ברטנורא על נזיר ז

משנה נזיר, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

כהן גדול ונזיר אינן מיטמאין לקרוביהן - כדכתיב בפרשת אמור ובפרשת נשא:

היו מהלכים בדרר - לאו דוקא בכהן גדול פליגי, דהוא הדין בכהן הדיוט נמי פליגי, דחד טעמא הוא:

(ב)

על המת - אע"פ שאינו שלם אלא שיש בו רוב בנין שהם ב' שוקים וירך אחד, או רוב מנין האברים שהם קכ"ה אברים, אפילו אין בהם רובע קב מטמא באהל, ונזיר מגלח עליו. ואם אין במת לא רוב מנין ולא רוב בנין, אין הנזיר מגלח על אהלו עד שיהא בעצמות חצי קב:

ועל כזית נצל - מוהל היוצא מן המת כמין ליחה היוצאת מעיפוש הבשר:

מלא תרוד רקב - מלא כך מעפר רקבון של מת. ואין הרקבון מטמא אלא כשנקבר המת ערום בארון של שיש וכיוצא בו שאין שם רקבון אחר אלא מגופו של מת, ונקבר המת כולו שלם שלא נחסר ממנו אבר:

תרוד - כף גדולה שמחזקת מלא חפנים :

על השדרה - אפילו אין בה בשר כלל:

וכן על עצם הגולגולת - של הראש, אפילו אין בה בשר:

ועל אבר מן החי ועל אבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי - כל שאילו היה האבר מחובר באדם חי היה יכול להעלות ארוכה ע"י אותו בשר הוא נקרא כראוי. והוא פחות מכזית:

ועל חצי קב עצמות - ואע"ג דרובע קב עצמות מטמא באהל, הלכה למשה מסיני שאין הנזיר מגלח אלא על חצי קב, וכן על חצי לוג דם. ואע"ג דרובע דם מטמא באהל, אין הנזיר מגלח אלא על חצי לוג:

ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו - אבל על אהלו לא, שאין עצם כשעורה מטמא באהל:

וסותר את הקודמים - כדכתיב (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו:

עד שיטהר - שיטבול ויעריב שמשו אחר שיזה שלישי ושביעי:

(ג)

אבל הסככות - אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה, ויש כזית מן המת תחת אחד מהן, ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:

והפרעות - אבנים או עצים בולטים מן הכותל וטומאה תחת אחד מהם:

ובית הפרס - שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמתרישה מוליכה את העצם:

וארץ העמים - שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים:

גולל - כסוי הארון:

דופק - הארון עצמו שהכסוי דופק עליו :

ורביעית דם - אפילו על משאו ומגעו אין הנזיר מגלח:

ואהל ורובע עצמות - אם האהיל על רובע קב של עצמות המת, אינו מגלח, עד שיאהיל על חצי קב. אבל על מגע ומשא של רובע עצמות, מגלח, ואפילו הם נמוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:

וכלים הנוגעים במת, שהם מטמאים כמת עצמו - והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:

וימי גמרו - ימי חלוטו של מצורע:

וימי ספרו - לאחר שנטהר מצרעתו, דכתיב (ויקרא יד) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

על אלו אין הנזיר מגלח - על כל הנך דמתניתין:

ומזה בשלישי ושביעי - הא לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו, דלא שייך בהו הזאה ג' וז' :

ואינו סותר את הקודמין ומתחיל ומונה מיד - כל אלה שאמרנו, אינן עולין לימי הנזירות ואין סותרין, אלא אחר שיזה ג' וז' ויטהר אם נטמא בטומאת מת, ואחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו אם נצטרע, משלים נזירתו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא, ואינו מביא קרבן טומאה:

באמת אמרו ימי הזב והזבה - כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:

וימי הסגרו של מצורע - שנאמר בו (שם טז) והסגיר את הנגע שבעת ימים, עולין למנין ימי הנזירות, וא"צ לומר שאין סותרין את הקודמים:

(ד)

חייבין עליה על ביאת מקדש - אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש, או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו, חייבין עליה כרת אם היה מזיד, או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:

לא תהא זו קלה מן השרץ - דחייבין עליה על ביאת מקדש, כדכתיב בויקרא או בנבלת שרץ טמא. ומילתא דר"מ ליתא, שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל, הנזיר מגלח עליה כדתנן במתניתין, ורביעית דם שהיא חמורה שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:

אין דנין כאן ק"ו - שאין דנין ק"ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני, שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה היא, ואין דנין ק"ו מהלכה . והן הן דברי ר"א הן הן דברי ר' יהושע שאמר אלא כך אמרו הלכה: