משנה סוכה א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולהב.

רבי יהודה מכשיר.

ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה.

סוכה ישנה, בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין.

ואיזו היא סוכה ישנה, כל שעשאה קודם לחג שלשים יום.

אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחלת השנה, כשרה.

משנה מנוקדת

סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה.
סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כֹּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלֹשִׁים יוֹם.
אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה.

נוסח הרמב"ם

סוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה רבי יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה סוכה הישנה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין איזו היא ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה.

פירוש הרמב"ם

סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה כו': סוכה ישנה ב"ש פוסלין כו': העיקר אצלנו סוכה דירת עראי בעינן ולפיכך אין ראוי להיות גבוה יותר מכ' אמה ור' יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן ולפיכך הוא מתיר שתהיה גבוה אפי' בתכלית הגובה ושיעור רחבה לא פחות מז' טפחים באורך על ז' טפחים ברוחב וכבר קדמו לך בזה הסדר עקרים מכללם כל פחות משלשה כלבוד דמי ומהם כי שיעור מקום לא יהיה פחות מארבעה טפחים. ואמרם ושאין לה ג' דפנות פי' שיהיו שני הכתלים גמורים והכותל השלישי אפי' לא יהיה בו אלא טפח ומשהו יתן אותו בפחות מג' סמוך לדופן עד שיהיה הכל שיעור מקום. ולזו הסוכה ג' צורות הראשונה שיהיו לה ג' כתלים גמורות דבוקות בגג ולא יצטרכו לדבר אחר וזו היא צורתה inset. והצורה השניה שיהיו לה שני כתלים דבוקים ותצטרך לכותל שלישי יהיה בה יותר מטפח ויעמידנה בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיהיה (בטפח) עם החלל שיש בינו לבין הכותל ארבעה טפחים וצריכה צורת פתח וזהו צורתה inset. והצורה השלישית היא שיש לה שני כתלים זה כנגד זה ותצטרך לכותל שלישי יהיה בו יותר מארבעה טפחים ויעמידנה בפחות מג' ויהיה בו שיעור סוכה קטנה והיא ז' טפחים וזו ג"כ צריכה לצורת פתח וזו היא צורתה inset. וזו הצורה האחרונה היא צריכה לארבעה ומשהו לפי שהב' כתלים מובדלים וכבר קדם לך בעירובין צורת פתח שאמרנו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם ושם ביארנו שאין אנו צריכין שידבק קנה שעל גביהם בהם. ואמרו שחמתה מרובה מצלתה פסולה היא ראיה שאם חמתה וצלתה שוין שהיא כשרה וזה יראה בקרקע אם נראה שיעור השמש בקרקע כשיעור הצל ר"ל שיהיה כשיעור המקום שכיסה אותו מגג הסוכה ואין בו שמש כלל שהיא כשרה לפי שהנקבים שבגג הסוכה שמהם נכנס השמש פחות מן הסכוך וזה יתבאר בחכמת הראיות נקרא בערבי על"ס אלמנט"ב במופת שהשמש כשנכנס על חור או חלון שיהיה אורו בארץ יותר גדול מאותו חור בהכרח ואין הלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה - דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב (דברים טז) חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, אמרה תורה עשה סוכה לשבעת ימים. ולמעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע א:

ורבי יהודה מכשיר - דסבר סוכה דירת קבע בעינן. ואין הלכה כרבי יהודה:

ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה - דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה ג:

ושאין לה שלוש דפנות - דכתיב בסכת בסכת בסוכות, שנים חסרים ואחד מלא, חד לסכך דפירוש סכה סכך, פשו להו תלתא לג' דפנות. אתיא הלכה למשה מסיני ובצריה לדופן חדא ואוקמיה אטפח, נשארו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. לפיכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו, עושה דופן ג' שיש בו טפח ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות, שכל פחות מג' כלבוד דמי, ונחשב כאילו הוא דופן של ד' טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג' דפנות. וצריך לעשות לה צורת פתח ד. ואם שתי הדפנות הם זו כנגד זו וביניהן מפולש, מביא פס שיש בו ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ונחשב כאילו יש בפס זה ז' טפחים שהוא שעור הכשר סוכה לארכה ולרחבה, שהסוכה צריכה שתהא ז' על ז' כדי שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, ו' על ו' לראשו ורובו, וטפח על טפח לשולחנו:

ושחמתה מרובה מצלתה פסולה - הא בשוין, שהחמה כצל כשירה. ודוקא שהן שוין מלמטה בקרקעית הסוכה, דבידוע שלמעלה בסכך צלתה מרובה מחמתה, דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתירא ה מלרע:

בית שמאי פוסלין - דבעו סוכה לשמה ו, וזו סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג, סתם העושה סוכה לשם חג הוא עושה, אבל קודם ל' סתמא לאו לשם חג הוא:

ובית הלל מכשירין - דלא בעו סוכה לשם חג:

פירוש תוספות יום טוב

משנה סוכה, הקדמה

כתב הרמב"ם בא לסיים דבריו בשלש רגלים. וקודם זה דבר על פסחים. ונשאר לו לדבר על ענין סכות. ושבועות. ולא נמצא לו מה שידבר בשבועות,. אלא דברים מיוחדים בכל יו"ט. והיא מסכת ביצה. והקדים סוכה על ביצה. לרוב המצות שיש בסוכות. ע"כ: ר"ל סוכה. ונטילת הד' מינים. וניסוך המים. ומ"ש שלא נמצא לשבועות דברים מיוחדים. ואע"פ שיש להם הבכורים. וזבחי שלמים. איידי דזוטרן לא חיבר מהם מסכת מיוחדת. והניחם במקומם שבסדר קדשים. ומפני כן חיבר גם שמה דיני העומר שבפסחים. ובספר יוחסין בשם רב שרירא [גאון]. בתר סדר יומא תנינן מסכת סוכה. דבתר יוה"כ הוה. וחג גדול הוא. ובתריה יו"ט דהד ענינא הוא:

למעלה מעשרים אמה פסולה. כתב הר"ב דסוכה דירת עראי כו'. ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין וא"ל דבבנין קבוע קפיד [*שלא לעשותו אפילו בלמטה מכ'] דודאי דלא אתא רחמנא לצוות מה שאי אפשר לעמוד עליו דבאיזה דבר נשער אם הבנין ראוי לשבעה בלבד או ליותר מיכן. אלא בשעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר"ן:

עשרים אמה. עיין בפירוש הר"ב רפ"ק דערובין:

פסולה. בגמ' פריך דבמבוי רפ"ק דערובין תני בכה"ג דהכא ותנן ימעט. ומ"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה. דכל כמה דלא מתקנה הויא פסולה מימות משה רבינו ע"ה שנתן מדתה אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחילין להראות' שיעורו מאי פסלות שייך למימר הלכך תני ימעט. כ"פ רש"י. ובתוס' מפרש בע"א. א"נ סוכה נפישי מיליה לענין גובה ולענין דפנות ולענין סכך וכי הוה תני בחדא תקנתא. מיבעי למתני' בכולהו הלכך כללינהו לכולהו בלישנא דפסולה דלעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה:

ושאינה גבוהה עשרה. פירש הר"ב דדירה סרוחה [היא] כו'. הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י'. אע"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעטו קמ"ל דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא להאי דינא בגמרא דף ד'. אבל לענין שעור גובה י' עצמו הא מסקינן בגמרא דף ה' ע"ב דלרבי מאיר משנה ו' פרק י"ז דכלים דהלכה כמותו. דכל אמה אפילו דכלים באמה בת ו' וילפינן לה מכרובים שבמשכן דכתיב גבייהו (שמות כ"ה) סוככים בכנפיהם [על הכפורת ולעיל מיניה כתיב פורשי כנפים] למעלה משמע למעלה מראשיהם. ועל כפורת הארון היו עומדים שגובהו דארון אמה ומחצה שהן ט' טפחים והכפורת עוביו טפח דיליף ממסגרת דשלחן. וכמו דבמקדש דשלמה היו מגיעים הכרובים עד שליש גובה הבית ה"נ במשכן. וגובהו במשכן י' אמות שהן ס' טפחים שהשליש ך' טפחים נמצאו הכרובים פורשי כנפים על הארון בי' טפחים חלל וקרי להו סכך. ולר"י דמשנת כלים דלא הוו אלא באמה בת ה' אמרינן דהלכתא גמירי לה מהלכה למשה מסיני:

ושאין לה ג' דפנות. מ"ש הר"ב צורת הפתח פירושו כמ"ש בערובין רפ"ק. וגבי פס ד' לא כתב הר"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ועשהו בסמוך לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' אבל הרמב"ם כתב שזו ג"כ צריכה צורת הפתח. והרא"ש והר"ן כתבו שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים. ומ"ש הר"ב ו' על ו' לראשו ורובו. לשון הירושלמי דגברא באמתא יתיב. ועיין משנה ז' פ"ב:

ושחמתה מרובה מצילתה. פי' למטה וא"כ הן שוים למעלה ואפי' הכי פסולה משום דמיעוט הצל דלמטה בטלה לגבי חמתה שהיא מרובה ממנה הר"ן ע"פ פירש"י ז"ל ועיין לקמן משנה ח' ואסתירא שכתב הר"ב פירשו הרא"ש ז"ל. מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:

בית שמאי פוסלין. פי' הר"ב דבעו סוכה לשמה דכתיב (דברים ט"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשוי לשם חג בעינן [סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו]. וב"ה מבעי להו לעושין סוכה בחולו של מועד אם לא עשאה מתחלה. וב"ש סברי דאין עושין. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין. ולא קפיד בבנין קבוע שלא לעשותו אפילו למטה מכ' אלא בשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר"נ:

(ב) (על המשנה) פסולה. בגמרא פריך מ"ש דבמבוי ריש עירובין תני בכה"ג דהכא ותנן ימעט, ומ"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה דכל כמה דלא מתקנה היא פסולה מימות משה רבינו ע"ה שנתן מדתו. אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחיל להראות שיעורו מאי פסלות שייך למימר, הלכך תני ימעט. רש"י. ועיין בתוספ'. א"נ סוכה כו' עיין גמרא:

(ג) (על הברטנורא) הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י' אע"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעוטי קמ"ל. דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא בגמרא דף ד'. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) וגבי פס ד' לא כתב הר"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ומשהו לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' ויש מחלוקת הפוסקים בזה:

(ה) (על הברטנורא) פירש הרא"ש ז"ל מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:

(ו) (על הברטנורא) דכתיב (דברים ט"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. סוכה העשויה לשם חג בעינן וב"ה מבעיא להו לעושין סוכה בחולו של מועד. וב"ש סברי דאין עושין. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה:    ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת למעלה וכדאיתא ברפ"ק דעירובין. וביד ריש פ"ד דה' סוכה וסי' ב' וסי' י"ט דפ' חמישי. ובטור או"ח סי' תרל"ג: וכתב ה"ר דוד אבודרהם ז"ל בסדר תפלות של חנוכה שלשה דברים הם אם נתנם אדם למעלה מעשרים אמה פסולים ואלו הן מבוי נר חנוכה סוכה ושלשתם יש להם רמז מן הפסוק מבוי שנאמר כי על כן באו בצל קורתי הקורה תהיה עד צ"ל טפחים ולא יותר וצ"ל טפחים הם עשרים אמה באמה בת ששה טפחים. סוכה שנאמר וסוכה תהיה לצ"ל יומם מחורב. חנוכה זאת חנוכת המזב"ח ביו"ם עולה למנין ק"ך עכ"ל ז"ל וכתב הר"ן ז"ל ואסיקנא בריש עירובין דחלל סוכה תנן כלומר דלא מיפסלא לסוכה אא"כ חללה גבוה מעשרים אמה ולישנא דמתני' הכי דייק דקתני סוכה שהוא הסכך שהיא גבוהה (הגהה ומיהו בשם במשנתו הר"ר יהוסף אשכנזי מחקו מלת למעלה מכאן וגם מעירובין) למעלה מעשרים כלומר שהוא למעלה מעשרים אמה דאי לא ה"ל למיתני (הגהה ונלע"ד דיש לדקדק זה ג"כ מדקתני סוכה שהיא ולא קתני סוכה הגבוהה והכי נמי איכא למידק גבי מבוי דקתני שהוא דוק) סוכה שהיא גבוהה מעשרים והני עשרים אמה באמה בת ששה טפחים נינהו דאמה של בנין לכ"ע באמה בת ששה כדאיתא בגמ' מיהו הני אמות דסוכה מצומצמות נינהו כלומר דחוקות והכי איתא בריש עירובין ע"כ וכתבו תוס' ז"ל והא דלא פריך גבי הדס מ"ש דתני פסולה ותקנתא דתנן לקמן פ' לולב הגזול או שהיו עניביו מרובות מעליו ואם מיעטן כשר דלא פריך אלא מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גובה ושונה לשון משנתו ועוד דגבי הדס איצטריך למיתני תקנתא דסד"א כיון דגדלו בפסול תו לית ליה תקנתא קמ"ל ע"כ:

פסולה:    דסוכה דירת עראי בעינן דכתיב חג הסוכות וכו' עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט רבא הוא דמפיק לה מהאי קרא ולא בעי למימר כרבה דאמר דטעמא הוי משום דכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא פי' דס"ל דלמען ידעו דורותיכם קרא יתירה הוא לדרשא לשון דירה דה"ל למיכתב בסוכות תשבו כי בסוכות הושבתי ובהכי הוה סגי דממילא הוה משמע דלמען ידעו הדורות הוא אלא ודאי למדרשיה לשון דירה אתא אבל רבא לא ס"ל הכי משום דההוא לאו בישיבת סוכה קאמר אלא בידיעת דורות הבאים היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות כפשטיה אתא ולאו יתירא הוא וכר' זירא נמי לא אמר דההוא קרא דוסוכה תהיה לצל יומם לימות המשיח הוא דכתיב ואביי פריך ליה לרבא אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן ה"נ דלא הוי סוכה משום דהוי דירת קבע א"ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק ושפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה וע"כ לא הקפידה תורה על העראי אלא לשום שיעור פי' לתת לך שיעור בגבהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתדות עראי ולפיכך למעלה מעשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת קבע כי עביד לה דירת עראי נמי לא נפיק. והכריחו תוס' ז"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע מכל מקום בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מינכרא עד דעביד לה עראי מהאי טעמא נמי ניחא לר' זירא דדריש מדכתיב וסוכה תהיה לצל הא כתיב נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה ארעי וא"כ ה"ל קבע עכ"ל ז"ל:

רבי יהודה מכשיר:    גמ' אמר אביי רבי ור' יאשיה ור' יהודה וב"ש ור"ש ור"ג ור' אליעזר ואחרים כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן רבי דתניא רבי אומר כל סוכה שאין בה ד' אמות על ד' אמות פסולה ר' יאשיה דתניא חמתה מחמת סכך פוסלת בה ולא חמתה מחמת דפנות ר' יאשיה אומר אף מחמת דפנות ר' יהודה במתני' ר"ש דתניא ר"ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח רבן גמליאל דתניא העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה ר"ג פוסל ור' עקיבא מכשיר ב"ש דתניא לקמן פ' שני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ר' אליעזר דתנן בסוף פירקין העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין אחרים דתניא אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויות:

ושאינה גבוהה עשרה טפחים:    בגמ' ילפינן לה מארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה וכתיב ונועדתי בתוך בני ישראל ודברתי אתך שם ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה וקרא כתיב דעל כפרת ירד ש"מ למעלה מעשרה מפסקינן רשותא וזהו לדעת ר"מ דאמר בפי"ז דמסכת כלים כל האמות היו בינוניות אפי' של כלים אבל לדעת ר' יהודה דפליג עליה התם מחיצין דגבהן עשרה ילפי' להו הלכה למשה מסיני:

בלשון ר"ע ז"ל המתחיל ושאינה גבוהה וכו' עד ושלישית אפי' טפח. אמר המלקט כבר כתבתי דבברייתא פליג ר"ש ואמר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח ובגמ' מפרש במאי קמיפלגי:

ושחמתה מרובה מצלתה:    פי' רש"י ז"ל המועט בטל והרי הוא כמי שאינו ע"כ ופירוש לפירושו כתב הר"ן ז"ל ע"ש: ותימה קצת אמאי שבק תלמודא לאקשויי קושיית דהא כי הדדי עד התם בפרק הישן כדכתיבנא לה התם סימן ב' וז"ל הרא"ש ז"ל דהתם ושצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתתא אם החמה והצל שוין מלמטה כשרה שבידוע שהצל מלמעלה הוא מרובה ואם החמה והצל שוין מלמעלה פסולה שבידוע שהחמה מלמטה מרובה על הצל וכן פי' ר"ח ורש"י ז"ל והקשה ר"ת והא רב פפא גופיה אית ליה בפ"ק דעירובין פרוץ כעומד מותר ופסקו התם דהכי הלכתא ועוד אמרי' בפ"ק דקדושין דקרו אינשי לפלגא דזוזא אסתירא ופי' הוא ז"ל כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה דפרוץ כעומד מותר אבל העומד למטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ונראה לו כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב מלמעלה כי זוזא דומה בעיניו קטן כאסתירא כשעומד למטה וראיה לדבר כוכב גדול בשמים נראה בעיניו קטן ונ"ל דלא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד דדוקא גבי סכך פסול וסכך כשר המונחין זה אצל זה שייך להזכיר פרוץ כעומד כדמייתי לה לעיל אמתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' אבל גבי סוכה סכך ואויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה וכן מצינו לענין פרוץ כעומד של דפנות מועיל קנה קנה פחות משלשה אע"פ שהפרוץ מרובה ולענין סכך אינו מועיל מפני שהחמה מרובה אע"ג שאסתירא פלגא דזוזא אפשר דאסתירא מטבע נחשת ורחב יותר וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר ישעיה ז"ל ובעל העיטור ז"ל כתב בשם רבותיו ז"ל אם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה למטה צלתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה וכשרה ואם למטה כי הדדי ולמעלה חמתה מרובה מצלתה ופסולה ע"כ:

סוכה הישנה ב"ש פוסלין:    דכתיב חג הסוכות וב"ש סברי כר' אליעזר דאמר בגמ' פ' לולב הגזול אין עושין סוכה בחולו של מועד: ובירוש' מצה הישנה תפלוגתא דב"ש וב"ה א"ר יוסי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר בריא שלא דקדק בה ע"כ:

איזוהי סוכה ישנה:    כלומר שנחלקו בה ב"ש וב"ה:

כל שעשאה קודם לחג שלשים יום:    כלומר עשאה באותם שלשים יום שלפני החג דבהנהו אפי' ב"ש מודו דכשרה דמסתמא לשם חג עשאה אלא כשעשאה קודם לאותם שלשים יום הוא דפסלי ב"ש ולאו לפרושי מילתייהו דב"ש תנא הכי אלא כדי שלא תאמר דכי מכשרי ב"ה דוקא כשעשאה שלשים יום שלפני החג אבל מקמי הכי לא קמ"ל דבכי ה"ג אפי' לב"ש כשרה ולא פסלי אלא כשעשאה קודם ומינה דאפי' בכה"ג לב"ה כשרה אבל ליכא למימר דה"ק איזוהי סוכה ישנה דמכשרי בה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום כלומר שעשאה בתוך שלשים יום ששואלין ודורשין בהלכות החג (הגהה כן לשון רש"י ז"ל ג"כ וכמו שהעתיק רעז"ל אכן לא אשכחן האי לישנא רק גבי פסח בפ"ק דפסחים דף ו' אמנם בס"פ בני העיר תניא משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג ושמא תקנת משה לא היתה אלא כדאיתא בפי בני העיר אבל חכמים תקנו אח"כ שידרשו בכל חג וחג שלשים יום קודם לחג בהלכותיהן ובפרט בפסח ובסוכות שדיניהן מרובין מלבד דיני יום טוב ודיני חול המועד דשייכי לתרויהו מה שא"כ בעצרת שאין שם אלא דיני יום טוב שיספיק להם יום או יומים קודם ונפקא מינה בכולהו לענין שיקרא שואל כענין השואל מדיניהם בתוך שלשים יום כמו שפי' הר"ן ז"ל שם פ"ק דפסחים והא דלא תניא הכי רק בהלכות הפסח היינו משום שיש שם ראיה שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני או לרשב"ג דאמר שתי שבתות מטעם שהרי משה עומד בר"ח ניסן ומזהיר על הפסח שנאמר החדש הזה לכם וכו' מה שא"כ שם ראיה לדיני החג כך נלע"ד אע"פ שלא כתב כן בית יוסף בא"ח ריש סימן תכ"ט) אבל מקמי הכי אפי' לב"ה פסולה דאינהו נמי בעו סוכה לשם החג דהא ליתא דכיון דמכשרי בית הלל סוכת ג"נ ב"ך ור"ק ב"ש כדאיתא בגמ' אלמא לא בעו סוכה לשם החג כלל ומש"ה נמי קתני דאם עשאה לשם החג אפי' מתחלת השנה כשרה לומר משום דסוכה אינה לשם החג פסל ב"ש וממילא דב"ה לא בעו סוכה לשם החג כלל הר"ן ז"ל: ועיין בפירושו ז"ל פ' השולח גט דף תקע"ז. ותוס' ז"ל כתבו אפי' לב"ה נפקא מינה שאין צריך לחדש בה דבר ואפי' לא נ"מ אלא לב"ש יש לו לתנא לפרש במה נחלקו ולא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא נפקא מינה מידי אליבא דב"ה כי ההיא וכו' ע"כ: ובירוש' תני צריך לחדש בה דבר חברייא אמרי טפח ר' יוסי אומר כל שהוא ופי' הר"ן ז"ל כלומר דאע"ג דסוכה ישנה מכשרי ב"ה למצוה מן המובחר צריך לחדש בה דבר ע"כ ובטור א"ח סי תרל"ו: וכתב שם ב"י דמדברי כל הפוסקים שנזכרו שם משמע דהא דמצריך בירוש' לחדש בה דבר הוי לעיכובא ודלא כהר"ן ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

א) סוכה חלל סוכה.

ב) שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה כל אמה בת ו' טפחים (מג"א תרל"ג).

ג) פסולה דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב"י יותר מכ' כצ"ל] צריך לבנותה קבע.

ד) רבי יהודה מכשיר דס"ל סוכה צריך דירת קבע.

ה) ושאינה גבוהה עשרה טפחים דהו"ל דירה סרוחה.

ו) ושאין לה שלשה דפנות וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי"ז מדאמרינן לבוד הו"ל כאילו גם דופן זה רחב ד"ט, דהו"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה:TIFEI-SUKKA-01.PNG

מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי"א דבכה"ג א"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות (תר"ל ס"ה).

ז) ושחמתה מרובה מצילתה ר"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל (תרל"א).

ח) סוכה ישנה ר"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג (תרל"ו).

ט) ובית הלל מכשירין ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע"פ כל אורכה או רחבה. וה"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה"ג א"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג"כ סגי בחידוש (ועי' משבצות שם סק"ג).

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי ב א בבלי ט א