משנה סוטה ז רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) אלו נאמרין בכל לשון -

פרשת סוטה, ווידוי מעשר,
וקרית שמע, ותפילה, וברכת המזון,
ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.


(ב) אלו נאמרין בלשון הקודש -

מקרא בכורים, וחליצה,
ברכות וקללות,
ברכות כהנים, וברכת כוהן גדול,
ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה,
ומשוח מלחמה - בשעה שהוא מדבר אל העם.


(ג) מקרא הבכורים - כיצד?

נאמר כאן: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך, ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),
ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו" (דברים כז יד),
מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,
אף כאן - בלשון הקודש.


(ד) חליצה - כיצד?

נאמר כאן: "וענתה ואמרה, ככה" (דברים כה ט),
ולהלן הוא אומר: "וענו הלויים, ואמרו",
מה ענייה האמורה להלן - בלשון הקודש,
אף כאן - בלשון הקודש.
רבי יהודה אומר:
"וענתה ואמרה, ככה" - עד שתאמר בלשון הזה.


(ה) [ג] *הערה 1: ברכות וקללות - כיצד?

כיון שעברו ישראל את הירדן,
באו להר גריזים, ולהר עיבל שבשומרון,
שבצד שכם - אשר אצל אלוני מורה,
שנאמר: "הלוא המה בעבר הירדן, אחרי דרך" (דברים יא ל) וכו',
ולהלן הוא אומר: "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב ו),
מה אלון מורה האמור להלן - שכם,
אף אלון מורה האמור כאן - שכם.
שישה שבטים עלו - לראש הר גריזים,
ושישה - לראש הר עיבל,
והכהנים, והלוים, והארון - עומדים למטה באמצע,
והכהנים - מקיפין את הארון
והלויים - את הכהנים,
וכל ישראל - מכאן ומכאן,
שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, עומדים מזה ומזה לארון" (יהושע ח לג).
הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה:
"ברוך האיש, אשר לא יעשה פסל ומסכה",
והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.
הפכו פניהם כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה:
"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז טו),
והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.
עד שגומרין ברכות וקללות.
ואחר כך, הביאו אבנים - ובנו את המזבח,
וסדום - בסיד,
וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת - בשבעים לשון,
שנאמר: "באר היטב" (דברים כז ח).
ונטלו את האבנים,
ובאו - ולנו במקומן.


(ו) [ד] ברכת כהנים - כיצד?

במדינה - אומר אותה שלש ברכות,
ובמקדש - ברכה אחת.
במקדש - אומרים את השם ככתבו,
ובמדינה - בכינויו.
במדינה - נושאים כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהן,
ובמקדש - על גבי ראשיהם,
חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ.
רבי יהודה אומר:
אף כוהן גדול - מגביה את ידיו, למעלה מן הציץ,
שנאמר: "וישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).


(ז) [ה] ברכות כוהן גדול - כיצד?

חזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,
וראש הכנסת - נותנו לסגן,
והסגן - נותנו לכוהן גדול,
וכוהן גדול - עומד ומקבל,
וקורא עומד.
קורא - "אחרי מות" (ויקרא טז א), ו"אך בעשור" (ויקרא כג כז).
וגולל את התורה - ומניחה בחיקו,
ואומר: "יתר ממה שקראתי לפניכם, כתוב".
ו"בעשור" שבחומש הפקודים - קורא על פה.
ומברך עליהם - שמונה ברכות,
על התורה, ועל העבודה,
ועל ההודיה, ועל מחילת העוון,
ועל המקדש, ועל ישראל,
ועל הכהנים, ועל שאר התפילה.


(ח) [ו] פרשת המלך - כיצד?

מוצאי יום טוב הראשון של חג - בשמיני, במוצאי שביעית,
עושין לו בימה של עץ - בעזרה,
והוא יושב עליה,
שנאמר: "מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות, בבוא כל ישראל ליראות" (דברים לא י-יא) וכו'.
וחזן הכנסת נוטל ספר תורה - ונותנו לראש הכנסת,
וראש הכנסת - נותנו לסגן,
והסגן - נותנו לכוהן גדול,
וכוהן גדול - נותנו למלך,
והמלך - עומד ומקבל,
וקורא יושב.
אגריפס המלך - עמד וקיבל,
וקרא עומד - ושיבחוהו חכמים.
וכשהגיע - "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא אחיך הוא" (דברים יז טו),
זלגו עיניו דמעות.
אמרו לו: "אל תתיירא אגריפס,
אחינו אתה - אחינו אתה".
וקורא מתחילת "אלה הדברים" (דברים א א) - ועד "שמע" (דברים ו ד),
ו"שמע", "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא יג),
"עשר תעשר" (דברים יד כב), ו"כי תכלה לעשר" (דברים כו יב),
ברכות וקללות - עד שהוא גומר את כולם.
ברכות שכוהן גדול מברך - הן המלך מברך,
אלא - שהוא נותן של רגלים תחת מחילת העוון.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוטה ז