תפארת ישראל על סוטה ח

משנה סוטה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על סוטה · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

משוח מלחמה:    לעיל [פ"ז מ"ב] הקדים עגלה ערופה למשוח. והכא כשמפרשן נקט איפכא. ה"ט דלעיל נקט יחד אותן שהן חובה על הקורא יותר מעל השומע, כברכת כהנים וכה"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה. משא"כ קריאת משוח מלחמה שהחוב על השומע טפי, שהרי עקרו להתרות באנשי המלחמה. אבל הכא כשמפרשן, משוח דזוטר מיליה פסק ושדי להו, והדר מפרש עגלה ערופה דנפישי מיליה [כש"ס סוכה ד"ב א']:

בשעה שמדבר:    נ"ל דנקט "בשעה", ולא קאמר היה מדבר וכו', משום דפעמיים מדבר עמם [כש"ס כאן ד"מ ב'], אחד בגבול הארץ וא' קודם קרבם למלחמה, ור"ל דהיה כמה שעות שמדבר עמם. [עי' דברים כ']:

אל העם:    כשהמערכות עומדות לפניו:

ולא שמעון על בנימין:    נ"ל דנקט הכי משום שכשנחלק מלכות והיו יהודה ובנימין מתאחדים מדהיה חלק בנימין מובלע תוך חלק יהודה. ושמעון שהיה שייך למלכות ירבעם, והיה מועט באוכלסין, וחלקו סמוך ליהודה, היה רגיל יהודה המרובה לפול על שמעון, ושמעון המרובה באוכלסין יותר מבנימין שנתמעטו מאוד בפלגש בגבעה, חוזר ונופל על בנימין:

כמה שנאמר:    [ד"ה ב' כ"ח]:

ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל:    שאינו יכול לילך ברגליו:

ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:    אף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, הם מרחמנות יתירה עשו מה שעשו:

מפני צהלת:    [וויהרען]:

סוסים וצחצוח חרבות:    [פונקעלן דער וואפפען]:

אל תיראו מפני הגפת תריסין:    [געקלירר דער שילדע]:

ושפעת הקלגסין:    [יוכצען דער העערע], רננת חיל המלחמה:

אל תחפזו:    לסוג אחור בחרדה:

מקול קרנות:    [שאלל דער הערנער]:

אל תערצו:    [זיך ענגסטען]:

מפני קול צווחות:    מההורגים ונהרגים:

פלשתים באו בנצחונו של גלית:    שר צבא שלהן וזכר גליות שסמכו על גבורתו. וזכר שובך שסמכו על חכמתו בטכסיסי מלחמה ועל רבוי עמו:

זה מחנה הארון:    ר"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ"ו ובבלי ברכות ד"ח ב'] עד כאן משוח מדבר וכהנים אחרים משמיעין דבריו לכל החיל. מכאן ואילך משוח מדבר ושוטר משמיע:

משנה ב

ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו:    שלא דר לתוכו עדיין:

אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות:    להכניס יין ושמן:

ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו:    שלא פדה עדיין פירות של שנת ד' מנטיעתו:

אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל:    כבכרם שאינו נקרא כרם עד שיהיה ה' גפנים:

ואחד המבריך:    כופף ראש הזמורה תחת הארץ והיא צומחת מתחת ועולה:

ואחד המרכיב:    [איינאימפפען]:

אפילו שומרת יבם:    בנפלה לפניו סגי, וכדמסיק:

ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה:    ר"ל אע"ג שהוא כבר במלחמה ושמע שמת אחיו:

ומתקנין את הדרכים:    להחיל:

משנה ג

הבונה בית שער:    חדר שלפני הבית לשומר הפתח:

אכסדרה:    גג בלי מחיצות:

מרפסת:    [גאללעריא] שלפני חדרים שבעלייה, שבו יורדין לחצר:

הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק:    שאין מגדלין פירות:

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט:    אף שחלוצה אסור לכהן רק מד"ס. ואף שבשניהן אין עבירה עדיין בידו, דלא יחלל זרעו כתיב דהיינו בעילה, ולפ"ז אפילו כר' יוסי [במשנה ה'] אתיא:

אף הבונה בית על מכונו:    שסתרו וחזר ובנאו:

רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון:    מדינה בא"י שאין קרקעיתה יפה ללבנים:

לא היה חוזר:    מדאינו מתקיים:

משנה ד

ואלו שאין זזין ממקומן:    שא"צ לצאת מעירן:

בנה בית וחנכו:    ולא דר בו עדיין שנה:

ואינן מתקנין את הדרכים:    מדכתיב נקי יהיה:

משנה ה

ויספו השוטרים לדבר אל העם:    מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:

רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה:    כשמתקשרין יחד הלוחמים אלו מול אלו:

זהו המתירא מן העבירות שבידו:    אפילו חטא שמד"ס:

לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו:    שיחזרו הבונה ונוטע ומארס:

שיחזור בגללן:    ולא יתבייש החוטא:

הרי הוא הירא ורך הלבב:    דבעמוד והחזיר קאי, אבל בשאר עבירות לא, ולריה"ג גם בשאר עבירות כל שלא עשה תשובה חוזר. ובש"ס אמרינן דלר"י הגלילי גם אחטא דמד"ס חוזר ולר' יוסי רק אחטא דאורייתא. ותמיה הרי ר"י גם חליצה קחשיב וטפי הול"ל אפכא ודו"ק.

משנה ו

ובעקבו של עם:    ר"ל גם בסוף המערכה. והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר"ל שומרי האחור. ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל. מעמידין וכו':

מעמידין זקיפין:    גבורים:

ואחרים מאחוריהם:    אחורי המערכה:

וכשילין של ברזל:    [שטרייטעקסטע]:

וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו:    רגליו:

שתחלת ניסה נפילה:    ה"ק תחילת נפילה ניסה. וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:

וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים:    בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה. וצריכא דאי מקרא קמא י"ל מדמוכח רק במלת גם י"ל דלא תלו זב"ז. ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא עוד י"ל דאי מקרא קמא י"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא ע"י הריגה מאויבים:

משנה ז

במה דברים אמורים:    שחוזרים כנ"ל:

וכלה מחופתה:    אשה לאו בת מלחמה. רק לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת. מיהו לכבוש א"י וללחום בעמלק לכ"ע מלחמת חובה היא. ולהרחיב גבול א"י לכ"ע רשות. כי פליגי במלחמה שנגד אויב שיראים מהם שיצורו להם בעתיד, ת"ק קרי לה רשות, ור"י קרי לה מצוה: