מלאכת שלמה על סוטה ט

<< · מלאכת שלמה · על סוטה · ט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

עגלה ערופה:    וכו' ביד עד סוף סימן ט' פ"ט דהלכות רוצח ושמירת נפש וגם בפ' עשירי. ושלשה מב"ד הגדול וכו'. מתני' דלא קתני שהיו יוצאין מלך וכ"ג דלא כראב"י שהוא סובר מלך וכ"ג יוצאין וכולה סנהדרין נמי יוצאין ות"ק דמתני' הוא ר"ש דדריש הכי זקניך שנים אין ב"ד שקול וכו' אבל ושופטיך מיבעי למיוחדין שבשופטיך דהיינו לשכת הגזית ור' יהודה מזקני זקניך נפקא מדמצי למיכתב זקני וכתב זקניך מיוחדין שבזקניך ור"ש אי כתב רחמנא זקני ה"א אפילו זקני השוק כתב רחמנא זקניך ואי כתב רחמנא זקניך ה"א אפילו סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך למיוחדין שבשופטיך ור' יהודה אה"נ דשופטיך איצטריך לסנהדרי גדולה כר"ש אלא וי"ו דושופטיך למניינא ור' שמעון וי"ו לא דריש:

אין ב"ד שקול:    אין עושין ב"ד שיהא יכול ליחלק שוה בשוה אלא שיהא קרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות:

משנה ב

שנאמר באדמה ולא טמון בגל:    ואפילו לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה בשכחה פ' ששי דפאה ודרשי ושכחת עומר בשדה לרבות את הטמון דיש לו שכחה הכא מודו דדרשינן באדמה פרט לטמון דאי לרבויי לא איצטריך קרא דכיון דכתיב ברישיה דקרא כי ימצא חלל משמע כל היכא דמשתכח ואפילו טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתידרוש ביה על פני האדמה דאי לרבות לא איצטריך קרא והתם גבי שכחה ענייניה דקרא משמע לחיובא דמכיון דכתב רחמנא כי תקצור קצירך ושכחת עומר דמשמע שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי למה הדר רחמנא וכתב בשדה אלא לרבות את הטמון ומסיק בגמ' דלר' יהודה נמי נפקא ליה פרט לטמון מדומיא דקציר בשדה איצטריך לרבות שכחת קמה ורבנן נפקא להו שכחת קמה מקצירך בשדך ושכחת משמע ששכח את קצת שדהו ור' יהודה בשדך איצטריך למעוטי אם הפריח הרוח עמרים לתוך שדה חברו ושכחן כסבור שאינם שלו שאינם שכחה ורבנן מבשדה בשדך ור' יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה:

נופל ולא תלוי באילן:    וכו'. גמ' ת"ר חלל ולא חנוק דחלל לא מיקרי אלא בכלי ברזל כעין חרב חלל ולא מפרפר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים ר' אלעזר אומר בכולן ואפי' מפרפר צף ותלוי ומוטל באשפה אם היה חלל עורפין דקרא לא בעי ר' אלעזר כדכתיב ומ"מ חלל יתירי טובא דכתיבי בפרשה דרשי למעוטי חנוק:

לעיר שרובה גוים:    בירושלמי הגירסא שיש בה גוים וכן הוגה במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. עוד הגיה או לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין שאין מודדין אלא לעיר וכו' וכתב ובס"א ל"ג אלו הב' תיבות:

או לעיר שאין בה ב"ד:    וכו' דבעינן זקני העיר וליכא ובגמרא פריך כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד לא היו עורפין אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ומשני דהא קמ"ל כדתניא מניין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד ת"ל ולקחו זקני העיר וכדפי' רע"ב ז"ל פי' רש"י ז"ל אלשון דגמרא דכתבינן וכך הוא תיקון לשון רע"ב ז"ל ואי לא הדר תנייה ה"א אין מודדין כלל קמ"ל וטעמ' הוי משום דכתב קרא ולקח זקנו וכו' ובגמ' אמרינן שאפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד והוא לשון הרמב"ם ז"ל שם רפ"ט וגם רש"י ז"ל כן פי' לשון בעליל דבגמ' שרוצה לומר במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו אעפ"כ מצוה לעסוק במדידה:

נמצא מכוון:    וכו' תוס' פ' השוחט (חולין דף כח.) ובגמ' פ' שני דבכורות דף י"ז:

שתיהן מביאות שתי עגלות דברי ר' אליעזר:    קסבר ר' אליעזר אפשר לצמצם המדה ושתיהן קרובות ולא טעו במדה וקסבר נמי קרובה דכתיב בקרא אפילו קרובות במשמע כמו ובהמה רבה. ואין כן הלכה אלא שתיהן מביאות עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו דס"ל אפי' בידי אדם אי אפשר לצמצם רש"י ז"ל שם בבכורות. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אלעזר. ובירושלמי משמע דגרסי' במתני' דברי ר"א וחכמים אומרים עיר אחת מביאה עגלה ערופה ואין שתי עיירות מביאות שתי עגלות דהכי איתא התם במשנה ובעי בגמ' עלה מ"ט דרבנן דכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל מ"ט דר"א דכתיב ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל ע"כ:

ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה:    יומא פ' שני דף י"ז ברייתא:

משנה ג

נמצא ראשו:    וכו'. האי בבא בירושלמי גרסינן לה בתר בבא דומאין היו מודדין וכו'. וכן כתב ה"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א:

משנה ד

ומאין היו מודדין:    וכו' ס"א ומנין בנו"ן ואיתה בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ח.) ובספר הפרפראות סוף פ' שופטים כי ימצא חלל באדמה אשר אותיות ראש שמודדין מראשו ע"כ:

ר' עקיבא אומר מחוטמו:    גמ' לימא הני תנאי כהני דתניא מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי אתה מראשני כלומר יצרת ראשי תחלה דגוזו לישנא דרישא כמו גזי נזרך אבא שאול אומר מטבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול כר' עקי' ס"ל ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצורה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והלכה כר' עקיבא מחברו אפילו לגבי ראב"י שמשנתו קב ונקי:

משנה ה

נפטרו זקני ירושלם:    וכו' תוס' פ"ק דסנהדרין דף י"ד:

מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה:    בגמ' פריך ויהא מום פוסל בעגלה מק"ו ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה כדתנן להו בריש מסכת פרה אינו דין שיהא מום פוסל בה ומשני שאני עגלה דכתיב גבה מיעוטא דכתיב בפרה אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה א"ר יוסי בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות דהיינו עגלה שעדיין לא ילדה ותערף במקום שאין עושה פירות ותכפר על מי שהרגוהו ולא הניחוהו לעשות פירות דהיינו מצות:

נחל איתן:    פסחים פרק מקום שנהגו לנחל איתן לעגלה ערופה צריך שיהו קנים גדלים בו ואי לא לא מיקרי נחל:

ואיתן כמשמעו קשה:    כדכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך. וז"ל הברייתא אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן ולא שהובאה קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא פי' מעולם היינו ישן גם שם ביד בהל' רוצח רפ"ט כתב ומורידין אותה אל נחל ששוטף בחזקה [הגהה כתב הר"ס ז"ל וקצת ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל מההיא דפרק מקום שנהגו שנראה שנחל הוא מקום שגדלים בו קנים מחמת רבוי המים שעוברים בו ע"כ]. וזהו איתן האמור בתורה גם רד"ק ז"ל בשרש נחל כתב אל נחל איתן היה בו מים כי כתוב ירחצו את ידיהם וכן וצדקה כנחל איתן ששוטפים בו המים בכח ע"כ. ועיין על זה במהר"י קולון ז"ל שרש קנ"ח ותוסיף לקח טוב:

וכתוב בתוי"ט אע"פ שאינו איתן כשר פי' הר"ב ז"ל שלא נאמר איתן לעכובא אלא למצוה וכן פי רש"י ז"ל וקצת קשה דה"ל למיתני ואם אינו איתן כשר שזהו לשון דיעבד אבל לשון אע"פ משמעתו להוציא ולאפוקי שלא נטיל עוד תנאי בדבר ועוד דלשון אם אינו וכו' לשון קצרה הוא מלשון אע"פ שאינו וכו' ולמה לו להאריך ע"כ. וכתב שהרמב"ם ז"ל בפירושו שהעתקתי לעיל בא לומר שאיתן יש בו שני פירושים גדול וחזק ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע"פ שאינו גדול ע"כ. וכתוב עוד דמתני' דקתני ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד כר' יונתן דדריש אשר לא יעבד להבא ודלא כר' יאשיה דדריש אשר לא יעבד לשעבר ולאו לשון צואה הוא וכדפירש רש"י ז"ל פשטיה דקרא בפירוש החומש ע"כ בקיצור וכמו שאבאר עוד בסמוך. בקופיס מצאתי מוגה בסמ"ך:

ומקומה אסור מליזרע ומליעבד:    גרסי'. בפי' רע"ב ז"ל אף כל עבודה שהיא בגופו של קרקע. אמר המלקט ובגמ' פריך ואימא אשר לא יעבד בה כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא ומשני אשר רבויי הוא ובברייתא בגמ' פליגי ר' יאשיה ור' יונתן אי מהני נחל איתן אם נעבד לשעבר דר' יונתן מכשר ליה דמי כתיב אשר לא נעבד ור' יאשיה ס"ל דאשר כתיב דמשמע לשעבר אע"ג דלא יעבד להבא משמע ה"מ בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחך מוכח עליה דלשעבר הוא ור' יונתן אשר לרבוייא איצטריך כדכתבינן אבל לא יזרע דלא כתיב ביה ואשר לא יזרע לכ"ע להבא דוקא משמע. ומשמע דמתני' דלא מר' יאשיה וכמו שכתבתי כבר בשם תוי"ט:

משנה ו

שלא בא על ידינו:    מימרא פרק אלו נאמרין (סוטה דף ל"ח) ופי' רש"י ז"ל לא בא לידינו ופטרנוה. בגמ' מפרש בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות ועל כך נהרג והיינו ידינו לא שפכה לא על ידנו שפטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו יחידי בלא חבורה והיינו ועינינו לא ראו עכ"ל ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל דלא גרסי' במתני' רק אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו. ושם פ' אלו נאמרין פי' ג"כ ופטרנוהו בלא מזונות כלומר למזונות הוצרך ולא היה לו וראה אחד נושא מזונות ובא לחטפם ממנו לאונס רעבו ועמד זה עליו והרגו:

בלא לויה:    בלא חבורה שהלך עמהם עכ"ל ז"ל. ורע"ב ז"ל נראה שנמשך אחר גרסת רש"י ז"ל וכן הוא ג"כ בירושלמי. ירושלמי רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידנו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראיניהו והנחנוהו בלא פרנסה ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפירושו נשמר וכתב דקאי אנהרג:

והכהנים:    וכו'. פ' אמר להם הממונה דיומא דף ל"ז מקשה אביי אמאי לא ילפי' כפרה כפרה מחורב דכתיב התם אולי אכפרה וגו' ומה התם באנא כדכתיב אנא חטא העם וגו' אף הכא נמי תיבעי אנא דנימא אנא כפר לעמך וגומר דהכי ילפינן מהתם לענין ודוי כ"ג ביום הכפורים וקאי בקשיא:

משנה ז

נמצא ההורג:    וכו'. פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ב) אמתני' דהשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ועיין במה שכתב רע"ב ז"ל:

תצא ותרעה בעדר:    כשאר חולין והאי תנא לית ליה הא דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן אוסרתה ובמסכת כריתות בפ' בתרא נמי דייק מסיפא דאינה נאסרת מחיים דקתני משנראית לעריפה דהיינו משעת ירידתה לנחל איתן עדיין לא כפרה ספקה ומסקינן הא מילתא התם בפלוגתא דתנאי וכן פי' רש"י ז"ל ג"כ כאן:

כפרה ספקה עשתה את שלה:    ואם לא נמצא ההורג נתכפר הספק ולכשנמנא נעשה ודאי ויהרג ומיהו היא באיסור הנאה דידה קיימא דכפרה כתיב בה כקדשים רש"י ז"ל:

נערפה העגלה:    ברייתא בדף ל"ז דפ' אלו נערות. ועיין שם בתוס' דסתם בברייתא יליף דאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג ה"ז יהרג מקרא דכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו וכדיליף נמי הכא בגמרא והם נתנו טעם לרש"י ז"ל דבפירוש החומש שהביא הראיה מקרא דואתה תבער כמו שהביאו הרמב"ם ורע"ב ז"ל. וק"ק לע"ד אמאי איצטריך למיהדר ולמיתני נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג והא עלה קיימינן וליסגי ליה דליתני משנערכה העגלה תקבר במקומה וכו' עד כפרה ספקה והלכה לה וההורג יהרג:

משנה ח

לא רָאִיתָ:    בנקודת קמץ תחת התי"ו. ואשה אומרת לא רָאִיתְ בנקודת חירק תחת האל"ף והתי"ו נחטפת:

ואשה אומרת לא ראית:    היו עורפין עולא ור' יצחק הגיהו בהאי רישא דמתני' לא היו עורפין כמו שהגיהו לעיל ס"פ מי שקינא וכולה סוגיא כדהתם ואין הפרש ביניהם כלום:

ושנים אומרים לא ראיתה:    כך צ"ל. בסוף פי' רע"ב ז"ל דבפוסלי עדות הלך אחרי רוב דעות. אמר המלקט ואפי' לקולא ומתני' ר' נחמיה וכדכתבינן לעיל ס"פ ששי. וביד פ"ה דהלכות עדות סי' ב':

משנה ט

בפי' רע"ב ז"ל:    לפי שמכירין בו וכו' וכדתניא בגמ' לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין. ובמדרש מפיק לה מקרא דכתיב כי ימצא ולא בשעה שמצויים הרצחנים מכאן אמרו משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה ע"כ:

אלעזר בן דינאי:    אלעזר בלי יוד גרסי'. ונזכר בפ' שני דכתובות דף כ"ז:

ותחנה בן פרישה:    בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בו הרצחן כך מצאתי בתוי"ט שכך גרסינן בספר אחד וכתב אבל בן דינאי לא הוצרכו לחזור ולשנות שמו כי זה בן דינאי נאה שמו לו כי ראוי לדונו א"נ לשון ריב ומדון ע"כ: ויש מי שהגיה ותחלה במקום ותחנה וקאי אבן דינאי ששינו שמו פַעֲמַיִם אכן בין בבבלי בין בירושלמי אין שם שני פעמים גירסת בן פרישה:

משרבו המנאפים:    וכו' ביד פ"ג דהלכות סוטה סי' י"ט: ירושלמי וכתיב והיתה האשה לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלום ולא בזמן שעמה פרוצים:

יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים:    וכו' כצ"ל. ואיתה בפ' שני דתמורה דף ט"ו:

משנה י

ואת הנוקפים:    במתניתא תנא שהיו חובטין אותן במקלות כדרך שעושין לפני ע"ז א"ל עד מתי אתם מאכילין טרפות למזבח שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות בקרקע:

משנה יא

משבטלה סנהדרין:    תוס' פ"ק דגיטין דף ז':

שנאמר בשיר לא ישתו יין:    וביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ט"ו. ובטור א"ח סי' תק"ס:

משנה יב

משמתו הנביאים הראשונים:    תוס' פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ט) ודר"פ מי שאחזו ודפ' אין מעמידין דף כ"ג ודפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ד.) ומכאן הוכיחו ז"ל דבבית שני היה שמיר מדקתני משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון לערבינהו וליתנינהו דמשמתו נביאים הראשונים היינו חרבן הבית כדתניא בגמ' משחרב בית המקדש בטלו אורים ותומים והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתיא ביומא ובטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב"ג בגמרא משחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה ומסתמא בבית שני שחרב בימיו איירי תדע דקחשיב נמי ניטלה ברכה מן הפירות ואשכחן בבית שני שהיו הפירות מתברכות בימי שמעון בן שטח שנעשו חטין ככליות של שור הגדול ע"כ. ועוד הביאו ראיה דשמיר היה בבית שני ממעשה דדמא בן נתינה דבפ"ק דקדושין שבקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד שהיה בבית שני ע"ש:

ופסקו אנשי אמנה:    אנשים שמאמינים בהקב"ה וסומכין עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון רש"י ז"ל. ובירושלמי א"ר זעירא אנשי אמנה תורה כהדה חד רבי הוה קרי ליה לאחיה בצור והוו צווחין בפרקמטיא אמר לית אנא מבטלא ענתי אין חמי למיתי מיתי הוא ע"כ:

שנאמר הושיעה ה' כי גמר חסיד:    נבואה על העתיד לבוא אחר חורבן בית שני:

אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל:    וכו' תנחומא סדר ואתה תצוה מסיים בה רשב"ג גופיה שנאמר ואל זועם בכל יום וכן בירושלמי אבל בתלמודא דידן מייתי לה מקרא דכתיב בבקר תאמר מי יתן ערב שעבר ובערב תאמר מי יתן בקר שעבר ובעי בגמ' אלא עלמא אמאי קא מקיים ומשני אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שכל אחד משני אלה חביב הרבה לפני המקום שיש בכל אחד תלמוד תורה וקדושת השם שמעיקרא לא תקנו סדר קדושה אלא שיהו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום דבר מועט שאומרים קרייתו ותרגימו כל ישראל יחד תלמידים ועמי הארץ והוי דומיא דאגדתא עם הקדיש שלה ומפיק לה מקרא דכתיב ארץ עיפתה כמו אופל וצלמות ולא סדרים ותופע וכו' הא סדרים תופיע מן אופל. וראיתי להעיר ולכתוב הנה במה שהייתי טועה ברוב ימי לומר כי האי דקאמר ואיהא שמיה רבא דאגדתא משמע דוקא לומר קדיש על אגדה ולא על למוד משנה ותלמוד ולכן הייתי נזהר לומר שום אגדה אחר המשנה או אחר ההלכה כדי לומר קדיש אחריה מיד וכמו שנהגו העם ג"כ בסוף כל פרק ופרק מפרקי אבות לומר ר' חנניה בן עקשיא אומר רצה וכו' וכדמשמע מסוף פי' הרמב"ם ז"ל למסכת אבות שכתב שם שנהגו העם לומר ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה וכו' בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה ע"כ. וכעת מזמן קרוב דקדקתי מלשונו ז"ל בנוסח הקדיש שבסדר תפלה שבסוף ספר אהבה שכתב וז"ל כל עשרה מישראל או יותר שעוסקים בת"ת שבעל פה ואפי' במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה יתגדל וכו' מדקאמ' ואפילו במדרשות וכו' משמע שהוא ז"ל רוצה לפרש דהא דאמרינן ואיהא שמיה רבה דאגדתא ר"ל אפילו איהא שמיה רבא דאגדתא קאי עלמא וכ"ש איהא שמיה דתלמודא ולפי זה חזר בו ממה שפירש בסוף מסכת אבות ובלאו הכי בע"ד קשיא לי אדבריו שכתב שם בסוף מסכת אבות דמי עדיפא משנת ר' חנניא בן עקשיא דמתניתא בסוף מסכת מכות למיקרי יתה אגדה טפי מכל משניות דבפרקי אבות ודוחק לומר שהוא סבר דר' חנניא בן עקשיא אומר וכו' אינה משנה כלל מדלא פירש בה כלום שם בסוף מסכת מכות כך נלע"ד [ עיין מה שהעיר ג"כ הגרי"ב ז"ל בגליון הש"ס כמ"ש הרב המחבר ז"ל ובאמת מה שנדפס פירוש הרמב"ם על פ"ו דמס' אבות הוא מפירוש רש"י ז"ל על המדרש שמואל ובדרך חיים למהר"ל מפראג ז"ל ובזה סרה תמיהתם על הרמב"ם ז"ל ועי' מ"ש ע"ז בריש פ' ש"ח בש"ס החדש שלנו שנדפס בווילנא.]:

משנה יג

בן אלעזר:    בלי יו"ד צ"ל:

הטהרה נטלה:    וכו' המעשרות נטלו וכו' י"ס בטלה וכו' בטלה וכו' וכדאיתיה בפירוש רע"ב ז"ל:

וחכמים אומרים הזנות:    וכו' מלות וחכמים אומרים נמחקו במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן בירושלמי ליתנהו:

משנה יד

בפולמוס של אספסיינוס:    תוס' שבת דף נ"ט פ' במה אשה ודגיטין פ"ק דף ז'. ובגמ' דנדה פ' האשה שהיא עושה (נדה דף ס"א) ואמרי' התם דבקשו לגזור על בגדי צבעונין של אשה אלא שהתירום כדי להקל על כתמיהם שאין הכתם ניכר בו כמראה דם גמיר ע"כ. וביד פ"ה דהלכות תעניות סי' ט"ו ובטו' א"ח סי' תק"ס. ושם בגמ' דגיטין מסמיך ליה רב חסדא אקרא דכתיב הסר המצנפת והרים העטרה וכו' מה ענין מצנפת אצל עטרה אלא לומר לך בזמן שמצנפת בראש כ"ג עטרה בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם א"ל רב הונא האלהים מדרבנן דקראי בעטרה של מלך מיירי שהיה מתנבא שתתבטל הכהונה ויגלה צדקיהו בגילה אלא חסדא שמך וחסדאין מילך וכן נמי בירושלמי שמע ר' יותנן ואמר הוא חסד ומילוי חסד:

על עטרות:    תנא אף על חופות חתנים גזרו דהיינו טלית צביעה שני וקבועין בה טסי זהב:

ועל האירוס:    פי' סמ"ג בהלכות ט' באב דף רמ"ט אירוס הוא זג המקשקש:

ושלא ילמד:    וכו' תוס' דס"פ מרובה ודפ' ר' ישמעאל דמנחות דף ס"ד והעלו שם תוס' דמעיקרא בימי מלכות בית חשמונאי דקדמו טובא כדמוכח בפ"ק דע"ז דף ט' גזור כדפירש רע"ב ז"ל ולא קבלו מינייהו ולבסוף בימי טיטוס גזור כדתנן במתני' וקבלו מינייהו א"נ בתחלה אי הוה בעי למיקם בארור לא הוה מיקרי עברייין אבל לבסוף איכא גזרה דרבנן ונראה דלא יגדל דמיתני' היא היתה גזרה דפולמוס של טיטוס ע"כ. ונלע"ד שרצונם לומר ז"ל דלפי התירוץ השני שתרצו גבי חכמה יונית א"כ גבי אין מגדלין חזירים דלא אשכחן בה גזרה בזמן אחר אחר חשמונאי קשה דא"כ לית בה רק ארור ולית בה גזרה דרבנן לזה אמרו דנראה דגם לא יגדל אדם חזירים היתה גזרה ג"כ בפולמוס של טיטוס וההיא דע"ז קשיא לפי רש"י ז"ל שהוא ז"ל פי' בפולמוס של טיטוס שהביאו הורקנוס על אריסטובלוס אחיו וכן קשה ג"כ על מה ששירש בסמוך והביא עמו חיל רומיים כנוו שאעתיק בסמוך דהתם בע"ז מוכח דבית חשמונאי קדמו טובא:

את בנו יונית:    משום מעשה שהיה כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה שהיו שני אחים מתקוטטים על דבר המלוכה הורקנוס ואריסטובלוס והיה הורקנוס צר מבחוץ על ירושלים והביא עמו חיל רומיים והיו אותם שבפנים וכו' כדאיתא הכא בגמ' וגם ס"פ מרובה היה שם זקן אחד מבפנים ולעז להם לאותם שבחוץ וכו' רש"י ז"ל:

משנה טו

משמת בן עזאי בטלו השזקדנים:    בירוש' פ' האומר דקדושין ובפ' קונם אמרינן משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים. ועי' כאן דבירוש' דמתנייא כולה מתני' בגוונא אחרינא תדרשנו משם. ואיתא התם בתלמוד ירושלמי וגם בבבלי משמת רי אליעזר נגנז ספר החכמה משמת ר' יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל ע"כ. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל משמת ר' יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רשב"ג בא גובאי ורבו צרות משמת ראב"ע פסק העושר מן החכמים ע"כ. וכתב כל זה לא מצאתיו בכל הספרים:

משמת ר' עקיבא בטל כבוד התורה:    כבר נתבאר בפי' רע"ב ז"ל הבדל שבין בטל כבוד התורה דר' עקיבא לדרבן גמליאל:

ר' יוסי קטנותן:    ובירושלמי שהיה תמציתן של חסידים ע"כ. ומתני' שם בנוסח אחר ע"ש. ובירושלמי ב"ק פ' המניח אמרי הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יסי קטנותא ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטן חסידים ע"כ:

משמת ר"ג הזקן:    ר"פ הקורא עומד (מגילה דף כ"א:)

בטל כבוד התורה:    בברייתא קתני בטלו זרועי התורה ונסתתמו מעיינות החכמה ובערוך בלשון ראשון בטל כבוד התורה פי' בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה:

ומתה טהרה:    כן הוא בכל הספרים ואית דגרסי ומדת טהרה ולע"ד נראה דשפיר גרסי ומתה טהרה וכן הוא בערוך ערך פרוש וכדאשכחן במסכת מכות בגמ' בפ' שני לענין כהונה גבי נגמר דינו ונעשה כ"ג בן גרושה או בן חליצה ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר מתה כהונה וחד אמר בטלה כהונה וכו' כנלע"ד אע"פ שאפשר לדחות דלא דמי:

ר' ישמעאל בן פאבי:    ל"ג מלת רבי:

משמת רבי:    תוס' פרק הנושא (כתובות דף ק"ג) הקשו אהא דא"ר חייא התם אותו היום שמת רבי בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש ותרצו דיש לומר דקדושה בכלל בטלה ענוה ויראה:

בטלה ענוה ויראת חטא:    גמ' א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א"ל רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. ובברייתא בבלי וכן בירוש' בגמ' קתני משמת רבי הוכפלו צרות:

ר' פנחס בן יאיר:    וכו' במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוגה ר' אליעזר אומר וכו':

משחרב בית המקדש בושו חברים:    וכו' מצאתי מוגה ביישו חברים:

ובעלי לשון:    הרע:

ואין דורש לישראל:    ואין מבקש עליהם רחמים רש"י ז"ל וכן הוא בפסוק בספר יחזקאל סימן ל"ד אלא שאין שם ואין שואל ויותר תימה על התנא האחר דלא נקט ואין דורש כלישנא דקרא אלא ואין שואל ואין מבקש דכן הנוסחא בגמ' בבלית וירושלמית. אכן ראיתי שה"ר יהוסף ז"ל הגיה גם למטה ואין דורש ואין מבקש:

ר' אליעזר הגדול:    וכו' במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוגה ר' יהושע אומר מיום שחרב בית חמדתנו שריו חכימיא למהוי כספרייא וספרייא כתלמידייא ותלמידייא כעמא ועמא כעממייא ומלכותא אזלא ודלדלא ונוולא ואין מבקש וכו':

אזלא ודלדלא:    הולכים ודלים ומתנוולים:

בעקבות משיחא:    בסוף ימי הגלות לפני ביאת המשיח: [הגה"ה וכן פי' רש"י ז"ל בלשון שני בשמרם עקב רב ז"ל ד"א עקב רב סופן של ת"ח לבוא לידי גדולה עקב לשון סוף ויש לי חבר גם בלשון משנה עקבות משיחא ע"כ]:

ויוקר יאמיר:    אית דגרסי ויוקר הווה או יהא. ובפ' חלק (סנהדרין דף צ"ז) ויוקר יְעַוֵת ופי' רש"י ז"ל היוקר שלא יכבדו זה את זה יקר כבוד ל"א היקר יעות המכובד והיקר שבהן מכאן ואילך ודאי יהא עוותן ורמאי ע"כ. ונלע"ד שלפי מה ששנוי בתר הכי והיין ביוקר משמע נמי דוהיוקר יאמיר ר"ל יגדל היוקר בכל הדברים ופלגינהו לתרי באבי משום דטעמא דיוקר היין הוי כדפירש רש"י ז"ל משום שהכל עוסקים במשתאות מה שא"כ בכל הדברים ואעפ"כ יש בהן יוקר:

הגפן תתן פריה:    ברייתא פ' חלק (סנהדרין דף צ"ז) בשם ר' נחמיה:

והיין ביוקר:    שהכל עוסקין במשתאות. ותימה בעיני שמ"מ ע"י הר"י ז"ל. וִיקָרָיָא יתמעטון ואין הגפן תתן פריה והיין ביוקר. אח"כ מצאתי במסכת דרך ארץ פרק המתחיל ר"ש בן יוחי דתניא הגפן לא תתן פריה והיין ביוקר ע"כ. גם מצאתי שמחק הרי"א ז"ל מלות יחרב והגבלן וכך הגיה והגליל ישם ואנשי העיר יסובבו וכו'. גם הגיה וחכמות סופרים תסרחנה:

והמלכות:    השולטת על העולם תהפך למינות יהיו נמשכים אחרי טעותם של המינים:

והגבלן:    שם מקום:

נערים פני זקנים ילבינו:    ברייתא שם פ' חלק בשם ר' נהוראי. ומפירוש הרמב"ם ז"ל משמע דמשמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא הוא סוף המשנה ומר' פנחס ואילך הראשון הוי הכל ברייתא. שלא פירש בו דבר ואחריו נראה שנמשך רע"ב ז"ל:

ר' פנחס בן יאיר אומר:    וכו' אינה משנה וכן בירושלמי ליתה כלל והר"ר יהוסף ז"ל מחקה וברייתא היא. ומייתי לה בפ"ק דע"ז דף כ' והכי איתא התם ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי קדושה וקדושה מביאה לידי רוח הקדש רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים ומסוים התם עלה חסידות גדולה מכולן ופליגא אדר' יהושע בן לוי דאמר ענוה גדולה מכולן שנאמר יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולן ופירש שם רש"י תורה על ידי שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר:

זריזות:    הנשמר קודם לכן שלא תבוא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה זהירות כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא:

נקיות:    נקי באין חטא:

פרישות:    אף מדבר המותר פירש להחמיר על עצמו. טהור צח ומלובן ועדיף מנקי:

לידי רוח הקדש:    להשרות עליו שכינה. אז דברת בחזון לחסידיך ולא נאמר ליראיך ולענויך ע"כ. וי"מ טהרה היינו טהרת הלב כשימנע עצמו מעבירות יגרום לו שאפילו במחשבתו לא יחטא ע"כ. ופרישות י"מ אפילו מן הצריך לגופו כגון נזירות היין ותעניות וסגופים ע"כ. ועיין במ"ש תוס' ז"ל שם בפ"ק דע"ז ותוסיף לקח טוב במאי דקשה בהפוך הנוסחאות וגם מאי דקשה על הראיות. ובירוש' דפ"ק דשבת ודפ"ג דשקלים יליף לכולהו מקראי זריזות מביאה לידי נקיות דכתיב וכלה מכפר את הקדש. נקיות מביאה לידי טהרה דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה מביאה לידי קדושה דכתיב וטהרו וקדשו. קדושה מביאה לידי ענוה דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתיב עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא מביאה לידי חסידות דכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וגו'. חסידות מביאה לידי רוח הקדש דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך. רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב דכתיב אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא ע"כ. ולא נזכר שם פרישות ונתן טעם בעל ספר יפה מראה משום דלית ליה קרא ע"כ. שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם י"מ שבתחלה יתן בהם רוח הקדש ועל ידי זה יחיו ואע"ג דפשוטו נתינת הרוח בגופם כדי שיחיו כדכתיב התם מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו אפשר דמדכתיב הכא רוחי ולא קאמר רוח כדכתיב לעיל מיניה ונתתי בכם רוח וחייתם משמע הרוח המיוחד לה' דהיינו רוח הקדש ע"כ. והאי ירושלמי מייתי ליה הרי"ף ז"ל בנוסחא אחרינא שם בפ"ק דע"ז דף שנ"ד דה"ג התם יראת חטא מביאה לידי רוח הקדש דכתיב אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. רוח הקדש מביאה לידי חסידות דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' ע"כ. ופי' שם הר"ן ז"ל זריזות מביאה לידי נקיות דכתיב וכלה מכפר כלומר דכתיב וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח ולשון וכלה משמע זריזות דלשון כלוי משמע מהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח כלומר כשהוא עושה בזריזות חשיבא כפרה והיינו נקיות. חסידות לידי תחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם דהיינו חסידות ובתר הכי וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים והוא מקדים לבוא דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום הגדול והנורא דהיינו תחיית המתים וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתחיית המתי' גורמת לאליהו שיבא עד כאן: ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת סוטה. בעזרת של שוכן מעלה ומטה: בעה"י העושה שפטים. בעובדי האובות והאטים. נתחיל מסכת גיטין: