"ש מפני איסור הוצאתו בשבת דלולב דוחה שבת לענין נטילתו בלבד וה"מ בזמן שבית המקדש קיים אבל לאחר חרבן לא דמסקי' בפ' לולב וערבה דלולב לא דחה שבת אפי' לענין נטילתו דגזרי' שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה הר"ן ז"ל. ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות ולמחרת משכימין ובאין והגיה וכל אחד ואחד מכיר בוי"ו:

מפני שאמרו חכמים:    מלת חכמים מחקה החכם הנ"ל. ואיתה בפ' לולב וערבה (סוכה דף מ"ד) ועיין במה שכתבתי בשם התוס' בר"פ בתרא דמס' ר"ה. ובתו"כ פרשת אמור פרק ט"ז. ונלע"ד שדבור המתחיל ברש"י ז"ל מוליכי' צ"ל קודם ד"ה שהוציא ברשות אע"פ שלא הגיהו רש"ל ז"ל:

יכין

כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת:    מערב שבת. דדוקא נטילתו דוחה ביום ראשון את השבת, אפילו בגבולין בזמן שבית המקדש קיים, אבל לא הוצאתו:

כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו:    בבית הכנסת שעמה מועטים היה אפשר בכך. משא"כ בהר הבית [ פ"ד מ"ד ]:

מפני שאמרו חכמים:    גם בדאורייתא שייך כהך לישנא [כזבחים ע"ט א']:

בלולבו של חבירו:    מיהו בנתנו לו במתנה ע"מ להחזיר, מהני (שו"ע או"ח, תרנח). ובשאר ימים דיוצא בשאול, יכול ליטל לולב של חבירו בלי דעתו, דניחא ליה לאינש שיעשו מצוה בממונו (שו"ע או"ח תרמט, ה):

בועז

פירושים נוספים