משנה נגעים ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ה · משנה ה | >>
משנזקק לטומאה ספקו טמא כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע, בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד, שניהן טמאין. אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע -- שניהן טמאין, עד שיחזרו להיות כגריס.
זה הוא שאמרו, משנזקק לטומאה ספקו טמאו.
משנזקק לטומאה - ספקו טמא.
- כיצד?
- שנים שבאו אצל כוהן,
- ובזה בהרת כגריס, ובזה כסלע,
- בסוף שבוע - בזה כסלע ועוד, ובזה כסלע ועוד,
- שניהן טמאין.
- אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע,
- שניהן טמאין - עד שיחזרו להיות כגריס,
- זה הוא שאמרו: משנזקק לטומאה - ספקו טמא.
ידוע שכאשר סר הפסיון אשר הוחלט בו שהוא טהור.
וכאשר הוחלטו שניהם בפסיון אשר הנתקים בהם יחד, ואחר זה שב בזה כסלע ובזה כסלע, לו אמרנו אשר היה תחילת בהרתו כסלע היה טהור לפי שהלך הפסיון, וכאשר נפל הספק שניהם טמאין, לפי שכבר הוחלטו ומספק לא יצא מחזקתו, והוא אמרם "וטהרו, את הודאי הוא מטהר, ואינו מטהר את הספק".
וכאשר שב בזה כגריס ובזה כגריס, הנה כבר התאמת בודאי שהלך הפסיון משניהם אשר בו הוחלטו, ולזה שניהם טהורים:
שניהם טמאין. דבשניהם פשו:
ספקו טמא. בת"כ נפקא לן מדכתיב (שם) ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה שאת המכוה היא וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק:
תניא בתוספתא [פ"ג] שתי בהרות אחת מוסגרת ואחת מוחלטת אחת מוסגרת ואחת להסגיר אחת להסגיר ואחת להחליט אחת להסגיר ואחת טהורה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טהור. ב' בהרות אחת מוחלטת ואחת להחליט אחת מוחלטת ואחת להסגיר אחת מוחלטת ואחת מוסגרת אחת מוחלטת ואחת טהורה טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה טמא. פי' אחת מוסגרת ואחת מוחלטת כגון ב' בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני זו וזו כסלע ואחת עומדת לפטור ואחת עומדת להחליט והשתא דלא ידע אי זו פשתה טהור עד שיהו שתיהן כסלע ועוד קרי לה מוסגרת משום דשלמו ימי הסגר שלה ובדין דהוה ליה למתני אחת מוסגרת ואחת להחליט אלא איידי דנקט מוסגרת נקט נמי מוחלטת. אחת מוסגרת ואחת להסגיר כגון בהרת אחת כגריס ובסוף שבוע שני נולדה בו בהרת אחרת כגריס שזו עומדת לפטור וזו עומדת להסגיר והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת להחליט כגון שני בהרות בזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון הרי שתיהן כסלע שזו עומדת להסגיר וזו עומדת להחליט והשתא דלא ידע טהור. אחת להסגיר ואחת טהורה כגון בהרת אחת כגריס והסגירה ב' שבועות וטהרו ואחר כך נולדה בו בהרת כגריס ונתערבו טהור. אחת מוחלטת ואחת להחליט כגון שתי בהרות בזו כגריס ובזו כגריס ובסוף שבוע בזו כסלע ובזו כסלע והחליט האחד ולא הספיק להחליט השני עד שנתערבו טמא. אחת מוחלטת ואחת להסגיר כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע ראשון היו שתיהן כסלע והחליט אותה או שפשתה ואח"כ נתערבו טמא ואפי' נתרפאה אחת מהן. אחת מוחלטת ואחת מוסגרת כגון דבזו כגריס ובזו כסלע ובסוף שבוע שני שתיה' כסלע והחליט האחת ולא הספיק לפטור האחרת עד שנתערבו טמא:
אחת מוחלטת ואחת טהורה שהחליט האחת והאחרת פטר ואחר כך נתערבו טמא ובכל הני לא מטהרינן ליה עד שיתמעטו שתיהן מכגריס כדתנן משנזקק לטומאה ספקו טמא וברוב הספרים ברייתא זו כתובה בטעות וכמו שכתבתיה הגרסא נכונה וישרה:
שניהם טמאין - דבשניהם פשה:
אף על פי שחזרו להיות כסלע - דהשתא אחד מהם טהור, הואיל והוזקקו לטומאה, שניהם טמאים. דכתיב [שם] וטיהרו הכהן, את הודאי הוא מטהר, ואינו מטהר את הספק:
עד שיחזרו להיות כגריס - דהשתא ודאי שניהם טהורים, שהפשיון שבעבורו הוחלט הלך משניהם:
זהו שאמרו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. דבפ"ג דיבמות משנה ה מפרשי' זהו דתנן התם דלמעוטי קאתי. ועוד ק"ל אמאי לא תנן נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא נזקק לטומאה ספקו טהור. ועוד דהתם הוה למעוטי תרתי כדתנן בריש פרקין. לכך נ"ל דה"נ קאמרי. זהו שאמרו משנזקק כו' כלומר דכל היכא שנזקק הוה ספקו טמא. משא"כ בקודם שנזקק כו' דלא הוי כללא. דהא משכחת בתרי גווני דטמא ולפיכך לא תני לעיל זהו שאמרו עד שלא נזקק כו':
(ו) (על המשנה) זהו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. ועוד, אמאי לא תני נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא כו'. ועוד, דהתם הוה למעוטי תרתי דתנן בריש פרקין. לכן נראה לי דהכי נמי קאמר זהו שאמרו משנזקק כו', כלומר דכל היכא שנזקק ספקו טמא, מה שאין כן בקודם שנזקק דלא הוי כללא, דהא משכחת בתרי גווני דטמא, ולפיכך לא תני לעיל זהו כו':
אצל כהן וכו'. בתוספות פ' בתרא דנזיר אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל איתה בנוסח זה כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע לסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כגריס ועוד ולסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כיהה שניהם טמאים עד שיחזרו שניהם להיות כגריס ע"כ ונראה שנפל שום טעות שם או היא תוספתא דהא גם בת"כ סוף פרשה ד' דפרשת נגעים כלשון משנתנו:
זהו שאמרו וכו'. גרסי':
יכין
שניהן טמאין: דהרי שניהן וודאי פשו. אלא דלא ידעינן בכל חד כמה פשה וזה א"צ שידע:
אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהן טמאין: אף דאותו שהי' נגעו בתחלה כסלע וודאי עבר פשיון שלו אפ"ה שניהן טמאים מדהוחזקו לטומאה:
עד שיחזרו להיות כגריס: דהרי אז וודאי שניהן טהורין. מדנתמעטו שניהן ממה שהי' בתחלה:
זה הוא שאמרו: נ"ל דהכא נמי קאמר מלת זהו למעוטי [כדקאמר כה"ג ביבמות פ"ג מ"ה]. והיינו דדוקא בהוחזקו שניהן לטומאה. וכגונא דנקט תנא. הא בהוחזק רק א'. ולא ידעינן מנו. וכגון שחתכו שניהן נגען. ובאחד מהן הי' סיט"ו. ולא ידעינן איזהו. בספק נגעים כזה שניהם טהורין [ונ"ל דבכולהו גווני בין לקולא ובין לחומרא. ע"א נאמן להעיד. אף הבע"ד עצמו נאמן על עצמו. דמ"ש משאר אסורים דנאמן אדם גם על של עצמו. ולא אמרי' דהכא שאני דבראיית וידיעת כהן תליא מלתא. וכן מצאתי ת"ל בתוספת' [בספ"א]]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת