משנה סוטה ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ח · משנה ה | >>
(דברים כ) ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו.
רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב, כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.
רבי יוסי הגלילי אומר, ירא ורך הלבב זהו המתיירא יז מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו, שיחזור בגללן.
רבי יוסי אומר, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה יח לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין, הרי הוא הירא ורך הלבב.
"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (דברים כ, ח).
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, כְּמַשְׁמָעוֹ,
- שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב,
- זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ;
- לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ,
- שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל,
- בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
- הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב:
ויספו השוטרים לדבר אל העם - ואמרו:
- "מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ח),
- רבי עקיבה אומר:
- "הירא ורך הלבב" - כמשמעו,
- שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ולראות חרב שלופה.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- "הירא ורך הלבב" - זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו,
- לפיכך תלת לו התורה את כל אלו - שיחזור בגללן.
- רבי יוסי אומר:
- אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- ממזרת, ונתינה - לישראל,
- בת ישראל - לממזר, ולנתין,
- זה הוא - הירא ורך הלבב.
- רבי עקיבה אומר:
רבי יוסי הגלילי אומר, מתיירא מן העבירות - בין שהיו עבירות דאורייתא בין עבירות דרבנן.
רבי יוסי אומר, עבירות דאורייתא בלבד, ולכך אמר אלמנה לכוהן גדול וכו'.
והלכה כרבי עקיבא:
ויספו השוטרים - על דברי כהן טז:
בקשרי המלחמה - כשמתקשרין לעמוד צפופין שלא יפרקום אויבים:
לפיכד - שהירא זהו הירא מעבירות שבידו, תלתה תורה בבנה ונטע ואירס לחזור בגללן, כדי שיתלו בכך החזרה ולא יתבייש לומר עליו מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר:
ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול וכו' - לר' יוסי הגלילי אפילו עבר על דברי סופרים חוזר. ולר' יוסי עד שיעבור על דברי תורה, דומיא דאלמנה לכהן גדול:
ויספו השוטרים. כתב הר"ב על דברי כהן. וכן ל' רש"י. וכלומר דודברו השוטרים דבמשנה ב' אינן דברי עצמן אלא דברי כהן והשוטר משמיע כדאיתא בגמרא דף מ"ג מונגש עד ודבר. כהן מדבר. וכהן משמיע. מודבר עד ויספו. כהן מדבר ושוטר משמיע. מויספו ואילך. שוטר מדבר ושוטר משמיע:
בקשרי המלחמה. פירש הר"ב כשמתקשרין לעמוד צפופים. וכן לשון רש"י ולישנא דמתני' ה' פ"ה דאבות הוא ושם מפורש:
זהו המתירא מן העבירות. ומיהת מודו לר"ע נמי דמי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שחוזר מדכתיב ולא ימס לבב אחיו כלבבו כדאיתא בגמרא:
מן העבירות שבידו. פירש הר"ב אפי' עבר על דברי סופרים. עיין מ"ש בזה בריש פ"ד דמכילתין:
וחלוצה לכהן הדיוט. הא ודאי אשגרת לישן הוא דהא פירש הר"ב דלר"י עבירה דדברי סופרים לא היא בכלל הירא מעבירות:
(טז) (על הברטנורא) כלומר דודברו השוטרים אינן דברי עצמן אלא דברי כהן והשוטר משמיע. מונגש עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע. מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע. מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. גמרא:
(יז) (על המשנה) המתירא כו'. ומיהת מודו לר"ע נמי דמי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שחוזר כדכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו כדאיתא בגמרא:
(יח) (על המשנה) וחלוצה. הא ודאי אשגרת לישנא היא. דהא פירש הר"נ דלר"י עבירה דד"ס לא היא בכלל הירא מעבירות:
ויספו השוטרים: על דברי כהן דהיינו ודברו השוטרים כמו שכתבתי לעיל סי' ב':
ר' עקיבא אומר מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו: וכו'. אמרו בירושלמי שכולם צריכין להביא ראיה לדבריהם כלומר שיביאו עדים על הבית ועל הכרם ועל האשה לפני שר הצבא ואז יתן לו רשות לחזור וכן אמרו ג"כ לדעת ר' יוסי הגלילי שצריך להביא ראיה על העבירות שבידו ולולי כן היו מרבית העם חוזרין בטענות שקר אבל ברכות הלב שאין יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה אמרו שאין צריך להביא ראיה שעדיו עמו ע"כ מהרמב"ן ז"ל בפי' התורה בפרשת שופטים פסוק ויספו השוטרים. בפירוש רע"ב ז"ל סוף דבור המתחיל בקשרי המלחמה צריך להגיה שלא יפרידום אויבים:
לממזר ולנתין: זהו הירא כצ"ל:
יכין
ויספו השוטרים לדבר אל העם: מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:
רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה: כשמתקשרין יחד הלוחמים אלו מול אלו:
זהו המתירא מן העבירות שבידו: אפילו חטא שמד"ס:
לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו: שיחזרו הבונה ונוטע ומארס:
שיחזור בגללן: ולא יתבייש החוטא:
הרי הוא הירא ורך הלבב: דבעמוד והחזיר קאי, אבל בשאר עבירות לא, ולריה"ג גם בשאר עבירות כל שלא עשה תשובה חוזר. ובש"ס אמרינן דלר"י הגלילי גם אחטא דמד"ס חוזר ולר' יוסי רק אחטא דאורייתא. ותמיה הרי ר"י גם חליצה קחשיב וטפי הול"ל אפכא ודו"ק.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש