משנה סוטה ז

סוטה פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

---

<< · משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק שביעי ("אלו נאמרין") · >>

פרקי מסכת סוטה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

אלו נאמרין בכל לשון, פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע, ותפילה, וברכת המזון, ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.

משנה ב

ואלו נאמרין בלשון הקודש, מקרא ביכורים, וחליצה, ברכות וקללות, ברכת כהנים, וברכת כהן גדול, ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה, ומשוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם.

משנה ג

מקרא בכורים כיצד? (דברים כו) "וענית ואמרת לפני ה' אלהיך", ולהלן הוא אומר (שם כז) "וענו הלוים ואמרו". מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.

משנה ד

חליצה כיצד, (שם כה) "וענתה ואמרה", ולהלן הוא אומר: "וענו הלוים ואמרו". מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.

רבי יהודה אומר: "וענתה ואמרה ככה", עד שתאמר בלשון הזה.

משנה ה

ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (שם יא): "הלא המה בעבר הירדן" וגו', ולהלן הוא אומר (בראשית יב): "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה".

מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע.

הכהנים מקיפין את הארון, והלויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר (יהושע ח): "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון" וגו'.

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסיכה, ואלו ואלו עונין אמן.

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות.

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר (שם) באר היטב, ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן.

משנה ו

ברכת כהנים כיצד? במדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת.

במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה בכנויו.

במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ.

רבי יהודה אומר, אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר (ויקרא ט): "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".

משנה ז

ברכות כהן גדול כיצד? חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד, וקורא (שם טז) "אחרי מות", ו"אך בעשור" (שם כג).

וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר: יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן.

ובעשור שבחומש הפקודים (במדבר כח) קורא על פה, ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודיה, ועל מחילת העון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.

משנה ח

פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה, והוא יושב עליה, שנאמר (דברים לא): "מקץ שבע שנים במועד" וגו'.

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב.

אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד, ושיבחוהו חכמים.

וכשהגיע (שם יז) ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי", זלגו עיניו דמעות.

אמרו לו: אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה.

וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א) עד "שמע", ו"שמע" (שם ו), "והיה אם שמוע" (שם יא), "עשר תעשר" (שם יד), "כי תכלה לעשר" (שם כו), ופרשת המלך (שם יז), וברכות וקללות (שם כח), עד שגומר כל הפרשה.

ברכות שכהן גדול מברך אותן, המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון.

משנה מנוקדת

(א)

אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן:

פָּרָשַׁת סוֹטָה,

וִדּוּי מַעֲשֵׂר,

קְרִיאַת שְׁמַע,

וּתְפִלָּה,

וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,

וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת,

וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:

(ב)

וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:

מִקְרָא בִּכּוּרִים,

וַחֲלִיצָה,

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת,

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,

וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל,

וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ,

וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה,

וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם:

(ג)

מִקְרָא בִּכּוּרִים כֵּיצַד?

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כו, ה),

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ" (דברים כז, יד);

מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

אַף כָּאן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:

(ד)

חֲלִיצָה כֵּיצַד?

"וְעָנְתָה וְאָמְרָה" (דברים כה, ט),

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ";

מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,

אַף כָּאן – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

"וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה",

עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה:

(ה)

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד?

כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן,

וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" וְגוֹ' (דברים יא, ל),

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית יב, ו);

מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן – שְׁכֶם,

אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן – שְׁכֶם.

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים,

וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל,

וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בְּאֶמְצַע.

הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן,

וְהַלְוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים,

וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן" וְגוֹ' (יהושע ח, לג).

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים, וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה:

"בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה",

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן;

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל, וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה:

"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" (דברים כז, טו),

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן;

עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים,

וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְּסִיד,

וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כז, ח);

וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים,

וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן:

(ו)

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד?

בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת,

וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת.

בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ,

וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.

בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן,

וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן,

חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל,

שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב):

(ז)

בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד?

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה,

וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,

וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן,

וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,

וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא עוֹמֵד.

וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא טז, א), וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר (ויקרא כג, כז).

וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר:

יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן.

וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים (במדבר כט, ז) קוֹרֵא עַל פֶּה,

וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת:

עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה,

וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,

וְעַל הַמִּקְדָּשׁ,

וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים,

וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה:

(ח)

פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד?

מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, בַּשְּׁמִינִי, בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,

עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד" וְגוֹ' (דברים לא, י).

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה,

וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,

וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן,

וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,

וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ,

וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב.

אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד,

וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים;

וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז, טו), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.

אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס!

אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה.

וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" (דברים א, א) עַד "שְׁמַע" (דברים ו, ד), וּ"שְׁמַע", "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים יא, יג), "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב), "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵּׂר" (דברים כו, יב), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (דברים יז, יד), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (דברים כח, א),

עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה.

בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן,

אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן:

נוסח הרמב"ם

(א) אלו נאמרין בכל לשון -

פרשת סוטה, ווידוי מעשר,

וקרית שמע, ותפילה, וברכת המזון,

ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.

(ב) אלו נאמרין בלשון הקודש -

מקרא בכורים, וחליצה,

ברכות וקללות,

ברכות כהנים, וברכת כוהן גדול,

ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה,

ומשוח מלחמה - בשעה שהוא מדבר אל העם.

(ג) מקרא הבכורים - כיצד?

נאמר כאן: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך, ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),

ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו" (דברים כז יד),

מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,

אף כאן - בלשון הקודש.

(ד) חליצה - כיצד?

נאמר כאן: "וענתה ואמרה, ככה" (דברים כה ט),

ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו",

מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,

אף כאן - בלשון הקודש.

רבי יהודה אומר:

"וענתה ואמרה, ככה" - עד שתאמר בלשון הזה.

(ה) [ג] *הערה 1: ברכות וקללות - כיצד?

כיון שעברו ישראל את הירדן,

באו להר גריזים, ולהר עיבל שבשומרון,

שבצד שכם - אשר אצל אלוני מורה,

שנאמר: "הלוא המה בעבר הירדן, אחרי דרך" (דברים יא ל) וכו',

ולהלן הוא אומר: "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב ו),

מה אלון מורה האמור להלן - שכם,

אף אלון מורה האמור כאן - שכם.

שישה שבטים עלו - לראש הר גריזים,

ושישה - לראש הר עיבל,

והכהנים, והלוים, והארון - עומדים למטה באמצע,

והכהנים - מקיפין את הארון

והלויים - את הכהנים,

וכל ישראל - מכאן ומכאן,

שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, עומדים מזה ומזה לארון" (יהושע ח לג).

הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה:

"ברוך האיש, אשר לא יעשה פסל ומסכה",

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

הפכו פניהם כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה:

"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז טו),

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

עד שגומרין ברכות וקללות.

ואחר כך, הביאו אבנים - ובנו את המזבח,

וסדום - בסיד,

וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת - בשבעים לשון,

שנאמר: "באר היטב" (דברים כז ח).

ונטלו את האבנים,

ובאו - ולנו במקומן.

(ו) [ד] ברכת כהנים - כיצד?

במדינה - אומר אותה שלש ברכות,

ובמקדש - ברכה אחת.

במקדש - אומרים את השם ככתבו,

ובמדינה - בכינויו.

במדינה - נושאים כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהן,

ובמקדש - על גבי ראשיהם,

חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ.

רבי יהודה אומר:

אף כוהן גדול - מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ,

שנאמר: "וישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).

(ז) [ה] ברכות כוהן גדול - כיצד?

חזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,

וראש הכנסת - נותנו לסגן,

והסגן - נותנו לכוהן גדול,

וכוהן גדול - עומד ומקבל,

וקורא עומד.

קורא - "אחרי מות" (ויקרא טז א), ו"אך בעשור" (ויקרא כג כז).

וגולל את התורה - ומניחה בחיקו,

ואומר: "יתר ממה שקראתי לפניכם, כתוב".

ו"בעשור" שבחומש הפקודים - קורא על פה.

ומברך עליהם - שמונה ברכות,

על התורה, ועל העבודה,

ועל ההודיה, ועל מחילת העוון,

ועל המקדש, ועל ישראל,

ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.

(ח) [ו] פרשת המלך - כיצד?

מוצאי יום טוב הראשון של חג - בשמיני, במוצאי שביעית,

עושין לו בימה של עץ - בעזרה,

והוא יושב עליה,

שנאמר: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל ליראות" (דברים לא י-יא) וכו'.

וחזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,

וראש הכנסת - נותנו לסגן,

והסגן - נותנו לכוהן גדול,

וכוהן גדול - נותנו למלך,

והמלך - עומד ומקבל,

וקורא יושב.

אגריפס המלך - עמד וקיבל,

וקרא עומד - ושיבחוהו חכמים.

וכשהגיע - "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" (דברים יז טו),

זלגו עיניו דמעות.

אמרו לו: "אל תתיירא אגריפס,

אחינו אתה - אחינו אתה".

וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א א) - ועד "שמע" (דברים ו ד),

ו"שמע", "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא יג),

"עשר תעשר" (דברים יד כב), ו"כי תכלה לעשר" (דברים כו יב),

ברכות וקללות - עד שהוא גומר את כולם.

ברכות שכוהן גדול מברך - הן המלך מברך,

אלא - שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העוון.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

• פירוש המשניות לרמב"ם
• רבי עובדיה מברטנורא
• פירוש תוספות יום טוב
• עיקר תוספות יום טוב
• פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
• פירוש מלאכת שלמה
• רש"ש
• מפרשי המשנה

משנה סוטה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב