תפארת ישראל על נזיר ז

משנה נזיר, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על נזיר · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אינן מיטמאין בקרוביהן:    אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו:

אבל מיטמאין למת מצוה:    שאין לו קוברין:

היו מהלכין בדרך:    הוא הדין נזיר עם כהן הדיוט פליגי בהו. אלא דנקט כה"ג לרבותא דר"א:

שהוא מביא קרבן על טומאתו:    דמדצריך קרבן לכפרה, שמע מינה קדושתו שחללה עדיפא:

אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם:    דסתם נזירות ל"י. ואפילו נזיר עולם, לא היתה קדושתו משנולד. ואפילו הזירו אביו אז, אף על גב שהנזירות חלה אז עליו גם קודם שהגיע לעונת נדרים [כ(רמב"ם פ"ב מהל' נזירות הי"ג)], על כל פנים לא חלה עליו קודם שהגיע לחנוך, מה שאין כן בכהן מוזהרים הגדולים על הקטנים. [ולפענ"ד בלא זה יש לומר דקדושת עולם היינו שאין אדם יכול להפסיקו. אבל בהדירו אביו הרי הבן וקרוביו יכולים למחות [כפ"ד מ"ו]. ובל"ז כל נזירות יכול להתבטל בהתרת חכם]:

משנה ב

על המת:    ר"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ"ה א']:

ועל כזית:    בשר:

ועל כזית נצל:    בשר מת שנמוח לליחה:

ועל מלא תרווד:    כף מחזיק מלא חפניים:

רקב:    עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא"א שהתערב שם דבר אחר [(רמב"ם פ"ז מהל' נזירות) ו(רמב"ם פ"ג מהל' טומאת מת)]:

ועל הגולגולת:    או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:

ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי:    אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:

ועל חצי קב עצמות:    מב' עצמות או יותר [כ(רמב"ם פ"ב מהל' טומאת מת ה"י)]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:

ועל חצי לוג דם:    רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:

על מגען:    מיהו רקב אמ"ט במגע, מדא"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב"ם שם]:

ועל משאו:    אבל באהל אמ"ט עצם כשעורה:

משנה ג

אבל הסככות:    כזית ממת מונח תחת א' מענפי האילן, ואינו יודע תחת איזהו מהן

והפרעות:    כזית ממת מונח תחת א' מהאבנים או תחת א' מהקורות, שבולטת מכותל, ואינו יודע תחת איזהו מהן עבר, דאף על גב דהו"ל ספק בקבוע, על כל פנים כיון שאינו ניכר טומאה במקומה הו"ל רק קבוע דרבנן:

ובית הפרס:    שדה שנחרש שם קבר, מטמא ק' אמה מהקבר לכל רוח שחורש. והוא מטמא במגע ומשא מד"ס שמא התגלגל על ידי החרישה עצם כשעורה, מהקבר לשם:

וארץ העמים:    גוש מח"ל מטמא מד"ס במגע ומשא:

והגולל:    כסוי ארון:

והדופק:    דופני הארון:

ורביעית דם:    ר"ל שאינו חצי לוג, ואפילו נטמא בו במגע ומשא:

ואהל:    בנגע הנזיר באהל המת של פשתן [עי' פתיחה שלי לטהרות סי' ח']:

ורובע עצמות:    שהאהיל על רובע עצמות. אבל מגע ומשא בהן אפילו דקין כקמח סותרין. [ותמהני [*) עי' מ"ש בקול הרמ"ז.] אם כן למה לא תני לה תנא לעיל בהדי עצם כשעורה. ודוחק לומר דתני ושייר וצ"ע]:

וכלים הנוגעים במת:    שנגע בכלים אפילו בעודן נוגעין במת [ולתוספות בנגע בכלי מתכות, חרב הרי הוא כחלל, וסותר]:

וימי ספרו:    מצורע לאחר שנטהר מצרעתו, סופר ז"י:

וימי גמרו:    ימי חלוטו של מצורע. והא דנקט ימי חלוטו כלל, דפשיטא אם ימי חלוטו סותר, מה מהני דימי ספירו אינו סותר. תירץ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל, דנקט חלוטו לרבותא דאינו עולה לו:

ומזה בשלישי ובשביעי:    בנטמא טומאה מת [ולרמב"ם פ"ז מנזירות ה"ט גם אהל וכלים כשנטמא בהן, אם הוא נזיר א"צ הזאה בגו"ז]:

ואינו סותר את הקודמים:    ולעיל פ"ג סי' כ', דאמרינן דנזיר בתחילה. ה"ט לפי שמנה ימיו בח"ל, ואין עולין לו. אבל אם מנה ויצא אינו סותר מנויו שבתחלה:

ומתחיל ומונה מיד:    להשלים לימים שמנה קודם שנטמא במת וקודם שנצטרע. אבל ימי טומאה אין עולין לו:

באמת אמרו ימי הזב והזבה:    ימי טומאתן וז"נ שלהן:

הרי אלו עולין לו:    וכ"ש שאין סותרין, וזה הלממ"ס הוא:

משנה ד

חייבין עליה על ביאת מקדש:    בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:

לא תהא זו קלה מן השרץ:    שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ"ס הוא [כ(רמב"ם פ"ג מהל' ביאת מקדש הט"ו)], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:

אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר:    ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ"ד ב']:

אלא כן אמרו הלכה:    עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר: