משנה נזיר ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ז · משנה ב | >>
על אלו ד הטומאות הנזיר מגלח:
- על המת,
- ועל כזית מן המת,
- ועל כזית נצלו,
- ועל מלא תרוד רקב,
- על השדרה,
- ועל הגולגולת,
- ועל אבר מן המת ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי,
- ועל חצי קב עצמות,
- ועל חצי לוג דם,
על מגען ח ועל משאן ועל אוהלן,
- ועל עצם כשעורה,
על מגעו ועל משאו.
על אלו ט הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין, ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא י את קרבנותיו.
עַל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ:
- עַל הַמֵּת,
- וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת,
- וְעַל כְּזַיִת נֶצֶל,
- וְעַל מְלֹא תַּרְוַד רָקָב,
- עַל הַשִּׁדְרָה, וְעַל הַגֻּלְגֹּלֶת,
- וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי,
- וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת,
- וְעַל חֲצִי לֹג דָּם,
- עַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אָהֳלָן;
- וְעַל עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה,
- עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ.
- עַל אֵלּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ,
- וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי,
- וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין,
- וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת,
- אֶלָּא עַד שֶׁיִּטְהַר וּמֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו:
על אלו הטומאות - הנזיר מגלח,
- על המת, ועל כזית מן המת,
- ועל כזית נצל, ועל מלוא תורבד רקב,
- ועל השדרה, ועל הגולגולת,
- ועל אבר מן המת, ועל אבר מן החי - שיש עליהן בשר כראוי,
- ועל חצי קב עצמות, ועל חצי לוג דם,
- על מגען, ועל משאן, ועל אוהלן,
- על עצם כשעורה - על מגעו, ועל משאו.
- על אלו -
- הנזיר מגלח,
- ומזה בשלישי, ובשביעי,
- וסותר את הקודמים,
- ואינו מתחיל למנות - עד שיטהר, ויביא קרבנו.
מה שאמר על המת - אינו רוצה לומר כל גוף המת לפי שזה מבואר, ואמנם רוצה לומר עצמותיו במניין או בבניין ואף על פי שאין בהם רובע עצמות. ואמנם יטמא הנזיר באהלות וחייב עליהם תגלחת, כשהעצמות יש בהם רוב בניינו של מת או רוב מניינו, אף על פי שאין בהם רובע הקב הרי הן מטמאין באוהל, כמו שנבאר בפרק שני ממסכת אהלות.
ואם אין בעצמות לא רוב מניין ולא רוב בניין והיה בהן חצי קב, אז יגלח הנזיר על אוהלו.
ונצל - היא הליחה הזבה מן המתים, כשנתעפש הבשר וזב והתחיל לכלות.
ורקב - הוא עפר המת שנשאר ממנו כשנאבדו הליחות כולו.
וזה הרקב שמטמא באוהל אינו אלא במת שנקבר ערום בארון של שיש או של אבן והדומה להם, ויהיה שם המת כולו רוצה לומר שיהיה נקבר שלם שלא נחסר ממנו אבר. ואמרו "מת שחסר אין לו רקב ולא שכונת קברות ולא תבוסה".
ותורבד - כף, יתבאר בפרק (עשירי) [שבעה עשר] ממסכת כלים שהיא כף גדולה, ושיעורה מלא חפניו.
ושדרה - שלשלת, והם חוליות שעל הגב בכללם.
וגולגולת - היא גולגולת הראש.
כל אחד מהם בפני עצמו.
וחצי קב - שני לוגים, וחצי לוג שתי רביעיות, וכבר בארנו (לעיל פרק ו הלכה א) שיעור הרביעית.
וזה העניין כולו בפרק שני ממסכת אהלות, שמטמאין באהלות ובמגע ובמשא. ושם נתבאר עוד שעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל, ובארנו טעמי כל אלו הדברים וראייתם.
ומה שאמר בתחילת זאת ההלכה על אלו נזיר מגלח - למעוטי עצם כשעורה שאינו מטמא באוהל.
ומה שחזר ושנה על אלו נזיר מגלח - למעוטי "סככות ופרעות" שיתבארו אחר כך.
ומה שאמר עד שיטהר - רוצה לומר עד שיעריב שמשו, אחר שיטבול אחר ההזאה שלישי ושביעי:
על המת - אע"פ שאינו שלם ה אלא שיש בו רוב בנין שהם ב' שוקים וירך אחד, או רוב מנין האברים שהם קכ"ה אברים, אפילו אין בהם רובע קב מטמא באהל, ונזיר מגלח עליו. ואם אין במת לא רוב מנין ולא רוב בנין, אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהא בעצמות חצי קב:
ועל כזית נצל - מוהל היוצא מן המת כמין ליחה היוצאת מעיפוש הבשר:
מלא תרוד רקב - מלא כך מעפר רקבון של מת. ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר אלא מגופו של מת, ונקבר המת כולו שלם שלא נחסר ממנו אבר:
תרוד - כף גדולה שמחזקת מלא חפנים ז:
על השדרה - אפילו אין בה בשר כלל:
וכן על עצם הגולגולת - של הראש, אפילו אין בה בשר:
ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי - כל שאילו היה האבר מחובר באדם חי היה יכול להעלות ארוכה ע"י אותו בשר הוא נקרא כראוי. והוא פחות מכזית:
ועל חצי קב עצמות - ואע"ג דרובע קב עצמות מטמא באהל, הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב, וכן על חצי לוג דם. ואע"ג דרובע דם מטמא באהל, אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג:
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו - אבל על אהלו לא, שאין עצם כשעורה מטמא באהל:
וסותר את הקודמים - כדכתיב (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו:
עד שיטהר - שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:
על אלו טומאות כו'. כתב הרמב"ם למעוטי עצם כשעורה שאינו מטמא באהל. גמרא. ופירשו התוס' [דתנא] והדר מפרש:
על המת. פי' הר"ב אע"פ שאינו שלם וכו'. וכ"כ הרמב"ם דאלת"ה על כזית מן המת [מגלח]. על עצמו לא כ"ש. ובריש פ"ב דאהלות מפרש לה הר"ב לנפל שלא נתקשרו איבריו וטעמא דהתם תנן בהדיא רוב בנינו ורוב מנינו על כרחין לנפל הוא דאתא. ומיהו יש לדקדק אמאי לא מפרש על המת דהכא כמו על המת דהתם. ובגמרא רבי יוחנן מוקי לי בנפל כי התם. ורבא מוקים לה ברוב בנין וכו'. והרמב"ם ברפ"ז מהלכות נזירות כתב לתרוייהו ובזה הוא מונה י"ב טומאות עד ועל עצם כשעורה. ולא עד בכלל. לפי שאין לעצם כשעורה טומאת אהל. ואע"פ שתמה עליו הכ"מ שמנה שדרה וגולגולת לשנים וכדפירש נמי הר"ב ובגמרא בעיא דלא איפשיטא היא. [ועיין מ"ש בזה ברפ"ב דאהלות] וטעמא דשיעור כזית מפרש הר"ב בספ"ו דעדיות ומשנה ה' פרק ב' דאהלות. ומה שכתב הר"ב ברוב בנין. עיין בזה ספ"ו דעדיות. ורפ"ב דאהלות. ומה שאמר הר"ב אפילו אין בהן רובע הקב עיין בפירושו למשנה ז' פ"ק דעדיות ומ"ש שם:
נצל. לשון הפרש כמו ויצל אלהים (בראשית ל"א) רש"י:
[ועל מלא תרוד כו'. פי' הר"ב כף גדולה שמחזקת מלא חפנים כחכמים בברייתא. ודלא קתני במשנה מלא חפניים נ"ל לפי שאין מדרך העולם ליקח בחפניו רקבון של המת אלא בתרוד וכיוצא בו]:
ועל חצי לוג דם. משמע מפי' הר"ב דהלכה היא. ועיין מ"ש בסוף פרקין:
על מגען. חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע שא"א שיגע בכולו שהרי אינו גוף א'. רמב"ם פ"ז מה"נ ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ג. [ובפי' הר"ב דמ"ב פ"ב דאהלות ומ"ש שם]:
על אלו כו'. כתב הרמב"ם למעוטי סככות ופרעות. גמ'. ופירשו התוס' דתנא והדר מפרש:
ומביא את קרבנותיו. לא גרסינן במשנה. דבגמ' מיבעיא ליה. ואע"ג דאפשיטא ליה דמביא את קרבנותיו מ"מ ש"מ דל"ג ליה וכ"כ התוס':
(ד) (על המשנה) על אלו. למעוטי עצם בשעורה שאינו מטמא באהל. גמרא. ופירשו התוספ' דתנא והדר מפרש:
(ה) (על הברטנורא) דאלת"ה על כזית מגלח על עצמו לא כ"ש:בריש פ"ב דאהלות מפרש לה הר"ב לנפל שלא נתקשרו אבריו. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) נצל. לשון הפרשה כמו ויצל אלהים. רש"י:
(ז) (על הברטנורא) ודלא קתני מלא חפנים, נ"ל לפי שאין מדרך העולם ליקח בחפניו רקבון של מת אלא בתרווד וכיוצא בו:
(ח) (על המשנה) מגען. חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע, שא"א שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד. הר"מ:
(ט) (על המשנה) על אלו. למעוטי סככות ופרעות. גמרא. ותנא והדר מפרש. תוספ':
(י) (על המשנה) ומביא כו'. לא גרסינן במשנה, דבגמרא מבעיא ליה ואע"ג דאפשיטא ליה דמביא את קרבנותיו מ"מ ש"מ דל"ג ליה. וכ"כ התוספ':
על אלו הטומאות: וכו'. ר"פ גיד הנשה ובדף ק'. ובטור י"ד סי' שס"ט:
על המת ועל כזית מן המת: בגמרא בפירקין ובפ' האיש מקדש בברייתא כמו שכתבתי שם סימן ח' גרסי' בשעת פטירתו של ר' מאיר א"ר יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם דחק סומכוס ונכנס וכו' כעס ר' יהודה ואמר לתלמידיו לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם וכיצד הנחתם סומכוס ליכנס ושנה לפני על המת ועל כזית מן המת אם על כזית מן המת מגלח על המת עצמו לכ"ש ואמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה ואוקי לה ר' יוסי במת שאין עליו כזית בשר ופריך עלה בגמרא ועדיין יאמרו על אבר ממנו מגלח על כולו לא כ"ש ואוקמוה כדאמר ר' יוחנן אמתני' דר"פ שני דאהלות בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין יפה הכא נמי ורבא מוקי לה כדפי' רעז"ל והוא ג"כ מה שפי' הרמב"ם ז"ל ועיין בגמרא בפירקין סוף דף נ"ב וריש דף נ"ג דמשמע משם דרבא גופיה חזר בו ולכ"ע חצי קב עצמות בעינן בין בשאר עצמות בין ברוב בנינו בין ברוב מנינו בין בשדרה ובגלגולת וכדפי רש"י ז"ל ושמא גרסא או פי' אחר היה לו להרמב"ם ז"ל באותה סוגיא וכמו שהגיהו ג"כ תוס' ז"ל ע"ש ובכלל דבריהם כתבו דמעיקרא לא גרסינן מילתיה דרבא אלא מכח סוף סוגיא דבדף נ"ב י"ס דגרסי לה הכא. ובר"פ שני דאהלות נקט רעז"ל לפרושי כאוקמתיה דר' יוחנן. ועיין ג"כ בתוס' פ' המפלת (נדה דף כ"ז.) וביד ר"פ שני דהלכות טומאת מת וסימן ג' י"א י"ב. וכוליה פירקין עד סוף סימן ג' פ"ז דהלכות נזירות והתם פירש כאוקמתיה דר' יוחנן וכאוקמתיה דרבא. בפי' רעז"ל אע"פ שאינו שלם כתב הר"ס ז"ל פי' שאם הוא שלם תיפוק ליה שמגלח עליו אע"פ שאין בכולו כזית מטעם אבר מן המת שהרי האברים אין להם שיעור ומש"ה אמרינן שיש בו ברוב בנין או רוב מנין של עצמות לבד שאין עליהם בשר כלל ולפי שהם רוב בנין ורוב מנין קרי להו מת ע"כ. עוד כתב גמרא רבא אמר לא נצרכה אלא לרוב בנינו ולרוב מנינו שאין בהן רובע עצמות. תוספות לרבותא נקט שאין בהן רובע עצמות דשיעורא דנזיר הוי בחצי קב אלא לרבותא דאע"פ שאין בו רובע עצמות הוא מגלח עליו כיון שיש בו רוב בנין או רוב מנין אבל אם אין בו רוב בנין או רוב מנין אינו מגלח אא"כ יש בו חצי קב עכ"ל. ובזה נתבארו דברי הרמב"ם ורע"ב ז"ל שתפסו בלשונם אע"פ שאין בהם רובע הקב עכ"ל ז"ל: בֶצֶל לשון הפרש כמו ויצל אלהים.
מלא תרווד רָקָב: חזקיה אמר דשיעורו מלא פסת היד ור' יוחנן אמר שיעורו מלא חפניו ותנאי נמי פליגי בשיעור מלא תרווד. ירוש' ר' ינאי אמר או בקבר אפילו נגע בקבר אדם הראשון חברייא אמרין מסרס קריא או בקבר או ברקב הוא תני בר קפרא אומר או בקבר או ברקב ע"כ:
על השדרה ועל הגולגולת: בגמ' בעי אי שדרה וגולגולת תנן או דילמא או שדרה או גולגולת ולא אפשיטא בהדיא. אבל הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז דהל' נזירות מני להו בתרתי שמנה שם שנים עשר טומאות שהנזיר מגלח עליהן שהוא פירש שם על המת דקתני ברישא דמתני' כשתי האוקמתות כמו שכתבתי וז"ל שם סי' ה' כל אלו השתים עשרה טומאות שמנינו אם נגע נזיר באחת מהן או נשאה או האהיל הנזיר עליה או האהיל הטומאה על הנזיר או היה הנזיר ואחת מאלו הטומאות באהל אחד ה"ז מגלח תגלחת טומאה ומביא קרבן טומאה וסותר את הכל חוץ מן הרקב שאינו מטמא במגע שאי אפשר שיגע בכולו שהרי אינו גוף אחד אבל אם נשאו או נטמא באהלו מגלח וכן נזיר שנגע בעצם המת אפילו עצם כשעורה או נשאו ה"ז מגלח עליו ומביא קרבנות טומאה וסותר את הקודמין ואין עצם כשעורה מטמא באהל אבל אם נטמא בגוש ארץ העמים או בשדה שנחרש קבר בתוכה שהן מטמאין במגע ובמשא או שהאהיל עליו ועל אחד מן השתים עשרה שריגים היוצאין מן האילנות או הפרעות היוצאות מן הגדר או מטה או גמל וכיוצא בו או שנטמא באהל רובע עצמות שאין בהן לא רוב בנין ולא רוב מנין או שנטמא ברביעית דם מן המת שהיא מטמאה במגע ובמשא ובאהל או שנטמא בגולל או בדופק שהן מטמאין במגע ובאהל או שנטמא באבר מן החי או באבר מן המת שאין עליהם בשר כראוי ה"ז אינו סותר ע"כ. והתם בראש הפרק כתב ואלו טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן. א על הנפל ואפילו לא נתקשרו אבריו בגידין. ב ועל כזית מבשר המת. ג ועל כזית נצל. ד ועל עצמות שהן רוב מנין העצמות אכ"פ שאין בהן רובע הקב. ה ועל העצמות שהן רוב בניינו של מת ואע"פ שאין בהן רובע הקב. ו ועל חצי קב עצמות אע"פ שאין בהן לא רוב בניינו ולא רוב מניינו וכל העצמות יהיו משל מת אחד ולא משני מתים. ז ועל השדרה הבאה ממת אחד. ח ועל הגולגולת של מת אחד. ט ועל אבר מן המת הבא ממת אחד. י ועל אבר מן החי מאדם אחד שיש עליהם בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי. יא ועל חצי לוג דם הבא ממת אחד. יב על מלוא חפנים רקב המת ע"כ:
על אבר מן המת: וכו' שיש עליהם בשר כראוי כצ"ל. ואם אין עליהם בשר כראוי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח דהכי משמע דיוקא דרישא וריש לקיש אמר הנזיר מגלח עליהם מדלא קתני בסיפא בהדיא כדקתני הנהו דאתו מדיוקא דרישא ור' יוחנן מתרץ דהא דהדר קתני רביעית דם לאפוקי מדר' עקיבא דאמר דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינן ורובע עצמות נמי הדר קתני ליה לאשמועי' דעל אהלן הוא דאין הנזיר מגלח אבל על מגעו ועל משאו מגלח. ופי' רש"י ז"ל בדף נ"ג ע"ב וכגון דלא אקמח אקמוחי דיש בו עצם כשעורה ע"כ. וקשה לע"ד א"כ תיפוק ליה משום עצם כשעורה כמו שהקשו בעלי התלמוד קודם לזה שם דף נ"ג ע"א וז"ל הגמרא וחצי קב עצמות חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמי אילימא דאית בהון עצם כשעורה תיפוק לי משום עצם בשעורה ומאי איריא רובע ומשני אלא דאיקמח אקמוחי פי' שטחנן הדק כקמח או כעפר שאין בהן עצם כשעורה וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו פחות מחצי קב ה"א דאפילו על מגעו אינו מטמא לפי שאין בו עצם כשעורה קמ"ל סיפא דכיון דהוי רובע עצמות אע"ג דאין בהן עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא כנלע"ד לפי מה שהעתקתי מפירוש תוס' בלשון קצר ומשונה קצת. אכן רש"י ז"ל זה לשונו גם שם וקמ"ל דאי אית ביה חצי קב מטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו פחות מחצי קב אפילו על מגעו אינו מטמא לפי שאין בו עצם כשעורה ע"כ ולע"ד צ"ע:
וכן על חצי לוג דם: ואע"ג דרביעית דם מטמא באהל וכו' כצ"ל בפי' רעז"ל. ובגמ' תניא ר' יהודה אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים ועל רביעית דם שבא משני מתים ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים והשדרה והגולגולת ובמסקנא משני דרביעית דם אינו מן המנין משום דאמר רבי דבכולן חזר בו ר' עקיבא לגבי רבנן חוץ מרביעית דם הבא משני מתים משום דכתיב על כל נפשות מת ולענין תגלחת נזיר איירי האי ברייתא מדקתני ועל חצי קב עצמות כדתנן במתני' דהכא ולא קתני ועל רובע עצמות כדתנן במתני' דבפ' שני דאהלות וברביעית דם פליג ר' עקיבא ארבנן בתרתי חדא דאיהו אמר דאפילו על רביעית דם נזיר מגלח ואינהו ס"ל דאין נזיר מגלח אלא על חצי לוג דם ועוד דאיהו ס"ל דרביעית דם הכא משני מתים מטמא באהל ואינהו ס"ל דוקא רביעית דם הבא ממת אחד:
על מגען: בלא וי"ו צריך להיות:
ועל משאן: ביד רפ"א דהלכות טומאת מת:
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו: ס"א ועל אהלן ה"ר יהוסף ז"ל:
על אלו הנזיר מגלח: על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה שאין הנזיר מגלח על אהלו ואע"ג דהדר תנייה בהדיא איכא למימר תנא והדר מפ' ועל אלו דסיפא למעוטי אבן הסכוכית פי' רש"י ז"ל אבן מסמא לשון אחר לרש"י ולתוס' ז"ל אילן המסך על הארץ ואע"ג דהא נמי תנן בהדיא בסיפא אבל הסככות והפרעות וכו' תנא והדר משרש:
עד שיטהר: בגמרא בעי האי עד שיטהר בשביעי קאי ועד דעביד הערב שמש קאמר ור' אליעזר היא דשמעינן ליה בברייתא לעיל פ"ג בגמרא דף י"ח דאמר נזיר מגלח ומונה מיד אע"פ שלא הביא קרבנותיו או דילמא עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו ורבנן היא דפליגי עליה ואמרי דאינו מתחיל למנות עד שיבא אשמו ופשטינן דמדקתני סיפא ומתחיל ומונה מיד מיום ז' לפי שאינו מביא קרבן מכלל דרישא דאית ביה קרבן עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו במשמע דהיינו שמיני ורבנן היא וכתב רש"י ז"ל ואי איכא ספרים דכתיב בהו ור"ש היא לאו שבשתא היא דברייתא תני להא דרבנן כר"ש:
ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא את קרבנותיו: כצ"ל ס"א ויביא שאר קרבנו הרי"א ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל ואינו מתחיל למנות נזירות טהרה עד שיטהר ולא גרסינן במשנה ויביא קרבנותיו וכן מוכח בגמרא דבעינן מתני' מני ואי גרסינן לה פשיטא דרבנן היא ע"כ. אבל רש"י ז"ל נראה שהיה גורסו שכתב או דילמא מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש ע"כ ולפירושו ז"ל אי מתני' ר' אליעזר כפי מאי דהוה סלקא דעתך דמאן דבעי ויביא קרבנותיו דקתני במתני' מילתא באפי נפשה היא:
יכין
על המת: ר"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ"ה א']:
ועל כזית: בשר:
ועל כזית נצל: בשר מת שנמוח לליחה:
ועל מלא תרווד: כף מחזיק מלא חפניים:
רקב: עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא"א שהתערב שם דבר אחר [(רמב"ם פ"ז מהל' נזירות) ו(רמב"ם פ"ג מהל' טומאת מת)]:
ועל הגולגולת: או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי: אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:
ועל חצי קב עצמות: מב' עצמות או יותר [כ(רמב"ם פ"ב מהל' טומאת מת ה"י)]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:
ועל חצי לוג דם: רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:
על מגען: מיהו רקב אמ"ט במגע, מדא"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב"ם שם]:
ועל משאו: אבל באהל אמ"ט עצם כשעורה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש