משנה סוטה ט ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ט · משנה ו | >>

זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום ^יב עריפה של עגלה, ואומרים, (שם) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.

וכי על דעתנו עלתה, שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו (בלא מזון)^יג, ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לויה)^יד.

והכהנים אומרים ^טו (שם): כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.

לא היו צריכים ^טז לומר (שם) ונכפר להם הדם, אלא רוח הקדש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן בַּמַּיִם בִּמְקוֹם עֲרִיפָה שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים:

"יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז).

וְכִי עַל דַּעְתֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵן?

אֶלָּא שֶׁלֹּא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן,

וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.

וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (דברים כא, ח).

לֹא הָיו צְרִיכִים לוֹמַר "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (שם),

אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשַּׂרְתָּן:

אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּכָה, הַדָּם מִתְכַּפֵּר לָהֶם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

זקני אותה העיר - רוחצין את ידיהם במים, במקום עריפתה של עגלה,

ואומרין: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו" (דברים כא ז),

וכי עלת על ליבנו - שזקני בית דין שופכי דמים הם?

אלא - שלא בא על ידינו ופטרנוהו, ולא ראינוהו והנחנוהו.

והכהנים אומרין: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תיתן דם נקי בקרב עמך ישראל" (דברים כא ח).

ולא היו צריכין לומר: "וניכפר להם הדם" (שם),

אלא רוח הקודש מבשרתן,

אימתי שתעשון ככה - הדם מתכפר לכם.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אלו הכנוין שאומר פטרנוהו וראינוהו והנחנוהו - חוזרין על ההרוג, רוצה לומר בכך שאנו לא פשענו בו ולא חטאנו בעניינו, שנהיה כאילו סבבנו הריגתו.

והוא מה שאמר, לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לא בא לידינו ופטרנוהו - בלא מזונות:

ולא ראינוהו והנחנוהו - בלא לויה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

במקום עריפה של עגלה. גמ'. ת"ר ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה. ומה ת"ל הערופה על מקום עריפתה של עגלה:

ופטרנוהו בלא מזון כו'. כן הגי' בספרים. והר"ב שפירש בלא מזונות כו' לפי שבגירסתו ל"ג בלא מזון. וכן ל"ג בלא לויה אלא בברייתא בגמ'. וכ"כ רש"י ופטרנוהו. בגמ' מפרש בלא מזונות וגירסתם מצאתי בנוסת משנה שבירושלמי:

בלא מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש"י:

והנחנוהו בלא לויה. יחידי בלא חבורה. רש"י:

והכהנים אומרים. כדכתיב לעיל (דברים כ"א) ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש"י:

כפר לעמך וגו'. עיין במשנה ח' פ"ג דיומא כתבתי דבמקום שנאמר כפרה ילפינן מחורב דבעי למימר אנא כדאשכחן להלן. אנא חטא וגו'. ופרכינן התם בגמרא דף ל"ז בעגלה ערופה נמי. וקאי בקשיא:

לא היו צריכים לומר ונכפר כו'. כלומר ונכפר דכתב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוח הקדש בשרה כו'. [רש"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על המשנה) במקום. בגמרא יליף ליה:

(יג) (על המשנה) בלא מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש"י:

(יד) (על המשנה) בלא לויה. יחידי בלא חבורה. רש"י:

(טו) (על המשנה) אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש"י:

(טז) (על המשנה) לא היו כו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוה"ק בשרם כו'. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שלא בא על ידינו: מימרא פרק אלו נאמרין (סוטה דף ל"ח) ופי' רש"י ז"ל לא בא לידינו ופטרנוה. בגמ' מפרש בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות ועל כך נהרג והיינו ידינו לא שפכה לא על ידנו שפטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו יחידי בלא חבורה והיינו ועינינו לא ראו עכ"ל ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל דלא גרסי' במתני' רק אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו. ושם פ' אלו נאמרין פי' ג"כ ופטרנוהו בלא מזונות כלומר למזונות הוצרך ולא היה לו וראה אחד נושא מזונות ובא לחטפם ממנו לאונס רעבו ועמד זה עליו והרגו:

בלא לויה: בלא חבורה שהלך עמהם עכ"ל ז"ל. ורע"ב ז"ל נראה שנמשך אחר גרסת רש"י ז"ל וכן הוא ג"כ בירושלמי. ירושלמי רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידנו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראיניהו והנחנוהו בלא פרנסה ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפירושו נשמר וכתב דקאי אנהרג:

והכהנים: וכו'. פ' אמר להם הממונה דיומא דף ל"ז מקשה אביי אמאי לא ילפי' כפרה כפרה מחורב דכתיב התם אולי אכפרה וגו' ומה התם באנא כדכתיב אנא חטא העם וגו' אף הכא נמי תיבעי אנא דנימא אנא כפר לעמך וגומר דהכי ילפינן מהתם לענין ודוי כ"ג ביום הכפורים וקאי בקשיא:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון: והוצרך ללסטם, ואפשר שלכך נהרג. או נ"ל דאילו האכלנוהו כראוי, היה מתחזק נגד הורגיו והיה ניצל:

ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה: והלך יחידי, ואפשר שלכך נהרג מלסטין שחשבוהו כאיש שאין לו אוהבים לדרוש דמו:

לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם: ר"ל לא שהכהנים צריכים לומר ונכפר וגו':

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי