משנה נגעים ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ה · משנה ג | >>
שער פקודה -- עקביא בן מהללאל מטמאד, וחכמים מטהרין.
איזה הוא שער פקודה? מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן, הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו וחזרה -- עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרין.
אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא טהור.
איזה הוא שער פקודה? מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות, והלך הימנה כחצי גריס והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר.
אמרו לו, כשם שבטלו את דברי עקביא, אף דבריך אינן מקוימין.
נוסח הרמב"ם
שיער פקודה -
- עקביה בן מהללאל - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- איזה הוא שיער פקודה?
- מי שהיתה בו בהרת, ובה שיער לבן,
- הלכה הבהרת, והניחה שיער לבן במקומו, וחזרה -
- עקביה בן מהללאל - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה - שהוא טהור,
- ואיזה הוא שיער פקודה?
- מי שהיתה בו בהרת כגריס, ובה שתי שערות,
- והלך הימנה כחצי גריס, והניח שיער לבן במקום הבהרת, וחזר.
- אמרו לו: כשם שביטלו את דברי עקביה - אף דבריך אינן מקיימין.
פירוש הרמב"ם
כבר הודעתיך השורש הזה, והוא אמרו יתברך "והיא הפכה שער לבן"(ויקרא יג, י), שהפכתו הבהרת.
ואמר עקביא בן מהללאל, שהכוונה שישנה זה השער לבן כדין הבהרת, וכאשר השתנה הבהרת והוסרה ובאה שנית הנה הוא טמא, לפי שזה השער לבן אשר בזאת הבהרת, בהרת גם כן היתה ונשתנה.
וחכמים אומרים, שהכוונה שישנה זה השער לבן אשר בזאת הבהרת, ועד שתהא זאת הבהרת בעינה היא אשר נשתנה לא זולתה, והוא אמרו בספרא "והיא הפכה, שהפכתו היא, לא שהפכתו חבירתה".
ורבי עקיבא יקח מן הזמן באור כמו שתראה.
ואמנם יקרא זה שער פקודה, על דמיון היות הבהרת הפקידה אותו במקומו, והלכה לה, עד שתחזור ותמצא אותו.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
שער פקודה. מלשון פקדון שהפקידה בהרת את השער בעור הבשר והלכה לה אי נמי מלשון (אסתר ב) ויפקד המלך פקידים:
וחכמים מטהרין. וטעמייהו כדתניא בתורת כהנים והיא הפכה (ויקרא יג) שהפכתו היא ולא שהפכתו חבירתה:
אף דבריך אינן מקיימין. דהוא נמי טהור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שער פקודה - לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה:
וחכמים מטהרים - וטעמייהו, דכתיב והיא הפכה, שהפכתו היא ולא הפכתו חברתה:
אף דבריך אין מקוימין - דהאי נמי טהור. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
עקביא בן מהללאל מטמא. פי' הר"ב במ"ו פ"ה דעדיות שהרי נהפך שער לבן בבהרת. וכ"פ הרמב"ם והראב"ד [שם בפירושם]. ועוד כתב הראב"ד דא"נ דקא סבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא. וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ומי החולי הראשון הוא שהרי רגלים לדבר. וזה עיקר. ע"כ. וז"ל מהר"ם. עקביא בן מהללאל מטמא. נ"ל לפ' טעמא דעקביא משום דכיון דהבהרת הראשונה קדמה לשער לבן. אע"ג דקדמו השערות לבהרת אחרונה. טמא. כיון דבמקום הראשונה באתה. היא היא וחשיבא כמו ראשונה. והרי קדמה הראשונה לשער לבן וטמא. אר"ע מודה אני בזה שהוא טהור. דאע"ג דבשער פקודה דסיפא מטמינא. בהאי שער פקודה דרישא מודה אני שהוא טהור. ואיזהו שער פקודה דמטמא ר' עקיבא. כגון שלא הלכה כל הבהרת אלא מקצתה. דהתם ודאי כי הדרה. לא אמרינן דבהרת אחריתי היא. אלא קמייתא. והרי קדמה לשער לבן. א"ל כשם שבטלו וכו' דכי היכי דמודית לן ברישא דטהור. ה"נ אודי לן בסיפא. דמה לי הלכה כולה מה לי מקצתה. הא כיון דלא פש אלא חצי גריס. חצי גריס לאו כלום הוא עכ"ל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) מטמא. שהרי נהפך שער לבן בבהרת. הר"מ והר"א. ועוד כתב הר"א, כיון ששער לבן עומד במקומו, עדיין לא נרפא הנגע ומן החולי הראשון הוא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שער פקודה. לשון פקדון שהפקידה את השער בעור הבשר והלכה לה עד שתחזור ותמצא אורוי.ו אי נמי מלשון פקידים שמנתה הבהרת הראשונה את הבהרת השני' על שער לבן שהי' בה. הר"ש והרא"ש ז"ל:
והניחה לשער לבן. מ"מ והניחה שער לבן וכן ג"כ בסיפא נמחקה הלמ"ד:
עקביא בן מהללאל מטמא. כיון שקדמה הראשונה לשער:
מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות. תימה אמאי תנא הכא שתי שערות דהא סתם שער לבן הוי שתי שערות והכי קתני ברישא שער לבן סתם וגם בסיפא דהאי סיפא קתני שער לבן סתם גם על הרמב"ם ז"ל בפ' שני יש לתמוה דברישא נקט התם שער לבן סתם כלשון מתני' ובסיפא וגם בסיפא דסיפא נקט שתי שערות ולא ראיתי מי שדבר בזה ולע"ד צ"ע:
אמרו לו. בוי"ו גרסי' לי':
אף דבריך אינם מקוימין. דהאי נמי טהור דחצי גריס לא מקרי בהרת. ובת"כ פרשת שלישי דפרשת נגעים היא שנויה בסימן ד' וגם שם שנוי במילתי' דר' עקיבא בראש דבריו שתי שערות ובסוף דבריו כתוב והניח לשער לבן כלשון משנתינו ותימה שלא דבר בזה ספר קרבן אהרן. ומ"מ כך דבריך אין מקיימין:
תפארת ישראל
יכין
שער פקודה: לשון פקדון ולקמן במשנה מפרש מהו:
הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו: והיינו פקדון. שהבהרת הפקידה את השער לבן על עור הבשר עד שתחזור אלי' והלכה לה ביני ביני:
וחזרה: שאח"כ חזרה הבהרת למקום הש"ל כבתחלה:
עקביא בן מהללאל מטמא: דמדנשארו הש"ל במקומן והבהרת חזרה אליהן. ש"מ דכשהלכה הבהר'. עדיין לא נתרפאה מעיקרא יפה. והיא היא שחזרה. ונמצא שקדמה הבהרת לש"ל:
וחכמים מטהרין: ר"ל אינו מוחלט דחשבינן לה כקדמו הש"ל לבהרת. מיהו עכ"פ לא גרע מהלכה וחזרה [פ"ד מ"ז] ותראה בתחלה. [ונ"ל דמדנקט סתמא משמע דבכל גוונא מטהרי רבנן דהיינו בין שהי' ב' השנויים אלו דהיינו ביאת הבהרת עם ש"ל. והליכת שוב הבהרת וחזרתה אח"כ. הכל קודם שראהו הכהן. או שבא בבהרת ובה ש"ל והחליטו הכהן וחזרה והלכה הבהרת. וטיהרו הכהן. וחזרה שוב הבהרת למקומה [כרמב"ם טו"צ ס"ב ה"ח]. או שבא בבהרת עם ש"ל והחליטו הכהן. ושוב הלכה הבהרת ולא הספיק הכהן לטהרו עד שחזרה הבהרת שוב למקומה ובכל ג' האופנים נשארו הב"ש עד לבסוף. בכולהו גווני מטהרי רבנן. דס"ל בהרת השניי' נגע חדש הוא. דאע"ג דלעיל פ"ד מ"ז אמרינן דכשהלכה וחזרה קודם הפטור היא היא. שאני ש"ל דכתיב בה והיא הפכה ולא שהפכתה חבירתה [כת"כ] אלמא דצריך אותה נגע ממש שהי' בתחלה. מיהו נ"ל באינך סי' טומאה כגון שהי' נגע ופשיון והוחלט. או שהי' בהרת ומחיה והוחלט אז דוקא בעבר הסיט"ו ונשארה הנגע. אם חזר אח"כ סיט"ו להנגע. הרי היא כמו שהיתה [כלעיל מ"ב] אבל בהלכה הנגע ונשארה הפסיון או המחיה ואח"כ חזרה הנגע להסיט"ו. גם לעקביא תראה בתחלה. דדוקא בש"ל שנשאר תמונת סיט"ו ס"ל לעקביא שתמונתו מעיד שלא עברה הנגע הראשונה עדיין. אבל פשיון או מחיה שנשארו אחר שעברה הנגע לא פשיון שמיה ולא מחיה שמיה. דאין עליהן תמונת סיט"ו כלל. וגם לא גרע מהך דלעיל [פ"ד מ"ט]]:
אמר דבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור: ודלא כעקביא:
איזה הוא שער פקודה: כלומר בשער פקודה מודו רבנן לעקביא דטמא. אלא דכשהלכה כל הבהרת. הרי אינה בעולם. והיאך נקראנה שער פקודה. דהרי לא שייך גבה לומר שהפקידה הש"ל עד שתשוב. והרי עצמה חמק עברה ולא תשוב עוד. אבל איזה פקוד' דמודו רבנן שטמא מדחשבינן לה כפקדון מבהרת שקדמה לה. מדהיא היא שחזרה. ושפיר שייך גבה לשון פקדון:
והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר: דמדנשאר קצת מהראשונה וודאי מסתבר דהיא היא שחזרה:
אמרו לו כשם שבטלו: כשם שבטלת גרסינן [רכ"א]:
את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין: דח"ג ג"כ כליתא דמי ואזלי תרווייהו לטעמייהו [פ"ד מ"ט] דלר"ע כמו דס"ל התם דע"י הועוד הנשאר מהפסיון מוכיח דהיא הישנה. כ"כ הכא השער פקוד' מוכיח דהיא היא [ועמ"ש שם בס"ד סימן ס"ו] ולרבנן נמי כמו דס"ל התם דמדלא נשאר מהישנה רק ח"ג כליתא דמי ואין הועוד הוכחה שהיא היא שחזרה. כ"כ ה"נ הש"ל שנשאר בהח"ג כליתנהו דמי ואין מוכיחין שהחזרה תחשב כהישנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת