משנה מעילה ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ב · משנה ד | >>
העולה מועלין בה משהוקדשה.
נשחטה, הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.
נזרק דמה, חייבין עליה משום פגול נותר וטמא, ואין מועלין [ בעורה ], אבל מועלין בבשר עד שיצא יא לבית הדשן.
משנה מנוקדת
הָעוֹלָה,
- מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה.
- נִשְׁחֲטָה,
- הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם,
- וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים,
- וּבְלִינָה.
- הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם,
- נִזְרַק דָּמָהּ,
- חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.
- וְאֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרָהּ;
- אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר,
- עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן:
- אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר,
נוסח הרמב"ם
העולה - מועלין בה משהוקדשה.
- נשחטה - הוכשרה להיפסל בטבול יום, ובמחוסר כיפורים, ובלינה.
- נזרק דמה - חייבין עליה משום פגול, ונותר, וטמא,
- ואין מועלין בעורות,
- אבל מועלין בבשר - עד שיצא לבית הדשן.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת שדבר תורה בעור העולה שהוא לכהן, ולפיכך אין מועלין בעורות.
אחר כך אמר מועלין בבשרה כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. וכשמרימין כל האפר מעל גבי המזבח ומשליכין אותו בבית הדשן אין מועלין בו, שכבר נעשית מצוותו, כמו שיתבאר.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואין מועלין בעורה - דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:
אבל מועלין בבשר - כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:
עד שתצא לבית הדשן - שמרימים כל האפר י מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:
פירוש תוספות יום טוב
עד שיצא לבית הדשן. לשון הר"ב שמרימין כל האפר כו'. וכן לשון הרמב"ם ולעיל משנה ב' העתיק לשון רש"י שכתב עד שתנטל מאפרה כו'. ופלוגתא דרב ורבי יוחנן. דרב אמר מכיון שנתקיים מצות תרומת הדשן נעשית מצותו. ושוב אין מועלין באפר שע"ג התפוח שעומד להוצאת הדשן. ור"י אמר כיון דכתיב בהוצאת הדשן ולבש הכהן [בגדים אחרים וכן לשון רש"י] שהן בגדי כהונה אלא שפחותים מן הראשונים בקדושתיה קאי. ולפי שבמשנה דלעיל לא פירש הרמב"ם כלום וכאן לא פירש"י כלום. ראה להעתיק לשון רש"י כאשר מצאו לעיל. וכן בכאן העתיק ל' הרמב"ם שמצאו מפרש בכאן. ולא דייק שאין דברי שניהם עולים כאחד. עד שיצא. מוסב על הבשר. שהוא לשון זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב (ויקרא א') ונתח אותה לנתחיה.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) הר"מ. ולעיל מ"ב כ' עד שתנטל מאפר וכן פירש"י כו'. ופלוגתא דרב ור"י היא. והר"מ מפ' כר"י. ורש"י מפ' כרב והר"ב תפס שניהן ולא דק:
(יא) (על המשנה) שיצא מוסב על הבשר. שהוא ל' זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב ונתח אותה לנתחיה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העולה מועלין בה משהוקדשה: הקשה הראב"ד ז"ל בראש פירושו למס' תמיד מ"ש בהמה מקטרת ומנחות דבהמה כשאדם מקדישה לאלתר הויא קדושת הגוף וקטרת ומנחות לא הויין קדושים קדושת הגוף עד דמקדשן בכלי כדתנן בסמוך המנחות משקדשו בכלי נפסלין בט"י דהיינו טעמא דבהמה לאלתר קדשה קדושת הגוף משום דלאלתר הויא ראויה להקרבה ואינה מחוסרת מעשה רבא אלא שחיטה בלבד. אבל קטרת מחוסרת מעשה רבא כגון כתישה ומנחות בלילה על כן לא קדשי קדושת הגוף אלא בכלי שרת דוקא עכ"ל ז"ל:
אין מועלין בעורה: אבל מועלין בבשר דמאחר שנזרק דמה זכה המזבח בבשר וה"ל קדשי ה' והכהנים בעורות ונפקי לה מכלל קדשי ה' כדאמרינן כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל אין מועלין בעורות וכתב כן מצאתי ע"כ:
אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן: דאכתי לא נעשית מצותו שצריך להוציאה לבית הדשן אבל גבי פרים ושעירים הנשרפים אין בהן הוצאה לבית הדשן ששם הם נשרפים הלכך אין מועלין בהן משהותך הבשר תוס' ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ואין מועלין בעורה: מדשייך לכהנים:
אבל מועלין בבשר עד שיצא: אפרה שבמזבח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת