עיקר תוי"ט על מעשרות ה

(א)

(א) (על הברטנורא) ותמיהה לי מאי מעשר שייך בנטיעות. ונ"ל שכצ"ל העוקר שתלים נטיעות אע"פ שיש בהם פירות. א"נ העוקר שתלים היינו בצלים וכרישים שדרך הגנים אחר שצמחו מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבין וגדלין יותר. תוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) לשון הר"ש לקח במחובר פטור דאין מקח קובע במחובר. אבל תלוש דומיא דמחובר קובע אע"פ שלא נגמרה מלאכתו וסתמא כר"מ דלעיל בפ"ב מ"ה:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי מפורש דגם לענין שבת פטור:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ד) (על הברטנורא) ולגבי תבן ללקוט ממנו חטים:

(ה) (על המשנה) בלבו. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. תוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת מאומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים. תוי"ט:

(ה)

(ו) (על הברטנורא) ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי. פירוש:

(ו)

(ז) (על המשנה) ר"י מחייב. והיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל מ"ה התורם בלבו על הכל הר"ש בשם הירושלמי. עוד כתב דעד כאן לא מחייב ר"י אלא מניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור כו':

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(ח) (על המשנה) שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנן. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. תוי"ט: