מלאכת שלמה על נזיר ח

<< · מלאכת שלמה · על נזיר · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

שני נזירים:    וכו' עד סימן ב' ביד פרק ט' דהלכות נזירות סימן י"ד ט"ו ט"ז י"ז. ותוס' דפ"ק דפסחים דף ט"ו ודסוטה פ' כשם שהמים (סוטה דף כ"ח) ודרפ"ק דנדה:

ואיני יודע איזה מכם מגלחין:    ס"א משלימין לנזירות ומגלחין וכו' ולשון הרמב"ם ז"ל שם שני נזירים שנטמא אחד מהם ואין ידוע מי הוא כיצד מביאין קרבנותיהן מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה במלאת ימי נזירותם ואומר אחד מהם אם אבי הוא וכו'. וז"ל רש"י ז"ל שני נזירים שקבלו עליהם נזירות ביחד שאמר להם אחד ראיתי את אחד מכם שנטמא ה"ז נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו דהא הודע אליו חטאתו כתיב או הודע אליו מ"מ. ואיני יודע איזה מכם משלימין נזירותן ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות ואומר אחד מהם אם אני הוא וכו' ועדיין אינם מותרין לשתות ביין לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה ותגחלתו שגלח עכשיו היא תגלחת טומאה ואין בכך כלום דנזיר טמא יכול לעשות תגלחת טומאה וקרבן טומאה אפילו לאחר כמה ימים אלא חוזרין וסופרין עוד שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בלבד מן השותפות ואומר אחד מהם אם אני הוא הטמא קרבן טומאה דאתמול היה שלי וקרבן טהרה שלך וזה של עכשיו קרבן טהרה וכו' ומעכשיו מותרין לשתות יין עכ"ל רש"י ז"ל. ובגמ' מוקי לה באומר העד ראיתי שנזרקה טומאה ביניכם וכו' כדפי' כבר רע"ב ז"ל ואמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני ואיני יודע ולא קתני שכחתי דואיני יודע משמע שלא נודע לו מעולם משום דלא היה אצלם. ובגמ' פריך ואמאי מגלחין ודילמא לאו טמאים נינהו והא קא עברי על לאו דהקפה דתגלחת אינה לצורך ויש בה משום לא תקיפו ומוקי שמואל למתני' כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים דלא מחייבי אהקפה ואיכא מאן דמתני להאי אוקמתא דשמואל אסיפא דקתני נזיר שהיה טמא בספק ומגלח ד' תגלחות והא קא עבר בתרתי תגלחות הראשונות משום לאו דלא תשחית את פאת זקנך דבספק תגלחת מצורע מגלח זקנו בתער ומשני אמר שמואל באשה וקטן:

[פירוש החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. הגה"ה והחכ' הר"ר יהוסף ז"ל הגי' ואיני יודע איזה מכם מביאין וכו'. וזה הפירוש שפירש בפרק זה שני נזירים וכו' פי' שנים שנזרו כאחת סתם נזירות שהוא שלשים יום ונטמא אחד מהם בודאי אבל אין ידוע איזה מהם הוא הטמא אסורין לגלח תגלחת ספק תגלחת הטומאה מיד אחר הטומאה אלא אחרי תשלום ימי נזירותם כי אע"פ שנזיר טמא מותר לגלח מיד אחרי טומאתו מ"מ אלה שאין אחד מהם ברור שהוא טמא אסורין לגלח עד אחרי תשלום ימי נזירותם כדין נזיר טהור ואם נטמאין בסוף ימי נזירותם כאחד ביום כ"ט או כ"ח מונין הימים שיש להם למנות עד תשלום נזירותם ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. שהרי אחד מהם טהור ודאי והרי מגלח בזמנו כדין נזיר טהור ואחד מהם טמא ודאי וכן אם נטמאו בתחלת נזירות שלהם סופרים עד תשלום ימי נזירותם ומגלחין אז אחרי תשלום ימי נזירותם כיון שכל אחד מהם ספק נזיר טהור ונזיר טהור אסור לגלח בתוך ימי נזירותו ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אחד מהם אם אני הוא הטמא וכו' זהו תגלחת הטומאה שלי וזהו קרבן על טומאתי ואם אני הוא הטהור זהו קרבן נזירות שלי וזהו תגחלתי שאיני מגלח עליו ואחר זה צריכין לספור ל' יום אחרים בנזירות וצריכין לגלח אחר תשלום הימים ההם ולהביא קרבן טהרה לבד בעבור האחד שהיה טמא וקרבן טומאה אינו צריך להביא כי כבר הביאו בתגלחת הראשונה והנה על זה הדרך לא הביאו אלא קרבנות נזירות שלהם וקרבן טומאה אחד ולא הפסידו כלום אבל אילו היה כל אחד מגלח בפני עצמו היה כל אחד צריך להביא שני פעמים קרבנות הטהרה וקרבן טומאה פעם אחד כי היה אסור לגלח תגלחת הראשונה אם לא היה מביא קרבן טהרה תחלה כי שמא טהור הוא והטהור אסור לגלח עד שיביא קרבן טהרתו תחלה וגם בתגלחת השניה היה צריך להביא קרבן טהרה כי שמא טמא היה בגלוח הראשון וקרבנות הטהרה שהביא בתגלחת הראשונה היו קודם לנזירותו ולא עלו לו ולפי זה היה מפסיד הרבה על כן אמרו שיעשו בדרך הנזכר במשנה ולא יפסידו כלום. והנה אם מת אחד מהם שא"א לו לעשות כן מה יעשה שלא יפסיד יחפש אחרי אחד שרוצה לידור בנזיר ויבקש ממנו שידור כנגדו וכיצד ידור כנגדו אותו שהוא ספק יאמר אם אני הוא הטמא וא"כ איני יכול להביא עתה קרבן טהרתי בגלוח ראשון אלא קרבן טומאה שנביא בגלות ראשון שמגלח הנזיר הספק טמא וא"כ צריך אתה להתחיל נזירותך מעכשיו כדי שיהא קרבן הטהרה שלך ועל כן אינו יכול לגלח אלא אחרי תשלום ספירת הימים של הנזיר השני שאז יגלחו שניהם יחד ויוכל לומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואח"כ מונין שניהם עוד שלשים יום אחר גילוח ראשון שהוא גילוח הטומאה של הנזיר הראשון ומגלחין שניהם תגלחת שניה והוא גילוח הטהרה של הנזיר הטמא ומביא קרבן טהרה ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר אחר ל' יום פי' כי כיון שאני טהור הרי אני צריך להביא קרבן טהרה שאגלח עליו וא"כ הרי הקרבן טהרה יהא שלי ואם גם אתה תספור נזירות שלך מעתה א"כ יהא אסור לך לגלח תגלחת הראשונה בלא קרבן טהרתך והיינו צריכין להביא שני קרבנות הטהרה יחד אחד לי ואחד לך ובגילוח השני הייתי צריך להביא קרבן טהרה אחר א"כ מה הועלתי על כן צריך שאם אני הוא הטהור שלא יתחיל נזירות שלך אלא אחרי תגלחת הראשונה ותגלחת השניה תהא תגלחת נזירות שלך ואותו קרבן יהא שלך:

א"ל בן זומא ומי שומע לו שידור כנגדו:    פי' שיהא נזיר שתים ולא תעלה לו אלא אחת שהרי אם טמא היה אותו הספק הרי השלושים יום רצופים ספירת הראשונה הם ימי נזירות של זה שנזר כנגדו דתגלחת ההיא היא תגלחת הטהרה שלו ושלשים יום ספירת השניה הם לבטלה שמצער את עצמו בחנם ואם טהור היה אותו הספק הוא להפך שהספירה הראשונה היא לבטלה ועל כן לא ימצא מי שיעשה זה אלא מביא חטאת העוף שהוא קרבן טהרה ועולת בהמה שהוא אחד מקרבנות הטהרה ודי לו באחד מהם כי מותר לגלח אע"פ שאינו מקריב אלא קרבן אחד ויביא שאר קרבנותיו אח"כ ואומר אם טמא הייתי וכו' והנה על זה הדרך אינו מפסיד אלא עולה אחת. והנה כלל הדברים הוא כי נזיר שהוא ודאי טמא מותר לגלח מיד תגלחת הטומאה אע"פ שלא ספר שלשים יום וגם אינו צריך להביא קרבן טהרה אבל צריך להביא קרבן טומאה ולגלח קודם שימנה ימי נזירותו ואח"כ ימנה ימי נזירותו בתחלה ויביא קרבן שהרי (הוא) בסוף ימי אותה הספירה. ונזיר שהוא ודאי טהור אסור לגלח עד תשלום ימי נזירותו ואפי' אחרי שישלמו אסור לגלח עד שיביא קרבן טהרתו תחלה ובן זומא אמר שדי בקרבן אחד וכל זמן שאינו מביא קרבן טהרתו אשור לגלח ואסור לשתות ביין ועל כן נזיר שהוא ספק טמא וספק טהור נותנין עליו חומרי טהור וחומרי טמא אסור לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו ועד שיביא קרבן טהרה כדין טהור ואסור לשתות ביין ולגלח אחרי תגלחת הראשונה עד תשלום ימי ספירה שניה שיביא קרבן טהרה אז כדין נזיר טמא ע"כ:

נזיר שהיה טמא בספק וכו':    פי' נזיר שאירע בו ספק טומאה ובלעדי הספק טומאה יש לו ספק אחר דהיינו ספק מצורע מוחלט כגון שהיו שני מצורעים שם ואמר הכהן לאחד מהם שהוא מוחלט ואין אנו יודעין למי אמר ונתרפא זה שהוא נזיר ספק טמא והרי ספק הוא אם היה מוחלט תחלה ודין המוחלט הוא שאסור לאכול בקדשים עד שגלח ב' תגלחות דהיינו תכף שנתרפא פעם אחד ואחר ז' ימי ספירה פעם שנית וכל זמן שלא גלח ב' תגלחיות הוא טמא ואסור לאכול בקדשים והנה זו שהוא ספק שמא הוא נזיר טהור ואינו לא מוחלט ולא טמא אסור לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו דהיינו ל' יום כדין נזיר טהור והנה כשנשלמו ימי נזירותו פעם אחד הוא מותר לגלח ממה נפשך אחרי שיביא קרבנותיו ואם זה הנזיר הוא מוחלט הרי גלח תגלחת הראשונה של הנגע והנה עתה כיון שהיא ספק נזיר טמא א"כ אסור לו לגלח אחרי תגלחת הראשונה עד שיספור נזירות שניה כי שמא אינו מצורע אלא טמא וא"כ תגלחת הראשונה היתה תגלחת הטומאה ועכשיו התחילה נזירות הטהרה ואסור לגלח עד סוף ימי הנזירות אבל בסוף ימי הנזירות מותר לגלח ממ"נ אחרי שיביא קרבנותיו והנה עד עתה הוא אסור לאכול בקדשים כיון שהוא ספק מוחלט ומוחלט אינו נטהר אלא אחרי תגלחת השניה וזה לא גלח תגלחת השניה אלא עתה. והנה אם זה הנזיר היה מוחלט ולא נטמא במת א"כ התחילה נזירות הטהרה שלו עתה תכף אחרי תגלחת של הנגע וא"כ אסור לו לגלח עד שיושלמו ימי נזירותו כדין נזיר טהור ואז הוא מגלח תגלחת שלישית והנה עתה כיון שהוא גם בספק טמא א"כ אפשר שזו התגלחת השלישית היא תגלחת הטומאה וא"כ צריך למנות נזירות של טהרה מעתה ואחרי תשלום נזירות זו אין לו עוד ספק והותר ביין והתנא הזכיר הזמן היותר ארוך ע"כ. וכתב עוד ואוכל בקדשים לאחר ס' יום פי' היינו דוקא כשנטמא בהתחלת ימי נזירותו אז אסור לאכול עד אחר ס' יום אבל אם נטמא בסוף ימי נזירותו כל הימים שעברו עברו ואינו אסור אלא לפי חשבון עד כאן. עוד כתב אבל בזמן שהוא ספק אינה דוחה פירוש ועל כן אסור לגלח בתוך ימי ספירה כיון שהוא ספק עד כאן:]

ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה:    ואע"ג דספק טומאה ברה"י ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שניהם מכח זה ולייתו שניהם קרבן טומאה כיון דממ"נ חד מינייהו טהור דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות הר"ש ז"ל בפ"ח דתרומות סימן ה':

ואומר:    וכו'. לאי דוקא נקט ואומר אלא זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא:

קרבן טומאה:    שנעשה כבר שלי וקרבן טהרה שנעשה כבר שלך וזה קרבן טהרתי:

הרי אתה נזיר מיד:    ולאחר שלשים יום מותר אתה לגלח ולשתות יין:

ואם אני הוא הטהור:    ואותו חברי שמת היה הטמא ועדיין לא חלה עליך נזירות עד לאחר שלשים כדאמר מתחלה ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום:

הרי קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק:    וחטאת העוף שמביא על הספק טומאה אינה נאכלת ואזלא לקבורה ועולת העוף אי בעי מייתי לה לשם נדבה ואי בעי לא מייתי לה כלל [הגה"ה דעת הרמב"ם ז"ל שם בהלכות נזירות פ' עשירי סימן ח' דלא מייתא לה שכך כתב וז"ל אבל האשם והעולה אינן מעכבין לא בתגלחת טומאה ולא בצרעת וכתוב שם בכסף משנה ומ"ש רבינו שהעולה אינה מעכבת היינו עולת העוף שמביא מצורע עני ונזיר טמא ותמוה לי אע"פ שאינה מעכבת למה לא יביאנה ויתנה עליה ע"כ. ודעת הראב"ד ז"ל שם בהשגות שהאשם לדברי הכל מעכב מלמנות נזירות של טהרה עיין שם]. דכיון דדורן בעלמא היא לא מעכבא ואשם נמי לא איצטריך לאתויי דאשם אינו מעכבו מכפרה כדאמרי רבנן לעיל בברייתא בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה ועדיין אסורין לשתות יין ולהטמא למתים אבל חוזרין וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה בשותפות ואומר אם אני היא שהייתי טמא וקרבן טומאה היה שלי וקרבן טהרה היה שלך זה של עכשיו קרבן טהרתי ואם הוא הטהור ואותי שמת היה טמא וקרבן טהרה היה שלי וקרבן טומאה היה בספק הרי זה קרבן טהרתך ומכאן ואילך מותרין לשתות יין ולהטמא למתים רש"י ז"ל:

מי שומע לו שידור כנגדו בנזיר:    בזה הענין מספק להיות נזיר אלא הוא לבדו מביא לסוף שלשים יום חטאת העוף וה"ה עולת העוף ולא חש לפרשה:

ועולת בהמה:    כדי לגלח על אחד מן הדמים שכיון שהוא ספק טמא בסוף שלשים אינו רשאי לגלח בלא הבאת קרבנותיו וחטאת אינו יכול להביא שאין חטאת בהמה באה מספק ושלמים טעונין תנופה ולחם וגם זרוע בשלה ושלמים כאלו אינם באין נדבה מתוספות שבכאן ושבפ' בתרא דנדה ד' ע':

ואומר:    וכו' ואסור לשתות יין דשמא היה טמא וסופר עד שלשים יום ומביא קרבן טהרה וחטאת ועולה ושלמים:

ואם טהור הייתי אומר העולה הראשונה חובה:    דלא סגי בלא עולת חובה בגלוח ראשון שצריך לכל הפחות לגלח על אחד מן הדמים וזה שאר קרבני החטאת והעולה והשלמים ועולה זו שבאה עכשיו נדבה תוס' ז"ל. אבל רש"י ז"ל פירש מי שומע לו אלא משלים את נזירותו ויביא בספק חטאת העוף ולאשם ולעולת העוף לא חיישינן כמו שאמרנו אלא חטאת העוף שהיא באה על הספק יביא כמו על ספק טומאה ויביא עמה עולת בהמה וישאר קרבנות נזירות טהרה איני מביא עכשיו שהרי עדיין אינו יכול לשתות ביין ולהטמא למתים ע"כ:

נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים:    אית דגרסי מחוצין ובגמ' אמר שמואל יודע היה ר' יהושע שאין תשובתו כלום ולא אמר כך אלא כדי לחדד בה את התלמידים שיהו נושאין קל וחומר בעצמן ומה ר' יהושע שיודע הוא בעצמו שאין בדבריו כלום דמה בכך אם מביא לחצאים עכ"ז השיב דבר שאינו משנה קל וחומר לשאר כל אדם שיכול להשיב על דברי רבו ואפי' יודע שאין בדבריו ממש וששאר חבריו ילעיגו עליו לא ימנע מלשאול כל צרכו וכן מצינו בגמרת נדה דאחיכו על רב פפא. ורבא אייתי ראיה מקרא דאם נבלת למימר דאפילו כי ההיא מילתא נימא איניש קמיה רביה ולא לישתוק. ורב נחמן ב"ר יצחק לא שמיע לו הא דאמרי' לעיל דלא אמרה ר' יהושע אלא לחדד בה את התלמידים וקא מותיב לר' יהושע מה יעשה ר' יהושע לבשר וכל שכן לבני מעים שלא יסריחו עד שיביא שאר קרבנותיו בתגלחת שניה אלא ודאי מביא לחצאין ואין בכך כלום כך פי' רש"י ז"ל. ותוס' ז"ל פירשו יפה דהכי פריך מה יעשה ר' יהושע לבני מעים שלא יסריחו דכיון שיבקש אחד שידור כנגדו בנזיר א"כ לסוף שלשים יום כשמגלחין שניהם צריכין שניהם להניף החלב ותגלחת שניהם היא לפני תנופה א"כ יסריח החלב במה שיאחרו להקטיר אותו עד שתי תגלחות דנהי דכי לא מת אחד כך הוא לכולי עלמא שמביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה הא ודאי התם מפני שאי אפשר לתקנו בענין אחר אבל הכא בסיפא דמת אחד דאפשר לתקנו בתקנת בן זומא בלא נזירות אחרת לא ה"ל לר' יהושע למימר שידור אחר כנגדו בנזיר עכ"ל ז"ל:

משנה ב

נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק:    כגון שספק לנו אם מה שפרח בו צרעת ממש הוא או אם בוהק הוא והשתא מיהא נתרפא לגמרי ובגמרא תנא בד"א בנזירות מועטת אבל בנזירות בת שנה אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ד' שנים ותנו נמי עלה ומגלח ד' תגלחיות בנזירות מועטת משלשים יום לשלשים יום ובנזירות מרובה משנה לשנה תגלחת ראשונה מביא שתי צפורים שחוטה ומשולחת וחטאת העוף ועולת בהמה. שניה מביא חטאת העוף ועולת בהמה ופירשו רש"י ותוס' ז"ל ומביא חטאת העוף דאילו חטאת בהמה אינה באה על הספק אך יפקיר נכסיו ויביא חטאת העוף כדין מצורע עני ואשם נמי יביא לר' שמעון דאמר בברייתא בפ' התערובות ובפ' בתרא דמנחות ובפ' בתרא דנדה דף ע' אשם נמי מצי לאתנויי בשלמי נדבה ולרבנן דר"ש אית להו דאשם אינו מעכבו מלאכול בקדשים. שלישית מביא חטאת העוף ועולת בהמה. רביעית מביא קרבן טהרה חטאת בהמה ועולה ושלמים ומתנה. וכבר כתבתי בריש פירקין דהני ד' תגלחות דוקא אם הנזיר אשה או קטן אבל האיש אינו מגלח מספק לא תגלחת טומאה ולא תגלחת צרעת שמא טהור הוא ונמצא מקיף פאת ראשו שלא במקום מצוה ואינו מגלח אלא תגלחת טהרה בלבד שאין ד' תגלחות הללו לערב אלא למצוה. בפי' רע"ב ז"ל כיצד נזר שלשים וביום ראשון אירע לו ספק וכו'. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי וביום האחרון אירע לו ספק. וביד פ' עשירי דהלכות נזירות. ואיתה למתני' פ' כ"ג ונזיר דף נ"ה:

שתגלחת הנגע דוחה:    פי' דוחה איסור תגלחת נזיר דכתיב תער לא יעבור על ראשו בזמן שהנגע ודאי שאם היה טמא ודאי ומוחלט ודאי היה צריך לגלח לאלתר תגלחת צרעת ובסוף ז' ימים דתגלחת שניה דימי ספירו מביא קרבן צרעת ואוכל בקדשים ואח"כ למנות ז' דתגלחת נזירות טומאה ואח"כ למנות שלשים דנזירות טהרה ונמצא אוכל בקדשים לאחר ז' ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה ימים: