משנה מעשרות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ה · משנה ד | >>
לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות, להוציא מהן משקין.
ואם הוציא, חייב במעשרות ופטור מן התרומה; שהתורם, בליבוה על הקטועים ועל הצדדים ועל מה שבתוך התבן.
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זַגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין.
- וְאִם הוֹצִיא, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת,
- וּפָטוּר מִן הַתְּרוּמָה;
- שֶׁהַתּוֹרֵם, בְּלִבּוֹ עַל הַקֻּטָּעִים וְִעַל הַצְּדָדִים וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן:
לא ימכור אדם -
- את תבנו, ואת גפתו, ואת זוגיו -
- למי שאינו נאמן על המעשרות - להוציא מהן משקין.
- ואם הוציא -
- חייב - במעשרות.
- ופטור - על התרומה,
- שהתורם - בלבו על הקוטעין,
- ועל הצדדין,
- ועל מה שבתוך התבן.
- שהתורם - בלבו על הקוטעין,
גפת - הם גרעיני הזיתים.
וזוג - הוא קליפת הענבים הנשארים אחר דריכתן וסחיטתן, והקבוץ "זוגים".
והכוונה בכאן שלא ימכור אדם הזגים והגפת למי שאינו נאמן.
ואמר להוציא מהם משקין - מוסב על גפת וזוגים. והשיעור, "להוציא משקים מן הגפת, ומן הזגים, וללקוט חטים מן התבן".
ואמר שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין - עניינו שהמוציא תרומה, אינו מוציא אלא על כל הנגלה והנסתר:
תבנו שנידושו ופעמים יש בהן חטין:
גפתו. פסולת של זיתים:
זגין. פסולת ענבים:
שהתורם בלבו על הקוטעין. דתניא בתוספתא דתרומות (פרק ג') התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבקוטעין ועל מה שבצדדין ועל מה שבתבן התורם את הבור צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין התורם את הגת צריך שיכוין את לבו על מה שבגפת ואם לא כוון תנאי ב"ד שיתרום על הכל:
קוטעין. שבולות קטועות שלא נידושו:
צדדין. צידי הכרי:
שבתוך התבן. שאי אפשר בלא חטין:
תבנו - שבולין שנדושו ופעמים נשאר בהן חטין:
גפתו - פסולת של זיתים:
זגיו - פסולת של ענבים:
להוציא מהן משקין - אגפתו וזגיו קאי ד:
על הקטועין - שבולות קטועות שלא נדושו:
ועל הצדדין - צדי הכרי. וכן התורם בבור, בלבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין. והתורם בבית הבד, בלבו על מה שבתוך הגפת:
להוציא מהן משקין. פירש הר"ב אגפתו וזגו קאי. וסיים הרמב"ם והשיעור להוציא משקים מן הגפת ומן הזגים וללקוט חטים מן התבן:
שהתורם בלבו וכו'. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. כ"כ הר"ש בשם התוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת באומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים:
(ד) (על הברטנורא) ולגבי תבן ללקוט ממנו חטים:
(ה) (על המשנה) בלבו. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. תוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת מאומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים. תוי"ט:
זוגיו: קרום של פסולת ענבים קרוי זוגין:
להוציא מהן משקין: פי' דוקא להוציא מהן משקי' אסור אבל לשרפם מותר למוכרם ע"כ:
שהתורם בלבו על הַקוּטַעִין: דתניא בתוספתא דתרומות התורם את הגרן צריך שיכוין לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין ואם לא כוון תנאי ב"ד הוא לתרום על הכל ודוקא בתרומה גדולה דשייך למימר דנטלת באומד. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ולפי אוקמתא דפ' אלו עוברין צריכין אנו לומר דחרצנים כדי נסבה:
יכין
לא ימכור אדם את תבנו: אחר הדיש שנשאר שם גרעינין:
ואת גפתו: פסולת הזיתים אחר שנעצרו:
ואת זגיו: הילזען של ענבים:
למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין: מגפת וזגין:
שהתורם בלבו על הקטועים: שבולות קטועין שלא נדושו:
על הצדדים: צדדי הכרי:
ועל מה שבתוך התבן: ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת