מלאכת שלמה על מעשרות ה
<< · מלאכת שלמה · על מעשרות · ה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
העוקר שתלים וכו'. ונוטע לתוך שלו: ס"א בתוך:
פטור: ואפי' לסתמא דפליג אר' עקיבא בפ"ק דמסכת פאה מדתנן ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי ר' עקיבא הכא מודו לי' חכמים משום דשתלים לא נגמרה מלאכתן אבל התם הרי נגמרה מלאכתן וה"נ מודה ר' עקיבא לחכמים בלפת וצנונות דבסמוך משום דהתם שרי ר' עקיבא לזרוע דהא כי מלקטן אח"כ עושה גרן ואין נפקעין מן המעשר לעולם אבל אלו לזרע שוב אין להם גרן דליחייבו ואי שרינן לנוטען אנו מפקיעין אותן מן המעשר בידים מש"ה מודה ר"ע הכא:
בפי' ר"ע ז"ל לקח במחובר לקרקע הקונה פירות כשהן מחוברין וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דלא שייך לומר דרישא וסיפא מיירי בשתילין ומציעתא בפירות על כן נראה דכולה מיירי בשתילים דלעיל וה"ק לקח שתילים במחובר לקרקע ואח"כ חזר ואמר לקח שתילים לשלוח לחברו וכו' אך קצת קשה דלמה הוצרך לומר ששתלים פטורים הרי אפי' פירות גמורין פטורין אך אפשר לתרץ דמשום לפת וצנונות דלקמן שחייבין הוצרך לומר הדין בשתילים דפטור עכ"ל ז"ל:
לקט לשלוח לחברו פטור: יש גורסין לקח לשלוח לחברו וכו' והיא גרסת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם שם פ"ה ומטעם מקח במחובר לקרקע פוטרו כדרישא. ובירוש' דייק דהא אחר דהיינו מי שנשתלחו לו חייב לעשרן אפי' שאין כיוצא בהן נמכרין בשוק ואתא ראב"ע למימר דדוקא אם יש כיוצא בהן נמכרין חייב מי שנשתלחו לו שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו ואם לאו פטור ותני כן ר' יהודה אומר משום ר"א בן עזרי' אף השולח לחברו עטנין ושתלין והוצני פשתן לא יאכל עד שיעשר ודאי שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם יש כיוצא בהן וכו' פי' אם יש שתילים כיוצא בהן נמכרין לאכילה חייב ונ"ל דראב"ע קאי אכל אלה הבבות שבכאן וצ"ע ע"כ. עוד כתב ברוב הספרים גרסי' לקח לשלוח לחברו אך בס"א גרסי' לקט וצ"ע כי לעיל גבי פירות קאמר רבי יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלח לחברו לא יאכל עד שיעשר אך מ"מ אינה קושיא דכאן מיירי בשתילין שלא נגמרה שאינם עומדין לאכילה אך קצת יש ראי' דל"ג ליקט דליקט מיירי מתוך שלו וא"כ ה"ל למימר עקר כמו שאמר לעיל העוקר שתלים אך אינה קושיא כל כך דשפיר שייך לשון ליקט גבי לשלח לאחרים אך לגרסא דגרסי' לקט צריך לפ' דלקט קאי אשתילים דלעיל וקשה דהפסיק הענין במה שאמר לקח במחובר דלא איירי בשתילים וצ"ע ע"כ. עוד כתב לקט לשלוח לחברו פטור בירושלמי משמע דהאי פטור לא קאי לענין אכילת עראי אלא הוי דומיא דרישא דהעוקר שתילין שר"ל שפטור מלעשר ומותר לנוטען אע"פ שלא עישר וכן בבא דלקח במחובר לקרקע הוי על זה הדרך כי ברישא אמר דין העוקר בתוך שלו ובסיפא אמר דין הלוקח משל חברו שגם הוא פטור מלעשר ואח"כ אמר כאן דין הלוקח שתלים לשלוח לחברו שגם הוא פטור מלעשר ומותר לשלחם בטבלם לחברו אע"פ שקנה אותם תלושים וכבר נתחייבו אפ"ה מותר לשלחם כן נ"ל וצ"ע עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל לקט לשלוח לחברו פטור נראה דלא אתיא כר' יהודה דפירקין דלעיל ואפשר לומר דהכא מודה ר' יהודה משום דליקט שתילין והוי טעמא משום דלא נגמרה מלאכתן ע"כ:
ונוטע לתוך שלו לזרע חייב: פי' הרמב"ם ז"ל ליקח ממנו הזרע:
חייב: דמפקיע מידי מעשר הוא דתנן בסוף פירקין דזרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות דלא הוו אוכל וכיון דחזו השתא לאכילה חייבין ובירוש' פליגי אמוראי כשנטען לאכול אי פטור אי לא ור' יוחנן ס"ל דבין לזרע בין לאכול חייב ולדידי' מפני שהוא גרנם דקתני מתני' ר"ל דפעמים שתולשן בשנה שניי' שדינה מעשר שני ונוטען ועתיד לחזור ולתולשן בשלישית שדינה מעשר עני ונמצא מוציאן ממעשר שני ומכניסן למעשר עני או אי נמי איפכא מן העני לשני:
מפני שהוא גרנן: כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א כגרנן וכתב עוד פי' כי עתה הן ראויין לאכילה ואח"כ יתקלקלו ואע"ג דתנן במס' פאה ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח נ"ל לחלק כי לשם לא נעקר לזרע ועל כן הוי גרנן כגורן שאר האוכלים ולא משעה שנתלש אבל הלפת וצנונות מתחלה נעקרו לכך שלא יהי' להם גרן אחר אלא זה ועל כן חייבין וצ"ע ע"כ:
לא ימכור אדם את פירותיו וכו': ומפ' בירוש' שאפי' שמוכר שדהו עם פירותיו לא אמרן דפירות טפלה נינהו תניא ר"ש מתיר מפני שהוא אומר לו לכהן וללוי הרי מכרתי את שלי צא ותבע את שלך:
ולא בשביעית: כגון פירות האילן דשרו בשביעית ומוכר שדהו עם פירותיו דפירותיו הפקר הן אי נמי שמכרן בשביעית קודם עונת המעשרות. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דגם בשביעית אינו אסור אלא משבאו לעונת המעשרות ע"כ:
זוגיו: קרום של פסולת ענבים קרוי זוגין:
להוציא מהן משקין: פי' דוקא להוציא מהן משקי' אסור אבל לשרפם מותר למוכרם ע"כ:
שהתורם בלבו על הַקוּטַעִין: דתניא בתוספתא דתרומות התורם את הגרן צריך שיכוין לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין ואם לא כוון תנאי ב"ד הוא לתרום על הכל ודוקא בתרומה גדולה דשייך למימר דנטלת באומד. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ולפי אוקמתא דפ' אלו עוברין צריכין אנו לומר דחרצנים כדי נסבה:
הלוקח שדה ירק וכו': עונת המעשרות שליש גדולן:
אם עד שלא בא לעונת המעשרות: בירוש' תני שדה שהביאה שליש לפני העובד כוכבים ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים מחייבין והשתא סתם מתני' ר' עקיבא. הר"ש ז"ל:
ולוקט כדרכו והולך: הוא בעצמו ילקוט פירותיו כשלקחה אחר שליש ולא יוריד פועלים לה דמיחזי כאילו הוא בעל הקרקע ולא פטרי רבנן התוספת במתני' אלא כשלא קנה קרקע. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בזמן שקנה קרקע: דסבר רשב"ג דסוריא דחיובה מדרבנן בעינן תרתי קודם שליש ושיקנה הקרקע דאי לא קנה קרקע אע"פ שקנה עד שלא בא לעונת המעשרות פטור. ובירוש' א"ר אבין רשב"ג בשיטת ר"ג זקנו דתנן בפ"ד דחלה ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ור"ג פוטר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל זקנו פי' אביו:
רבי אומר אף לפי חשבון: מפ' בירושלמי על רישא וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל והוא פי' ר"י ורבינו שמשון ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל משמע קצת דלא גריס אף. וז"ל ואמר רבי שהוא חייב אע"פ שלא קנה קרקע אבל לפי חשבון והוא חולק ג"כ על הסתם כיצד וכו' עד והלכה כסתם בלבד. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' אלעיל קאי דתנן משבאו לעונת המעשרות ואמר רבי אינו פטור אלא אפילו לאחר שבאו לעונת המעשרות חייב להפריש לפי חשבון ואינו חולק על רשב"ג כלל ע"כ. וברמב"ם פ"א דהלכות תרומות סי' י"ב פסק כרבי אלא דסתם שם דבריו ולא כתב בסוריא ופי' שם מהרי"ק ז"ל שני טעמים למה פסק כרבי הטעם האחרון הוא משום דע"כ ל"פ אלא בסוריא אבל בא"י לכ"ע הכל לפי חשבון ע"כ אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב שהוא ז"ל סובר דאמתני' דלעיל קאי רבי שקנה ישראל מן העובד כוכבים פירות קרקעו בארץ ישראל וסבר רבי דאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דהיינו שליש דאהני שליש ראשון דנוטל ממנו דמים מן השבט ושני שלישין דגדל ביד ישראל נותנם לבעליהן בלא דמים ע"כ ואיני יודע לכוין אם נפל שום טעות בלשון:
המתמד וכו': ודוקא במתמד בשמרים דהיינו בזגין דאילו בחרצנים דכ"ע ל"פ דלאו בר עשורי הוא:
ומצא כדי מדתו: לאו דוקא לרבנן אלא להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בכדי מדתו נמי מיחייב במעשר ואע"ג דקיי"ל דטבל במשהו והכא פטרי רבנן תרצו תוס' ז"ל שם בבתרא ובחולין דהכא בשמרים אינו אלא קיוהא בעלמא וכן תירץ ג"כ ה"ר שמשון ז"ל. ובירוש' מפ' דבעי ר' יהודה החמיץ וכן מפ' לה רב נחמן בספ"ק דחולין אבל בשלא החמיץ ר' יהודה מודה דלאו פירא הוא ורבנן אפי' בשהחמיץ פליגי אבל ר' אלעזר אמר התם דס"ל דאפי' בלא החמיץ מחייב לי' ר' יהודה במעשר. ובירושלמי דריש דמאי דף כ"א גם שם בבבלי ר"פ אלו עוברין רמי דר' יהודה אדר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה בראשונה הי' חומץ שביהודה פטור מן המעשרות שהיו עושין יינם בטהרה לנסכים ולא הי' מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב הרי שפוטרו מן המעשר מפני שהוא הי' בא מן התמד וכאן הוא מחייבו ומשני ר' אילא טעמא דר' יהודה דפטר חומץ התמד שבארצות יהודה לא מפני שאינו יין אלא לפי שבאותן ארצות מפני הנסכים היתה ברכה מרובה והענבים מרובות והזגין והחרצנים לא היו חשובות ולפיכך התמד הבא מהן פטור ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים וזגים חשובות ומחייב בהו ר' יהודה ע"כ אלא שבבבלי שם פרק אלו עוברין משני דהכא מיירי דוקא במתמד בשמרים וברייתא בדפורצני דלא חשיבי:
מוציא עליו: ירוש' בעי מהו מוציא לר' יהודה בכדי מדתו ולרבנן במצא ד' והוא לא רמא אלא תלתא ופשיט דדוקא מעשרות הוא דמפריש אבל תרומה לא דתנינן לעיל בפירקי' שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן ותני עלה ועל הזגין וכתבתי קצת ממנו בסמוך בשם הר"ש ז"ל:
מוציא עליו ממקום אחר: פי' מחבית אחרת של יין מוציא התרומה והמעשרות לפי חשבון של היין שניתוסף על המים בתמד ואין צריך להוציא על שיעור של כל התמד כי אינו אלא מים אבל אם בא להוציא מהתמד עצמו תרומה ומעשרות בודאי צריך להוציא מכל התמד כיון שהוא מוציא תמד עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל:
חורי הנמלים וכו': ברמב"ם פ"ג מה' מעשר סימן כ"ג כתוב חדרי הנמלים בדלי"ת ורי"ש. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' חורְרֵי בב' רישי"ן וכן הגי' במתני' דבספ"ד דפאה:
שום בעל בכי וכו': ולפי הפירוש השני שהביא ר"ע ז"ל נראה דגרסי' בעל בכי הבי"ת של בעל בשב"א והכ"ף של בכי דגושה. וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל לפי שיש שומים ובצלים וגריסין ועדשין בארץ ישראל דהיינו לכל אחד כיוצא בו הוצרכו ליתן סימן בפטורים הבאים לארץ דלא חייבו חכמים פירות חו"ל הבאים לארץ במעשר אלא אותן שדוגמתן בארץ אבל אלצרין ופסטקין ואיצטרובלין כולן אין גדלין בארץ ולא הוצרכו ליתן בהן סימן דודאי כולהו מיני מחו"ל הם ע"כ וכן כתב ה"ר שמשון ז"ל והוא דרך התוספתא:
רכפא: פי' הרמב"ם ז"ל בלשון שני שהוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד כשיקרב אל העין מדמע דמעות רבות תרגום חשרת מים רכפת מיא:
אף הקוטנים: פי' בערוך אחד ממיני קטניות הוא ושמו בלשון ישמעאל סגיר אל דנאב פי' שהעוקץ שלו קצר יותר מעוקץ הקרקס ע"כ:
ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלין וכו': ירושלמי תני עלה ר' יוסי אומר אף זרעוני שדה כגון זרע אסטיס וזרע קוצה וזרע ביקיא ופי' הראב"ד ז"ל בת"כ דומה כי ביקיא מין ממיני הצבעים:
שאע"פ שאביהן תרומה: בפי' הרמב"ם ז"ל גם בקצת ספרים גרסינן ואע"פ ונראה דאי נמי גרסינן שאע"פ הוי כמו ואע"פ כדאשכחן בריש ביצה דקאמר בגמרא שאפר כירה הוי כמו ואפר כירה ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ואע"פ שאביהן תרומה דאביהם גופי' הוה תרומה ונטען לזרע ותנן בריש פירקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן והני אם עשאן תרומה ונטען בדיעבד לזרע הגדולין נאכלין ע"כ וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת מעשרות. ובעזרת האחד ואין שני נתחיל מסכת מעשר שני