משנה סוכה א

תקרה שאין עליה מעזיבה -- רבי יהודה אומר: בית שמאי אומרים, מפקפק ונוטל אחת מבינתים, ובית הלל אומרים, מפקפק או נוטל אחת מבינתים. רבי מאיר אומר: נוטל אחת מבינתים, ואינו מפקפק.

משנה ח

המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה, אם יש רוח ביניהן כמותן, כשרה.

החוטט בגדיש לעשות בו סוכה, אינה סוכה.

משנה ט

המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, פסולה.

מלמטה למעלה, אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים, כשרה.

רבי יוסי אומר, כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים.

הרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים, פסולה.

משנה י

בית שנפחת וסכך על גביו, אם יש מן הכותל לסכוך ארבע אמות, פסולה.

וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה.

סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככים בו, אם יש תחתיו ארבע אמות, פסולה.

משנה יא

העושה סוכתו כמין צריף, או שסמכה לכותל -- רבי אליעזר פוסל, מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

מחצלת קנים גדולה -- עשאה לשכיבה, מקבלת טומאה ואין מסככין בה. לסכוך, מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.

רבי אליעזר אומר, אחת קטנה ואחת גדולה, עשאה לשכיבה -- מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסכוך -- מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.

סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.
וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה.
סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כֹּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלֹשִׁים יוֹם.
אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה.

(ב)

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת.
סֻכָּה עַל גַּבֵּי סֻכָּה, הָעֶלְיוֹנָה כְּשֵׁרָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה פְּסוּלָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵין דִּיּוּרִין בָּעֶלְיוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה כְּשֵׁרָה.

(ג)

פָּרַס עָלֶיהָ סָדִין מִפְּנֵי הַחַמָּה, אוֹ תַּחְתֶּיהָ מִפְּנֵי הַנְּשָׁר, אוֹ שֶׁפָּרַס עַל גַּבֵּי הַקִּינוֹף, פְּסוּלָה.
אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל גַּבֵּי נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה.

(ד)

הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת וְאֶת הַקִּסּוֹם וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּהּ, פְּסוּלָה.
וְאִם הָיָה סִכּוּךְ הַרְבֵּה מֵהֶן, אוֹ שֶקְּצָצָן, כְּשֵׁרָה.
זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, אֵין מְסַכְּכִין בּוֹ.
וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְגִדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, מְסַכְּכִין בּוֹ.

(ה)

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן.
וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת.
וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת.

(ו)

מְסַכְּכִין בִּנְסָרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר.
נָתַן עָלֶיהָ נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִישַׁן תַּחְתָּיו.

(ז)

תִּקְרָה שֶּׁאֵין עָלֶיהָ מַעֲזִיבָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק וְנוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְפַקְפֵּק אוֹ נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נוֹטֵל אַחַת מִבֵּינְתַיִם, וְאֵינוֹ מְפַקְפֵּק.

(ח)

הַמְּקָרֶה סֻכָּתוֹ בְּשִׁפּוּדִין אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, אִם יֵשׁ רֶוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן, כְּשֵׁרָה.
הַחוֹטֵט בְּגָדִישׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ סֻכָּה, אֵינָהּ סֻכָּה.

(ט)

הַמְּשַׁלְשֵׁל דְּפָנוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה.
מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, אִם גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּשֵׁרָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּה לְמַעְלָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כָּךְ מִלְמַעְלָה לְמַטָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים.
הִרְחִיק אֶת הַסִּכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, פְּסוּלָה.

(י)

בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּיו, אִם יֵשׁ מִן הַכֹּתֶל לַסִכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.
וְכֵן חָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה.
סֻכָּה גְּדוֹלָה, שֶׁהִקִּיפוּהָ בְּדָבָר שֶּׁאֵין מְּסַכְּכִים בּוֹ, אִם יֵשׁ תַּחְתָּיו אַרְבַּע אַמּוֹת, פְּסוּלָה.

(יא)

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ.
לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.

נוסח הרמב"ם

(א) סוכה -

שהיא גבוהה - מעשרים אמה,

פסולה.

רבי יהודה - מכשיר.

ושאינה גבוהה - עשרה טפחים,

ושאין לה - שלש דפנות,

ושחמתה - מרובה מצילתה,

פסולה.

סוכה הישנה -

בית שמאי - פוסלין.

ובית הלל - מכשירין.

איזו היא ישנה?

כל שעשאה, קודם לחג - שלשים יום.

אבל אם עשאה - לשם חג,

אפילו - מתחילת השנה,

כשרה.

(ב) העושה סוכתו - תחת האילן,

כאילו עשאה - בתוך הבית.

סוכה - על גבי סוכה,

העליונה - כשרה.

והתחתונה - פסולה.

רבי יהודה אומר:

אם אין בה דיורין - בעליונה,

אף התחתונה - כשרה.

(ג) פרס עליה סדין - מפני החמה,

או תחתיה - מפני הנשר,

או שפרס - על גבי הקינוף,

פסולה.

אבל פורס הוא - על נקליטי המיטה.

(ד) הדלה עליה -

את הגפן, ואת הדלעת, ואת הקיסוס,

וסיכך - על גבן,

פסולה.

אם היה הסיכוך - הרבה מהם,

או שקצצם,

כשרה.

זה הכלל -

כל - שאינו מקבל טומאה,

וגידוליו - מן הארץ,

מסככין בו.

(ה) חבילי קש, חבילי עצים, וחבילי זרדים -

אין מסככין בהן.

ואם התירן - כשרות.

וכולן - כשרות לדפנות.

(ו) מסככין - בנסרים,

דברי רבי יהודה.

רבי מאיר - אוסר.

נתן עליה - נסר,

שהוא רחב - ארבעה טפחים,

כשרה.

ובלבד - שלא יישן תחתיו.

(ז) תקרה - שאין עליה מעזיבה,

רבי יהודה אומר, משם בית הלל:

או מפקפק,

או נוטל אחת - מבינתיים.

בית שמאי אומרים:

מפקפק,

ונוטל אחת - מבינתים.

רבי מאיר אומר:

נוטל אחת - מבינתים,

ואינו צריך לפקפק.

(ח) המקרה סוכתו בשפודין,

או בארוכות המיטה,

אם יש ריוח ביניהן - כמותן,

כשרה.

החוטט בגדיש - לעשות לו סוכה,

אינה סוכה.

(ט) המשלשל דפנות -

מלמעלן למטן,

אם גבוהות מן הארץ - שלשה טפחים,

פסולה.

מלמטן למעלן,

אם גבוהות מן הארץ - עשרה טפחים,

כשרה.

רבי יוסי אומר:

כשם שמלמטן למעלן - עשרה טפחים,

כך מלמעלן למטן - עשרה טפחים.

הרחיק את הסיכוך,

מן הדפנות - שלשה טפחים,

פסולה.

(י) בית - שנפחת,

וסיכך - על גביו,

אם יש בין כותל לסיכוך - ארבע אמות,

פסולה.

וכן בחצר - שהיא מוקפת אכסדרה.

סוכה גדולה,

שהקיפוה - בדבר שאין מסככין בו,

אם יש תחתיו - ארבע אמות,

פסולה.

(יא) העושה סוכתו - כמין צריף,

או שסמכה - לכותל,

רבי אליעזר - פוסל,

מפני - שאין לה גג.

וחכמים - מכשירים.

מחצלת הקנים - מחצלת גדולה,

עשאה לשכיבה -

מקבלת טומאה - ואין מסככין בה.

ולסיכוך -

מסככין בה - ואינה מקבלת טומאה.

רבי אליעזר אומר:

אחת גדולה, ואחת קטנה -

עשאה לשכיבה -

מקבלת טומאה - ואין מסככין בה.

ולסיכוך -

מסככין בה - ואינה מקבלת טומאה.

פירושים

משנה סוכה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב