מלאכת שלמה על סוטה ז

<< · מלאכת שלמה · על סוטה · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

אלו נאמרין:    וכו' ברכות פ' כיצד מברכין (ברכות דף מ"ב) והרא"ש ר"פ היה קורא. ובגמ' ר"פ שבועת הדיינין. וכתבו תוס' ז"ל ה"ג בסדר המשנה אלו באמרין בלשונם ופירוש כל אדם בלשונו שהוא שומע לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי אם אינו שומעו אבל בכל לשון משמע בין שומע בין אינו שומע ובגמ' לא משמע הכי ע"כ:

פרשת סוטה:    ביד פ"ג דהל' סוטה סי' ז':

ווידוי מעשר:    ביד פי"א דהל' מעשר שני סי' ה' ובגמ' יליף לה אמירה גרידתא דכתיב הכא מאמירה גרידתא דכתיב גבי סוטה מה להלן בכל לשון שהיא שומעת אף כאן ולא ילפינן מאמירה דלוים שהיא בלשון הקודש שיש עניה עמה וענו ואמרו:

וקריאת שמע:    מתניתין דלא כרבי דיליף מקרא והיו בהויתם יהו ככתבם בלשון הקדש ורבנן ההוא איצטריך לשלא יקראנה למפרע ורבי נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו ורבי דדריש שמע להשמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך ורבנן ס"ל דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. הג"ה ירוש' ר' לוי בר חייתא אזל לקסרין שמע קלון קריין שמע אלוניסתין בעא מעכבתון שמע ר' יוסי ואיקפד אמר כך אומר אני מי שאינו יודע לקרות אשורי"ת לא יקראנה כל עיקר אלא יוצא בכל לשון שהוא יודע ע"כ:

וברכת המזון:    טור א"ח בסימן קפ"ה ובסימן ר"ו. ובגמ' לפי גרסת התוס' גרסי' בגמ' ברכת המזון מנלן וז"ל רש"י ז"ל שיבש הגירסא דלא גריס מנלן ופירש משום דלא בעי קרא דמהיכא תיתי דתיבעי לשון הקודש ומיהו נראה עיקר כגרסת הספרים דגרסי' בהו מנלן דסד"א נילף ברכה מברכות הר גריזים דכתיב בהו אלה יעמדו לברך מה להלן בלשון הקרש אף כאן בלשון הקדש דהא בהאי ג"ש ילפינן בפירקי' ברכת כהנים דבלשון הקדש להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה [כו' עיי' בתוי"ט]:

ושבועת העדות ושבועת הפקדון:    ביד פ"ז דהל' שבועות סי' ז' ובפ"ט סי' י"ב. ושבועת העדות ילפינן לה מדכתיב ושמעה קול אלה ולא כתיב והשביעוה באלה וכתבו תוס' ז"ל ואי לאו קרא ה"א נילף קול קול ממשה להכי כתיב ושמעה קול אלה משמע בכל לשון שהיא שומעת ע"כ. והקשו תוס' ז"ל פ' שבועת הדיינים (שבועות דף ל"ט) תימא דלא תני במתני' שבועת הדיינים ושבועת ביטוי דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר וי"ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני להכי תני להו לחודייהו ע"כ וכאן כתבו אתיא תחטא תחטא נראה דהך ג"ש לאו דוקא נקט לה הכא דהא מהיכא תיתי דניבעי בלשון קדש אדרבא בלא ג"ש דתחטא תחטא הוי משמע טפי דבכל לשון דהוה ילפי' מעילה מעילה מסוטה אלא אגב דילפי' בשבועות דהאי ג"ש דבתביעת ממון הכתוב מדבר נקט לה נמי הכא ע"כ וכתב עליהם בתוי"ט ולי נראה דאף שבועת הפקדון לא היה צריך לשנות [כו' עיי' בתוי"ט עד בעלי התוס' דשביעות ע"כ]. ושם בפ' שבועת הדיינים בברייתא שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרת פי' בכל לשון וכמו שהוכיח הר"ן ז"ל שם בדף ש"ך מתוספתא דסוטה ודלא כה"ר יהוסף הלוי ז"ל שפירש בלשונה ר"ל בלשון הקדש וגם הרמב"ם ז"ל בפי"א דהלכות שבועות דחה דעת רבו ז"ל. עוד הקשו תוס' ז"ל הכא בריש פירקין תימא אמאי שייר הלל וקדוש של שבת וברכת הפירות וברכות המצות וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא דהא בפ' מי שמתו משמע דתפלה וק"ש דרבנן ועוד דמשמע התם דקדוש דאורייתא וגם בפ"ק דנזיר בשלמא מקרא מגלה איכא למימר להכי שייר דתנן בפ' שני דמגלה הלועז ששמע אשורית יצא אלא הני אמאי שייר ונראה דהני נאמרין בכל לשון אפי' אינו שומע הלכך לא דמי להני דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם ע"כ ועיין בספר ברכת אברהם חלק ט' ובשייך לחלק תשיעי:

משנה ב

ואלו נאמרין בלשון הקדש:    ולא אמרינן נגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר כל מצות דבורם ואין צריך לאמרם בלשון הקדש כדכתיב בכולהו משום דבהני כתיב עכובא רש"י ז"ל. ועיין במ"ש בשם התוס' בר"פ דלקמן. ובטור א"ה סי' קס"ט. וכתוב בתוי"ט הא דקרי לה פרשת המלך מה שא"כ בשל כ"ג לפי שפרשת המלך מצוה מן התורה שנאמר תקרא את התורה וגו' אבל קריאת כ"ג ביום הכפורים אינה אלא תקנה ומנהג אנשי כנסת הגדולה ע"כ:

משנה ג

כיצד:    האי כיצד ושל חליצה הוי כמו מניין. וברכות כ"ג ופרשת המלך לא נתבאר בתלמוד מנלן דבלשון הקדש. ותוי"ט הכריח דבברכות כ"ג לאו דוקא אלא הקריאה שהוא קורא בתורה הוא דבעינן בלשון הקדש ולזה אין צריך ראיה דהא קיימא לן דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה וכן הטעם בפרשת המלך:

נאמר כאן וענית ואמרת:    ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה עניה האמירה להלן בלשון הקדש וכו' בגמ' בעי ולוים גופייהו מנלן ומשני אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב התם גבי מתן תורה והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש דהא בלשון הקדש נתנה תורה אף כאן בלשון הקדש. וכתבו התוס' ואין לומר אדרבא נילף קול קול משבועת הפקדון דעניה וקול מעניה וקול גמור ואין דנין עניה וקול מקול גרידא ע"כ. ור' יהודא לא גמיר ג"ש דקול קול ויליף דלוים בלשון הקדש מיבמה דכתיב בה ככה בג"ש דעניה עניה. ועיין במ"ש בפ' מצות חליצה סי' ג'. וביד פ"ג דהלכות בכורים סי' י':

משנה ד

נאמר כאן וענתה ואמרה:    וכו' ר' יהודה אומר וענתה ואמרה ככה ורבנן האי ככה מיבעי להו לדבר שמעשה מעכב ור' יהידה מכה ככה ורבנן כה ככה לא משמע להו ור' יהודה וענתה איצטריך ליה לג"ש כדכתיבנא בסמוך. וכתבו תוס' ז"ל דלר' יהודה דשמעינן ליה בפ"ק דר"ה דמקרא נדרש לפניו ולא לאחריו מנלן דמעשה מעכב דכתיב בתר ככה דילמא דוקא לקריאה מעכבת דכתיבא קודם וי"ל דה"פ ור' יהודה האי דמעשה מעכב מכה ככה דאי לא הוה כתיב אלא כה ה"א דדרישנא ליה דוקא אקריאה שלפניו להכי כתיב ככה יתירא למידרשיה נמי אמעשה שלאחריו ע"כ:

משנה ה

ברכות וקללות:    כבר נתבאר לעיל סי' ג' מנין שהם בלשון הקדש:

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש:    וכו' ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ואחרי מופלג אלו דברי ר' יהודה ור' אלעזר פליג עליה התם בברייתא ודריש מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת לשון כי בא השמש והאי מבוא השמש מערב הוא אחרי דרך מופלג מן המערב פי' מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח לירדן מיד. מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמרינן ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי הקשה ר' אלעזר בברייתא מול הגלגל והלא לא ראו שני הרים הללו את הגלגל אלא וכו' תוס' ז"ל:

עומדים מזה ומזה:    לארוון נושאי ארון ברית ה' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עבל בגמ' מפ' מאי והחציו בה"א תנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל ואע"פ ששבט לוי שהוא מהם היה למטה בין שני ההרים עם הארון עם כל זה יוסף עמהן ומרובין היו כדכתיב ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' והיינו דקאמר והחציו ממועט שבחציו. ותוס' ז"ל הביאו מן הירושלמי אפכא שבהר עיבל היו מרובין ע"ש:

ופתחו בכרכה:    כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. גמ' תניא ר"א בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר בספר יהושע לוי למטה כדכתיב עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה ר' יאשיה אומר כל הראוי לשרת לשאת את הארן דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים למטה אצל הארון והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו ישראל ולוים למטה היו עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך כמו וסכות על הארון ודומיהם. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' נצבים דף ש' ע"ב וז"ל וזהו שבהר גריזים והר עיבל נאמרו ברכות וקללות להודיעם שמשם והלאה נענשים איש בעד רעהו גם על הנסתרות ולכן פי' הארורים ולא הברכות גם אם נאמרו ברכות כנגד הקללות ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו' ופתחו בברכה וכו' א"כ למה לא פורש בתורה הברכה אכן אין החדוש שחדשה תורה אלא בקללות שיהיו נתפסין על הנסתרות או למ"ד לא ענש על הנגלות עד שעברו את הירדן א"כ הברכה אין כל חדש עתה שגם במדבר היו זוכין במצות חבריהם גם הנסתרות אבל החדוש הוא בקללות להענישם בחטא היחיד משא"כ עד עתה ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל בשבעים לשון בכתב של שבעים אומות נראה דלאו למעוטי לשון אלא כלומר בכתב ולשון של כל השבעים אומות:

שנאמר באר היטב:    יש שמפרשים שתיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היטב. וכך כתוב בתויו"ט בשם גור אריה. והיא נקראת מספר הקדמיי. וכתיב עוד בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל שלא היה כתוב על האבנים רק מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות אבל הרמב"ן וגם רבינו בחיי ז"ל ס"ל שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל וזה בדרך נס גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא ע"כ:

משנה ו

ברכת כהנים כיצד במדינה:    וכו' כתב הר"ר יהוסף ז"ל קצת קשה סדר משנה זו שבתחלה תפס מדינה תחלה ואח"כ מקדש ואח"כ עשה להפך ואח"כ חזר לומר מדינה תחלה ונ"ל שעיקר משנה זו הוא במסכת תמיד בסופה וה"ג שם וברכו את העם ברכה אחת אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש וכו' והנה שם בודאי כסדר אמר אותו מקדש תחלה ואח"כ מדינה אלא שכפל שם מקדש כדי לחלק וכן בחלוקה שניה תפש מקדש תחלה אך מה שתפס בחלוקה שלישית תפס מדינה תחלה בעבור שהמחלוקת של ר' יהודה הוא על המקדש בעבור זה הזכיר מקדש לבסוף ודוק ע"כ. ברכת כהנים בברייתא יליף דבלשון הקדש מג"ש כתיב הכא כה תברכו וכתיב התם אלה יעמדו לברך מה להלן בלשון הקדש אף כאן ור' יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה עד שיאמר בלשון הזה ופירשו תוס' ז"ל. ורבנן לא משמע להו כה עיכובא אלא ככה. עוד כתבו ז"ל דהא דיליף ג"ש מהר גריזים ולא ילפי' מברכת המזון דכתיב בה וברכת והויא בכל לשון כדתנן בר"פ משום דטפי אית לן למילף ברכת כהנים המפורשת בתורה מברכות הר גריזים המפורשות ג"כ בתורה שהם הפך הקללות הכתובות בהדיא בתורה אבל לשון ברכת המזון אינה מפורשת בתורה ע"כ:

ובמקדש ברכה אחת:    וכו' ביד בפי"ד דהל' נשיאות כפים סי' ט' י'. ועיין טעם שכתבתי בשם ספר תן טוב בפ' בתרא דתמיד סי' ב'. בפי' רע"ב ז"ל סרס המקרא ודרשהו. אמר המלקט פי' דאי ככתבו קשה בכל המקום ס"ד וכי בכל מקום שֵׁם המיוחד נזכר והכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא אלא סרס וכו'. וכתוב בתוי"ט שנראה לו אמת שלא היו אמרים ג"כ בשכמל"ו אלא כשהמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שכן היתה תקנת עזרא במקדש וכמ"ש הר"ב בסוף ברכות ע"כ בקיצור ודברי התוס' [שהביא התוי"ט] תמצאם יותר בארך בדף מ' ריש ע"ב. ומצאתי כתיב וארז"ל ושמו את שמי יברכום בשם המפורש הוא שם בן שתים עשרה אותיות ואותם שאין יודעים אותו מזכירין שם יהוה ככתבו ע"כ:

במדינה הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפיהם:    ומצאתי מוגה את כפיהן כנגד כתפותיהם. וביד שם סי' ג' ובטור א"ח סי' קכ"ח. בפי' רע"ב ז"ל ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם והוא לשון רש"י ז"ל ומצאתי כתוב עליו מכאן ראיה שאין זוקפין האצבעות ע"כ. ועיין במ"ש במסכת תמיד פרק אחרון סי' ב':

משנה ז

ברכות כהן גדול:    לא אתברר לן מנלן דבלשון הקדש. ובגמ' לא נזכר ועיין במ"ש במתני' דבסמוך:

ונותנו לראש הכנסת:    גרסינן דספר לשון זכר. אח"כ מצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל כך מצאתי בכל הספרים דגרסינן ונותנו ולקמן גרסינן ומניחיה בחיקו ונראה דלעיל דקאמר נוטל ס"ת קאמר לשון זכר כי סבר הוא נאמר בלשון זכר ספר זה ולקמן שאמר וגולל את התורה ולא אמר ספר אמר לשון נקבה כי תיבת תורה נאמר בו לשון נקבה זאת התורה ע"כ ופשוט הוא:

והסגן לכ"ג:    וכולן משום כבודו של כ"ג ולא משום דראש הכנסת מכבד הסגן בפני כ"ג דלא שמעינן מהכא דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב. ועיין במ"ש ביומא רפ"ז:

וכ"ג עומד ומקבל וקורא:    עומד וקורא אחרי מות וכו' כנ"ל. ואיתה בתוס' פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז.) ואך בעשור שבפ' שור וכו' עד סוף לשון רע"ב ז"ל. אמר המלקט ואהא פריך בגמרא והא תנן בפ' בתרא דמגלה ועד כמה הוא מדלג עד כדי שלא יפסיק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא והדר אביי ותריץ שנוייא אחריינא דמתני' מיירי בענין אחד דתרוייהו ענין יום הכפורים וההיא בשני עניינים וכן פירשה שם רע"ב ז"ל וגם ברפ"ז דיומא:

על התורה:    פירש רע"ב ז"ל כאן ברכה שלאחריה והוא פי' רש"י ז"ל וברפ"ז דיומא פי' רע"ב ז"ל שתי ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה והוא פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה גם ביד בספ"ג דהלכות עבודת יום הכפורים. ואיני יודע היכן מצא בתוי"ט שהרמב"ם ז"ל פי' ביד כפי' רש"י ז"ל. ה"ג ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה:

ועל ישראל:    מפ' בירושלמי הבוחר בישראל:

ועל שאר התפלה:    בברייתא מסיים בה מכאן ואילך אחר שגמר כהן גדול פרשה עם ברכותיה כל אחד ואחד מן הצבור מביא ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים א"נ ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה וכל זה כדי להראות כל אחד נויו של ס"ת לרבים משום זה אלי ואנוהו:

משנה ח

פרשת המלך כיצד:    וכו' ביד פ"ג דהל' חגיגה:

שנאמר מקץ שבע שנים:    וגו' גמ' וצריכי כל הסימנים הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד דאי כתב רחמנא מקץ שומע אני יתחילו למנות משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואע"ג שעדיין לא התחילו למנות שמיטין שלא מנו אלא עד לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו ת"ל שמיטה ואי כתב שמיטה ה"א בסוף שמיטה קודם ר"ה של שמינית כתב רחמנא במועד ואי כתב רחמנא במועד ה"א מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקחשיב נמי ר"ה כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כתב בחג הסוכות ה"א אפילו יו"ט האחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל לראות מתחלת חול המועד. וכתבו תוס' ז"ל ומ"מ ביו"ט ראשון לא דבמועד משמע בתוך המועד אבל פי' רש"י ז"ל תמוה מאד דפירש דמה"ט ביום טוב ראשון לא משום דתיקון בימה אינה דוחה יו"ט כיון דגזרת הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנלן דבימה מעכבת להכי מסתבר כדפרישית ונראה דהיו בונין הבימה מעיו"ט בנין של פרקים ובחולו של מועד לא היו עושים שום בנין אלא מקימין אותה ומחברין הפרקים יחד ואם לא בנו אותה מעיו"ט נראה דבניינה לא היה דוחה אפילו חולו של מועד ע"כ:

חזן הכנסת נוטל ס"ת:    כתב הר"ס ז"ל זה הס"ת הוא הנקרא בכל מקום ספר העזרה והוא ספר שכתב משה רבינו ובו קורין פרשת המלך בהקהל וכ"ג ביום הכפורים כן פי' רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב דף י"ב וזה הפירוש הוא מוכרח שם ונראה שמשנגנז הארון היה להם ס"ת אחר ונקרא ג"כ ספר העזרה ע"כ:

ונותנו לראש הכנסת:    שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דמלך וכתב הראב"ד ז"ל בפירושו למסכת תמיד ובתוס' צרפת מקשים בשם ה"ר אלחנן בן ה"ר יצחק ז"ל הא דקתני במסכת סוטה פ' אלו נאמרין בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ ויושב עליה שנאמר מקץ וכו' עד אגריפס המלך עמד וקבל וקרא מעומד ופריך בגמ' עומד מכלל דיושב והא אמר מר אין ישיבה וכו' ומוקי לה בעזרת נשים דמאי קושיא דהל"ל כשהיה יושב על הבימה היתה עשויה כמו גג גבוה הרבה ואמר רב פפא בפ' כיצד צולין דגגין ועליות לא נתקדשו והרי היה יכול בטוב לישב שם. ותירץ בשם ר' יצחק אביו דכיון שלא היה דבר זה קבוע בעזרה שהרי לפי שעה היו מניחין אותה בימה דלאחר יו"ט היו שומטין אותה מפני שלא היו עשוי אלא למושב בעלמא לפיכך לא היתה חלוקה משאר קדושת עזרה שהרי על כרחין י"ל דלא חשיב ההוא בנין דבר של קבע שאם היה חשוב בנין של קבע הוא אסור כדאמרינן לקמן שאין בונין אכסדרא של עץ בעזרה. ולא נהירא דבלאו הכי לא קשיא שאפילו אם תאמר שהוא בנין קבוע אעפ"כ גג הבימה הוא קדוש כשאר קדושת העזרה שהרי אפי' למ"ד עליות וגגין לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותה שעה כשנתקדשה העזרה אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר העזרה שום דבר הכל קדוש דלאו כל כמיניה ע"י בניינו להפקיע קדושת אויר העזרה שנתקדש דבשלמא הלשכות שהיו בשעה שנתקדשה העזרה י"ל שהאויר שלמעלה שעל גביהן לא נתקדש מפני שהפסיקה התקרה של לשכה בין האויר שלמעלה לאויר שלמטה ובשביל כך לא קדשו אלא למטה דמה שלמעלה לא קדשו אבל באותו מקום שהיה חולק בעזרה באותה שעה אותו אויר נתקדש אפילו עד רום רקיע שאם לא נפרש כן קשיא לרב דאמר גגות לא נתקדשו מגג בית הפרוה דקיימא לן דהוה קדוש כדקיימא לן דכולן היה טובל בקדש בבית הפרוה והא ליכא למימר שהיה גגה שוה עם הקרקע של עזרה שהרי בעזרה היתה עומדת ושם היו מולחין עורות קדשים אלא על כרחנו י"ל שאפילו בגגין היה חלוק דיש מהם שנתקדשו ויש מהם שלא נתקדשו והכל לפי הצורך והשעה שהיו צריכין אז עשו ולאו דוקא דקאמר רב דכל גגין לא נתקדשו אלא חוץ מגג בית הפרוה לא נתקדשו כולן אז בשעת קדוש העזרה אבל מכאן ואילך לא אתי שום בנין ומבטל קדושת העזרה וכן מזבח כמו כן גגו היה קדוש ולא מותבינן מיניה לרב ורב כמו כן נראה לומר דבימה לא צריך לאסרה משום לא תטע אפי' אם היתה ממש קבועה לשם דאיכא למימר דכל דבר שיש בו אהל דומיא דאשרה שיושבין בצלה זה אסורה לעשות אבל כעין איצטבעות ממה אינו נראה שהיה אסור שהרי גם בן קטין עשה מוכני לכיור של עץ וגם מנורה איכא מאן דמכשיר במסכת סוכה בפ' החליל ואע"פ שממנורה אין ראיה כל כך משום שדבר המיטלטל הוא ואין דומיא דאשרה מ"מ מוכני היה קבוע אלא מידי דמאהיל בעינן דומיא דאשרה עכ"ל ז"ל:

והמלך עומד ומקבל:    וכו' אותה קרייה ע"י מלך היתה כדתניא בספרי בפרשת המלך את משנה התורה הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה רש"י ז"ל וכן מצינו שא"ל משה ליהושע תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם ויהושע מלך היה כנלע"ד וכן כתוב ג"כ בתוי"ט:

ושבחוהו חכמים:    אע"ג דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוות שאני. וכתבו התוס' מכח קושיות דדוקא הכא שייך למימר מצוה שאני דמוחל על כבוד עצמו משום כבוד התורה שהוא כבוד השכינה וכן ההיא דפ' כ"ג בסנהדרין דחולץ או מייבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמית ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו אבל ההיא דכתובות ופ"ק דקדושין שמוחל על כבודו כדי לחלוק כבוד לבשר ודם כגון לכלה ות"ח מזה גזרת הכתוב הוא שאינו מוחל אפילו במקום מצוה שהרי מצות כבוד עצמו שהן צריכין לעשות למלך כבוד גדולה ממצות כבוד שחייב המלך לנהוג בהן שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך שתהא אימתן עליך ולא אימתך עליו נמצא דמה שהמלך מכבדו ליכא מצוה עכ"ל ז"ל:

וכשהגיע ללא תוכל:    וכו'. תנא משמיה דר' נתן באותם שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס. ומשמע מתוס' ז"ל פ"ק דב"ב דף ג' דאגריפס מזרע הורדוס היה וכמו שפי' רע"ב ז"ל. ובפ' החולץ דף תי"ח פי' נמוקי יוסף אע"ג דמקרב אחיך משמע דבעי שיהא המלך אביו ואמו מישראל דמקרב מן המקורבין משמע מיהו מדכתי' לא תוכל לתת עליך איש נכרי שמעי' לשאר מנויין שצריך שלא יהיה איש נכרי וכשאמו מישראל חשיב ישראל ע"כ וכ"ש אם אביו מישראל:

אחינו אתה אחינו אתה:    אית דגרסי תלת זימני אחינו אתה כדרך לשון המשמות שלש פעמים אכן הר"ר יהוסף ז"ל מחק אחינו אתה השלישי:

עשר תעשר כי תכלה לעשר:    ירושלמי א"ר אבהו ולמה קורין עשר תעשר כי תכלה לעשר ע"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות:

ברכות וקללות ופרשת המלך עד שגומר כל הפרשה:    כך היה צריך להיות לפי פי' רע"ב ז"ל שנראה שהעתיק מרש"י ז"ל אבל בירושלמי לא גרסי כלל פרשת המלך וכן ג"כ נמחק במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. וגם הגיה ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולם ברכות שכ"ג וכו'. אבל לשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ג דהלכות חגיגה כן מהיכן הוא קורא מתחלת חומש עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק ע"כ. וכן פי' ג"כ בפי' המשנה. ולשון המשנה קשה לפירושו ז"ל דמדקתני עשר תעשר כי תכלה לעשר משמע דמדלג מעשר תעשר לכי תכלה לעשר וז"ל רש"י ז"ל וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע שבואתחנן והיה אם שמוע ע"י דלוג ועשר תעשר ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר ברכות וקללות ומשם חוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך שמע קבלת מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וכן ברכות וקללות קבלת בריתות של תורה ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות ואע"פ שפרשת המלך מפסקת בין עשר לכי תכלה קורא את אלה יחד שלא להפסיק במעשרות ואח"כ קורא פרשת המלך ואי משום דיש כאן דלוג בתורה בכדי שלא יפסיק אין למלך תורגמן ואין מתרגמין אחריו ע"כ. והקשה בתוי"ט דכ"ש דאיכא גנאי לצבור דהשתא אפי' בהפסק מועט שוהין הציבור לפי שאין תורגמן לכך נ"ל דהכא היינו טעמ' דבמקום המלך וכבודו אין מקפידין על שהיית הצבור דכבוד המלך עדיף ועל דרך שכתבתי בשם התוס' ז"ל:

ברכות שכ"ג מברך:    שמנה ברכות ביום הכפורים הן המלך מברך אחר קריאתו אלא שהוא נותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון ביום הכפורים: