משנה נזיר ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ט · משנה ה | >>
נזיר היה שמואללד, כדברי לה רבי נהוראי, שנאמר (שמואל א א) "ומורה לא יעלה על ראשו".
נאמר בשמשון (שופטים יג) "ומורה", ונאמר בשמואל "ומורה".
מה מורה האמורה בשמשוןלו, נזיר, אף מורה האמורה בשמואל, נזיר.
אמר רבי יוסי: והלא אין מורה אלא לז של בשר ודם.
אמר לו רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני, שכבר היה עליו מורה של בשר ודם.
משנה מנוקדת
נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל, כְּדִבְרֵי רַבִּי נְהוֹרַאי,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א א, יא).
- נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן "וּמוֹרָה" (שופטים יג, ה), וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל "וּמוֹרָה":
- מַה מּוֹרָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁמְשׁוֹן, נָזִיר,
- אַף מוֹרָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁמוּאֵל, נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.
- אָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א טז, ב),
- שֶׁכְּבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָה [נ"א: מוֹרָא] שֶׁל בָּשָׂר וָדָם:
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי" (שמואל א טז, ב),
נוסח הרמב"ם
נזיר היה שמואל -
- כדברי רבי נהוראי,
- שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א יא),
- נאמר בשמשון: "מורה" (שופטים יג ה),
- ונאמר בשמואל: "מורה",
- מה מורה האמורה בשמשון - נזיר,
- אף מורה האמורה בשמואל - נזיר.
- אמר רבי יוסי:
- והלוא אין מורה - אלא של בשר ודם?
- אמר לו רבי נהוראי:
- והלוא כבר נאמר: "ויאמר שמואל, איך אלך, ושמע שאול והרגני" (שמואל א טז ב),
- שכבר היה עליו - מורה של בשר ודם.
פירוש הרמב"ם
תועלת ידיעתינו בשמואל אם הוא נזיר או לא, למי שאמר הריני כשמואל, או שיספר ספור מספוריו, כמו שאמרנו בשמשון.
והלכה כרבי נהוראי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נזיר היה שמואל - והאומר הריני כשמואל, או כבן אלקנה, או כמי ששיסף אגג בגלגל הוי נזיר לדברי ר' נהוראי. וכן הלכה:
אין מורא אלא של בשר ודם - שלא תהא מרות ואימת אדם עליו:
פירוש תוספות יום טוב
נזיר היה שמואל. לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו היה כנזירת שמשון דתנן במ"ב פרק קמא. אבל הרמב"ם בפ"ג מהלכות נזירות כתב שמואל הרמתי נזיר עולם היה. לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי וכו' הרי זה נזיר עולם. ע"כ. ולעיל תנן דאיכא בינייהו דשמשון ונזיר עולם. ונראה בעיני דהרמב"ם סובר דזהו בכלל פלוגתא דר"מ ורבנן בדון מינה ומינה או דון מינה ואוקי באתרה בפרק ד' דשבועות דף ל"א והלכה כרבנן דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וא"א לומר דאוקי באתרה ולא ליהוי נזיר אלא סתם נזירות. דהא הכי כתיב קרא דשמואל (א' א') ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו. דש"מ דהך מורה אכל ימי חייו קאי. והלכך דון משמשון דמורה האמורה היא נזירות. ואוקי באתרה דכל ימי חייו. והכ"מ לא העיר בזה:
נזיר היה שמואל. פירש הר"ב והאומר הריני כשמואל או כבן אלקנה כו' וכבר כתבתי במשנה ב' פרק קמא דמזה הל' משמע שאין צריך שיצרף עמו שם כנוי כמו שכתבתי שם שכן הוכיח הכ"מ. ומ"מ קשה לי בדברי הרמב"ם שכתב בחבורו שמואל הרמתי ולא ה"ל לכתוב אלא שמואל כסברתו בשמשון לדעת הכ"מ:
כדברי ר' נהוראי. כך דברי רבי נהוראי. רש"י:
מה מורה האמורה בשמשון נזיר. כדכתיב (שופטים י"ג) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. רש"י:
אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם. שיטת הרב המזרחי שבכל מקום שאמרו בכיוצא בזה שלא באו לשלול בכל המקומות. אלא במקום שעליו הם אומרים כך. באו לשלול שאין פירושו אלא כך וכך. וזהו מפורסם בפירושו לפי' רש"י שבחומש. וככה נפרש דברי רבי יוסי. והלא אין מורה כלומר בשמואל אין לפרש מורה אלא של בשר ודם דהכי כתיב קרא (שמואל א' א') ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו. שמשמעותו שיהיה לה' שעול מלכות שמים יהיה עליו: ולא עול מורה בשר ודם. והשיבו רבי נהוראי שא"א שיהיה כן שהרי מצאנו שכבר היה עליו מורה בשר דם. ולפי שנחלקו בו חכמים אם היה נזיר אם לא. לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש במשנתו אלא לבסוף של המסכתא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לד) (על המשנה) שמואל. לכאורה נראה מדיליף ליה משמשון שנזירתו היה כנזירת שמשון דתנן במ"ב פ"ק. אבל הר"מ כתב שמואל הרמתי נזיר עולם היה והאומר הריני כשמואל הרי זה נזיר עולם ונ"ל משום דהלכה כרבנן דשבועות דף נ"א דס"ל ז. ון מינה ואוקי באתרה. ולעיל תנן דאיכא בינייהו דשמשון ונזיר עולם. ועתוי"ט:
(לה) (על המשנה) כדברי. כך דברי ר"נ. רש"י:
(לו) (על המשנה) בשמשון כו'. כדכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. רש"י:
(לז) (על המשנה) אלא כו'. כלומר בשמואל ליכא לפרש מורה אלא של ב"ו, דהכי כתיב קרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה כו', שמשמעותו שיהיה לה' שמורא מלכות שמים יהיה עליו ולא מורא בשר ודם. והשיבו ר"נ שא"א שיהיה כן שהרי מצינו שכבר היה עליו מורא ב"ו ולפי שנחלקו בו אם היה נזיר לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש אלא בסוף המסכתא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נזיר היה שמואל: וכו'. ביד פ"ג דהלכות נזירות סימן ט"ז מפ' דנזיר עולם היה:
מה מורה האמורה בשמשון נזיר: כדכתיב כי נזיר אלהי' יהיה הנער מן הבטן ונראה דאפשר דתרגום יונתן בן עוזיאל פליג אמתני' שתרגם ומורה דשמשון ומספר ודשמואל תרגם ומרוות אינש ונראה שהוא סובר כדעת ר' יוסי הכא במתניתין:
א"ר יוסי: וכו' ה"ק ליה ר' יוסי לר' נהוראי והלא אין מורה דכתיב הכא גבי שמואל אלא של בשר ודם ור' נהוראי שהשיב לו לר' יוסי הכי השיב לו והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר וכו' ואי ס"ד דאין מורה אלא של בשר ודם היכן היא הבטחתו של מקום שהבטיח אותו על פי רוח הקדש דנבואת אמו שלא יהא עליו מורא של בשר ודם אלא ודאי דהאי ומורא דקא אמרה אמו היינו נזירות כמו ומורא דכתיב גבי שמשון וכן מצאתי שפירש בתוספת יום טוב וכשיטת הרב המזרחי שבכל מקום כיוצא בזה לא באו לשלול כל המקומות אלא במקום שעליו הם אומרים באו לשלול שאין פירושו כך אלא כך. ונלע"ד דאגב ' תני בכל הני מתנייתא דבפירקין שרגלים לדבר קתני נמי השתא הא מתני' הכא דטעמא נמי הוי משום רגלים לדבר דכיון דאשכחן שהיה עליו מורא של בשר ודם רגלים לדבר דומורא דכתיב ביה היינו ודאי נזירות אפילו את"ל לדעת ר' יוסי שלא היתה לו הג"ש מקובלת. ירושלמי א"ר ינאי כתיב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבא שמה יראת שמיר ושית מה הדין בזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין שערא דחיל מן הדין פרזלא:
סליק פירקא. וסליקא לה מסכת נזיר. בעה"י בורא השמים והארץ ומעלה ומטה נתחיל מסכת סוטה:
תפארת ישראל
יכין
נזיר היה שמואל: ולפי שנחלקו בו אם נזיר היה, להכי סדרו רבי לבסוף.
בדברי רבי נהוראי: והאומר הריני כשמואל, הו"ל נזיר עולם:
מה מורה האמורה בשמשון נזיר: דמפורש גביה דנזיר אלהים יהיה הנער:
אף מורה האמורה בשמואל נזיר: ואף דאין אשה מדרת בנה בנזיר, חנה נדרה שתפתה לאלקנה עד שיתרצה, ולא מצינו שלא התרצה:
אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם: ר"ל מורה האמור בשמואל, א"א לפרשו רק על מורא בו"ד, מדכתיב ונתתיו לה' ומורה לא יעלה על ראשו, שמשמעותו שיהיה עליו עול שמים, ועי"ז לא יהיה עליו מורא בשר ודם. ואע"ג דלא מצינו לשון מורא בה"א בסוף רק בא' בסוף י"ל דהכא ע"כ נתחלף א' בה' כהרגל אותיות אהו"י שמתחלפין זב"ז, והיינו מטעם דאמרן. דאי מורה ר"ל תער, הול"ל איפכא מורה לא יעלה על ראשו ונתתיו לה', דהרי חיוב נזירותו קדום לנתינה לד', דגם בעודו אצל אמו אסור לגלחו או לטמאו או להשקותו יין:
שכבר היה עליו מורה של בשר ודם: ולפיכך א"א לפרש מורה בשמואל רק תער של נזירות. ואע"ג דכתיב וישסף שמואל את אגג, ונטמא במת. נ"ל לפי מה דקיי"ל [גיטין ד"ע ע"ב] דמגויד ומחותך שאמר תנו גט, הו"ל כחי, ה"נ בנזיר וכ"כ תירץ הש"ס לעיל [ד"ד ע"ב] דשוויינהו גוססין, דהו"ל נמי כחי לכל דבריו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש