משנה נזיר ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הגוים - אין להם נזירות.

נשים, ועבדים - יש להם נזירות.

חומר בנשים - מבעבדים,

שהוא כופף את עבדו - ואינו כופף את אשתו.

חומר בעבדים - מבנשים,

שהוא מפר נדרי אשתו - ואינו מפר נדרי עבדו.

הפר לאשתו - הפר עולמית.

הפר לעבדו -

יצא לחירות - ומשלים את נזירותו.

עבר מכנגד פניו -

רבי מאיר אומר: לא ישתה.

רבי יוסי אומר: ישתה.

(ב) נזיר שגילח - ונודע שהוא טמא,

אם טומאה ידועה - סותר.

אם טומאת התהום - אינו סותר.

אם עד שלא גילח -

בין כך, ובין כך - סותר.

כיצד?

ירד לטבול במערה -

ונמצא מת, צף על פי המערה - טמא.

נמצא מושקע בקרקע המערה -

ירד להקר - טהור.

ליטהר מטומאת המת - טמא.

שחזקת טמא - טמא,

וחזקת טהור - טהור, שרגלים לדבר.

(ג) המוצא מת - כתחילה, מושכב כדרכו,

נוטלו - ואת תבוסתו עימו.

מצא שנים -

נוטלן - ואת תבוסתן עימן.

מצא שלשה -

אם יש בין זה לזה - מארבע אמות ועד שמונה,

כמלוא מיטה וקובריה - הרי זו שכונת קברות.

בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה.

מצא אחר - לסוף עשרים אמה,

בודק ממנו ולהלן - עשרים אמה,

שרגלים לדבר,

שאילו מתחילה מצאו - היה נוטלו, ואת תבוסתו.

(ד) כל ספק נגעים -

כתחילה טהור - עד שלא נזקק לטומאה.

משנזקק לטומאה - ספקו טמא.

בשבעה דרכים -

בודקין את הזב - עד שלא נזקק לטומאה,

במאכל, במשתה,

במשא, בקפיצה,

בחולי, במראה, בהרהור.

משנזקק לטומאה - אין בודקין אותו.

אונסו, וספקו, ושכבת זרעו -

טמאים - שרגלים לדבר.

המכה את חברו - ואמדוהו למיתה,

הקל - ממה שהיה,

לאחר מכן הכביד, ומת - חייב.

רבי נחמיה - פוטר, שרגלים לדבר.

(ה) נזיר היה שמואל -

כדברי רבי נהוראי,

שנאמר: "ומורה לא יעלה על ראשו" (שמואל א א יא),

נאמר בשמשון: "מורה" (שופטים יג ה),

ונאמר בשמואל: "מורה",

מה מורה האמורה בשמשון - נזיר,

אף מורה האמורה בשמואל - נזיר.

אמר רבי יוסי:

והלוא אין מורה - אלא של בשר ודם?

אמר לו רבי נהוראי:

והלוא כבר נאמר: "ויאמר שמואל, איך אלך, ושמע שאול והרגני" (שמואל א טז ב),

שכבר היה עליו - מורה של בשר ודם.

הדף הראשי של משנה נזיר ט

משנה נזיר, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב