משנה סוכה ג ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה ח | >>

אין אוגדין את הלולב אלא במינולח, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר, אפילו במשיחהלט.

אמר רבי מאיר, מעשה באנשי ירושלים, שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב.

אמרו לו, במינו היו אוגדין אותו מלמטה.

אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בִּמְשִׁיחָה.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב.
אָמְרוּ לוֹ, בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה:

אין אוגדין את הלולב - אלא במינו,

דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר:
אפילו - במשיחה.
אמר רבי מאיר:
מעשה, באנשי ירושלים,
שהיו אוגדין - את לולביהן,
בגימונות - של זהב.

לפי שאמר בתחילה "כדי לנענע" שהודיעך כי מצותו הנענוע, הודיעך היכן מנענעים.

וצורת זה הנענוע, מוליך ומביא, מעלה ומוריד.

והלכה כרבי מאיר, ואין הלכה כרבי עקיבא:


בגימוניות של זהב - חוטי זהב כפופין כגימון, כמו הלכוף כאגמון (ישעיהו נח), וסובבין האגודה:

במינו היו אוגדין אותו למטה - לקיים מצות אגד. וזה לנוי בעלמא הוה מ. ורבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד, הלכך אי אגיד ליה שלא במינו הוו להו ה' מינין. ואנן קיי"ל דלולב א"צ אגד הלכך בהא הלכה כר"מ:

אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה. פי' לאגוד הלולב עם ההדס והערבה כמ"ש גבי נפרדו עליו. וטעמיה דר"י מפרש בגמרא דף ל"ג דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב. דכתיב הכא (ויקרא כג מ) ולקחתם לכם. וכתיב התם (שמות יב כב) ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא דאי לאו הכי ה"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:

רבי מאיר אומר אפילו במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה וא"צ אגד. ואמרינן בסנהדרין בפ' הנחנקין דף פ"ח דאי א"צ אגד לית ביה משום בל תוסיף דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. דאינו חבור עם השאר. והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:

במשיחה. רש"י פי' חוט של משיחה. וכן במשנה ג' פ"ב דר"ה. ומיהו במשנה ג' פכ"א דכלים תנן חוט ומשיחה ש"מ דתרי מיני נינהו. ובסוף כלאים פי' הר"ב משיחות יתירים וחבלים וא"כ ז"ש הר"ב בכלים חוט ומשיחה וחבל אשגרת לישן. וחבל היינו פי' דמשיחה. ובערוך מפרש משיחה יתר. [*ופי' הרמב"ם כתבתי במשנה י"ג פי"ז דכלים]:

במינו היו אוגדים אותו למטה. פי' הר"ב וזה לנוי בעלמא. וכן לשון רש"י וז"ל בגמרא נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשיר מצוה. לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף:

(לח) (על המשנה) במינו כו'. פירוש לאגוד עם ההדס והערבה כמ"ש גבי נפרדו עליו וטעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כו' מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא, דאל"ה ה"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:

(לט) (על המשנה) במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה ואין צריך אגד. ואמרינן בסנהדרין דף פ"ח דאי אין צריך אגד לית ביה משום בל תוסיף דאינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:

(מ) (על הברטנורא) נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף. רש"י:

אלא במינו:    נראה לע"ד דלאו דוקא במינו דה"ה במיניו אפי' לר' יהודה כיון דטעמיה משום דאי מייתי מינא אחרינא הוו חמשה מינים ועבר על בל תוסיף דרחמנא אמר ארבעה מינין ולא יותר אבל אם אגדו בענף הדס או ערבה או אפי' של אתרוג קרי' ביה שפיר מינו ואע"ג דרבא לא קאמר בגמ' רק אפי' בסיב ואפי' בעיקרא דדיקלא אפשר דלרבותא נקט הכי דאע"ג דצריך תקון ומלאכה עד שיהא ראוי לאגוד בו אפ"ה אגדינן ביה אפי' לר' יהודה:

מעשה באנשי ירושלים וכו':    ביד הלכות לולב פ"ז סי' י"א י"ב:

ר"מ אומר אפי במשיחה:    פי' רש"י ז"ל חוט של משיחה ונלע"ד דמשיחה הוא חוט יותר גם מעט מסתם חוט ואשמועי' דלרבותא נקט משיחה אע"פ שהוא גס אפי' הכי אם רצה לאגוד בו אוגד ואע"ג דלאו הדר הוא כלל וכ"ש בגימוניות של זהב כמעשה שמביא ראיה ממנו דפשיטא דכשר אע"פ שאינו ממין הלולב:

בגימוניות של זהב:    כמו הלכוף כאגמון וכן שנינו ג"כ בשבת פ' במה בהמה ואין העגל יוצא בגימון:

א"ל ר' יהודה משם ראיה במינו. וכו':    גרסי'. אכן י"ס דכל האמרו לו עד הסוף ל"ג ליה כלל:

בפי' ר"ע ז"ל. ור' יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד. אמר המלקט בגמ' בברייתא בפירקין דף ל"ג ויליף לה לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דהתם כתב בהדיא ולקחתם אגודת אזוב ורבנן לית להו לקיחה לקיחה אלא משום זה אלי ואנוהו איגדו ור"מ ס"ל בהא כרבנן:

יכין

אין אוגדין את הלולב:    ר"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:

אלא במינו:    דס"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:

אפילו במשיחה:    [שנירכען]. דס"ל א"צ אגוד. והכי קיי"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות (שו"ע או"ח, תרנא):

בגימוניות של זהב:    [גאלדטרעססען]:

במינו היו אוגדין אותו מלמטה:    וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:

בועז

פירושים נוספים