משנה סוטה ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ז · משנה ו | >>
ברכת כהנים כב כיצד? במדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת.
במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.
במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.
רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט): "וישא כו אהרן את ידיו אל העם ויברכם".
משנה מנוקדת
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד?
- בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת,
- וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת.
- בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ,
- וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.
- בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן,
- וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן,
- חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל,
- שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב):
נוסח הרמב"ם
ברכת כהנים - כיצד?
- במדינה - אומר אותה שלש ברכות,
- ובמקדש - ברכה אחת.
- במקדש - אומרים את השם ככתבו,
- ובמדינה - בכינויו.
- במדינה - נושאים כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהן,
- ובמקדש - על גבי ראשיהם,
- חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ.
- רבי יהודה אומר:
- אף כוהן גדול - מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ,
- שנאמר: "וישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).
- ובמקדש - על גבי ראשיהם,
פירוש הרמב"ם
אמר בברכת כהנים "כה תברכו"(במדבר ו, כג), ואמר "אלה יעמדו לברך את העם"(דברים כז, יב), כמו שאלו הברכות בלשון הקודש כמו כן זאת בלשון הקודש.
ככתבו - הוא הדבר הנקרא מיו"ד ה"א וי"ו ה"א וזהו שם המפורש הגדול. ודע זה ואל תטה מחשבתך במה שמהבלין בו כותבי הקמיעות והמשוגעים מבני אדם.
וכינויו - הוא אותו שאנו קוראין היום.
ומה שראוי שתדעהו שאינו מותר בשום פנים שיקרא בשם המפורש ולא ידבר בו, והוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א, אלא במקדש בלבד. והרמיזה בזה בתורה במה שאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי"(שמות כ, כד), ואמרו סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך אזכיר את שמי.
ומה שחייב שהיו עושין אותה ברכה אחת, ולא היו עונין אמן על כל ברכה כמו שאנו עושין בכל המקומות, לפי שהעיקר אצלינו אין עונין אמן במקדש, אלא כך היו עונין "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם". וראיה לזה מה שאמר "קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם"(נחמיה ט, ה).
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
במדינה אומר אותה שלש ברכות - שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הצבור אמן:
ובמקדש ברכה אחת - לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק כג:
ככתבה - ביו"ד ה"א:
בכנויו - באל"ף דל"ת. שאין מזכירין השם בכתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ) בבל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי:
כנגד כתפיהן - מפני שצריך נשיאת כפים כד, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים יח) הוא ובניו כל הימים כה, מה הוא בנשיאות בפים אף בניו בנשיאת כפים כל הימים:
ובמקדש - שמברכים את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם:
שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ - מפני שהשם כתוב בו. ואין הלכה כר' יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
ברכת כהנים כיצד. ותימה דלא פירש מנלן בלשון הקדש. ובברייתא כה תברכו בלשון הקדש נאמר כאן (במדבר ו') כה תברכו. ונאמר להלן (דברים כ"ז) אלה יעמדו לברך את העם. וכתבו התוס' ואין ללמוד מוברכת דברכת המזון שבכל לשון כמ"ש ריש פרקין. דברכת המזון אין הברכות עצמן מפורשות בתורה. ולפיכך ילפינן ממפורשות. דברכות דהר גריזים היא הפיכת הארורות המפורשות. ע"כ. ורי"א אינו צריך. הרי הוא אומר כה בלשון הזה. וכתבו התו' אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה. אלא ככה עכ"ל. [וכמ"ש לעיל במ"ד בד"ה רי"א כו']:
ובמקדש ברכה אחת. כתב הר"ב לפי שאין עונין אמן במקדש ואין כאן שום הפסק. וכתבו התוס' תימה והלא עונין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כשהיו שומעין את השם. כדתנן [בע"ח] בפ"ג דיומא. וזה היה הפסק גדול מעניית אמן וכו' ושמא היו עונין בשכמל"ו לאלתר כשהיו שומעין שם הנכבד והנורא. ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. ע"כ. אבל לפי מ"ש במשנה ב' פ"ו דיומא בשם הר"מ קרדואיר"ו אפשר דלא היתה עניית בשכמל"ו בברכת כהנים. אלא דאכתי קשה לי ממה שפירש הר"ב בסוף ברכות דאחר הברכה עונין בשכמל"ו. ובגמרא דהתם דף ס"ג יכול הברכות כולן תהא להן תהלה אחת. ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה. והיה נ"ל לומר דבשכמל"ו לא שייך לומר אלא כשהמברך אמר בברכתו ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שכן היתה תקנת עזרא במקדש. וכמ"ש הר"ב בסוף ברכות. אבל בברכת כהנים שא"א לשנות ועליהם אין להוסיף אלא כה תברכו כמו שנכתבו בתורה והואיל והמברכין לא אמרו ברוך ה' כו' לפיכך העונין ג"כ לא היו עונין בשכמל"ו. ונמצא שאין כאן הפסק כלל. וא"ת א"כ יהיו עונין אמן. וי"ל שכיון שאין עניית אמן במקדש בשאר ברכות לא רצו לשנות. אבל לקושטא דמלתא נ"ל דהיו אומרים בשכמל"ו וכשיטת התוס' וגם מה שכתבתי דאין עונין אלא אחר שאמר ברוך ה' כו' ג"כ אמת ולפיכך לא היה כאן הפסק. וכן מוכח בגמ' שהבאתי במ"ח פ"ג דיומא. בשעה שאני מזכיר השם הבו גודל כו'. ונמצא שבברכת כהנים לא היו מפסיקין בין ברכה לברכה אבל ענו בשכמל"ו. כששמעו השם:
כנגד כתפותיהם. פירש הר"ב מפני שצריך נשיאת כפים ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע. ומ"ש הר"ב וכתיב הוא ובניו כל הימים ובא ושרת ואתקש ברכה לשירות [דכתיב (דברים י')] לשרתו ולברך בשמו. גמרא:
שנאמר וישא אהרן וגו'. נ"ל דלאו ר"י אמרה דאי הכי לדידיה בגבולין נמי ליבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן ולא אשכחן דפליג. אלא ארישא מהדר נשיאת כפים מנלן שנאמר וישא. וכה"ג מפרש רש"י במשנה ד' פרק קמא דבכורות [וכן פירש הר"ב בחד פירושא במשנה ב' פ"ב דפסחים]. ועיין בסוף מסכת עדיות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על המשנה) ב"כ. ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) תימא והלא עונין בשכמל"ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ"ח פ"ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל"ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל"ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו':
(כד) (על הברטנורא) ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע:
(כה) (על הברטנורא) ובא ושרת (דברים י"ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו:
(כו) (על המשנה) וישא. נ"ל דלאו ר"י אמרה, דאי הכי לדידיה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג"כ מנלן שנאמר וישא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ברכת כהנים כיצד במדינה: וכו' כתב הר"ר יהוסף ז"ל קצת קשה סדר משנה זו שבתחלה תפס מדינה תחלה ואח"כ מקדש ואח"כ עשה להפך ואח"כ חזר לומר מדינה תחלה ונ"ל שעיקר משנה זו הוא במסכת תמיד בסופה וה"ג שם וברכו את העם ברכה אחת אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש וכו' והנה שם בודאי כסדר אמר אותו מקדש תחלה ואח"כ מדינה אלא שכפל שם מקדש כדי לחלק וכן בחלוקה שניה תפש מקדש תחלה אך מה שתפס בחלוקה שלישית תפס מדינה תחלה בעבור שהמחלוקת של ר' יהודה הוא על המקדש בעבור זה הזכיר מקדש לבסוף ודוק ע"כ. ברכת כהנים בברייתא יליף דבלשון הקדש מג"ש כתיב הכא כה תברכו וכתיב התם אלה יעמדו לברך מה להלן בלשון הקדש אף כאן ור' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה עד שיאמר בלשון הזה ופירשו תוס' ז"ל. ורבנן לא משמע להו כה עיכובא אלא ככה. עוד כתבו ז"ל דהא דיליף ג"ש מהר גריזים ולא ילפי' מברכת המזון דכתיב בה וברכת והויא בכל לשון כדתנן בר"פ משום דטפי אית לן למילף ברכת כהנים המפורשת בתורה מברכות הר גריזים המפורשות ג"כ בתורה שהם הפך הקללות הכתובות בהדיא בתורה אבל לשון ברכת המזון אינה מפורשת בתורה ע"כ:
ובמקדש ברכה אחת: וכו' ביד בפי"ד דהל' נשיאות כפים סי' ט' י'. ועיין טעם שכתבתי בשם ספר תן טוב בפ' בתרא דתמיד סי' ב'. בפי' רע"ב ז"ל סרס המקרא ודרשהו. אמר המלקט פי' דאי ככתבו קשה בכל המקום ס"ד וכי בכל מקום שֵׁם המיוחד נזכר והכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא אלא סרס וכו'. וכתוב בתוי"ט שנראה לו אמת שלא היו אמרים ג"כ בשכמל"ו אלא כשהמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שכן היתה תקנת עזרא במקדש וכמ"ש הר"ב בסוף ברכות ע"כ בקיצור ודברי התוס' [שהביא התוי"ט] תמצאם יותר בארך בדף מ' ריש ע"ב. ומצאתי כתיב וארז"ל ושמו את שמי יברכום בשם המפורש הוא שם בן שתים עשרה אותיות ואותם שאין יודעים אותו מזכירין שם יהוה ככתבו ע"כ:
במדינה הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפיהם: ומצאתי מוגה את כפיהן כנגד כתפותיהם. וביד שם סי' ג' ובטור א"ח סי' קכ"ח. בפי' רע"ב ז"ל ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם והוא לשון רש"י ז"ל ומצאתי כתוב עליו מכאן ראיה שאין זוקפין האצבעות ע"כ. ועיין במ"ש במסכת תמיד פרק אחרון סי' ב':
תפארת ישראל
יכין
במדינה אומרים אותה שלש ברכות: שבין פסוק לפסוק עונין הצבור אמן:
ובמקדש ברכה אחת: לפי שאין עונין אמן במקדש:
במקדש אומר את השם ככתבו: ובכל פעם ששמעו הצבור השם ענו בשכמל"ו:
ובמדינה בכנויו: אדני או אלדים:
במדינה: מדפליג ר"י במקדש להכי נקט כאן במדינה קודם למקדש ודו"ק:
חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ: מפני שהשם כתוב עליו:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם: י"א דלאו ר"י קאמר לה, דא"כ בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן. אלא דמהאי קרא לא משמע למעלה מראשיהן, רק הכא ארישא קאי. נשיאת כפים מנלן. שנאמר וישא וגו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש