רש"י על הש"ס/סוטה/פרק ח

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מב א (עריכה)

גמולה - בדולה כמו ויגמל (בראשית כא):

משך ידו - הקב"ה מהיות את לוצצים. לא יגורך רע. לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב דכתיב בההוא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו' :

פרק שמיני - משוח מלחמה

מתני' משוח מלחמה - כהן שנתרבה לכך שנאמר ונגש הכהן וגו' ובגמרא פריך מאי קאמר:

ויקומו האנשים - כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז בדברי הימים ששבו מבני יהודה הרבה ושם היה נביא עודד שמו והוכיחם לבני ישראל ואמר להם בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם .. בהם לאין מרפא ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים:

שמעוני והשיבו את השביה וגו' - לכל כושל. כל . הכושלים שבהם שאינן יכולין לילך ברגליהם. צהלת סוסים. צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא:

קלגסין - חיילות:

הגפת תריסין - מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה והקול נשמע כקול המון לאיים על שכנגדם. ... שובך. שר צבא הדרעזר. גמ' מאי . קאמר. היכי יליף לשון הקודש מהכא דומיא דשוטר. תירוצא היא . השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף:

ואימא סגן - מדבר דברים הללו דהא ממונה הוא ויש ממונה על גביו:

למה סגן ממונה - לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן. שאם אירע :

כו' - אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול אין לסגן גדולה: של כלום:

' - . מאי שנא שמע ישראל. למה מתחיל בלשון זה. פעמיים מדבר . עמהם אחת בספר. כשיצאו מארצם:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מב ב (עריכה)

שמעו דברי מערכי מלחמה - מי ראוי לחזור ומי ראוי לילך וחזרו הראוים לחזור כגון בנה בית ונטע כרם ואירש אשה וירא ורך הלבב ואע"ג דכתיב בהן ודברו השוטרים לקמן אמרינן דכהן קאמר להו אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. ארבעה אזהרות כנגד ארבעה דברים שהעובדי כוכבים היו עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינן לאיים:

בגילוי פנים - בחוצפה:

ברו - בחרו:

לכדו פיו - אמר פיו את כשלונו:

וירד אלי - משמע עלי שהוא יגבר דהוה ליה למימר וילחם אתי:

ואידך והכני - ואע"ג דהדר אמר ואם אני אוכל לו והכיתיו מכל מקום פתיחת פיו לרעתו:

דוד הדר קאמר ליה ואני בא - ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו:

כנגד ארבעים יום - שאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב:

מכל מום - מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור:

שבאחיו - ארבעה היו (לו) כדלקמן:

בר מאה פאפי וחד נאנאי - בן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו וכולן מנאפים:

נאנאי - זהו אב בלשון פרסי:

פאפי - פרשטרא (פדרשטרי"ש: אבות חורגים) ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה:

כתיב מערות - ממערות פלשתים:

כתיב ערפה - שם האחת ערפה (רות א) וכתיב הרפה אשר בילידי הרפה והיא ערפה כדאמרי' לקמן שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה:

עורפין אותה - הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף:

כהריפות - חטין כתושין:

סף ומדון וגלית וישבי - כולם בספר שמואל:

בני הנשוקה - שנשקה לחמותה להפרד מעמה שלא נתגיירה:

ותבכינה עוד - פעם שניה דלעיל מיני' כתי' ותשאנה קולן ותבכינה:

ארבע דמעות - שתי בכיות משתי עינים:

חץ - לשון חצי הודיעך הכתוב שלא סיפר בחצי גבורתו:

לאודועי שבחיה דדוד - שנלחם עם גבור כמוהו:

כתיב שובך - בספר שמואל (ב' י) וכתיב שופך בדברי הימים (א' יט):

אשפתו כקבר פתוח - בחיילות של נבוכדנצר כתיב ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי נקט לה:

מפני שאומנים - אבל אינם גבורים:

של זבל - מחמת שאוכלין הרבה בגבורה:

שמע מינה - מדקאמר שמא תאמר חולי מעיים הם:

ליטרח בנפשיה - לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו:

דאגה בלב איש ישחנה - יסחנה מדעתו. ישיחנה לאחרים:

וכל כך למה - אומר להם ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן כי ה' אלהיכם ההולך ולא אמר כי ה' אלהיכם עמכם ומה היא הליכה זו דמשמע הולך ממש:

שהשם וכל כינויו עומדין בארון - היוצא עמהם במלחמה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מג א (עריכה)

שפיטפט - זילזל וכבש אותו ולא. חשבו:

והלא שבטים מבזים אותו - כדאמרינן באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פב:) לפיכך הוצרך ליחסו שם פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן:

תרי פוטי - מדלא כתיב פוטאל:

מתני' בית האוצרות - לאוצר יין שמן ותבואה. ואחד הלוקח. בית בנוי שהרי אצלו הוא חדש ובגמרא מרבינן ליה מקרא:

חמשה אילני מאכל - דבהכי הוי כרם שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב:

ואפילו מה' מינין - מצטרפין:

חיללו - בשנת הרביעית לנטיעתו שחלל את הפירות במעות כדרך מעשר שני ומעלה את המעות לירושלים ואוכלן כדכתיב (ויקרא יט) קדש הלולים וגמר קדש קדש ממעשר:

ה"ג כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין - כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן כלומר שהכהן אומר להן:

סרק - כגון ארזים ושקמים שאינן עץ פרי:

והמחזיר גרושתו - ואירסה אינו חוזר שאינה חדשה לו וקרא אאשה חדשה קפיד כדכתיב כי יקח איש אשה חדשה (דברים כד):

אלמנה - ואירסה כהן גדול אינו חוזר בשבילה דאימעוט מולא לקחה מדלא כתיב ולא לקח:

על מכונו - סתרו ובנאו במדה ראשונה אינו חוזר דלאו חדש הוא הואיל ולא חידש להוסיף עליו ואפילו אצלו אינו חדש וגרע מהלוקח והיורש:

אף הבונה בית לבינים בשרון - מקום הוא ששמו שרון ואין הקרקע יפה ללבינים ולא הוי דבר קיימא שפעמיים צריך לחדשה בשבע שנים:

ואלו שאין זזין ממקומן - דהנך דלעיל הולכין עד לספר ושם שומעין דברי כהן וחוזרין מן המערכה לארץ ישראל ואינם חוזרין לבתיהם אלא עוסקין בסיפוק מים ומזון להולכי מלחמה ואלו אין זזין ממקומן אפילו ללכת עד הספר ולשוב ע"פ כהן:

הבונה בית וחנכו - ולא דר בו עדיין שנה:

וכן הנוטע כרם וחיללו - ועדיין לא עברה שנת רביעית עליו שלימה:

נקי יהיה לביתו - בשביל ביתו:

יהיה - רבויא הוא הוסיף לך הויה אחרת להיות כזו:

גמ' יכול דברים של עצמן - יכול שהדברים הללו שהם אומרים מי האיש אשר בנה וגו' של עצמן הן ולא היה כהן אומרן אלא השוטרים:

ת"ל ויספו השוטרים - לדבר אל העם ואמרו מי האיש וגו' ויספו משמע שדבר זה הם מוסיפים משלהם:

הרי דברים של עצמן אמור - שהדבר זה לבדו הן מוסיפין על של כהן מדעד השתא גבי נטע וגבי אירס אשה לא כתיב ויספו והכא כתיב ויספו ש"מ עד הנה דברי כהן ואת זו הן מוסיפין:

הא מה אני מקיים ודברו השוטרים - בבנה ונטע ואירס:

בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר - שהכהן אומר והשוטרים משמיעין אותן:

מונגש עד ודברו - דהיינו שמע ישראל אתם קרבים וגו' עד להושיע אתכם:

מי האיש - ריבויא הוא דמצי למיכתב מי אשר בנה ומדלא כתיב אשר בית בנה דרוש ביה בנה מ"מ והאי דכתיב בית למעוטי בית שער אכסדרה ומרפסת שהם עשוים לדריסת רגל ולא ראוים לדור בהם:

בית שער - בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח:

ולא חנכו - מדלא כתיב חנך הוי מיעוטא חנכו לזה ולא לאחר פרט לגוזל בית:

כרבי יוסי הגלילי - דמתני':

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מג ב (עריכה)

מעבירות שבידו - והאי אית ליה למיהדר משום הירא ורך הלבב:

תלמוד לומר אשר נטע - מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי נטע מכל מקום ואפי' אינו כרם שהרי לא הזכיר כרם עדיין:

תלמוד לומר כרם - דדמי לכרם ופחות שבכרמים חמשה גפנים הם:

כרם כמשמעו - ולא שאר אילנות:

חיללו - משמע מיעוטא לזה ולא לאחר:

כאן בהרכבת איסור - ברייתא בהרכבת איסור מין בשאינו מינו ומעטיה קרא כדמעיט ולא חנכו גבי בית פרט לגזלן:

מבריך - שכופף [הזמורה או היחור] בארץ:

מרכיב - שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו וישראל מותר להרכיב משני אילנות שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין דהוו ממין אחד זה בזה:

האי הרכבת היתר - דאוקמת מתני' בה היכי דמי דחוזר מפני חילול ההרכבה:

אי נימא ילדה בילדה - שאף זו שבקרקע שהרכיב את הענף בה נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה רביעית לחללה הא לאו משום הרכבה הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר מן המלחמה משום ילדה ראשונה:

בזקינה - שכבר נתחללה:

שסיבכה - לשון נאחז בסבך (בראשית כב) שעשאה ענף בזקינה:

בטלה לגבי זקינה - ואינה חייבת בערלה ואין בה דין רבעי וכי תנן במסכת ערלה דמרכיב חייב בערלה [זקינה] בילדה תנן שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצו מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתו:

לעולם ילדה בילדה - ודקשיא לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר ממערכי המלחמה אקמייתא:

כגון דנטעה לקמייתא לסייג - כגון שהיתה פרצה בגדר שדהו ונטעה בפרצה לסתום לשון סוגה בשושנים (שיר ז) גדורה בשושנים:

ולקורות - לקוץ . ממנה קורות לכשתגדל:

ומאי שנא ילדה בילדה - כי הך ילדה קמייתא דכזקינה היא לענין ערלה (דלא בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה כמותה: התם. גבי זקנה לאו בת אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה על שום מחשבה אבל נטע לסייג אי ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה לפירות חייבת בערלה הילכך ילדה דקא מרכיב בגוה לאכילה חייבת בערלה ואע"ג דלא אימליך אקמייתא הא מיהא לאכילה הוא ומהניא מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה חשיב עלה הוה מהני מחשבה ואע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה: מידי דהוה אעלו מאיליהן. דבשעת נטיעה ליכא כוונה: ולוקמה בכרם של שני שותפין. למה לי לאהדורי אשינויא דחיקא בנוטע לסייג ולקורות לוקמה בנוטע לאכילה ודקשיא לך תיפוק לי משום דבעי למהדר משום ראשונה לישני כגון שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו: ומאי שנא מחמשה אחין. ברייתא היא לקמן בפרקין (דף מד.):

כולן חוזרין - מפני שהיא שומרת יבם לכולם:

קרינא ביה אשתו - שמא לזה תתייבם:

כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו - המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה:

רב נחמן אמר - הא דקתני מתני' מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא בעי למיהדר משום קמא ואם תאמר מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה הרכבת איסור מולא חיללו פרט למבריך ומרכיב האי תנא הוא דאמר מותר:

כפר עכו - כן שמה:

הא מני - דקתני פרט למבריך ומרכיב לאו סתמא היא אלא סיפא דמילתא דרבי אליעזר בן יעקב היא ואפי' הרכבת היתר לא הדר עלה:

פחותה מטפח - שהיא שפל קומה ולא תגבה לעולם עד טפח:

כל שנותיה - מדרבנן כל הימים ערלה נוהגת בה דמתחזיא כבת שתא והרואה שאוכלין פירותיה אומר שפירות ערלה מותרין:

קלא אית ליה - הכל אומרים כרם יש לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין שהיא זקינה להכי נקט שתים כו' דסבר לה כמאן דאמר במסכת ברכות (דף לה.) כרם רבעי תנן שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם:

לקריאת שמע - שאסור לקרות בארבע אמותיו משום לועג לרש שזה קורא וזה אינו יכול לקרות:

חורגתא - בת אשתו:

שגדלה בין האחין - בני הבעל מאשה אחרת:

דמתחזיא כי אחתייהו - מי שאינו מכיר בה ורואה אותה שגדלה אצלו כסבור שהיא אחותו ואומר שנושא אחותו:

לקט שכחה ופאה שעשאן - העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה מהן כרי:

הוקבעו למעשר - מדרבנן דמאן דחזי סבור שגדל בשדהו:

וה"מ בשדה - שלא ידעו הכל שנכנסו מעט מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן המעשר כדתניא בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין לו בו חלק ונחלה עמך הוא בא ונוטל מעשר ראשון שלו יצא לקט שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך שאף לעניים לוים הם מופקרים כשאר עניי ישראל:

אינה מקדשת את הזרעים - משום כלאי הכרם דכתיב בהו תקדש המלאה הזרע ונראה לי דקסבר כדאמרינן במנחות (דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרם לא גזור רבנן אשאר זרעים:

אבל כוליה כרם - גדול שהיא שפלת קומה הואיל וחשיבה גזור עליה:

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מד א (עריכה)

מת תופס ארבע אמות לטומאה - חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה:

ותנא תונא - וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בבית המדרש בסדר טהרות (אהלות פט"ו מ"ח):

חצר הקבר - שלפני המערה כדאמר סדר בנין הקברות בבבא בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות של. שש על שש וחופר בכותליה סביב כוכין ארוכות כמדת המת ותוחבו לתוכן והמערה מקורה בתקרה וכיסוי ועושה גומא רחבה בצד המערה ופותח פי המערה לתוך הגומא בכותל המערה כמין פתח ואותה גומא היא חצר הקבר:

העומד בתוכו טהור - כל מקום שהוא עומד בה טהור דכיון דמערה חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ד' אמות סביבותיה לצד המערה דכי גזור רבנן ארבע אמות במת המוטל באויר וכגון למעלה אצל גג המערה כדי להרחיק את האדם מלהאהיל על הטומאה אבל כאן יש היכר:

והוא שיש בה ארבע אמות - הוא דחשיבא מקום לעצמה אבל פחות מכאן בטלה אצל המערה ולא חשיבא . למיהוי מקום לעצמה:

וב"ה אומרים ארבעה טפחים - הוי מקום חשוב בכל דוכתא:

במה דברים אמורים - ב"ה אמרו ליה:

כשפתחה של חצר למעלה - שאין לה כניסת מדרון במעלות מן הצד אלא כשיורדין לה קופצין לה וכשעולין מתוכה מטפס ועולה ולקמן פריך איפכא מיסתברא:

כלפי לייא - כנגד איפוא הפכת דבריך לייא איפוא כדאמר בברכות (דף נח.) כגני לייא כדים שבורים להיכן הולכים איפכא מסתברא מן הצד כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע אמות במחיצות ניכרות סגי להאי חצר בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה טהור שאין לנו במה לטמאו דאינו צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו ויאהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמשך לו מן הפתח של מערה לצד פתח של חצר ויוצא לו:

מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל - כיון דאינו אלא ארבעה טפחים אי אפשר לו לפרוש כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כ'. מאהיל על חלל הפתח:

והני מילי כו' - השתא מהדר לפרושי סייעתיה מהכא מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור ש"מ הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא דמערה לחודיה ודחצר לחודיה . ויש היכר בדבר אבל מת בעלמא המוטל באויר מודו בית הלל דתפיס ארבע אמות מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור דאי בעלמא לא גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור:

ואפי' היא לו שומרת יבם - שלא קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו:

לקחה - מדלא כתיב לקח מיעוטא הוא למעוטי לקיחת איסור:

כדרבה - דאמר אין עבירה בקידושין עד שיבעול שיביא זרעו או את האשה לידי חילול וממזרת ונתינה אין עבירה . בקידושין דלא כתיב ביה לא יקח אלא לא יבא ולא תתחתן אבל אלמנה כתיב בה לא יקח וקיחה היינו קידושין ואיצטריך דרבה דלא תימא מקידושין עבד ליה איסור:

ונתינה - מן הגבעונים דכתיב בהו ויתנם יהושע לחוטבי עצים (יהושע ט) והן משבעה אומות:

ועתדה בשדה לך ונצבה - בשדה מלאכתך לך:

גמרא - לתת סברא להבין בטעמי המשנה והלכה כדברי מי:

אם הוסיף בו דימוס אחד - שורה של אבנים או בגובה או בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא ביה חדש:

שמחדשין אותו - שאינו מתקיים:

בשבוע - בשמיטה:

אין לי אלא חדשה - בתולה:

אלמנה וגרושה - מאחר ונשאה זה:

יכול אף בנה בית - חדש ולא חנכו יהא כזה שיהא נקי מן הכל:

מתני' ויספו השוטרים - על דברי כהן:

בקשרי - כשמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים:

לפיכך - שהירא זהו הירא מעבירות תלה התורה בנה ונטע ואירס לחזור . בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא וחוזר:

ר' יוסי אומר כו' - בגמרא מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי:

ובעקבו של עם - בסופו של עם שעומדים שלא יחזרו אחרונים לאחריהם לנוס:

מעמידין זקיפין מלפניהם - בראשה של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:

[ואחרים] - ואנשים אחרים מאחריהם:

וכשילין של ברזל בידיהם - לשמור שלא ינוסו וכשילין כעין חצין שקורין ווריי"ש (וירי"ש: חיצים מסתובבים [ובספר מעיר הרב קטן שאפשר שהיא מין אַלָּה הדומה הן לעץ של החץ והן לסרגל, עיי"ש]) :

ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: סוטה מד ב (עריכה)

שתחילת ניסה נפילה - בגמ' פריך איפכא מבעי ליה שהניסה היא תחילת הנפילה:

בד"א - דחוזרין מן המערכה ויש שאינן זזין ממקומן במלחמות הרשות:

אבל במלחמות מצוה - כגון כיבוש ארץ ישראל בימי יהושע הכל יוצאין:

רבי יהודה אומר כו' - מפרש בגמ':

גמ' עבירה דרבנן - לר"י הגלילי אפי' עבר על דברי סופרים חוזר ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר תורה דומיא דאלמנה לכהן גדול וכגון שנשאה דאיכא איסור:

סח בין תפילה לתפילה - בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש:

סח - סיפר:

עבירה היא בידו - אם לא חזר ובירך דהכי אמרי' במנחות (דף לו.) סח מברך שתים לא סח מברך אחת:

ומים שותתין על ברכיו - מי רגלים מחמת יראה:

מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה - תחילת משמע הגרמת הדבר והכי איבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחילת הגרמת הנפילה ובניסה לא שייך למימר תחילה דהא ממש קא ערקי:

רשות דרבנן זו היא מצוה דר' יהודה - ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר' יהודה דאין חתן יוצא לה אלא שרבי יהודה קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש רבא ואזיל:

מצוה דרבנן - דאמרו בה הכל יוצאין אמר נמי ר' יהודה הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצוה ורשות נקטו פלוגתייהו אלא משום דקרו רבנן להא רשות די להם אם קראו את זו מצוה ואפילו היא חובה שהרי אין הדבר אלא להעלותם מעלה אחת ולומר אבל בזו הכל יוצאין וגבי רשות דיים לקרות את שלמעלה ממנה מצוה ורבי יהודה דקרי לקמייתא מצוה לאשמועי' דהעוסק בה פטור מן המצוה והוצרך להעלות את זו מעלה אחת לומר אבל בזו הכל יוצאין הילכך קרייה חובה כדאיתא:

אמר רבא כו' - מילתיה דרבי יוחנן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר רבי יוחנן דאיפליגו רבנן ורבי יהודה באחת המלחמות בקריאת השם נפקא לן מיניה לענין עוסק במצוה דלמר חובה ולמר רשות ופריש לן נמי רבא בהי מינייהו איפליגו:

מלחמות יהושע דלכבש - בהא ליכא למאן דקרי רשות דאפילו חובה נמי איתא והעוסק בה פטור מן המצוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה חובה דדיים לקרותה מצוה אצל הרשות שהרי אין אנו צריכין אלא למצוא בה מעלה אחת ומצוה לגבי רשות מעלה היא:

ומלחמת בית דוד - שנלחם בארם צובה להוסיפה על ארץ ישראל ובשאר סביבותיה להעלות לו מנחה ומס עובד:

דברי הכל רשות - ואפילו רבי יהודה להא לאו מצוה קרי לה והעוסק בה אינו פטור מן המצוה:

כי פליגי - ר' יהודה ורבנן במצוה ורשות דלמר פטור מן המצוה ולמר חייב במלחמה שהיא למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתו עלייהו:

פרק תשיעי - עגלה ערופה

מתני' עגלה ערופה בלשון הקודש - נאמרת מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל בלשון הקודש הוזקקו מן התורה לאמרה:

שנאמר כי ימצא חלל - ובגמרא פריך היכי יליף מהכא:

היו יוצאין - ובאין שם ומודדין מן החלל לצד העיירות שסביבותיו לידע איזו קרובה:

בגל - גל של אבנים:

נמצא סמוך לספר כו' - מפרש טעמא בגמ':

גמ' מאי קאמר - היכי יליף לשון הקודש מהכא:

ואין ב"ד שקול - אין עושין ב"ד שיהא יכול ליחלק שוה בשוה אלא שיהא הרוב לצד אחד לקיים אחרי רבים להטות (שמות כג):

למיוחדין - הנך דלשכת הגזית:

מזקני זקניך - מדמצי למיכתב זקני וכתב זקניך מיוחדין שבזקניך:

זקני השוק - אע"פ שאינן סנהדרין:

שופטיך - זקנים שהם שופטים את ישראל:

מזקני העדה - דסמיכת פר העלם דבר ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שנים:

לגמרה לכולה מילתא מהתם - דהא רבי יהודה התם נמי חמשה קאמר ויליף לה מקראי בפ"ק דסנהדרין:

אלא [וי"ו] ושופטיך למניינא - כלומר לא גמיר גז"ש ואיצטרי' שופטיך לסנהדרי גדולה כר"ש