עיקר תוי"ט על מעילה ב

משנה מעילה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) חטאת כו'. עד השתא איירי בדין פסולי קדשים מתי ימעלו בהם. ומכאן ואילך איירי בכשרי'. תוס'. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) משהוקדש'. בפה אפי' אם נהנה ממנה מחיים. כגון שמכר' להוציאה לחולין. רש"י:

(ג) (על המשנה) הוכשר'. כל מה מה שאמר בזה הפרק הכשר. רצה לומר הכנה לדברים שעתידים לזכור אותם. לא ענין הכשר טומאה הנזכר בכל מקום. ודע זה. ולא יטעך שתוף הענין. הר"מ:

(ד) (על המשנה) ובלינה. בלינת דם בשקיע' החמ' א"נ בלינ' בשר ליו' וליל'. ועתוי"ט. ולא קתני וביוצא רמתני' ר"ע היא ולדידיה הזייה מהני ליה ליוצא ומדלא פסיק לי' לא קתני:

(ה) (על המשנה) ואין כו'. לפי שאין בחטאת העוף אימורי' רק כולה לכהנים כבשר חטאת. הר"מ. ועי' ס"פ דלעיל:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו' רש"י. כלו' דלא אקרו עוד קדשי ה'. ועד. שתצא. עד שתראה. גמ' פרש"י אחר שהרים כו' אותו הנשאר ראוי ועומד להוצאת הדשן:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) וה"ה בשאר העבודות:

(ח) (על הברטנורא) שיותך. גזור מן תוך. ר"ל עד שיעשה הבשר חלול ויתהפכו חלקיו באש עד שידמה לספוג הים. וענין זה יהיה בבשר אחר שישרף לגמרי. הר"מ. ועספי"ב דזבחים. וצ"ל דכאן גר' שיתוך. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) והרי תרומת הדשן שנעשית מצותו ויש בו מעילה כו' משום דהוו ת"ה ועגלה ערופה. ב' כתובין הבאין כא' ואין מלמדין. ולמ"ד מלמדים תרי מיעוטי הערופה (ה"א קמייתא) ושמו (וי"ו בתראי) הני אין מידי אחריני לא. גמ':

(ד)

(י) (על הברטנורא) הר"מ. ולעיל מ"ב כ' עד שתנטל מאפר וכן פירש"י כו'. ופלוגתא דרב ור"י היא. והר"מ מפ' כר"י. ורש"י מפ' כרב והר"ב תפס שניהן ולא דק:

(יא) (על המשנה) שיצא מוסב על הבשר. שהוא ל' זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב ונתח אותה לנתחיה:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יב) (על הברטנורא) רש"י. אבל התו' כ' דשפיר גרסי' דמדקתני קרמו בתנור הוכשרו ליפסל כו' אלמא דאית לי' דתנור מקדש. א"כ על כרחך לינה פסלה ונאפות בשבת. והא דתנן בספי"א דמנחות דנאפות מערב יו"ט אית לי' דתנור אינו מקדש. עתוי"ט:

(יג) (על המשנה) הזבח כו'. דשחיטת הכבשים מקדשתן ומפגלתן כדאי' במ"ב פ"ב דמנחות:

(יד) (על המשנה) ואין כו'. פי' התוס' דכיון שאינן גוף הזבח ליכא לפרושי כמו באינך דאין מועלין בהן. הא איסורא איכא. וביוצא ואליבא דר"ע. וכן צ"ל בלחם הפנים:

(ז)

(טו) (על המשנה) פגול. שאם חשב בשעת הקטרת הבזיכין הריני טקטיר ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפיגול. דכי היכי דזריקת דם בבהמה כו':

(ח)

.אין פירוש למשנה זו

(ט)

(טז) (על המשנה) בכלי. לא נקט בכלי משום קומץ. דמעיקר' נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום שקידש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ. אלא אגב הנך דלעיל נקט לי'. תוס':

(יז) (על הברטנורא) לא למזבח בלבד דפרים הנשרפים עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. ואם כן ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי ולשון רש"י עולת העוף ועולת הבהמה שדמן כו':

(יח) (על הברטנורא) וכי יש נוגע שהוא חייב. אלא בכל הקדשים הראוים ליקרב. והוא משקדש בכלי. שאכל בטומאה הוא מדבר. גמ':