משנה נזיר ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ח · משנה א | >>
שני נזירים שאמר להן אחדא: ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם,
מגלחין ד ומביאין קרבן טומאה ה וקרבן טהרה,
ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך.
וסופרין שלשים יום, ומביאין קרבן טהרה,
ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה ו שלך, וזה קרבן טהרתי.
ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך.
מת אחד מהן, אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר,
ואומר: אם טמא הייתי, הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי, הרי אתה נזיר אחר שלשים יום.
וסופרין שלשים יום, ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה,
ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק.
וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה,
ואומר: אם אני הוא הטמא, קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי.
ואם אני הוא הטהור, קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזהו קרבן טהרתך.
אמר לו בן זומא: ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר? אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמהח,
ואומר: אם טמא הייתי, החטאת מחובתי והעולה נדבה. ואם טהור הייתי, העולה מחובתי והחטאת בספק.
וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה,
ואומר: אם טמא הייתי, העולה הראשונה נדבה וזו חובה. ואם טהור הייתי, העולה הראשונה חובה וזו נדבה, וזה שאר קרבני.
אמר רבי יהושע, נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים.
אבל הודו לו חכמים לבן זומא.
משנה מנוקדת
שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד:
- רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם,
- מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ;
- וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,
- קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ.
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ,
- וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי.
- וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,
- קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלְּךָ,
- וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- מֵת אֶחָד מֵהֶן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר, וְאוֹמֵר:
- אִם טָמֵא הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר מִיָּד;
- וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי, הֲרֵי אַתָּה נָזִיר אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.
- וְסוֹפְרִין שְׁלשִׁים יוֹם,
- וּמְבִיאִין קָרְבַּן טֻמְאָה וְקָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא, קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ;
- וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר, קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק.
- יְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר, וְאוֹמֵר:
- וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- קָרְבַּן טֻמְאָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלְּךָ,
- וְזֶה קָרְבַּן טָהֳרָתִי;
- וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר,
- קָרְבַּן טָהֳרָה שֶׁלִּי, וְקָרְבַּן טֻמְאָה בְּסָפֵק,
- וְזֶהוּ קָרְבַּן טָהֳרָתְךָ.
- אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא,
- אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא:
- וּמִי שׁוֹמֵעַ לוֹ, שֶׁיִּדֹּר כְּנֶגְדּוֹ בְּנָזִיר?
- אֶלָּא מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת בְּהֵמָה, וְאוֹמֵר:
- אִם טָמֵא הָיִיתִי,
- הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי, וְהָעוֹלָה נְדָבָה;
- וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי,
- הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי, וְהַחַטָּאת בְּסָפֵק.
- אִם טָמֵא הָיִיתִי,
- וְסוֹפֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמֵבִיא קָרְבַּן טָהֳרָה, וְאוֹמֵר:
- אִם טָמֵא הָיִיתִי,
- הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה, וְזוֹ חוֹבָה;
- וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי,
- הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה, וְזוֹ נְדָבָה;
- וְזֶה שְׁאָר קָרְבָּנִי.
- אִם טָמֵא הָיִיתִי,
- אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- נִמְצָא זֶה מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לַחֲצָאִים.
- אֲבָל הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים לְבֶן זוֹמָא:
נוסח הרמב"ם
שני נזירים - שאמר להן אחד:
- ראיתי אחד מכם - שנטמא,
- ואיני יודע - איזה מכם היה.
- מביאין קרבן טומאה, וקרבן טהרה - ואומר:
- אם אני הוא הטמא -
- קרבן טומאה שלי - וקרבן טהרה שלך,
- ואם אני הוא הטהור -
- קרבן טהרה שלי - וקרבן טומאה שלך.
- וסופרים שלשים יום,
- ומביאין קרבן טהרה - ואומר:
- אם אני הוא הטמא -
- קרבן טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך - וזה קרבן טהרתי,
- ואם אני הוא הטהור -
- קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה שלך - וזה קרבן טהרתך.
- מת אחד מהן -
- אמר רבי יהושע:
- יבקש אחד מן השוק - שידור כנגדו בנזיר, ויאמר:
- אם טמא הייתי -
- הרי אתה נזיר - מיד,
- ואם טהור הייתי -
- הרי אתה נזיר - לאחר שלשים יום.
- וסופרים שלשים יום,
- ומביאין קרבן טומאה, וקרבן טהרה - ואומר:
- אם אני הוא הטמא -
- קרבן טומאה שלי - וקרבן טהרה שלך,
- ואם אני הוא הטהור -
- קרבן טהרה שלי - וקרבן טומאה ספק.
- וסופרים שלשים יום,
- ומביאין קרבן טהרה - ואומר:
- אם אני הוא הטמא -
- קרבן טומאה שלי, וקרבן טהרה שלך - וזה קרבן טהרתי,
- ואם אני הוא הטהור -
- קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה ספק - וזה קרבן טהרתך.
- אמר לו בן זומא:
- מי שומע לו - שידור כנגדו בנזיר?
- אלא, מביא חטאת העוף, ועולת הבהמה - ויאמר:
- אם טמא הייתי -
- החטאת מחובתי - והעולה נדבה,
- ואם טהור הייתי -
- העולה מחובתי - והחטאת ספק.
- וסופר שלשים יום,
- ומביא קרבן טהרה - ואומר:
- אם טמא הייתי -
- העולה הראשונה נדבה - וזו חובה,
- ואם טהור הייתי -
- העולה הראשונה חובה, וזו נדבה - וזה שאר קרבני.
- אמר רבי יהושע:
- נמצא זה - מביא קרבנותיו מחוצים.
- אבל הודו חכמים - לדברי בן זומא.
פירוש הרמב"ם
העיקר אצלנו יתבאר לך בשלמות במסכת טהרות (פרק ד הלכה ה) ונשנה במקומות הרבה, שספק טומאה ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא.
ולמדנו זה מסוטה שאמר הכתוב "ונסתרה והיא נטמאה"(במדבר ה, יג), הנה שפסק בטומאה אחר שנסתרה ברשות היחיד. וזה כשיש ברשות היחיד אדם אחד או שנים כמו הסוטה שאין שם אלא בועל ונבעלת, אבל אם היו ברשות היחיד שלשה אנשים או יותר ונתחדש ספק טומאה ספקו טהור לפי שהם במדרגת רשות הרבים.
לפיכך זה שאמר לשני נזירין ראיתי אחד מכם שנטמא, לא שהיה עמהם בבית אחד, לפי שספקו טהור יהיה כמו שבארנו, ואמנם היה יוצא עמהם.
וזה שאמר סופרין שלושים יום - מדבר על סתם הנזירות שהוא שלושים יום, וכמו כן אם היה עליהם על דרך משל עשר שנים. וזה לא יהיה גם כן אלא כשהיה זמן אחד מהם כמו זמן חברו.
וכבר ידעת שקרבן טומאה הוא שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם, וקרבן טהרה כבש בן שנתו לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים.
והלכה כבן זומא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שני נזירים שאמר להם אחד כו' - והם שותקים, דאם הם מכחישין אינו נאמן, דעד אחד במקום שמכחישין אותו אינו נאמן. ומתניתין איירי כגון שזה העד לא היה עמהם, אלא אמר ראיתי מרחוק טומאה שנזרקה ביניכם, שאם היה העד אצלם במקומם ב הויא לה ספק טומאה ברה"ר, וספק טומאה בר"ה ספיקו טהור, דכל ספק טומאה מסוטה ילפינן לה ג דכתיב בה (במדבר ה) ונסתרה והיא נטמאה, ואינן אלא היא והבועל, וספיקה טמא. וכל זמן שהם יותר משנים אפילו בתוך הבית ספיקו טהור, דהויא לה כספק טומאה ברה"ר, לכך צ"ל שלא היה העד בשעת ספק טומאה אצלם במקומם:
וסופרים ל' יום - וכגון ששניהם נדרו נזירות ביחד ונדרו סתם נזירות. וה"ה אם נדרו שניהם ביחד ופירשו נזירותם לזמן קצוב, שלאחר שהביאו קרבן טומאה וקרבן טהרה חוזרים ומונים הזמן הקצוב לנזירותם, ומפרישין קרבן טהרה:
וקרבן טומאה ספק - חטאת העוף הבא על הטומאה, ספק ואינה נאכלת:
אלא מביא חטאת עוף - לספק טומאות נזירות. ואשם אינו מביא, כרבנן דאמרי לעיל ז הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה:
נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים - אם נזיר טהור הוא. דעולה ראשונה היתה חובה ועתה הוא מקריב חטאת ושלמים:
אבל הודו חכמים לבן זומא - ולא חששו על שמקריב קרבנותיו לחצאים. והלכה כבן זומא:
פירוש תוספות יום טוב
שאמר להם אחד. דהא [או] הודע אליו חטאתו כתיב (או הודע אליו) מ"מ. רש"י. וברייתא היא רפ"ג דכריתות. ומ"ש הר"ב דאם מכחישין כו'. ועיין ספ"ה דמס' טהרות. ומ"ש הר"ב ומתני' איירי כו'. שאם היה העד אצלם במקומם. להרמב"ם באותו חצר או בית ולהראב"ד באותו מעמד פ"ט מה' נזירות. ומ"ש דה"ל כספק טומאה בר"ה דספק טומאה בר"ה [כו'] לא מהכא ילפינן אלא כמ"ש הר"ב במשנה י"א פ"ד דטהרות. ולהכי כתב כספק כו'. ועיין מ"ש במשנה ד' פ"ח דעדיות:
ומגלחין אם הם נשים או קטנים. דאילו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת ראש מספק. גמ':
ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ואע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא מדאורייתא. אין לטמא שניהן מכח זה. ולייתו שניהם קרבן טומאה. כיון דממ"נ חד מינייהו טהור דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות. הר"ש במשנה ה' פ"ח דתרומות:
וסופרין כו'. ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שנעשה כבר שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך. תוס':
אלא מביא חטאת העוף. כתב הר"ב ואשם אינו מביא כרבנן דאמרי לעיל [כו']. רצה לומר בגמ' פ"ג דף י"ח וילפי להו מדכתיב (במדבר ו') וקדש את ראשו ביום ההוא. ההוא אע"פ שלא הביא אשמו. ע"כ. וכתב רש"י ועולת העוף אי בעי מייתי לה לשם נדבה. ואי בעי לא מייתי לה כלל. כיון דדורון בעלמא הוא. לא מעכבא. והרמב"ם בפ"י כתב שאינו מביאה לפי שאינה מעכבת. וכתב הכ"מ תמיה לי אע"פ שאינה מעכבת למה לא יביאנה. ויתנה עליה:
ועולת בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים. שכיון שהוא ספק טמא. בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. תוספות. והכי תניא בתוספתא דמתני' דלקמן וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מספק. ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה. ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספות פרק בתרא דנדה דף ע':
אמר רבי יהושע נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין. גמ' ולייתי ומה בכך ומשני לא אמר ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים פירש"י שיהיו נושאין ק"ו בעצמן ומה ר"י שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו ולא כלום משיב דבר שאינו משנה ק"ו לשאר כל אדם שאפי' יודע שאין בדבריו ולא כלום ושאר חביריו יהיו מלעיגים עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו וכו':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) אחד. דאו הודע אליו חטאתו כתיב מכל מקום. רש"י:
(ב) (על הברטנורא) להר"מ באותו חצר או בית. ולהר"א באותו מעמד:
(ג) (על הברטנורא) לא מהכא ילפינן אלא כמ"ש הר"ב במשנה י"ז פרק ד' דטהרות (והוא מבואר בתוספ' בחולין דף ט' ע"ב ד"ה הלכתא גמירי לה, ובריש נדה ד"ה והלל. ועיין בחבורינו פתחי נדה פותח שכתבתי בשני אופנים לישב קושיות התוספ' על נכון בעזה"י) ולהכי כתב כספק כו':
(ד) (על המשנה) מגלחין. אם הם נשים או קטנים. דאלו גדולים אין מגלחין. משום דאסורים בהקפת הראש מספק. גמרא:
(ה) (על המשנה) קרבן כו'. ואע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהן מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה, כיון דממ"נ חד מנייהו טהור, דמסוטה ילפינן ולא. לפינן אלא דבר שיכול להיות. הר"ש:
(ו) (על המשנה) קרבן טומאה וקרבן טהרה שנעשו כבר. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) ר"ל בגמרא דף י"ח. וילפי להו התם מקרא. ועולת העוף, אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל, כיון דדורון בעלמא הוא לא מעכב. רש"י:
(ח) (על המשנה) בהמה. כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו. וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מן הספק ושלמים טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באים נדבה. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שני נזירים: וכו' עד סימן ב' ביד פרק ט' דהלכות נזירות סימן י"ד ט"ו ט"ז י"ז. ותוס' דפ"ק דפסחים דף ט"ו ודסוטה פ' כשם שהמים (סוטה דף כ"ח) ודרפ"ק דנדה:
ואיני יודע איזה מכם מגלחין: ס"א משלימין לנזירות ומגלחין וכו' ולשון הרמב"ם ז"ל שם שני נזירים שנטמא אחד מהם ואין ידוע מי הוא כיצד מביאין קרבנותיהן מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה במלאת ימי נזירותם ואומר אחד מהם אם אבי הוא וכו'. וז"ל רש"י ז"ל שני נזירים שקבלו עליהם נזירות ביחד שאמר להם אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא ה"ז נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו דהא הודע אליו חטאתו כתיב או הודע אליו מ"מ. ואיני יודע איזה מכם משלימין נזירותן ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות ואומר אחד מהם אם אני הוא וכו' ועדיין אינם מותרין לשתות ביין לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה ותגחלתו שגלח עכשיו היא תגלחת טומאה ואין בכך כלום דנזיר טמא יכול לעשות תגלחת טומאה וקרבן טומאה אפילו לאחר כמה ימים אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בלבד מן השותפות ואומר אחד מהם אם אני הוא הטמא קרבן טומאה דאתמול היה שלי וקרבן טהרה שלך וזה של עכשיו קרבן טהרה וכו' ומעכשיו מותרין לשתות יין עכ"ל רש"י ז"ל. ובגמ' מוקי לה באומר העד ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם וכו' כדפי' כבר רע"ב ז"ל ואמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני ואיני יודע ולא קתני שכחתי דואיני יודע משמע שלא נודע לו מעולם משום דלא היה אצלם. ובגמ' פריך ואמאי מגלחין ודילמא לאו טמאים נינהו והא קא עברי על לאו דהקפה דתגלחת אינה לצורך ויש בה משום לא תקיפו ומוקי שמואל למתני' כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים דלא מחייבי אהקפה ואיכא מאן דמתני להאי אוקמתא דשמואל אסיפא דקתני נזיר שהיה טמא בספק ומגלח ד' תגלחות והא קא עבר בתרתי תגלחות הראשונות משום לאו דלא תשחית את פאת זקנך דבספק תגלחת מצורע מגלח זקנו בתער ומשני אמר שמואל באשה וקטן:
[פירוש החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. הגה"ה והחכ' הר"ר יהוסף ז"ל הגי' ואיני יודע איזה מכם מביאין וכו'. וזה הפירוש שפירש בפרק זה שני נזירים וכו' פי' שנים שנזרו כאחת סתם נזירות שהוא שלשים יום ונטמא אחד מהם בודאי אבל אין ידוע איזה מהם הוא הטמא אסורין לגלח תגלחת ספק תגלחת הטומאה מיד אחר הטומאה אלא אחרי תשלום ימי נזירותם כי אע"פ שנזיר טמא מותר לגלח מיד אחרי טומאתו מ"מ אלה שאין אחד מהם ברור שהוא טמא אסורין לגלח עד אחרי תשלום ימי נזירותם כדין נזיר טהור ואם נטמאין בסוף ימי נזירותם כאחד ביום כ"ט או כ"ח מונין הימים שיש להם למנות עד תשלום נזירותם ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. שהרי אחד מהם טהור ודאי והרי מגלח בזמנו כדין נזיר טהור ואחד מהם טמא ודאי וכן אם נטמאו בתחלת נזירות שלהם סופרים עד תשלום ימי נזירותם ומגלחין אז אחרי תשלום ימי נזירותם כיון שכל אחד מהם ספק נזיר טהור ונזיר טהור אסור לגלח בתוך ימי נזירותו ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אחד מהם אם אני הוא הטמא וכו' זהו תגלחת הטומאה שלי וזהו קרבן על טומאתי ואם אני הוא הטהור זהו קרבן נזירות שלי וזהו תגחלתי שאיני מגלח עליו ואחר זה צריכין לספור ל' יום אחרים בנזירות וצריכין לגלח אחר תשלום הימים ההם ולהביא קרבן טהרה לבד בעבור האחד שהיה טמא וקרבן טומאה אינו צריך להביא כי כבר הביאו בתגלחת הראשונה והנה על זה הדרך לא הביאו אלא קרבנות נזירות שלהם וקרבן טומאה אחד ולא הפסידו כלום אבל אילו היה כל אחד מגלח בפני עצמו היה כל אחד צריך להביא שני פעמים קרבנות הטהרה וקרבן טומאה פעם אחד כי היה אסור לגלח תגלחת הראשונה אם לא היה מביא קרבן טהרה תחלה כי שמא טהור הוא והטהור אסור לגלח עד שיביא קרבן טהרתו תחלה וגם בתגלחת השניה היה צריך להביא קרבן טהרה כי שמא טמא היה בגלוח הראשון וקרבנות הטהרה שהביא בתגלחת הראשונה היו קודם לנזירותו ולא עלו לו ולפי זה היה מפסיד הרבה על כן אמרו שיעשו בדרך הנזכר במשנה ולא יפסידו כלום. והנה אם מת אחד מהם שא"א לו לעשות כן מה יעשה שלא יפסיד יחפש אחרי אחד שרוצה לידור בנזיר ויבקש ממנו שידור כנגדו וכיצד ידור כנגדו אותו שהוא ספק יאמר אם אני הוא הטמא וא"כ איני יכול להביא עתה קרבן טהרתי בגלוח ראשון אלא קרבן טומאה שנביא בגלות ראשון שמגלח הנזיר הספק טמא וא"כ צריך אתה להתחיל נזירותך מעכשיו כדי שיהא קרבן הטהרה שלך ועל כן אינו יכול לגלח אלא אחרי תשלום ספירת הימים של הנזיר השני שאז יגלחו שניהם יחד ויוכל לומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואח"כ מונין שניהם עוד שלשים יום אחר גילוח ראשון שהוא גילוח הטומאה של הנזיר הראשון ומגלחין שניהם תגלחת שניה והוא גילוח הטהרה של הנזיר הטמא ומביא קרבן טהרה ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר ל' יום פי' כי כיון שאני טהור הרי אני צריך להביא קרבן טהרה שאגלח עליו וא"כ הרי הקרבן טהרה יהא שלי ואם גם אתה תספור נזירות שלך מעתה א"כ יהא אסור לך לגלח תגלחת הראשונה בלא קרבן טהרתך והיינו צריכין להביא שני קרבנות הטהרה יחד אחד לי ואחד לך ובגילוח השני הייתי צריך להביא קרבן טהרה אחר א"כ מה הועלתי על כן צריך שאם אני הוא הטהור שלא יתחיל נזירות שלך אלא אחרי תגלחת הראשונה ותגלחת השניה תהא תגלחת נזירות שלך ואותו קרבן יהא שלך:
א"ל בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו: פי' שיהא נזיר שתים ולא תעלה לו אלא אחת שהרי אם טמא היה אותו הספק הרי השלושים יום רצופים ספירת הראשונה הם ימי נזירות של זה שנזר כנגדו דתגלחת ההיא היא תגלחת הטהרה שלו ושלשים יום ספירת השניה הם לבטלה שמצער את עצמו בחנם ואם טהור היה אותו הספק הוא להפך שהספירה הראשונה היא לבטלה ועל כן לא ימצא מי שיעשה זה אלא מביא חטאת העוף שהוא קרבן טהרה ועולת בהמה שהוא אחד מקרבנות הטהרה ודי לו באחד מהם כי מותר לגלח אע"פ שאינו מקריב אלא קרבן אחד ויביא שאר קרבנותיו אח"כ ואומר אם טמא הייתי וכו' והנה על זה הדרך אינו מפסיד אלא עולה אחת. והנה כלל הדברים הוא כי נזיר שהוא ודאי טמא מותר לגלח מיד תגלחת הטומאה אע"פ שלא ספר שלשים יום וגם אינו צריך להביא קרבן טהרה אבל צריך להביא קרבן טומאה ולגלח קודם שימנה ימי נזירותו ואח"כ ימנה ימי נזירותו בתחלה ויביא קרבן שהרי (הוא) בסוף ימי אותה הספירה. ונזיר שהוא ודאי טהור אסור לגלח עד תשלום ימי נזירותו ואפי' אחרי שישלמו אסור לגלח עד שיביא קרבן טהרתו תחלה ובן זומא אמר שדי בקרבן אחד וכל זמן שאינו מביא קרבן טהרתו אשור לגלח ואסור לשתות ביין ועל כן נזיר שהוא ספק טמא וספק טהור נותנין עליו חומרי טהור וחומרי טמא אסור לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו ועד שיביא קרבן טהרה כדין טהור ואסור לשתות ביין ולגלח אחרי תגלחת הראשונה עד תשלום ימי ספירה שניה שיביא קרבן טהרה אז כדין נזיר טמא ע"כ:
נזיר שהיה טמא בספק וכו': פי' נזיר שאירע בו ספק טומאה ובלעדי הספק טומאה יש לו ספק אחר דהיינו ספק מצורע מוחלט כגון שהיו שני מצורעים שם ואמר הכהן לאחד מהם שהוא מוחלט ואין אנו יודעין למי אמר ונתרפא זה שהוא נזיר ספק טמא והרי ספק הוא אם היה מוחלט תחלה ודין המוחלט הוא שאסור לאכול בקדשים עד שגלח ב' תגלחות דהיינו תכף שנתרפא פעם אחד ואחר ז' ימי ספירה פעם שנית וכל זמן שלא גלח ב' תגלחיות הוא טמא ואסור לאכול בקדשים והנה זו שהוא ספק שמא הוא נזיר טהור ואינו לא מוחלט ולא טמא אסור לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו דהיינו ל' יום כדין נזיר טהור והנה כשנשלמו ימי נזירותו פעם אחד הוא מותר לגלח ממה נפשך אחרי שיביא קרבנותיו ואם זה הנזיר הוא מוחלט הרי גלח תגלחת הראשונה של הנגע והנה עתה כיון שהיא ספק נזיר טמא א"כ אסור לו לגלח אחרי תגלחת הראשונה עד שיספור נזירות שניה כי שמא אינו מצורע אלא טמא וא"כ תגלחת הראשונה היתה תגלחת הטומאה ועכשיו התחילה נזירות הטהרה ואסור לגלח עד סוף ימי הנזירות אבל בסוף ימי הנזירות מותר לגלח ממ"נ אחרי שיביא קרבנותיו והנה עד עתה הוא אסור לאכול בקדשים כיון שהוא ספק מוחלט ומוחלט אינו נטהר אלא אחרי תגלחת השניה וזה לא גלח תגלחת השניה אלא עתה. והנה אם זה הנזיר היה מוחלט ולא נטמא במת א"כ התחילה נזירות הטהרה שלו עתה תכף אחרי תגלחת של הנגע וא"כ אסור לו לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו כדין נזיר טהור ואז הוא מגלח תגלחת שלישית והנה עתה כיון שהוא גם בספק טמא א"כ אפשר שזו התגלחת השלישית היא תגלחת הטומאה וא"כ צריך למנות נזירות של טהרה מעתה ואחרי תשלום נזירות זו אין לו עוד ספק והותר ביין והתנא הזכיר הזמן היותר ארוך ע"כ. וכתב עוד ואוכל בקדשים לאחר ס' יום פי' היינו דוקא כשנטמא בהתחלת ימי נזירותו אז אסור לאכול עד אחר ס' יום אבל אם נטמא בסוף ימי נזירותו כל הימים שעברו עברו ואינו אסור אלא לפי חשבון עד כאן. עוד כתב אבל בזמן שהוא ספק אינה דוחה פירוש ועל כן אסור לגלח בתוך ימי ספירה כיון שהוא ספק עד כאן:]
ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה: ואע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהם מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה כיון דממ"נ חד מינייהו טהור דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות הר"ש ז"ל בפ"ח דתרומות סימן ה':
ואומר: וכו'. לאי דוקא נקט ואומר אלא זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא:
קרבן טומאה: שנעשה כבר שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך וזה קרבן טהרתי:
הרי אתה נזיר מיד: ולאחר שלשים יום מותר אתה לגלח ולשתות יין:
ואם אני הוא הטהור: ואותו חברי שמת היה הטמא ועדיין לא חלה עליך נזירות עד לאחר שלשים כדאמר מתחלה ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום:
הרי קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק: וחטאת העוף שמביא על הספק טומאה אינה נאכלת ואזלא לקבורה ועולת העוף אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל [הגה"ה דעת הרמב"ם ז"ל שם בהלכות נזירות פ' עשירי סימן ח' דלא מייתא לה שכך כתב וז"ל אבל האשם והעולה אינן מעכבין לא בתגלחת טומאה ולא בצרעת וכתוב שם בכסף משנה ומ"ש רבינו שהעולה אינה מעכבת היינו עולת העוף שמביא מצורע עני ונזיר טמא ותמוה לי אע"פ שאינה מעכבת למה לא יביאנה ויתנה עליה ע"כ. ודעת הראב"ד ז"ל שם בהשגות שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה עיין שם]. דכיון דדורן בעלמא היא לא מעכבא ואשם נמי לא איצטריך לאתויי דאשם אינו מעכבו מכפרה כדאמרי רבנן לעיל בברייתא בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ועדיין אסורין לשתות יין ולהטמא למתים אבל חוזרין וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בשותפות ואומר אם אני היא שהייתי טמא וקרבן טומאה היה שלי וקרבן טהרה היה שלך זה של עכשיו קרבן טהרתי ואם הוא הטהור ואותי שמת היה טמא וקרבן טהרה היה שלי וקרבן טומאה היה בספק הרי זה קרבן טהרתך ומכאן ואילך מותרין לשתות יין ולהטמא למתים רש"י ז"ל:
מי שומע לו שידור כנגדו בנזיר: בזה הענין מספק להיות נזיר אלא הוא לבדו מביא לסוף שלשים יום חטאת העוף וה"ה עולת העוף ולא חש לפרשה:
ועולת בהמה: כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מספק ושלמים טעונין תנופה ולחם וגם זרוע בשלה ושלמים כאלו אינם באין נדבה מתוספות שבכאן ושבפ' בתרא דנדה ד' ע':
ואומר: וכו' ואסור לשתות יין דשמא היה טמא וסופר עד שלשים יום ומביא קרבן טהרה וחטאת ועולה ושלמים:
ואם טהור הייתי אומר העולה הראשונה חובה: דלא סגי בלא עולת חובה בגלוח ראשון שצריך לכל הפחות לגלח על אחד מן הדמים וזה שאר קרבני החטאת והעולה והשלמים ועולה זו שבאה עכשיו נדבה תוס' ז"ל. אבל רש"י ז"ל פירש מי שומע לו אלא משלים את נזירותו ויביא בספק חטאת העוף ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא כמו על ספק טומאה ויביא עמה עולת בהמה וישאר קרבנות נזירות טהרה איני מביא עכשיו שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין ולהטמא למתים ע"כ:
נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים: אית דגרסי מחוצין ובגמ' אמר שמואל יודע היה ר' יהושע שאין תשובתו כלום ולא אמר כך אלא כדי לחדד בה את התלמידים שיהו נושאין קל וחומר בעצמן ומה ר' יהושע שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו כלום דמה בכך אם מביא לחצאים עכ"ז השיב דבר שאינו משנה קל וחומר לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו ואפי' יודע שאין בדבריו ממש וששאר חבריו ילעיגו עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו וכן מצינו בגמרת נדה דאחיכו על רב פפא. ורבא אייתי ראיה מקרא דאם נבלת למימר דאפילו כי ההיא מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק. ורב נחמן ב"ר יצחק לא שמיע לו הא דאמרי' לעיל דלא אמרה ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים וקא מותיב לר' יהושע מה יעשה ר' יהושע לבשר וכל שכן לבני מעים שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום כך פי' רש"י ז"ל. ותוס' ז"ל פירשו יפה דהכי פריך מה יעשה ר' יהושע לבני מעים שלא יסריחו דכיון שיבקש אחד שידור כנגדו בנזיר א"כ לסוף שלשים יום כשמגלחין שניהם צריכין שניהם להניף החלב ותגלחת שניהם היא לפני תנופה א"כ יסריח החלב במה שיאחרו להקטיר אותו עד שתי תגלחות דנהי דכי לא מת אחד כך הוא לכולי עלמא שמביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה הא ודאי התם מפני שאי אפשר לתקנו בענין אחר אבל הכא בסיפא דמת אחד דאפשר לתקנו בתקנת בן זומא בלא נזירות אחרת לא ה"ל לר' יהושע למימר שידור אחר כנגדו בנזיר עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ואיני יודע איזה מכם: והן שותקין, דאילו הכחישוהו, ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, [כקידושין דס"ה ב']. ומיירי שעמדו שניהן ברה"י והעד רואה אותן מבחוץ דאלו עמד העד גם כן אצלם באותו חצר, כל שלשה שהם אפילו ברה"י מחשבו כר"ה לענין טומאה, והו"ל ספק טומאה, בר"ה דספיקו טהור, בין שהיה הספק רק בא' מהן אם נטמא, והב' האחרים ידעינן שוודאי טהורין הם, או שהיה הספק בכל א' מהג', או שלא היה הספק בנוגע רק במגיע כגון ספק צפרדע ספק שרץ שנגע באדם א' בר"ה טהור:
מגלחין: בסוף ימי נזירותן. מיהו דוקא נשים או קטנים, אבל אנשים הרי אסורים בהקפת הראש מספק. דהרי גלוח הראשון שהוא גלוח טומאה, צריך שיהיה קודם הבאת קרבנותיו [כלעיל פ"ו מ"ו], וגלוח זה אינו מועיל לו לגלוח טהרה שצריך שיהיה אחר הקרבת הקרבן [כשם מ"ז], נמצא שאם טהור היה, עבר אז על בל תקיף. דבשלמא גלוח ב' מגלח ממ"נ, אי גלוח קמא גלוח טומאה היה, א"כ מגלח השתא גלוח טהרה, ואי לא טמא היה, א"כ מדגלח גלוח קמא קודם הבאת קרבנו, לא עלה לו וצריך לגלח אח"כ [כ(רמב"ם פ"ח מהל' נזירות הי"א)], ואפילו לאחר כמה ימים [כ(רמב"ם פ"ח מהל' נזירות ה"ו)]. אבל על גלוח קמא ק' שפיר, דעביר על בל תקיף. אע"כ דמתניתין מיירי באשה וקטן:
ומביאין קרבן טומאה: ב' עופות וכבש:
וקרבן טהרה: ג' בהמות [כפ"ו מ"ו ומ"ז], ואף על גב דס' טומאת רה"י, מדאורייתא טמא, היינו באפשר, אבל הכא ממ"נ א' טהור:
וסופרין שלשים יום: והוא הדין בנזירות מרובה חוזר ומונה זמן שקצב:
הרי אתה נזיר מיד: כדי שיהיה שלך הקרבן טהרה שאביא בסוף ל' יום:
ומביאין קרבן טומאה: חטאת עוף שעל הספק ואינה נאכלת:
קרבן טומאה: שהבאתי משכבר:
אלא: אחר תשלום ימי נזירותו:
מביא חטאת העוף: לספק טומאת נזירות. דאשם אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה, ואפ"ה בדיעבד יצא בחטאת עוף:
ועולת בהמה: כדי לגלח על א' מהבהמות לגילוח נזירות טהרה, וחטאת אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה. משא"כ עולה בא בנדבה ג"כ. מיהו שלמים אף דג"כ בא בנדבה אפ"ה אינו יכול להביאו, דשלמי נזיר צריכים זרוע בשילה ולחם, והרי כה"ג לא מייתי בשלמי נדבה:
נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים: ואעפ"כ אין בכך כלום:
אמר המפרש, כדי להבין משנה ב' יפה, ראוי לנו לחזור לעצמינו דיני נזיר טמא וטהור, ודיני מצורע. וכך הוא דינם. נזיר שנטמא במת, מונה ז"י ומזה בהן בג' וז' וטובל ביום הז' ומגלח, ולמחרתו מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש אחד לאשם. ואח"כ חוזר ומונה נזירות שקבל, ומביא בסופן כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים, וחוזר ומגלח ומותר ביין. ודין מצורע כשנתרפא מביא ב' צפרים, ונשחטין בחוץ מדאינן קרבן, ועושה בהן ככתוב, ואח"כ מגלח וטובל, וסופר ז"י או יותר, וחוזר ומגלח וטובל. ולמחרתו מביא כבש לאשם, וכבשה לחטאת, וכבש לעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש