משנה סוטה ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) משוח מלחמה -

בשעה שמדבר אל העם - בלשון הקודש היה מדבר,

שנאמר: "והיה כקורבכם אל המלחמה, וניגש הכוהן" (דברים כ ב) - זה כוהן משוח מלחמה

"ודיבר אל העם" (שם) - בלשון הקודש.

ואמר אליהם:

"שמע ישראל, אתם קרבים היום, למלחמה על אויביכם" (דברים כ ג) -

"על אויביכם" - לא על אחיכם,

לא יהודה על שמעון - ולא שמעון על בנימין,

שאם תיפלו בידם - ירחמו עליכם,

כמו שנאמר להלן: "ויקומו האנשים אשר ניקבו בשמות, ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל" (דברי הימים ב כח טו),

על אויביכם אתם הולכים,

שאם תיפלו בידם - אינן מרחמין עליכם.

"אל יירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם" (דברים כ ג),

"אל יירך לבבכם" - מפני צהלת סוסים, וצחצוח חרבות.

"אל תיראו" - מפני הגפת תריסין, ושפעת עקלגסין.

"אל תחפזו" - מפני קול הקרנות.

"אל תערצו" - מפני קול הצווחה.

"כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם, להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם" (דברים כ ד),

הם באים בנצחונו של בשר ודם - ואתם באים בנצחונו של מקום.

פלשתים באו בנצחונו של גלית - מה היה בסופו?

סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.

בני עמון באו בנצחונו של שובך - מה היה בסופו?

סופו שנפל בחרב - והם נפלו עימו.

אבל אתם - אין אתם כן,

אלא, "כי ה' אלוהיכם ההולך עימכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" - זה מחנה ארון.

(ב) ודיברו השוטרים - אל העם לאמור:

"מי האיש אשר בנה בית חדש, ולא חנכו, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ה),

אחד הבונה בית התבן,

בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות.

אחד הבונה, ואחד הלוקח,

ואחד היורש, ואחד שניתן לו מתנה.

"ומי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ו),

אחד הנוטע כרם,

ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל - אפילו מחמשת המינים,

אחד הנוטע,

ואחד המבריך, ואחד המרכיב.

אחד הלוקח,

ואחד היורש, ואחד שניתן לו במתנה.

"ומי האיש אשר אירש אישה, ולא לקחה, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ז),

אחד המארס את הבתולה,

ואחד המארס את האלמנה - אפילו שומרת יבם.

אפילו שמע שמת אחיו במלחמה - חוזר ובא לו.

כל אלו -

שומעין את דברי כוהן מערכי המלחמה - וחוזרין,

ומספקין מים ומזון - ומתקנין את הדרכים.

(ג) [ב] *הערה 1: ואלו שאינן חוזרין -

הבונה בית שער, אכסדרה, ומרפסת,

הנוטע ארבעה אילני מאכל, או חמישה אילני סרק,

המחזיר את גרושתו,

אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,

ממזרת, ונתינה - לישראל,

בת ישראל - לממזר, ולנתין,

לא היה חוזר.

רבי יהודה אומר:

אף הבונה בית על מכונו - לא היה חוזר.

רבי אלעזר אומר:

אף הבונה בית לבנים בשרון - לא היה חוזר.

(ד) אלו שאינן זזין ממקומן -

בנה בית - וחנכו,

נטע כרם - וחיללו,

הנושא את ארוסתו,

והכונס את יבמתו.

שנאמר: "נקי יהיה לביתו, שנה אחת" (דברים כד ה) - זה ביתו,

"יהיה" - זה כרמו,

"ושימח את אשתו" (שם) - זו אשתו,

"אשר לקח" (שם) - להביא את יבמתו.

אין מספקין מים ומזון,

ואין מתקנין את הדרכים.

(ה) [ג] ויספו השוטרים לדבר אל העם - ואמרו:

"מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו" (דברים כ ח),

רבי עקיבה אומר:

"הירא ורך הלבב" - כמשמעו,

שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, ולראות חרב שלופה.

רבי יוסי הגלילי אומר:

"הירא ורך הלבב" - זה שהוא מתיירא מן העבירות שבידו,

לפיכך תלת לו התורה את כל אלו - שיחזור בגללן.

רבי יוסי אומר:

אלמנה - לכוהן גדול,

גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,

ממזרת, ונתינה - לישראל,

בת ישראל - לממזר, ולנתין,

זה הוא - הירא ורך הלבב.

(ו) [ד] "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות" (דברים כ ט),

בעקבו של עם - מעמידין זקיפין לפניהם ולאחריהם,

וכשילים של ברזל - בידיהם,

וכל המבקש לחזור - הרשות בידן לקפח את שוקיו,

שתחילת ניסה - נפילה,

שנאמר: "נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה היתה בעם" (שמואל א ד יז),

ולהלן הוא אומר: "וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים, וייפלו חללים בהר הגלבוע" (שמואל א לא א).

(ז) [ה] במה דברים אמורים? - במלחמת הרשות,

אבל במלחמת מצוה - הכל יוצא,

אפילו - חתן מחדרו, וכלה מחופתה.

אמר רבי יהודה:

במה דברים אמורים? - במלחמת מצוה,

אבל במלחמת חובה - הכל יוצאין,

אפילו - חתן מחדרו, וכלה מחופתה.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוטה ח

משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב