משנה נגעים ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ה · משנה ד | >>
כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה -- ספקו טמא.
כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע, בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע, ואינו ידוע באיזה מהן פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים -- טהור.
רבי עקיבא אומר, באיש אחד, טמא. ובשני אנשים, טהור.
כל ספק נגעים -
- כתחילה טהור - עד שלא נזקק לטומאה,
- משנזקק לטומאה - ספקו טמא.
- כיצד?
- שנים שבאו אצל כוהן,
- בזה בהרת כגריס, ובזה כסלע,
- בסוף שבוע - בזה כסלע, ובזה כסלע,
- ואין ידוע באיזה מהן פסת,
- בין באיש אחד, בין בשני אנשים - טהור.
- רבי עקיבה אומר:
- באיש אחד - טמא,
- בשני אנשים - טהור.
אם היתה זאת הבהרת אשר נפל בה הספק בעור הבשר, ונפל זה הספק בסוף שבוע ראשון, הנה השנים מוסגרין בהכרח, לפי שכאשר היה בו כסלע ונשאר כסלע יצטרך הסגר שבוע שני, לפי שהעומד בראשון יסגיר בשני, כמו שביאר הכתוב "והסגירו שבעת ימים שנית"(ויקרא יג, ה).
ואם נפל זה הספק בסוף השבוע שני, הנה אז יהיו שניהם טהורים, כמו שבא הכתוב בעומד בשני "וטהרו הכהן"(ויקרא יג, ו). אבל אמר בכאן שניהם טהורין, ואפילו בשבוע ראשון אשר כל אחד מהם טמא ממה נפשך, לפי שהוא אם מוסגר או מוחלט כמו שהתבאר, וסיבת זה היותו לא יתאמת אם זה הנגע אשר בזה להסגיר או להחליט. וכן אילו היו השתי בהרות באיש אחד, אשר הוא גם כן טמא ממה נפשך אם לא תאמת הנגע אשר שפט עליו בטומאה בעבורו, הנה הוא טהור, לאמרו "וטמא אותו"(ויקרא יג, ג) מילת "אותו" שב על הנגע, והוא אמרם "את הודאי מטמא, אבל אינו מטמא את הספק".
ורבי עקיבא יאמר, מכל מקום כבר פשה הנגע.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
בין באיש אחד. אע"ג דממה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה אותה שתחילתה כגריס ועכשיו כסלע היה ראוי להחליטו כיון דלא ידע אי זו היא טהורה דגזירת הכתוב היא כדתניא בתורת כהנים ואם פשה תפשה הצרעת בעור וטמאו הכהן (שם) את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ואע"ג דהאי קרא גבי פסיון כתיב ה"ה בשער לבן כדפרישית בסוף פרקין דלעיל דקתני בתוספתא (פ"ב) בהרת כחצי גריס ונולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות הרי זו להחליט טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו טהור דצריך שידע באי זה שערות הוא מחליטו:
בין באיש אחד - אע"ג דמה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה, אותה שתחלתה כגריס ועכשיו כסלע, והיה ראוי להחליטו, אפילו הכי הואיל ואינו יודע על איזה נגע מחליט, טהור מגזירת הכתוב דכתיב (ויקרא יג) ואם פשה תפשה בעור וטימא הכהן אותו, את הנגע הודאי ה הוא מטמא, ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק:
בין ב - שני אנ. שים. אע"פ שאחד מהם טעון הסגר שבעת ימים שנית בסוף שבוע ראשון, והאחר מוחלט, הואיל ואינו יודע איזה להסגיר ואיזה להחליט, שניהם טהורים מגזרת הכתוב:
ר' עקיבא אומר כו' - ואין הלכה כר' עקיבא:
משנזקק לטומאה ספקו טמא. בנוסחת מהר"ם ליתא. וכן במשניות ישנים מנוקדים:
טהור. כתב הר"ב דכתיב ואם פשה וגו' וטמא הכהן אותו את הנגע הודאי. שמלת אותו שב על הנגע. הרמב"ם. וכתב הר"ש ואע"ג דהאי קרא בפשיון כתיב ה"ה בשער לבן. דקתני בתוספתא בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות [נולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות כן הוא בתוספתא פ"ב] הרי זו להחליט. טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו. טהור. דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. ע"כ. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ו מהלכות טומאת צרעת [הלכה ה'] ונראה א"כ דהוא הדין נמי במחיה:
(ה) (על הברטנורא) שמלת אותו שב על הנגע. הר"מ. ואע"ג דהאי קרא בפסיון כתיב, הוא הדין בשער לבן. הר"ש. והוא הדין נמי במחיה. ועתוי"ט:
אצל כהן אחד. אית דל"ג מלת אחד וכן ג"כ בסיפא וברמב"ם פ' ששי סי' ה' ו' וכך לשונו כל ספק נגעים חוץ משני ספקות שמנינו כבר טהור עד שלא נזקק לטומאה פי' קאי שני ספקות אהנהו תרי דתנן בריש פירקין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל סוף פירקין דלעיל אי אתיא מתני' כר' יהושע ומ"מ מסקנא דמילתי' כבר כתבתי' לעיל בריש פירקין. ומצאתי שהעבירו הקולמוס על מלות משנזקק לטומאה ספקו טמא דבמתני' דהכא:
יכין
טהור עד שלא נזקק לטומאה: ר"ל עד שלא הוחלט וכדמסיק:
כיצד: נ"ל דהא דקאמר כיצד היינו מדבעי לאשמעינן דהוחזק לטומאה דקאמר היינו שהוחלט. ולא בשהוסגר. א"נ נקט כיצד בלא הוחזק לאשמעינן דאף דבגוונא דנקט אין גם א' מהם שטהור גמור דלכה"פ טמא מוסגר. אפ"ה שניהן טהורים לגמרי. והדר נקט כיצד בהוחזקו לטומאה. אע"ג דאחד מהן טהור לגמרי. אפ"ה שניהן טמאין:
שנים: ב' נגעים:
ואינו ידוע: לשום אדם:
בין באיש אחד: דב' הנגעים באיש א'. והרי בכה"ג ממ"נ טמא מאחת רק דלא ידעינן מאיזה נגע נטמא. ועוד דלכה"פ מוסגר מא' מהן:
בין בשני אנשים: אף דאין בהן א' שטהור גמור:
טהור: ר"ל שניהן טהורין לגמרי. דאע"ג דלכל חד יש ספיקא דאורייתא. וגם לכה"פ טמא מוסגר. אפ"ה גזיה"כ הוא שבכה"ג טהורים. דכתיב ואם פשה תפשה הנגע וטימא הכהן אותו דמלת אותו אפשיון וודאי קאי לאשמעי' דפשיון וודאי מטמא ולא פשיון ספק. ולא עוד אלא אפי' אם אח"כ [מ"ש כאן בהרא"ש בסוף שבוע ב'. לפע"ד ט"ס] פשה כ"א מהן עד כסלע ועוד והרי בכה"ג וודאי שניהן פשו. אפ"ה שניהן טהורין מדלא ידעי' איזה מהם יוחלט מפשיונו שבסו' שבוע א' ואיזה יוחלט מפשיונו דהשתא [עי' רא"ש]. ונקט הקרא וגם התנא הספק בפשיון מדהוא סיט"ו המצוי. מיהו ה"ה ביש ספק בשאר סימני טומאה וכגון שהי' באחד מהב' ש"ל קודם להבהרת ובהשני בהרת בלי ש"ל. ולאחר הסגר בסוף שבוע מצא בכל א' ש"ל. ומסופק באיזה מהן בא הש"ל תוך ההסגר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת