עיקר תוי"ט על סוטה ז
משנה סוטה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דאי לאו קרא הוה אמינא נילף בק"ו מיבמה דבלשון הקודש. רש"י:
(ב) (על הברטנורא) ורש"י כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) ויליף אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש"י, דאל"כ מאי אולמיה דהאי מהאי:
(ד) (על הברטנורא) ואיצטריך לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא:
(ה) (על המשנה) ותפלה. גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש"י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי:
(ו) (על הברטנורא) דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר"ב דכ"ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה"ק הוא. ועתוי"ט דלגירסא שלנו צ"ל דתני ושייר (אע"פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות:
(ז) (על הברטנורא) ולא ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב"ה בלב שלם להנאתך:
(ח) (על הברטנורא) מדלא כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ"ג. תוספ':
(ט) (על הברטנורא) אגב דילפינן בשבועות ג"ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה"ק. תוספ':
.אין פירוש למשנה זו
(י) (על הברטנורא) ואיידי דמשנה ה' ולהלן, תני נמי הכא כיצד:
(יא) (על הברטנורא) במתן תורה. ובלה"ק נתנה. רש"י. ולא יליף קול קול משבועת העדות, דעניה וקול יליף. תוספ':
(יב) (על המשנה) עד כו'. והא דבמשנה ג' פי"ב דיבמות קריאה אינה מעכבת בין לר"א בין לר"ע ואם קרא בלשון חול מעכב. כתבו התוספ' די"ל דס"ל דקריאה מעכבת וקסבר לא נחלקו ר"ע ור"א בדבר זה. ועתוי"ט:
(יג) (על המשנה) וגו'. וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים:
(יד) (על המשנה) בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש"י. ובגמרא מפיק לה מקרא:
(טו) (על המשנה) אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו:
(טז) (על המשנה) ופתחו כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה"ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן:
(יז) (על המשנה) בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ"כ הר"מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י"ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) כלומר בכתב ולשון:
(יט) (על המשנה) היטב. דאל"כ באר היטב' למה לי. וי"מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היט"ב (וכ"ה גירסא הנכונה):
(כ) (על המשנה) ונטלו כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:
(כא) (על הברטנורא) כדכתיב והעלית עליו עולות רש"י. וכתיב וזבחת שלמים וק"ל דעדיפא הו"ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:
(כב) (על המשנה) ב"כ. ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) תימא והלא עונין בשכמל"ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ"ח פ"ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל"ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל"ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו':
(כד) (על הברטנורא) ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע:
(כה) (על הברטנורא) ובא ושרת (דברים י"ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו:
(כו) (על המשנה) וישא. נ"ל דלאו ר"י אמרה, דאי הכי לדידיה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג"כ מנלן שנאמר וישא:
(כז) (על המשנה) ברכות כהן גדול. לא אתפרש מנלן דאין נאמרין אלא בלה"ק ולפיכך נראה בעיני דאע"ג דקאמר ברכת כהן גדול לא קפיד אברכות עצמן אלא על הקריאה מה שהוא קורא בתורה שלא תהא אלא בלה"ק וע"ז א"צ ראיה כלל. דכיון שהוא בס"ת והיא אינה כתובה אלא בלה"ק וקיימא לן נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה מבואר כשהיה קורא, בלשון הקודש היה קורא. וראיה מהר"מ בחבורו כו':
(כח) (על המשנה) ועל ישראל. פירש"י מתפלל על ישראל וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל:
(כט) (על המשנה) פרשת המלך כו'. וז"ל הר"מ הקריאה והברכות בלה"ק שנא' תקרא את התורה הזאת כלשונה אע"פ שיש שם לועזות ויש לתמוה ברכות מנלן ועוד דמשנתינו דייקא פרשת כו'. ועתוי"ט:
(ל) (על הברטנורא) דביו"ט הראשון לא, דבמועד משמע בתוך המועד. תוספ':
(לא) (על המשנה) בשמיני. בשמיני ס"ד, הא אמרת במוצאי יו"ט הראשון, ומשנינן אימא בשמינית. גמרא. ועתוי"ט:
(לב) (על המשנה) בימה. נגזר משם במה. ערוך:
(לג) (על המשנה) וקורא. אותה קרייה ע"י מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך. רש"י. ועתוי"ט:
(לד) (על המשנה) יושב. בגמרא, דבעזרת נשים היה כו', דלא נמצא מלך בבית שני לבית דוד:
(לה) (על המשנה) אחינו כו'. תלתא זמני שכן לשון חכמים. וביש ספרים כפול ולא משולש. ועתוי"ט:
(לו) (על הברטנורא) וק"ק הא אחר שנת השמיטה מיד בחג הסכות עדיין אין אסיף ואין מתנות עניים. ובירושלמי, ע"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות:
(לז) (על הברטנורא) ואי משום דיש כאן דילוג בתורה יותר בכדי שלא יפסיק המתורגמן אין למלך מתורגמן ואין מתרגמין אחריו. רש"י. וקשה דכ"ש דאיכא גנאי ולי נראה דהכא היינו טעמא דבמקום המלך וככודו אין מקפידין על שהיות הצבור. ועתוי"ט:
(לח) (על הברטנורא) וכן פירש"י. וצ"ע מנלן לשנות סדר המשנה פרשת המלך ואח"כ ברכות כו'. ועתוי"ט: