משנה סוטה א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה א | >>

המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר, מקנא לה על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד או ב על פי עצמו.

רבי יהושע אומר, מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים.

משנה מנוקדת

הַמְּקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם,
וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם,
וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם:

נוסח הרמב"ם

המקנא לאשתו -

רבי אליעזר אומר:
מקנא - על פי שנים,
ומשקה - על פי עד אחד,
או על פי עצמו.
רבי יהושע אומר:
מקנא - על פי שנים,
ומשקה - על פי שנים.

פירוש הרמב"ם

הקנוי - הוא המניעה מהדברים הדומים להביא החשד.

וצריך שימנענה וימחה בידה בפני שני עדים, ואם נסתרה אחר כך בפני שני עדים נאסרה עליו עד שישקנה מי המרים כמו שיתבאר.

ודע שאדם חייב לקנאות על אשתו, ויקנא לה ולא יפשע בה, וכן אמרנו וקנא את אשתו חובה. ואמרו אין אדם מקנא את אשתו, אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה.

ובאיסור האשה על בעלה, שלושה חלקים:

  • החלק הראשון, שיקנא לה בפני שני עדים, ואחר כך תיסתר בפני שנים כמו שיתבאר הרי היא אסורה עליו, עד שתשתה מי המרים ותבריא ואז תהיה מותרת.
  • והיום שאין לנו מי המרים אסורה עליו לעולם, והוא מה שאמרו "והאידנא ליכא מי סוטה למיבדקה, ואסר לה איסורא דעלמא", ותצא בלא כתובה בלא ספק.
  • והחלק השני, שיקנא לה בפני שנים, ואחר כך זינתה בעד אחד עם עדי סתירה כמו שיתבאר, הרי היא אסורה עליו איסור עולם, ואין משקין אותה מי המרים אחרי שיש שם עד בטומאה, אלא תצא בלא כתובה.
  • וראיה לזה, שהעיקר אצלנו שכל מקום שאמרה תורה "עד", אמנם הכוונה בו עדות שהוא משני עדים, כמו "עד שקר העד"(דברים יט, יח) גבי עדים זוממין, ולא תתקיים הזמה אלא בשני עדים כמו שיתבאר במסכת מכות, וזה יסוד שבכל מקום שאמרה תורה עד הכוונה בו שני עדים, ואמר בסוטה "ועד אין בה, והיא לא נתפשה"(במדבר ה, יג), רוצה לומר שאין עליה שני עדים כמו שאמרנו אלא עד אחד, ועם כל זה "לא נתפשה" רוצה לומר שזינתה בלא אונס ונתפרסם הדבר, נאסרה עליו ואינה שותה, והוא עניין מה שאמרו "והיא לא נתפשה, הא נתפשה אסורה".
  • והחלק השלישי, שלא נקדם לה קנוי אבל העידו עליה עדים שראו שזינתה, הרי היא אסורה ותצא שלא בכתובה. אבל אם העידו עליה שני עדים בסתירה ולא נקדם לה קנוי, או שהעיד עליה עד אחד שראה שזינתה, אינה אסורה עליו.
  • ולשונם "זינתה אשתו בעד אחד הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים". ואמרו גם כן "טומאה בעלמא בלא קנוי ובלא סתירה, מנלן דלא מהני עד אחד, נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר" וכו', רוצה לומר נאמר כאן "מצא בה ערות דבר"(דברים כד, א) ונאמר "על פי שנים עדים יקום דבר"(דברים יט, טו).

וראיית הזנות לפי תורתנו כמו שאודיע, והוא שיעידו על תכונת העניין, והוא מה שאמרו במנאפים "עד שיראו מנאפים", ואינו צריך שיעידו כמכחול בשפופרת.

ושמור אלו העיקרים כולם, והבינם.

והלכה כרבי יהושע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקנא לאשתו - אע"ג דהמקנא משמע דיעבד אין לכתחילה לא א, ההלכה היא שחייב אדם לקנאות לאשתו אם היא צריכה לכך. ולקמן מפרש כיצד מקנא:

מקנא לה על פי שנים - אם בא להשקותה מי המרים, צריך להביא שני עדים ולומר לה בפניהם אל תסתרי עם איש פלוני. ואם לא קנא לה בפני שנים, אינה נאסרת עליו בסתירה זו ואינו משקה אותה:

על פי עד אחד או ע"פ עצמו - אפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקנאתי לה, נאסרה בסתירה זו עד שתשתה, שסתירתה אוסרתה עליו מספק ג:

ר' יהושע אומר כו' - צריך ב' עדים אף לסתירה. והלכה כרבי יהושע. ואעפ"כ אמרינן בגמרא דבזמן הזה לא לימא איניש לביתיה אפילו בינו לבינה אל תסתרי עם איש פלוני, שיש לחוש לדברי ר"י ברבי יהודה דאמר מקנא אדם לאשתו על פי עד אחד או על פי עצמו. ואם נסתרה ד אחר שקנא לה בינו לבינה, נאסרה עליו איסור עולם בזמן הזה שאין שם מי המרים:

פירוש תוספות יום טוב

המקנא לאשתו. כתב הר"ב אע"ג דהמקנא משמע דיעבד אין לכתחילה לא. לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות. אלא כדפירש רש"י. מדלא תני ר"א אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים. תוס'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטתה פירש רש"י כמו הם קנאוני (דברים ל"ב) כי קנאה חמת גבר (משלי ו') . ולהלכה שכתב הר"ב שחייב לקנאות. לישנא דהתראה. וכ"ה אומר (יואל ב') ויקנא ה' לארצו. גמ'. והא דפסק דלא כמתניתין. וגם הרמב"ם פסק כך נראה לי משום דבברייתא פליגי ר' ישמעאל ור"ע. ר' ישמעאל סבירא ליה רשות. ור"ע סבירא ליה חובה. וכיון דלתרווייהו מיהו לאו איסורא הוא. הלכך לית הלכתא כמתני' ובאנו לכלל הלכה כר"ע מחבירו:

ומשקה ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו. דסתירה איתקיש לטומאה דכתיב (במדבר ה') ונסתרה והיא נטמאה [ובטומאה כ"ע מודו דע"א נאמן לאחר קנוי כמו שאפרש במשנה ג' פ"ו] קנוי נמי איתקיש לטומאה דכתיב (שם) וקנא את אשתו והיא נטמאה. הא מיעט רחמנא בה. [והיא נטמאה ועד אין בה. ודרשינן אין בה תרי אלא חד] ומה ראית מסתברא סתירה עדיפא לאחמורי בה דאתחלתא דטומאה היא. גמ'. ומ"ש הר"ב שסתירתה אוסרתה עליו מספק כדתניא בפ"ה דף כ"ח מת"ל והיא נטמאה. והיא לא נטמאה. אם נטמאה. למה שותה. אם לא נטמאה למה משקה. מגיד לך הכתוב שהספק [אוסרה]:

רבי יהושע אומר וכו' ומשקה על פי שנים. דס"ל דממעטינן מבה בין לקינוי בין לסתירה. גמ'. ומ"ש הר"ב ואעפ"כ אמרינן בגמ' דבזמן הזה לא לימא איניש לביתיה. ובגמ' גרסינן לאנשי ביתיה. אבל נ"ל גירסת הר"ב עקרית. וכי הא דאמרינן בפרק כל כתבי [קיח:] אר"י מעולם לא קראתי לאשתי [אשתי] אלא ביתי. [ומיהו מצינו בסוף פרק שלשה שאכלו [נ"א. ] גבי כוס של ברכה דמשגרו לאנשי ביתיה ופירש"י לאשתו. ואע"פ שתלמידי הר"י הרגישו בזה וכתבו דכדי שיניח ברכה אל ביתה אמרו שישגרו אל אנשי ביתיה. ע"כ מ"מ אכתי תקשי דלימא לביתיה כי הכא ותו דמצינו נמי בפ' התכלת דף מ"ג רב יהודה רמי תכלתא לפרזומא דאנשי ביתיה ופירש"י היה מטיל ציצית [לכסות] שמתכסה בו אשתו. ע"כ. ולכן נ"ל שלשונם לאנשי ביתיה ג"כ להחשיב להאשה כאילו היא גברת הבית וכעין לישנא דקרא עקרת הבית] ומ"ש הר"ב שיש לחוש לדברי ר"י בר' יהודה דאמר שמקנא אדם ע"פ ע"א ומשקה לה על פי שנים דסבר מיעוטא דבה קאי אסתירה אבל קינוי אתקיש כדלעיל דאילו ונסתרה והיא נטמאה לאו להקישא אתא אלא לכמה שיעור סתירה כדי טומאה הוא דאתא כדאיתא בגמ'. ומ"ש הר"ב ואם נסתרה פי' אפילו ע"פ שנים דלא כמ"ש הרמב"ם בס"פ כ"ד מהלכות אישות וראה אותה שנסתרה דמאי בזמן הזה אפילו בזמן שבהמ"ק קיים ויש שם מי המרים הא אפילו ר"י בר' יהודה עצמו ס"ל דאינו משקה אלא ע"פ שנים. ואנן קיי"ל דמספק מיהו אסורה עליו. וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה"ס אליבא מאי דקיי"ל כר' יהושע קינא לה בפני שנים וראה הוא או ע"א הנאמן אצלו שנסתרה יוציא ויתן כתובה. ואכתי קשיא לי אמאי אמרינן בגמ' בזמן הזה הרי אפילו בזמן שביהמ"ק קיים יש לחוש שמא תסתר ע"פ עד אחד או שהוא יראה הסתירה ותאסור עליו שלא יוכל להשקותה כדאמרן. וכיון שיש לחוש לדר"י בר' יהודה לא לימא כו' דלמא מסתרתא ע"פ עצמו או ע"פ עד אחד ולא יוכל להשקותה. אבל נ"ל דבזמן שיש מי המרים למ"ד רשות וכ"ש למ"ד חובה. הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע"פ שנים ואז יועיל הקינוי שלפניו להשקותה לפיכך לא נמנענו מן החובה או לא נאסר עליו הרשות אע"פ שאפשר שאם תסתר ע"פ עצמו או ע"פ עד אחד שתאסר עליו עולמית. משא"כ בזמן הזה שאי אפשר שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות, אלא כדפירש"י. מדלא תני ר"א אומר מקנא אדם לאשתו. תוספ'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטה. ופירש"י כמו הם קנאוני כי קנאה חמת גבר. ולהלכה שכתב הר"ב דחייב לקנאות לישנא דהתראה כמו ויקנא ה' לארצו. גמרא. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) ע"פ כו' דסתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. ובטומאה כו"ע מודו דעד אחד נאמן לאחר קינוי כו'. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) הכי יליף לה בגמרא דף כ"ח:

(ד) (על הברטנורא) פירוש אפילו ע"פ שנים כו'. אבל בזמן שיש מי המרים. אע"פ שאם תסתר ע"פ עצמו או ע"פ ע"א תאסר עליו עולמית הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע"פ ב' ואז ישקנה, לפיכך רשות או חובה לקנאות. משא"כ בזמן הזה שא"א שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[פתיחה] בריש נזיר כתבנו בס"ד טעם דסידר רבינו הקדוש סוטה אחר נזיר דאמר מר הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וכדתנן לקמן בפירקין בתי הרבה יין עושה ובדין הוא דליתני סוטה והדר ליתני נזיר אלא איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר והדר תנא סוטה בתרה והקשו תוס' ז"ל בגמ' בפירקין בדף ג' על הירושלמי שהביאו שם ותימא לפי הירושלמי כיון דתליא קנוי בגירושין ה"ל למיתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר כסדר פרשיות ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות ע"כ. ונלע"ד עוד דמשום דכוליה פרק בתרא דנזיר בלתא דרגלים לדבר מיירי תנא נמי השתא סוטה דעד אחד נאמן לומר שנטמאת בין לר' אליעזר בין לר' יהושע כדמפורש לקמן בפ' מי שקינא דטעמא הוי משום שרגלים לדבר אע"ג דילפי' לה מהתם מקרא נמי וכן ג"כ בסמוך בריש סימן ג' צריכין אנו לטעמא דרגלים לדבר כאשר תראה שם:

המקנא:    גמ' דיעבד אין לכתחילה לא פירש רש"י ז"ל מדלא תני ר' אליעזר אומר מקנא אדם על פי שנים ש"מ קסבר תנא דידן אסור לקנאות מפני שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי נוול ואפילו היא טהורה ומאן דס"ל דאסור לשון קנוי ר"ל כעס כמו כי קנאת חמת גבר שנכנסת קנאה ושנאה בינה לבין בעלה אם על פי עדים מקנא לה או בינה לבין אמרים אם על פי עצמו מקנא לה שאינם יודעים למה היא בודלת מהם. ומאן דס"ל מותר לקנאות או חובה אין קנוי אלא לשון התראה כמו ויקנא ה' לארצו שפירושו התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו ואנן קיימא לן הלכתא הר' עקיבא דס"ל דחייב אדם לקנאות לאשתו ודריש ליה מקרא יתירה רוח קנאה וקנא ודלא כר' ישמעאל דס"ל רשות היא ולא חובה. ואיתא למתני' בפ' הנחנקין (סנהדרין דף פ"ח.) בפי' רע"ב ז"ל ההלכה היא שחייב אדם לקנאות לאשתו היא דעת ר' עקיבא בברייתא בגמ' ור' ישמעאל פליג עליה וס"ל רשות וכדכתיבנא:

ר' אליעזר אומר:    וכו' ע"כ ל"פ ושמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקנוי לר' אליעזר ובסתירה לר' יהושע אבל בטומאה כ"ע מודו דעד א' מהימן פי' אם אחר שבאו עדי קנוי וסתירה יש עד א' שקלקלה בסתירתה נאמן לכ"ע ואינה שותה אלא יוצאה שלא בכתובה ואסורה לבעל וגם לבועל אם מת בעלה או גרשה וגם לתרומה מפני שודאי נטמאת באותה סתירה וכן נמי תנן לקמן פ' ששי אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה וטעמא משום דכתיב ושכב איש אותה ש"ז ועד אין בה וכל מקום שנאמר עד אין פחות משנים ומשמע שנים אין בה הא א' יש בה בטומאה זו שאומר שהיא לא נתפשה וממילא שמעינן דמהימן דמדכתיב והיא לא נתפשה אלמא פשיטא לן דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון אלמא עד א' מהימן. ור' יהושע דריש בה בה עד א' מהימן פירש בטומאה ולא בקנוי ולא בסתירה ור' אליעזר דריש בה ולא בקנוי אבל סתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. בפי' רע"ב ז"ל שיש לחוש לדברי ר"י בר' יהודה. אמר המלקט והוא אמרה משום ר' אליעזר דמקנא לה על פי עד א' או על פי עצמו ומשקה לה על פי שנים ומתני' דלא כותיה ובברייתא בגמ' השיבו חכמים לדברי ר"י בר' יהודה אין לדבר סוף דזימנין דלא קני ואמר כן קנאתי לה ומביא עדים שנסתרה עמו ואף למשנתינו ג"כ אין לדבר סוף דזימנין דלא אסתתר ואומר כן אני ראיתיה שנסתתרה. וביד רפ"א דהלכות סוטה וסי' ח':

תפארת ישראל

יכין

המקנא לאשתו:    ר"ל שהתרה בה שלא תסתיר את עצמה עם איש ידוע:

רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים:    דס"ל דאם לא התרה בה בפני ב' עדים. לא נאסרה עליו אם נסתרה אחר התראתו. גם לא יכול להשקותה מים המרים:

או על פי עצמו:    שכשעד א' או הבעל עצמו מעיד שנסתרה, משקה לה:

ומשקה על פי שנים:    וכן הלכה. וקיי"ל דבזה"ז אפילו בינו לבינה לא יאמר לה שלא תסתתר, דשמא הלכה כר"י בר"י דאפילו בינו לבינה מהני, וכשתסתתר אח"כ תאסר עליו לעולם, מדאין אפשר שתשתה בזה"ז:

בועז

פירושים נוספים