ברטנורא על מעילה ב

משנה מעילה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

חטאת העוף - הוכשרה ליפסל. כלומר משנמלקה נתוספה בה קדושה, שהיא נפסלת אם נגע בה טבול יום או מחוסר כפורים. ודוקא נפסלת בטבול יום. אבל לא מיטמאה לטמא אחרים, שכשם שטבול יום פוסל את התרומה כך הוא פוסל את הקודש:

הוזה דמה חייבין עליה משום פגול - דהזאה של חטאת העוף במקום זריקה דבהמה קאי, דהזאה קובעת פגול כשחשב בו קודם לכן כמו זריקת דם בבהמה, ושוב יש בו איסור נותר וטמא:

ואין בה מעילה - דכיון דהוזה דמה יש [בה] היתר לכהנים:

(ב)

מיצה דמה - מיצוי דעולת העוף קאי במקום זריקת הבהמה והזאה דחטאת העוף. דבעולת העוף כתיב ונמצה דמו:

עד שתצא לבית הדשן - דכיון דכולה כליל ולית בה שעת היתר לבסוף, לעולם מועלין בה עד שתשרף כולה ותנטל מעפרה תרומת הדשן כדכתיב (ויקרא ו) והרים את הדשן אשר תאכל האש:

(ג)

פרים הנשרפים - אין בהן לכהנים היתר כלל:

הוזה דמן כו' - הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן:

עד שיותך הבשר - כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים . אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו :

(ד)

ואין מועלין בעורה - דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:

אבל מועלין בבשר - כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:

עד שתצא לבית הדשן - שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:

(ה)

אין מועלין בבשר - דהא יש בו היתר לכהנים, דבשר חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור, נאכל לכהנים:

אבל מועלין באימורים - שאין בהן היתר לכהנים:

(ו)

שתי הלחם - שמביאין בעצרת:

קרמו פני הלחם בתנור - היינו תחילת תיקונן, וההיא קרימה בתנור חשיבא הכשר ליפסל בטבול יום ומחוסר כיפורים כשחיטה דקדשי קדשים. והכא לא גרסינן ובלינה, משום דשתי הלחם נאפות מערב יום טוב שאין אפייתן דוחה את היו"ט ונאכלות למחר ביום טוב. והוכשרו לשחוט עליהן את הזבח, דכיון דקרמו פניה קרויה לחם:

ואין בהן מעילה - שיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:

(ז)

לחם הפנים - הכא נמי לא גרסינן ביה ליפסל בלינה, שהרי נאפה בערב שבת ואינו נאכל עד לשבת האחרת:

קרבו בזיכים - היינו מכשיריו, שבשבת בשעת סילוק הלחם היו מקריבין הבזיכין של לבונה:

ואין בו מעילה - שהותר לכהנים ונעשית מצותו:

(ח)

המנחות מועלין בהן משהוקדשו - בקדושת פה:

ואין מועלין בשיריים - שיש בהן היתר לכהנים:

אבל מועלין בקומץ - עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי חטאת ואשם. ולאחר כן אין מועלין בו, דהא נעשית מצותו:

(ט)

ומנחת נסכים - מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:

משהוקדשו - קדושת פה בעלמא:

ופגול אין בהן - לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:

כל שיש לו מתירין - כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד , וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:

וכל דבר שאין לו מתירין - כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:

חייב עליה משום נותר וטמא - משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כב) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה , בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא: